-
התובעת סיימה עבודתה כמורה לאנגלית בנתבעת (משרד החינוך – להלן: המשרד) בנסיבות שאין חולק כי היו פגומות.
-
המחלוקות העיקריות בין הצדדים נוגעות לשאלה האם יש להעמיד לפתחה של הנתבעת בלבד את האחריות לאותו סיום עבודה, וכן- האם זכאית התובעת לפיצוי ברכיבים שאותם תבעה בקשר לכך.
רקע נדרש
-
התובעת, מורה לאנגלית ששמשה גם לעתים כרכזת לימודי אנגלית עבדה אצל הנתבעת בבית הספר היסודי ממ"ד בישוב ------ החל מ1.9.2006 ועד 31.8.2016.
-
לדברי התובעת היתה זכאית כעובדת המשרד להטבת "מורה מוסעת" בגין נסיעותיה ממקום מגוריה למקום העבודה בשל המרחקים (בהיותה מפונה במסגרת ה"התנתקות").
-
בשנה"ל 2016/17 שהתה התובעת בחל"ת בנסיבות שיפורטו בהמשך- כאשר הצדדים חלוקים בשאלה מי האחראי לכך. אין חולק עם זאת כי התובעת הגישה בקשה לשהות בחל"ת ביום 4.7.16 וזו אושרה למחרת היום (נספח ג' לכתב התביעה).
-
בחודש אוגוסט 2016 הוברר לתובעת (לטענתה- בניגוד לסיכום עמה) כי בעבודתה שלא במסגרת המשרד בשנת החל"ת , לא תקבל תנאי "מורה מוסעת". (נספח ה' לכתב התביעה)
-
בחודש מרץ 2017 הודיעה התובעת בפורטל של משרד החינוך כי היא מבקשת לשוב לעבודה לקראת שנה"ל הבאה (נספח ג' לתצהיר מטעם הנתבעת) ואף יצרה קשר במייל (ולדבריה גם בטלפון) עם המפקח בקשר לכך (פנייתה, תשובתו "לא הבנתי" והמענה – מהימים 7.3.17- נספח ד' לנ"ל).התובעת טוענת כי המפקח במכוון נמנע מלהשיב לה. עם זאת טוענת כי "עד החופש הגדול של שנת 2017.. עוד חשבתי לתומי כי אקבל שיבוץ כדין במוסד כלשהו של משרד החינוך..." (ס' 24 לתצהירה)
-
התובעת לא חזרה לפנות בכתב אל המשרד אלא עד חודש 11/2018 עת פנתה למשרד באמצעות הפורטל (הפניה והמענה- נספחים ה' לתצהיר הנ"ל) והופנתה לשוחח עם המפקח שכלל לא ענה לה.
-
ביום 14.3.18 נפגשה התובעת עם מר ינון מאיר, רכז בכיר בכח אדם בהוראה במשרד, בפגישה דרשה לקבל פיצוים מוגדלים בשל סיום עבודתה. התובעת נתבקשה על ידי הלה להעלות על הכתב דרישתה. זאת עשתה רק ב28.5.19 באמצעות ב"כ (נספח ו' לנ"ל- כותרת מכתב הדרישה- "בקשה לפיצויי פיטורין מוגדלים") .בתגובה לכך הופנתה ללשכה המשפטית (נספח ז' דשם) וכך עשתה. התובעת לא זכתה לכל מענה במשך כשנתיים, ולמעשה הופנתה מאז מגורם לגורם במשרד(ר' נספחים ח'-ט"ז לנ"ל) עד שרק ביום 3.3.20, כשנתיים לאחר פגישתה עם מר מאיר, קבלה מענה ולפיו " בקשתכם נידונה בוועדת גמלאות ופיצויים. גב' ש' עזבה את בית הספר ללא תיאום, לפיכך אינה זכאית כלל להשלמת פיצויים ל100% ואף לא לפיצויים מוגדלים". (נספח י"ח).
-
במקביל לכל אלה, והחל משנת החל"ת, עבדה התובעת ועודנה עובדת כמורה לאנגלית במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים (תיכונים)-אולפנת "------" וכן ישיבת "-------". אין חולק כי בשנת החל"ת עבדה בהיקף משרה הדומה לזה שבו עבדה בשנה"ל האחרונה במשרד (כ85%), וכי לאחר מכן , החל משנה"ל 2018/19, החלה לעבוד בהיקף משרה גבוה בהרבה ( כ 104% ואח"כ,כ110%).
