בן דב נ' ד"ר גב המרכז הבריאותי ד.ע בע"מ

האם התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים והאם הוא זכאי לזכויות נוספות הנובעות מעבודתו אצל הנתבעת וכתוצאה מסיומה? אלו הן השאלות שעומדות להכרעתנו בתיק זה.

הרקע העובדתי

1. הנתבעת היא חלק מקבוצת חברות בבעלות קבוצת עדיאל אחזקות (להלן: "הקבוצה"), בבעלות רונן קאופמן (להלן: " מר קאופמן") והתובע שימש כמנהל הרכש שלה מיום 7.9.08 ועד ליום 8.8.14. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה אישי אשר הסדיר את תנאי עבודתו, ובו נקבע, בין היתר, שכרו החודשי יהיה 14,000 ₪ ויועלה לאחר שנה ל- 15,000 ₪.

2. במהלך שנת 2012 צומצמו תחומי אחריותו של התובע, אך שכרו לא השתנה עקב כך. בחודש אפריל 2014 התבקש התובע לשמש כמנהל הרכש של חברות נוספות בקבוצה והצדדים חלוקים בנוגע למספר החברות שנוספו לטיפולו.

3. ביום 29.4.14 קיים התובע שיחה עם מנכ"ל הנתבעת, יוסי אלבוחר (להלן : "אלבוחר") ועם מר קאופמן ובמהלכה נדונה סוגיית תחומי אחריותו ושכרו. נציגי הנתבעת הבהירו כי הם מסכימים להעלות את שכרו החודשי של התובע ב- 1,000 ₪, בעוד התובע דרש כי יועמד על סך של 18,500 ₪. ביום 8.5.14 התקיימה שיחה נוספת עם מר אלבוחר וכן בהזדמנויות נוספות באותו עניין (תמליל השיחה- נספח ו' לתצהיר התובע).

4. הצדדים לא הגיעו להסכמות בנוגע לשיעור העלאת השכר וביום 9.7.14 הודיע התובע לנתבעת כי מצא עבודה ודרש כי ישולמו לו פיצויי פיטורים. נציגי הנתבעת סירבו לכך וביום 13.7.14 פנה התובע בכתב אל ה"ה אלבוחר וקאופמן בזו הלשון:

   "בשיחה שנערכה ביום 29.4.14 העמדתם בפני אולטימטום לפיו תחת ניהול הרכש של ד"ר גב בלבד, עליי לקחת על עצמי את ניהול הרכש של 4 החברות בקבוצה + מטה הקבוצה, וזאת ללא קידום וללא תוספת שכר, או שתחפשו לי מחליף באופן מיידי ואפוטר  'תוך זמן קצר מאד'.

   ביום 4/5/14 מצאתי שהאיום כבר ממומש ושאכן פורסמה מודעה להחלפתי. מודעה זו פורסמה ברצף, כפי שאתם יודעים לפחות עד .22/6/14

   ביום 8/5/14 בשיחה עם יוסי הובהר לי במפורש ובהתייחס לפרסום המודעה ש'הרכבת יצאה לדרך' ושאם אני רוצה לעצור אותה, עלי להזדרז ולהודיע שאקבל את התנאים שהעמדתם בפני כלשונם לפני שיהיה מאוחר מדי.

   אמירות מפורשות אלו ופרסום המודעה מהוות למעשה הודעה על פיטורים.

   מאחר וכך, לא נותרה לי ברירה ונאלצתי לחפש עבודה אחרת במהירות ובלחץ, לפני שאפוטר ואוותר ללא מקור לקיום משפחתי." (נספח ז' לתצהיר התובע)

5. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 8.8.14 ובסמוך לכך שוחררו לזכות התובע פיצויי הפיטורים שהופקדו לזכותו בקרן הפנסיה בסך של 33,160 ₪.

   טענות הצדדים

6. לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו ולחלופין, הוא התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וזאת על רקע הרחבת תחומי אחריותו ללא תמורה נאותה. לאור האמור עותר התובע להשלמת פיצויי פיטורים בסך 55,640 ₪.

