בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בחדרה
|
585-01-12
10/01/2012
|
בפני השופט:
כרמית פאר גינת
|
- נגד - |
התובע:
עבד סראב
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
1.בפני בקשה לביטול הודעה על איסור שימוש ברכב. הודעת איסור השימוש ניתנה ע"י קצין משטרה למשך 30 יום, וזאת בגין עבירה של נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקה אשר יוחסה לנהג, מר שדידה נאדר, שעשה שימוש ברכבו של מעסיקו שהינו המבקש.
2.סע' 57 א (א) (2) לפקודת התעבורה מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירת שכרות למשך תקופה של 30 יום אם יש לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד הנהג.
3.הנהג קיבל דו"ח המהווה כתב אישום. בדיון שבפני ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה המבססות את כתב האישום, דהיינו: עבירה של נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקה.
4.ב"כ המבקש טען במסגרת בקשתו, ובמהלך הדיון בבית המשפט כי לא הייתה למבקש כל אפשרות לדעת על כך שהנהג יבצע עבירת שכרות.
כמו כן, טען ב"כ המבקש, כי המבקש עשה כל שביכולתו על מנת לברר האם הנהג אכן ביצע עבירה של נהיגה בשכרות, וכי אי ביטול הודעת איסור שימוש ברכב תפגע קשות במבקש, במשפחתו ובהמשך פרנסתו.
5.ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה זו, וזאת לאור חומרת העבירה והמסוכנות הנובעת ממנה.
6.בהתאם לסעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
1) הרכב נלקח מבעליו מבלי ידיעתו או הסכמתו.
2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
7.במקרה דנן, המבקש שהינו בעל הרכב, אינו עונה על אף אחד מן הקריטריונים המפורטים בסע' 57 ב' (ב) לפקודת התעבורה.
הרכב נלקח בידיעתו ובהסכמתו של המבקש. הנהג עובד בחברת הובלה בבעלותו של המבקש, הוא משתמש ברכב לעיתים קרובות לצורכי עבודה.
ב- 1/1/12 עשה ברכב שימוש בשעה מאוחרת לצורך תיקון דרך של משאית השייכת לחברה.
8.הטענה לפיה לא הייתה בידי המבקש כל אפשרות לדעת על כך שהנהג יבצע עבירת שכרות, אין בה די. המדובר בעבירה חמורה שיש בה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך.
9.המבקש לא הצהיר ולא הוכיח בפני בית המשפט כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה, ואף לא ציין כי הזהיר את הנהג שלא ישתה אלכוהול בזמן הנהיגה.
המבקש אף לא פרט בפני אלו כללי זהירות ובטיחות או הנחיות בקשר לנהיגה לאחר שתיית אלכוהול נתן לעובדיו בכלל, ולנהג בפרט.
10.גם הטענה לפיה המבקש עשה כל שביכולתו על מנת לברר האם הנהג היה שיכור אם לאו אינה מעלה או מורידה.
על המבקש היה לעשות כל מה שביכולתו למניעת עבירה של נהיגה בשכרות טרם אפשר לנהג לנהוג ברכב.
11.לאור כל האמור לעיל, וחרף העובדה כי הרכב משמש את המבקש לצורכי פרנסה, אני דוחה את הבקשה.
העתק החלטה זו ישלח לצדדים.