סקיף נ' סעדיה

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 2,020 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות, הצמדה וריבית). השיק שהוגש לביצוע (תיק הוצל"פ 1706098133) נמסר כשיק ביטחון במסגרת הסכם שכירות, על פיו שכרה הנתבעת מהתובע יחידת דיור. הנתבעת הגישה התנגדות.

היום התקיים דיון בהתנגדות, והוא התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול, וכן על טיעון קצר לפרוטוקול.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי הקיר החיצוני של יחידת הדיור עשוי כולו לוחות זכוכית. אין גם חולק, כי בשנים מלוחות אלה נתגלו סדקים ו/או שברים. הנתבעת התגוררה ביחידה 4 שנים, ואין חולק כי שבר קודם שהיה תוקן על ידי התובע ועל חשבונו. המחלוקת נוגעת לזהות האחראי על תיקון השברים הקיימים.

טענות התובע הן, בקליפת אגוז, כי השברים נגרמו על ידי שימוש בלתי סביר של הנתבעת במושכר, בכך שנהגה להשאיר את הדלת הראשית פתוחה, בלא לקבע אותה בנקודת העיגון המיועדת לכך והמותקנת ברצפה, וכך נגרמו טריקות חזקות של הדלת, שמכוחן, כך מניח התובע, נגרמו השברים. התובע מצביע על כך, שהשבר הוא דווקא בלוח שבדלת ובלוח הצמוד לצד הטריקה. התובע גם טוען, שהנתבעת הכירה באחריותה, אולם הציעה להמתין עד לתום תקופת השכירות, שמא יישבר לוח נוסף בזמן ההעברה.

טענות הנתבעת הן, בקליפת אגוז, כי השברים נגרמו, ככל הנראה, מחמת פגם מובנה בלוחות הזכוכית, שאינם זכוכית מחוסמת, וכי לא זו בלבד שלא היא אחראית לכך, אלא שהתובע עצמו הכיר באחריותו לתיקון, ופטר בביטול את דבריה, כשהפנתה תשומת לבו לקיומם. היא מצביעה על כך, שלכל אורך 4 השנים לא היו לתובע טענות כלפיה, וכי היא הוכיחה את יושרה בעמידה דווקנית בכל חובותיה.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. כפי שהבהרתי לצדדים במהלך הדיון הלא-פורמאלי, שעה שטרם נשמעו ראיות, משקף פסק-דין זה גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 720 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.