7. עוד טען כי הנתבעת גמרה אומר לפטרו מעבודתו, מבלי שערכה לו שימוע כדין, ומצא לכך חיזוק בעובדה שהיא חיפשה לו מחליף וסירבה להיעתר לדרישותיו הכספיות. כמו כן עתר התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 68,606 ₪.

8. לטענת הנתבעת התובע התפטר באופן חד צדדי, מבלי שהתריע בפניה כי בכוונתו להתפטר מעבודתו. עוד טענה כי לא הגדילה את נפח העבודה של התובע באופן משמעותי שכן כשנתיים בטרם הסתיימו יחסי העבודה, חלה ממילא ירידה בנפח עבודתו.

9. הנתבעת הציעה לתובע תמורה הולמת והסכימה להגדיל את שכרו, אך התובע מצדו חיפש עבודה באופן יזום והתפטר מבלי ליתן על כך התראה מראש. לפיכך, הטעימה, הוא אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

   דיון והכרעה

10. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שבחנו את חומר הראיות שהוצג בפנינו, הדברים נציין כי הגענו לכלל מסקנה כי התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות, וכל זאת, מהנימוקים המפורטים להלן.

    סיום עבודתו של התובע

11. כאמור לעיל, התובע טוען כי הנתבעת פיטרה אותו מעבודתו בנסיבות בהן הגדילה את תחומי אחריותו אך סירבה לתת לו תגמול מתאים. בנוסף, נודע לו באקראי כי הנתבעת מחפשת לו מחליף (הודעת דרושים- נספח ה' לתצהיר התובע). הוא אף הוזמן לשיחה שעניינה עתודות מלאי, במסגרת תכנון חצי שנתי, אף שלטענתו, ברגיל לא התקיימו דיונים ארוכי טווח. מכאן, התובע הסיק כי בכוונת הנתבעת לפטרו.

    כמו כן, בשיחות שקיים עם מנכ"ל הנתבעת הבהיר לו האחרון כי עליו לקבל החלטה אחרת "יפספס את הרכבת"(תמליל השיחה מיום 29.4.14 – נספח ג' לתצהיר התובע). כמו כן, מנכ"ל הנתבעת ציין בפניו כי בעלי הנתבעת מעדיף "מטאטא חדש" (תמליל שיחה מיום 8.5.14 נספח ו' לתצהיר התובע).

    בפי התובע טענה חלופית, לפיה הוא התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו משתחומי אחריותו הורחבו והוכפלו, ללא תגמול ראוי.

12. מר אלבוחר הכחיש כי פיטר את התובע או כי היה מעוניין בהפסקת עבודתו וטען כי ניסה לשכנע את התובע שלא לעזוב את עבודתו. מר אלבוחר העיד כי תכלית שיחתו היתה להביא לכך שהתובע ימשיך לעבוד בנתבעת והבהיר לו כי "מצב השוק" אינו מזהיר (עדות אלבוחר בעמוד 79 שורות 2-8, עמוד 80 שורות 8-12, שורות 17-26).

13. מר אלבוחר הבהיר עוד כי דבריו נאמרו במסגרת משא ומתן על מנת לשכנע את התובע לקבל את הצעת הנתבעת. בהקשר זה טען, כי דבריו, לפיהם מר קאופמן מעדיף "מטאטא חדש" וכי התובע עלול לפספס את הרכבת, נועדו לדרבן את התובע להיענות להצעת הנתבעת וכאמור מדובר בטקטיקה בניהול משא ומתן (עמוד 72 שורה 26 עמוד 73 שורה 12 , עמוד 77 שורות 3-12).

14. מר אלבוחר הוסיף כי פרסום מודעת הדרושים לא נועד לצורך קליטת עובד חדש אלא לצורך בחינת השוק. כך, לא רואיין כל עובד עד לפיטורי התובע וקליטת עובד חדש נעשתה רק לאחר שהתובע הודיע על התפטרותו, ואף לא בוצע הליך חפיפה מסודר בין השניים (עמוד 81 שורות 17-33 עמוד 82 שורות 19-32, עמוד 83 שורות 17-33).

15. בפסיקה נקבע כי:

    "המשותף לשניים - פיטורים והתפטרות - הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים, יחסי עובד - מעביד לידי סיים. השוני בין השנים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו: המעביד או העובד." (דב"ע שם/ 3-116 סלמה - מדינת ישראל פד"ע יב 375, 383 (1981)).