דיון והכרעה
-
להלן נתייחס למספר סוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולאחר מכן נפנה לדון ברכיבי התביעה השונים-
נסיבות היציאה לחל"ת
-
התובעת טוענת כי בקשה לצאת לחל"ת בהצעתה של מנהלת בית הספר ב------ וזאת נוכח השפלות שחוותה על רקע דתי מצד הנהלת בית הספר והערות לעגניות על הופעתה ומנהגיה בהיותה "דוסית מדי"- כפי שטענה שנאמר לה. כמו כן מציינת כי למרות היותה מורה מעולה (ואף רכזת), היו תלונות של מספר הורים שהן בגדר לשון הרע וכן רצון לשבץ תחתיה מורה אחרת לאנגלית – אשת אחד מחברי ועד ההורים, כפי שאכן ארע בפועל בסופו של דבר ואלה הביאו לרצונה של המנהלת שהיא תעזוב את ביה"ס.
-
כראיה לכך שהיציאה לחל"ת היתה פרי המציאות שנכפתה על התובעת היא מציינת את מועד הגשת הבקשה –בקיץ (בעוד אמורה להיות מוגשת כבר בחודש מרץ) והאישור המיידי לכך.
-
הנתבעת בחרה שלא להעיד אף עד רלבנטי לעניינים מושא טענות אלה של התובעת (מנהלת בית הספר, המפקח מר דוד סעדיה, שלדברי התובעת היה מודע לנושא תלונות ההורים וליתר ההתנהלות מושא הליך זה)וחלף כך העידה את הגב' ממן מאגף כח אדם בהוראה -מחוז ירושלים, שציינה כי כלל אינה מכירה את התובעת ומעולם לא היתה עמה בקשר כלשהו. הגב' ממן ציינה בתצהירה כי אכן הגיעו למשרד תלונות הורים שכלל לא נבדקו נוכח יציאת התובעת לחל"ת וכי מכל מקום שום צעד שנקט בו המשרד לא היה בו משום קביעה כי נפל פגם בהתנהלות התובעת.
אם כן, אין לנו אלא לקבל את גרסת התובעת באשר לרקע ליציאתה לחל"ת.
-
התובעת טוענת כי לא נמצא מענה לתלונותיה על תלונות ההורים גם כאשר פנתה למפקח. עם זאת יובהר- התובעת לא טענה כי פנתה למשרד בקשר לאותן השפלות מצד צוות ביה"ס בכל הנוגע ל"מידת דתיותה". משכך וגם אם נפגעה בשל אותן השפלות, אין בכך כדי להקים עילה כלפי המשרד. כמו כן , גם אם חבויה בטענותיה השגה על התנהלות המפקח שלא מצא מזור לפגיעתה בשל תלונות הורים, הרי שלא הוצגה במסגרת ההליך העילה מכוחה ישנה אחריות למפקח לנטרל דברי לשון הרע (כפי שנטען שהיה תוכנם) המצוים בתלונות הורים.
-
ואולם , על המשרד מוטלת אחריות לרווחתם של עובדיו וכאשר מצא המשרד (המפקח) כי ישנו קושי ביכולת של התובעת לתפקד בביה"ס ב----- כראוי בשל אותו רקע של תלונות הורים (וכשלא נמצא רבב בהתנהלותה), חובה היתה מוטלת עליו לטפל בהסדרים המתחייבים מכך.
-
התובעת טוענת (ולא הובאה ראיה לסתור) כי נאותה לצאת לחל"ת לשנ"ל אחת כ"פתרון" לבעיה זו בתנאי שתקבל תנאי מורה מוסעת , אלא שהמנהלת והמפקח לא עמדו בדיבורם. אם כן, אף אם ברי כי הפתרון עצמו- לא היה פגום כשלעצמו, הרי שאי קיום תנאיו המלאים פגע בתובעת. דברים אלה יובאו בחשבון לענין רכיבי התביעה.
