פסק-דין
זוהי תביעה על סך 16,618 ₪ בגין יתרת חוב נטענת של שכר טרחת עורך דין על רקע סיום ההתקשרות שבין הצדדים.
1.התובע, עו"ד במקצועו, ייצג את הנתבעות בהליכים משפטיים מסוימים לפחות מאז חודש אוגוסט 2009 בו נחתם הסכם ריטיינר בינו ובין הנתבעת 1, שחל גם על הנתבעת 2 (נספח א' לכתב התביעה, להלן - ההסכם). התובע טוען כי ביום 27.2.12 הודיעו לו הנתבעות, טלפונית ובאופן פתאומי בעת שהיה בחופשה לרגל לידת בנו, כי ההתקשרות עמו נפסקת באופן מיידי. בפועל סיום ההתקשרות נכנס לתוקף בסוף חודש מרץ 2012 במהלכו ביצע התובע חפיפה והעברת התיקים שהיו בטיפולו לבא כוחן החדש של הנתבעות. התובע קיבל את התשלום בעבור חודש מרץ 2012 במלואו ובהתאם למועדים הקבועים בהסכם.
2.התובע אינו טוען גבי עצם הפסקת ההתקשרות אלא עותר לתשלום בסך 16,618 ₪ עם סיום ההתקשרות ועקב הסיום, המורכב מהסכומים הבאים:
2,800 ₪ + מע"מ בגין יתרת שכר טרחה (400 ₪ לתיק) בגין 7 תיקים שהתנהלו מחוץ לאזור המוגדר בהסכם בהתאם לקבוע בסעיף 7(ב) להסכם;
2,687 ₪ בגין שכ"ט בתיק הוצל"פ שנפתח על ידי התובע שלא במסגרת הסכם הריטיינר;
תשלום בגובה של 8,837 ₪ (לא כולל מע"מ) השווה בערכו לחודשיים ריטיינר בשים לב לתמורה החודשית המוסכמת נוכח אופן הפסקתה הפתאומי והמיידי של ההתקשרות, משך ההתקשרות עובר להפסקתה, ובשים לב להיקפה הכספי של ההתקשרות הנטען להיות 15%-20% משיעור הכנסתו הכוללת של התובע.
בדיון שהתקיים שינה התובע עתירתו לעניין שכר הטרחה בתיק ההוצל"פ וטען לשכר ראוי בלבד.
3.הנתבעות, חברות העוסקות במתן שירותי כוח אדם, טענו בכתב הגנתן המשותף כי הסכם הריטיינר שנחתם בין הצדדים הגיע לסיומו ב – 31.12.10 ועל כן אין "תקומה", כהגדרתן, לתביעה לתשלום שירותים שניתנו לאחר מועד זה.
ביחס לרכיבי התביעה נטען, בין היתר, כי: התביעה לתשלום פיצוי בדמות שני חודשי ריטיינר נעדרת עילה ואינה מבוססת בדין או בהסכם; לעניין שכ"ט בתיק ההוצאה לפועל נטען שככל שישנה זכאות הרי שהיא נגזרת מהגבייה בפועל בתיק ומשזו לא בוצעה אין לפסוק שכ"ט נפרד בגין כך; לעניין יתרת התשלום של 2,800 ₪ הנובעת מההסכם טענו הנתבעות כי: בהיעדר הסכם בתוקף אין זכאות לתשלום האמור; התובע לא פנה בדרישה לקבלת תשלום זה עובר להגשת התביעה; בחלק מהתיקים לא התקיימו כלל דיונים ולא הוכחה זכאות התובע לשכר טרחה בגינם.
במעמד הדיון הודו הנתבעות כי סכום של 1,200 ₪ + מע"מ מרכיב תביעה זה, המתייחס לשלושה תיקים בהם נדרש התובע להופיע בבית המשפט, אינו שנוי עוד במחלוקת.
עוד נטען כי יש לראות בביצוע התשלום בגין חודש מרץ 2012 משום פיצוי מסוים עבור סיום ההתקשרות בהתחשב בהיקף החפיפה שבוצעה בפועל.