16. במקרה שלפנינו, הנתבעת לא הודיעה לתובע כי הוא מפוטר מעבודתו. טענות התובע לפיהן "הבין" כי הנתבעת מעוניינת לפטרו משוללות בסיס ועוסקות בתחושותיו הסובייקטיביות בלבד. כך, העובדה שהתובע זומן לפגישה בעניין תכנון צופה פני עתיד, אין פירושה כי הנתבעת התכוונה לפטרו ומקובלת עלינו הטענה לפיה מדובר בדיון שגרתי (סעיף 25 לתצהיר אלבוחר, עדותו בעמוד שורות 1-6; הודעת דואר אלקטרוני מיום 15.10.11).

17. כמו כן, גם אם הנתבעת פרסמה מודעת דרושים, אין פירוש הדבר כי החליטה באופן סופי לפטרו. ובמה דברים אמורים? הדברים שנאמרו לתובע במסגרת השיחות שהוקלטו, כנזכר לעיל, אין בהם רמז לכך שהנתבעת מתכוונת לפטר את התובע וטענתו של אלבוחר לפיה הוא ניסה לשכנע את התובע להיענות להצעת הנתבעת וכי דבריו נאמרו במסגרת משא ומתן ומתוך ניסיון להגיע להסכמות לעניין תנאי עבודתו של התובע, מקובלת עלינו. לאור האמור, באנו לכלל מסקנה כי אין לראות בנתסעת כמי שגמרה אומר לפטר את התובע מעבודתו.

18. התובע טען לחילופין, כי התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. בע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי חיים - טכנובר בע"מ, (10.6.13) סוכמה ההלכה הפסוקה בנושא זכאות לפיצויי פיטורים של עובד המתפטר לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, כך:

    "כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין, ניתן ביום 27.1.2012 " (ההדגשה הוספה- א.ש.)

19. אין חולק כי התובע שימש כמנהל הרכש בנתבעת. בשנתיים שקדמו לסיום עבודתו צומצם היקף אחריותו ותחום הרכבת הכיסאות, שהיה תחת טיפולו, הועבר לאחריות גורם אחר. לטענת התובע, נוכח הצמצום בנפח העבודה, הוא פנה לנתבעת וביקש לקבל תחומי אחריות נוספים בתחום הרכש (הודעת דואר אלקטרוני מיום 6.5.11 ששלח התובע לאלבוחר- נספח י"ב לתצהיר התובע). לטענת התובע מדובר בצמצום של 10% מנפח העבודה, בעוד שלטענת הנתבעת מדובר בצמצום של 30% מנפח העבודה (סעיף 50 לתצהיר התובע, עדות אלבוחר בעמוד עמוד 67 שורות 4-11).

20. חרף צמצום היקף העבודה, שכרו של התובע נותר כשהיה, ולמעשה, במשך שנתיים ימים הצדדים פעלו בהתאם להסכמות החדשות שהשתכללו לכדי חוזה עבודה חדש.

    "...חוזה העבודה משתנה תוך תקופת חייו. על כן סומכים הצדדים על נורמות של יחסים, כולל גמישות, הדדיות וסולידריות כשולטות על ההסכם ביניהם. בהיות היחסים מתמשכים מתווספות אליהם תניות במפורש ואף מכללא על ידי התנהגות ממושכת". (ע"ע (ארצי) 300353/97 מדינת ישראל – נהרי, פד"ע לה 318 (2000)).

21. בחלוף שנתיים, ביקשה הנתבעת לשנות את תנאי עבודתו ולהוסיף לו סמכויות נוספות ותחומי אחריות נוספים. הנתבעת טענה, כי בשנת 2011 צומצם היקף האחריות של התובע ולמעשה היתה ירידה של של 30% בנפח העבודה של התובע והוסיפה כי בשנת 2014 ביקשה להוסיף לו תחומי אחריות נוספים, שהם לכל היותר בשיעור של 10% מנפח העבודה הקודם. מכאן, לשיטתה, אין מדובר בשינוי בתנאי עבודתו (עדות אלבוחר בעמוד עמוד 67 שורות 4-11). הנתבעת הבהירה כי התובע התבקש לנהל את תחום הרכש של שתי חברות נוספות, 'עדיאל מערכות שינה' ו'יוניק' ואין בסיס לטענת התובע, לפיה התבקש לנהל את הרכש של כל החברות בקבוצה (עמוד 63 שורות 23-24). בהקשר הטעימה כי חל שינוי ארגוני בקבוצה במסגרתו חלק מהמחלקות החלו לספק שירות לכלל חברות הקבוצה במאוחד: רכש, הנהלת חשבונות, שירות טכני ושירות לקוחות (עמוד 60 שורות 31-32, עמוד 61 שורות 1-3 ובשורות 21-25).