-
הסתייגות אחת יש לענין זה – בסכומי התובעת ציינה כי בידיה תצהיר של מנהלת "שירת הים" ולפיו פניית התובעת לשם לחיפוש עבודה נעשתה במועד המאוחר למועד אישור החל"ת שלה מהמשרד. אלא שהתובעת בחרה שלא להציג תצהיר זה בראיותיה ואף לא אפשרה חקירה של אותה מנהלת. בנסיבות אלה מניחים אנו כי לו היתה מוצגת הראיה, לא היתה פועלת לטובת התובעת. מכאן יש להניח כי התובעת יזמה חיפוש מקום עבודה אחר נוכח אי הנעימות שחשה בשל תלונות ההורים (בין היתר) ועל כן, גם אם החל"ת נתבקש ואושר באיחור ניכר , כיוון שהדבר היה נוח למנהלת ולמשרד, הרי שמידת הרצון של התובעת בפתרון זה גדולה מכפי שבחרה להציג. (בכך אין כמובן כדי לפגוע בחומרת הרקע שהביא לרצון זה).
השיבה שלא היתה מהחל"ת
-
כאמור, התובעת פנתה בזמן אמת והודיעה במועד על רצונה להשתבץ מחדש בעבודה אך לא קיבלה כל מענה שהוא. ברי כי בכך חטא המשרד לחובתו בהתאם לתקנון שירות עובדי הוראה שלשונו בסעיף הרלבנטי בפרק 1.25.7 לתקנון שירות עובדי הוראה היא " אישור חופשה ללא שכר מבטיח לעובד ההוראה , בתום החופשה, החזרה לעבודה במוסד חינוך רשמי, הנמנה עם אותו סוג של מוסדות ששבו עבד לפני החופשה. המשרד אינו חייב להחזיר את עובד ההוראה לתפקיד, אול מוסד או למקום הישוב שבו עבד לפני החופשה". התנהלות הנתבעת בענין זה מהווה הפרה של חובותיה הבסיסיות כלפי התובעת כמורה. הטענה שבפי הנתבעת כביכול נפלו "טעויות אנוש " אינה מתקבלת. בהעדר כל ראיה לכך שמדובר בתקלה, ונוכח העולה הן מדברי התובעת ביחס להתעלמות המפקח מפניותיה, והן מההתכתבויות עמו ועם הפורטל – שגם שם התעלמו מטענותיה- ברי שנוח היה למפקח וליתר הגורמים הרלבנטיים , להתעלם באופן בוטה מה"בעיה" הכרוכה בחובה לשבץ את התובעת בעבודה משהודיעה על רצונה לשוב מהחל"ת. לטעמנו מדובר בהתנהלות מכוונת ולא בטעות או במקרה ש"נפל בין הכסאות". גם אם לא היו פתרונות בידי המשרד או לחלופין היו פתרונות שלא הניחו או לא יכולים היו להניח את דעתה של התובעת- לא היה בכך כדי לפטור את המשרד מחובותיו כמעסיק בנסיבות אלה, על כל המשתמע .
-
עם זאת מוצאים אנו להעיר בקשר לכך: לא שוכנענו כי התובעת היתה אכן מעוניינת בפועל לשוב מהחל"ת. כך, הובהר שלמעט הפניה בחודש מרץ 2017, לא נעשו פניות של ממש על מנת להבטיח השיבה והעדר מענה מצד המשרד לא גרם לתובעת להדרך ולפעול בהתאם. בח"נ ציינה התובעת כי פנתה גם טלפונית למפקח ואולם לא הביאה כל אסמכתא לכך. כמו כן יש ממש בטענת הנתבעת כי כאשר עובד אכן מעונין בפועל לשוב לעבודתו, אין הוא מסתפק בפניות בעל פה למפקח. כשם שידעה התובעת בהמשך כאשר רצתה פיצוי כספי, לפנות לגורמים שונים ולא להרפות, גם בסיוע ב"כ, היה מקום לצפות , לו אכן רצתה לחזור לעבודה במשרד בתום החל"ת כי תפעל ביתר נחישות לענין זה. התובעת ציינה כאמור כי הניחה עד סוף אותה שנ"ל כי תשובץ בפועל- לא נתנו אמון בכך שאכן ציפתה והאמינה שכך יתרחש -בהעדר כל תגובות מצד המפקח או מאן דהוא אחר מטעם הנתבעת ובהעדר פניה למנהלת ביה"ס ב-----. מכל מקום, עם תום שנה"ל ומכיון שלא קיבלה מענה, המצופה היה כי תפעל ביתר מרץ לענין זה , אלא שהיא החליטה לשוב ולפנות בכתב לראשונה בחודש 11/17 , היינו כחודשיים לאחר פתיחת שנה"ל הבאה, בזמן שידעה כבר בפועל לא רק שהיא צפויה לעבוד במקום אחר, אלא שהיא עובדת בו ,ועל כן בוודאי אינה מעוניינת בחזרה מהחל"ת לעבודה במסגרת המשרד.