4.הנתבעות הגישו בקשה להתרת ייצוג בידי עורך דין במסגרת הליך זה. התובע התנגד לבקשה. בדיון שהתקיים ביום 21.2.13, לאחר שמיעת עיקרי טיעוני הצדדים בעניין זה, חזרו בהן הנתבעות מהבקשה. בהמשך הדיון שבו והעלו הנתבעות את בקשתן להתרת הייצוג.
הבקשה נדחתה בהחלטה מאותו יום.
ניסיונות להביא הצדדים לכדי פשרה שתייתר הצורך בהכרעה שיפוטית לא עלו יפה.
5.לאחר בחינת כתבי הטענות על נספחיהם, המסמכים שהוצגו לתיק בית המשפט ושמיעת טיעוני הצדדים בפניי - דין התביעה להתקבל חלקית. להלן הנימוקים.
6.אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי התובע עבד בשירות הנתבעות במשך מספר שנים, ולפחות מאז 8/09 ועד 2/12, דהיינו כ – 30 חודשים. עוד הוברר כי לא היו כל תלונות מצד הנתבעות כלפי איכות עבודת התובע והיקפה וכי סיום ההתקשרות עמו נעשה על רקע שינוי ארגוני במסגרתו החליטו הנתבעות לשכור יועץ משפטי פנימי באופן שייתר הצורך בהמשך ההתקשרות עם התובע. יודגש שהתובע אינו עותר כנגד עצם החלטת הנתבעות להפסיק ההתקשרות עמו אלא לפיצוי מתאים בשים לב לנסיבות ההפסקה ולתשלום יתרת הרכיבים המגיעים לו מכוח ההתקשרות עצמה.
אמנם, הסכם הריטיינר שנחתם בחודש אוגוסט 2009 מציין כי תקופת ההתקשרות הראשונית אליה הוא מתייחס הינה עד 31.12.10 (סעיף 7 להסכם) ואולם בכך אין די. קריאת ההסכם במלואו, כמכלול, מעלה כי נושא תקופת ההתקשרות אינו עומד בפני עצמו אלא כלול במסגרת הסעיף הנוגע לשיעור התמורה ואופן ביצוע תשלומה; ההתייחסות למועד הינה לתקופת התקשרות ראשונית באופן שאפשר והינו מקובל בשים לב לכך שמדובר בחוזה יחס שלאחריה יהיה צורך בהסכם חדש, הגם שלא צוין כי הסכם זה חייב להיות בכתב (סעיף 7(ו); אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי שני הצדדים המשיכו לפעול על פי הוראות אותו הסכם, לעניין סוגי ההליכים שהועברו לטיפול התובע ולרבות לעניין גובה התמורה ואופן התשלום, גם לאחר המועד הנ"ל ועד סיום ההתקשרות עם התובע ואף לאחריה ובכך ביטאו לכל הפחות בעל פה ועל דרך של התנהגות את רצונם להמשיך ולקיימו על פי אותם תנאים; הנתבעות עצמן בכתב הגנתן ובדיון הפנו להוראות ההסכם והסתמכו עליהן בטיעוני הגנתן לרבות לעניין שכר הטרחה המגיע בגין תיקים המתנהלים מחוץ לאזור או שכ"ט בתיק ההוצאה לפועל.
בנסיבות העניין ומשהוכח ששני הצדדים המשיכו לפעול על פי הוראות ההסכם הריטיינר גם לאחר המועד שהיה נקוב בו, לרבות לעניין ביצוע התשלומים ושיעורם, יש בסיס לקבוע כי תוקף ההסכם, על הוראותיו השונות, הוארך על ידי הצדדים מבלי שיהיה קצוב בזמן והכול עד מועד סיום ההתקשרות בפועל. אפשר והארכת ההסכם באה לידי ביטוי לא רק בעל פה ועל דרך של התנהגות אלא גם בכתב באופן מסוים בשים לב לסכומי התשלום, מועדיהם ולאופן ביצוע התשלום כעולה מההמחאה שצורפה לכתב התביעה.
בשולי הדברים יצוין כי טענת הנתבעות לפיה אין התובע זכאי לתשלום בנוגע לשירותים שסיפק לאחר יום 31.12.10 הגם שאין מחלוקת שהמשיכו והפנו לתובע תיקים גם לאחר המועד הנ"ל כעולה מהמסמכים שהוצגו במעמד הדיון - מוטב היה משלא הייתה נטענת.