22. התובע טען כי התבקש נהל את הרכש של כל חברות הקבוצה וכן של מטה הקבוצה (סעיף 4.4. לתצהיר התובע). לדבריו, מדובר בתחומי אחריות נרחבים בעדיאל מערכות שינה 20%-30% מפעילות הרכש של הנתבעת יוניק סוכנויות 20% מפעילות הרכש בנתבעת ובעדיאל רהיטים מדובר ב60% מפעילות הרכש של הנתבעת (סעיפים 4.2.-4.4 לתצהיר התובע).

23. התובע אישר כי ביצע פעילות רכש בחברת יוניק עוד בטרם התבקש לשמש כמנהל הרכש של כלל חברות הקבוצה (סעיף 4.5 לתצהיר התובע, עדותו בעמוד 41 שורות 19-33, עמוד 42 שורות 1-2).

24. לא מצאנו לקבוע מסמרות בשאלה מה היה שיעור הגדלת האחריות של התובע שכן לא הוצגו בפנינו נתונים ואסמכתאות באשר לנפח פעילות הרכש בחברות השונות. עם זאת, אין חולק כי מדובר בהגדלה של נפח העבודה של התובע. גם אם היקף הגדלת תחומי אחריותו של התובע נופל מזה שקוצץ כשנתיים קודם להתפטרותו, אין חולק כי מדובר בשינוי של חוזה העבודה של התובע.

25. כאמור, לאחר הקיצוץ בהיקף עבודתו של התובע, לא חל שינוי בתנאי שכרו ולמעשה, היקף העבודה החדש הפך לחלק בלתי נפרד מחוזה העסקתו. לפיכך, כשהנתבעת ביקשה בחודש אפריל 2014 לשוב ולשנות את הגדרת תפקידו של התובע, על דרך הוספת סמכויות וגדרי אחריות, משמעות הדבר, הלכה למעשה, היתה שינוי חוזה ההעסקה. שינוי זה אינו אפשרי אלא אם כן העובד נתן את הסכמתו וזאת משום שצד לחוזה עבודה אינו רשאי לשנות את תנאי המצוי בליבת הסכם העבודה האישי של העובד באופן חד צדדי (בג"ץ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה , מא (2) 210 (1987); ע"ע 7549-12-13 אורט ישראל (חל"צ)- רז, 10.9.15).

26. הנתבעת הציעה לתובע להגדיל את תחומי אחריותו תמורת העלאת שכר של 1,000 ₪ והתובע סירב לכך. בנסיבות אלו יש לראות בתנאי העבודה החדשים, שהציעה הנתבעת לתובע, כהרעה בתנאי עבודתו, הרעה שהתובע לא היה חייב לקבל ובנסיבות העניין יש לראות בו כמי שהתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

27. אף שהתובע ניהל משא ומתן עם התובעת והבהיר כי הוא אינו מוכן לקבל את הצעתה בנוגע להרחבת סמכויות ולהעלאת שכר של 1000 ₪ בלבד, הוא לא ציין כי יתפטר ככל שלא תתוקן ההרעה. התובע גם המשיך לעבוד במשך חודשיים וכאמור, חרף מורת רוחו מהצעת הנתבעת, הוא לא התריע כי בכוונתו להתפטר מעבודתו (עדות התובע בעמוד 27 שורות 8-30, עמוד 36 שורות 1-17) ובלשונו של התובע "לפעמים כשאתה יודע שמישהו מתכנן משהו והוא לא יודע שאתה יודע, זה קונה לך את הזמן לדאוג לעצמך" (עמוד 37 שורות 2-4).