מאידך גיסא, עלה מעדותה כי בפועל, כפי שהובהר בשלבים מאוחרים יותר, גם לא היתה נכונה להשתלב במקום עבודה מטעם המשרד- התובעת הגבילה את נכונותה להגיע לבתי ספר מרוחקים מדי (עקב מגוריה במקום מבודד יחסית), התובעת סרבה ללמד באולפנא בנריה, כיון ששמעה שיש בעיה בניהול בביה"ס, וכמובן שלא היתה מעונינת לשוב ולעבוד ב-----. למעשה בפועל המסקנה היתה שאין אופציה רלבנטית מבחינת התובעת לעבודה במוסד בבעלות המשרד. ואולם, כאמור, אין בכל אלה כדי לפטור את המעסיק מחובותיו שלא בוצעו בזמן אמת וכדי להצדיק התחמקות מהן.
התנהלות מזלזלת בכל הנוגע לפניות התובעת
-
די בתאור השתלשלות העניינים וההפניה לנספחים שצוינו מעלה, כדי לקבל כי פניתה של התובעת לקבל פיצויי פיטורין מוגדלים, זכתה ליחס מזלזל ביותר ולמעשה להתעלמות. עם זאת היות ואין מדובר בפניות הנוגעות לרצון התובעת לחזור לעבודתה במשרד, אלא בדרישות לפיצוי בגין סיום עבודתה, הרי שהתנהלות שכזו מקבלת משמעות אחרת כאשר עסקינן ברכיבי הפיצוי הנתבעים.
נוכח כלל מסקנותינו ,נפנה לדון ברכיבי התביעה
התביעה להשלמת פיצויי פיטורין
-
ברכיב זה תובעת התובעת הפרש של 1000 ₪ . לא הועלתה כל גרסה של ממש בשם הנתבעת בענין זה למעט הטענה כי לא פוטרה.
-
לטעמנו עסקינן בסיום עבודה בהסכמה- נוכח הנסיבות שנוצרו. עם זאת אין לקבל שהמשרד שלא מילא חובתו להציב את התובעת לעבודה בתום החל"ת- יטען כביכול היא סיימה העסקתה . גם אם הדבר היה בתיאום עם רצונה הפנימי, הרי שהנתבעת התעלמה מהתובעת ולמעשה נמנעה מהודעתה על רצון לחזור לעבודה. בכך יש לראות כפיטורין ועל כן זכאית להפרש הפיצויים בסך 1000 ש"ח כנתבע.
פיצוי על פיטורין שלא כדין ובהעדר שימוע
-
התובעת תבעה פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בגובה שכר מלא ל12 החודשים הבאים שמאז תום החל"ת בהתאם לבקשתה.
-
לא מצאנו מקום לפסוק לה פיצוי זה משני טעמים: ראשית ,כפי שהובהר, בפועל התובעת עבדה באותה שנ"ל במקום אחר ולמעשה לא היתה מעונינת להשתבץ במקום עבודה אחר, כעולה מהתנהלותה. התובעת הסתפקה בפניה בחודש מרץ ו"נעלמה" עד חודש נובמבר. לכן גם אין לקבל כביכול לא הודע לה על שיבוץ לאחר חודש מאי אותה שנה. בפועל לא הודע לה דבר הרבה קודם לכן ומשכך ידעה בפועל כי היא "מפוטרת" עוד בטרם הגיע המועד למסירת הודעת פיטורין. ודוק- בזמן אמת לא התנהל דיון בשאלה האם המקומות האפשריים להעסקת התובעת עומדים בקריטריונים הנדרשים בסעיף האמור לתקנון עו"ה אם לאו ועל כן אין להניח כי סירובה (שנודע מאוחר יותר) להשתבץ באיזה מבתי הספר האפשריים היה מוצדק-באופן שמטיל על המשרד אחריות לשאת בשכרה כפי הנטען על ידה, גם ללא שיבוץ.