28. חרף זאת, מצאנו כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. זאת, מאחר שהנתבעת הבהירה כי אין בכוונתה לחזור בה מהשינוי הארגוני הצפוי ומדרישתה למנות מנהל רכש אשר יטפל בשלוש חברות בקבוצה תמורת תוספת של 1000 ₪ בלבד, תוך דחיית דרישתו של התובע להעלאת שכר של 3,500 ₪ (עמוד 78 שורות 23-25, עמוד 68 שורות 15-18).

29. לאור האמור, ומשהנתבעת סירבה לחזור בה מההרעה בתנאי עבודתו ומשהצעתה מהווה גם הפרה של חוזה ההעסקה, מצאנו כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

30. לאור תקופת עבודתו של התובע, הוא זכאי אפוא לפיצויי פיטורים בסך 88,650 ₪ (15,000X 5.91 שנות עבודה), ובניכוי הסכום שהועבר לידיו (33,160 ₪) - לסך של 55,490 ₪.

    פיטורים שלא כדין

31. התובע עתר לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין אי עריכת שימוע. מאחר שהתובע הוא שהתפטר מעבודתו. בנוסף, התובע העיד כי העדיף למצוא מקום עבודה חלופי מאשר למצוא עצמו מפוטר לאחר הליכי שימוע כדין (עמוד 30 שורות 31-33). בנסיבות אלה, לא מצאנו כי מתקיים בסיס לטענתו, לפיה הוא זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע.

    גמול בגין עבודה בשעות נוספות וביום המנוחה השבועי

32. התובע עתר לקבלת גמול עבודה בגין עבודה בשעות נוספות, בהתאם לדוחות הנוכחות שהוצגו (נספח י' לתצהיר התובע- פירוט חודשי של מספר השעות הנוספות, נספח י"א לתצהיר התובע-דוחות הנוכחות של התובע). כמו כן טען, כי הוא נסע לחו"ל שלוש פעמים במהלך עבודתו לצורך סיור בתערוכות ושהה בחו"ל גם בימי שבת ומשכך הוא זכאי לגמול בגין יום המנוחה השבועי בשיעור של 10 שעות ליום.

33. הנתבעת טענה כי התובע הועסק בתפקיד ניהולי בכיר ובהתאם לסעיף 30 (א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 הוא אינו זכאי לגמול מתאים. אשר לעבודה ביום המנוחה השבועי, טענה כי התובע אמנם שהה בחו"ל, בין היתר גם במהלך השבת, אך זמנו היה בידיו ויתכן כי במהלך השבת הוא כלל לא עבד אלא ביצע פעילות פרטית.

34. הנתבעת ציינה כי פעמים רבות התובע לא השלים את שעות התקן וחרף זאת שכרו שולם לו במלואו. בנסיבות אלו דרשה לקזז את הסכומים ששולמו לו, לטענתה, ביתר. כמו כן טענה כי פעמים רבות התובע לא החתים את כרטיס הנוכחות ומילא את דוח הנוכחות ידנית כך שהתובע דיווח על שעות עבודה שלא ביצע (תצהיר סמנכ"ל הכספים בנתבעת, ידין ועדותו בעמוד 56 שורות 6-13).

    תחולת שעות עבודה ומנוחה

35. בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 נקבעו חריגים לחוק, וביניהם בסעיף קטן 5, "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;" חריג זה פורש בפסיקה בצמצום (דב"ע ע"ע 300271/98 טפקו –ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ – מנחם טל , 29.11.00; ע"ע 570/06 עו"ד עמוס אגרון – עו"ד זיוה כץ, 14.10.07, ע"ע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ – זלוסקי, 5.11.15) ובהקשר זה נקבע כי רק עובדים בשכבת ההנהלה הבכירה ביותר, הנתפסים כ"מעסיק" ושותפים בקביעת מדיניות החברה עונים להגדרת "עובדים בתפקידי הנהלה" (ע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתיירות נ' בסט ביי רשתות שיווק בע"מ, 4.1.09).