-
אשר לאופן הפיטורין- בהתנהגות בפועל – קרי התעלמות מהתובעת- סבורים אנו כי אכן מדובר בפיטורין שאינם כדין ,ובהעדר שימוע - בנסיבות המזכות בפיצוי. בהתחשב בכך שעסקינן בעובדת קבועה, שעבדה כ10 שנים, והנתבעת למעשה פטרה עצמה מכל אחריות להתנהלות כדין כלפיה. יוער כי בנסיבות הענין, לו היה מתנהל הליך ראוי יתכן שבאותו זמן (להבדיל מאשר ארע לאחר מכן) ניתן היה להציע לתובעת פתרונות חלופים, או לבחון דרכים לשימור מעמדה כעובדת קבועה. גם אם כיום הובהר כי אינה מעוניינת בכך, אין מקום לבחון את ההתנהלות מתוך נקודת מבט רטרוספקטיבית בלבד. שיעור הפיצוי בגין רכיב זה מועמד על 45,000 ₪.
פיצוי בגין עגמת נפש
-
מוצאים אנו כי התנהלות המשרד לכל אורך הדרך- הטיפול או אי הטיפול בתלונות ההורים, העדר מענה לפנית התובעת לשוב מחל"ת ולאחר מכן העדר התיחסות ליתר פניותיה, והזלזול בה, שהתבטא בראש ובראשונה בהתנערות מחובות המשרד כמעסיקה- גרמו לתובעת עגמת נפש- לא רק בשל היחס המזלזל , אלא בשל חוסר הבטחון שחשה ביחס למקום העבודה שלכאורה היתה לה קביעות בו. על כן זכאית לפיצוי גם בגין כך והוא מועמד על סך של 30,000 ש"ח.
פיצוי בגין הפסד שכר כ"מורה מוסעת"
-
מצאנו כי דין התביעה ברכיב זה להדחות מכל אחת מן הסיבות דלהלן כשלעצמה ובוודאי בהצטברן: א. אף התובעת מאשרת כי מדובר בהטבה שהיתה זכאית לה ממשרד החינוך. משחדלה התובעת להיות מועסקת על ידי המשרד, הרי שהטבה זו ככל יתר תנאי ההעסקה שעמדו לזכותה כעובדת, בטלו . ב. התובעת לא הוכיחה כלל מהם תנאי הזכאות להטבת "מורה מוסעת" למי שאינה עובדת המשרד– זאת גם נוכח טענות הנתבעת בסעיפים 50-52 לכתב ההגנה. ג. התובעת לא ביססה כלל את סכום התביעה ברכיב זה – 200,000 ₪ ואין לדעת על בסיס מה נתבע הסך האמור.
על כן, התביעה ברכיב זה , נדחית.
בקשה לגרירת ימי מחלה ולחלופין פדיון ימי מחלה
-
התובעת טוענת לזכאות לגרירת צבירת ימי המחלה שלה בתקופת עבודתה במשרד ולחלופין פיצוי בגובה ימי המחלה הצבורים שלא קיבלה. בכתב ההגנה ישנה הכחשה כללית של סוגיה זו ואילו בתצהיר מטעם הנתבעת, אף שהתובעת התייחסה לסוגיה זו בתצהירה, לא היתה כל התיחסות שהיא לנושא.
-
בנסיבות אלה מצאנו לקבל את טענת התובעת ולפיה היא זכאית לגרירה ולמימוש ימי מחלה עודפים כפי הקבוע בתקשיר ובסעיף 1.25.3 לתקנון שירות עו"ה.
העולה מן המקובץ
א. משרואים אנו בהתנהלות הנתבעת כפיטורין- זכאית להשלמת פיצויי פיטורין כנתבע בסך 1000 ₪.
ב. בהתנהלות הנתבעת נפלו פגמים רבים, שאינם רק תקלות טכניות אלא התעלמות מופגנת מהתובעת כעובדת שלה. גם אם התובעת היתה נכונה בעצמה להסכין עם סיום ההעסקה על ידי המשרד, הרי שאין בכך כדי להתיר את כשליו הנמשכים של המשרד בהתנהלותו כלפיה. בגין הרכיבים שצוינו לעיל , זכאית התובעת לפיצוי כולל בסך של 75,000 ₪.
ג. כמו כן זכאית לגרירה ולמימוש ימי מחלה שלא נוצלו כאמור בסעיף 1.25.3 לתקנון עובדי הוראה ביחס לתקופות עבודתה במשרד.
מעבר לאמור תשא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 10,000 ש"ח
ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ב, (23 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור עובדים, מר משה נחמיה
|
|
שרה ברוינר ישרזדה, שופטת
|
|
נציגת ציבור מעסיקים, גב' אסתר כהן
|