36. כאמור, הנתבעת טענה כי התובע שימש בתפקיד ניהולי בכיר, תחילה בכפיפות לסמנכ"ל ובהמשך בכפיפות למנכ"ל הנתבעת. כך, התובע היה אחראי על הזמנות מספקים בארץ ובחו"ל, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים (סעיפים 7-8 לתצהיר אלבוחר); עבודתו לא היתה טכנית והוא קיבל החלטות בעלות השלכות כלכליות מכריעות; התובע נסע לתערוכות בחו"ל והיה בעל הסמכות לקבל החלטות בתחום הרכש; שכרו עמד על 15,000 ובצירוף שווי הרכב שהועמד לרשותו - 17,000 ש"ח (סעיפים 57-67 לתצהיר אלבוחר).

37. מר אלבוחר העיד כי ניהל עם התובע ישיבות שוטפות והוא היה מעורב בקבלת החלטות אלו (עמוד 97 שורות 1-12). כך, התובע היה בוחן את הצורך ברכש והצעותיו דרשו את אישורו של אלבוחר (עמוד 98 שורות 25-31 עמוד 99 שורות 1-8- , עמוד 100 שורות 1-33, עמוד 101 שורות 1-18). כמו כן, במקרה בו התובע נזקק לסיוע מעובדים (שאינם כפופים אליו), הוא פנה לקבלת אישורו של אלבוחר לעניין (עמוד 89 לפרוטוקול).

38. התובע, לעומת זאת, טען כי הוא לא היה מנהל בכיר וביצע עבודה טכנית של הזמנות רכש, שעברו את אישורו של מנכ"ל הנתבעת שכן לא היו לו כל סמכויות ניהול (סעיפים 33-43 לתצהיר התובע). כמו כן התובע הציג תכתובת דואר אלקטרוני במסגרתה התבקש לקבל את אישורו של אלבוחר לכל נושא אריזות ומדבקות (הודעה מיום 29.5.12- נספח ט' לתצהיר התובע). אף שאלבוחר טען כי דרישתו שהופנתה לתובע הועלתה על רקע בזבוז והחלטות שגויות שקיבל התובע (עמוד 99 שורות 11-33 עמוד 100 שורות 1-23), הדבר מלמד כי למעשה, לתובע לא היו סמכויות ניהול.

39. אשר להכרעתנו - אין חולק כי התובע היה מעורב בהחלטות בעלות משקל כלכלי משמעותי, אך הדבר חייב את קבלת אישורו של מר אלבוחר. נוסף על כך, ניתן לראות כי מר אלבוחר העיר לתובע תדיר על היעדרויות ושעות חסר (עדות אלבוחר בעמוד 92 שורות 13-31; הודעת דואר אלקטרוני מיום 7.7.10- נספח ט' לתצהיר התובע) , לטעמנו ככל שמדובר היה בעובד בכיר אשר חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו, לא היתה נעשית עמו התחשבנות כזו.

40. נוסיף כי התובע היה ממונה על חמישה-שישה עובדים ובהמשך על עובדת אחת שהועסקה בחצי משרה (עמוד 97 שורות 17-20) כמו כן, לא הוכח כי לתובע שולם שכר גבוה שיש בו כדי להעיד על בכירותו, כטענת הנתבעת. לאור כל האמור, לא ראינו לקבל את טענת הנתבעת, לפיה יש להחריג את התובע מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

41. אין חולק כי לתובע לא שולם גמול בגין עבודה בשעות נוספות, גם במקרים בהם הוא ביצע עבודה בשעות נוספות.

42. לטענת הנתבעת, התובע לא ביצע את כל השעות המדווחות ופעמים רבות מילא את הדוח ידנית (סעיף 21 לסיכומי הנתבעת, עדות ידין בעמוד 56 שורות 6-13 והודעת דואר אלקטרוני שנשלחה לתובע ביום 7.7.10- נספח ט' לתצהיר התובע).

    לאור עדותו של התובע (עמוד 45 שורות 13-23), אין בידינו לקבל את הסבריו של התובע לכך שלא החתים כרטיס נוכחות, וזאת משום שלא מצאנו בדבריו הסבר מניח את הדעת. עם זאת, בנסיבות בהם לא הוצגו נתונים אחרים, אין בידינו אלא לקבל את האמור בדוחות, כפי שהוצגו בפנינו.

43. ערים אנו לכך שפעמים רבות התובע לא השלים את שעות התקן. כך, לדוגמא: בשנת 2009 עבד התובע בממוצע 159.1 שעות בחודש ובשנת 2013 עבד בממוצע, 167.2 שעות בחודש. עם זאת, מצאנו לדחות את טענת הקיזוז שהעלתה התובעת, ולהלן נימוקינו: ראשית, רכיב התביעה לא כומת כנדרש במסגרת כתב ההגנה ונטענה בו טענת קיזוז כללית בלבד. מעבר לכך, חישובי הנתבעת שנערכו על ידי סמנכ"ל הכספים, היו שנתיים ולא הוצגו בפנינו נתונים מפורטים, יומיים וחודשיים כנדרש.

    יתרה מזאת, הנתבעת הביעה מורת רוח מחיסוריו של התובע, עם זאת מאחר שבזמן אמת בחרה שלא לנכות סכומים משכרן בשל החוסרים, לא מצאנו כי יש מקום להורות על קיזוז סכומים בדיעבד (ר' דב"ע (ארצי) נד/48-3 מזרה – ימין (2.5.94); ע"ע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב - ר-צ פלסט בע"מ, 24.5.12).

44. כאמור, עקרונית מצאנו לקבל את חישובי התובע למעט הסייגים הבאים: התובע טען כי יצא לתערוכות בחו"ל שלוש פעמים במהלך עבודתו וחישב 10 שעות עבודה ביום. בנוסף טען כי עבד בחו"ל גם במהלך יום השבת. טענתו לעניין מספר שעות העבודה ביום אינה מקובלת עלינו, שכן, התובע לא ערך רישומים כלשהם ובהיעדר ראיה לסתור, מצאנו לקבוע כי התובע עבד במשך שמונה שעות ביום בלבד. ביחס לעבודה בשבת, אין חולק כי התובע אכן שהה בחו"ל במהלך השבת, אך לא הוכח כי הוא אכן עבד וביקר בתערוכה ביום זה דווקא.

45. לאור האמור יש להפחית מתחשיב התובע את שעות העבודה שחושבו בגין עבודה בחו"ל, בימי החול ובשבת (שעה נוספת לכל יום שהיה בחו"ל וכן שעת עבודה בתעריף 175% משלא הוכחה זכאותו לתשלום זה (בחודשים: אוקטובר ודצמבר 2009 - שעה ובחודש מרץ 2010 - שעתיים). מרץ 2009 - 6 שעות בתעריף 125% ושעתיים בתעריף 150%: 14000/186 = 75.2 ₪ לשעה 6X 75.2 ₪X 1.25=564; 2X 75.2 ₪X 1.5= 148.9;

    מרץ 2010 - 4 שעות בתעריף 125%, שעתיים בתעריף 150% ושעתיים בתעריף 175%: 15000/186 =80.6 ₪ לשעה. 4X 80.6 ש"חX 1.25= 403. 2X 80.6 ₪X 1.5= 159.7;

    2X 80.6 ₪X 1.75= 282.1;

    ינואר 2014 - 3 שעות עבודה בתעריף 125% 3X 80.6 ש"חX 1.25= 302.2;

    מרץ 2014 - 7 שעות בתעריף 125% ושעתיים בתעריף 150%; 7X 80.6 ש"חX 1.25= 705.25 2X 80.6 ₪X 1.5= 159.7.

    סך הכל: 2724.8 ₪.

    מכאן, התובע זכאי לסך שנתבע על ידו, בניכוי הסכום שראינו להפחית בסך 2724.8 ₪, כאמור לעיל, ובסה"כ - בסך של 65,878.2 ₪ (68,603-2724.8= 65,878.2 ₪).

    אחרית דבר

46. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    • בגין השלמת פיצויי פיטורים - 55,490 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.8.14 ועד למועד התשלום בפועל.

    • בגין גמול עבודה בשעות נוספות - 65,878.2 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה, מיום 1.10.11 ועד למועד התשלום בפועל.

47. בנוסף, הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 7,000 ₪.

    ניתן היום, ה' תשרי תשע"ח, (25 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    הלן הרמור נציגת ציבור עובדים		אורן שגב, שופט