גולן ואח' נ' מוסקוביץ ואח'

בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 5.3.2024, בת"א 26740-04-21, לפיו התקבלה תביעת המשיבים בחלקה, והמערערים חויבו בתשלום פיצוי מוסכם בסך 63,000 ש"ח.

1.ביום 2.6.19 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו רכשו המשיבים את זכויות המערערים בדירה בקריית מוצקין (גוש 10426 חלקה 327, להלן: "הדירה").

בתביעה שהוגשה בביהמ"ש קמא נטען כי הדירה נמסרה באיחור, ובניגוד למועד שנקבע בהסכם (15.11.19). בפרט נטען כי על אף שמלוא התמורה שולמה עוד ביום 10.2.20, התקבלה החזקה בדירה רק ביום 23.4.20. בנוסף נטען כי על הדירה הוטל עיקול חדש שעיכב את השלמת העסקה, ושהוסר על ידי המערערים רק ביום 24.11.19, דבר שעיכב כאמור העברת תשלומים, שכן התשלום השלישי היה אמור להיות משולם מתוך כספי משכנתא, ונוכח הטלת העיקול החדש לא ניתן היה לקבל את המשכנתא.

המערערים טענו, מנגד, כי המשיבים איחרו במועדי התשלום, רק בשל חוסר יכולתם לקבל משכנתא.

2.ביהמ"ש קמא קבע בפסק דינו כי מחומר הראיות ומעדויות שנשמעו בפניו עלה כי העיכוב בהשגת המשכנתא נבע מהטלת עיקול חדש שהוטל על הנכס ביום 15.8.19, וכי המערערים הם אלה שהתעכבו בהסרת העיקול. מכל מקום נקבע כי הדירה נמסרה רק בחלוף חודשיים ממועד ביצוע התשלום האחרון (חודש אפריל 2020 כאשר התשלום האחרון בוצע ביום 10.2.20). לאור זאת נקבע כי המערערים איחרו במסירת הדירה תוך הפרת הסכם המכר, כאשר מדובר בהפרה יסודית, ועל כן יש מקום להטיל עליהם פיצוי מוסכם, כאמור בסעיף 11.1 להסכם המכר, ולחייבם בסך 63,000 ₪.

דרישת המשיבים לקבלת פיצוי נוסף בגין 60 ימי איחור בסך כולל של 21,000 ₪, נדחתה נוכח הקביעה כי מדובר בפיצוי חופף, ואין מקום לחייב בסכום נוסף מעבר לפיצוי המוסכם בסך 63,000 ₪. דרישה לפיצוי בגין רכיבי נזק נוספים נדחתה, בין היתר, בשל העדר ראיות.

3.בערעור שהוגש בפני טוענים המערערים כי שגה ביהמ"ש בהפעלת סעיף 11 להסכם זאת מבלי שהוכח כי במועד חתימת ההסכם צפו הצדדים נזקים בגובה שיעור הפיצויים שנפסק. נטען כי המשיבים לא המציאו כל הוכחה לנזק אמיתי שנגרם להם, והנזק שנפסק הוא דמיוני.

בנוסף נטען כי שגה ביהמ"ש בכך שהתעלם מטענת המערערים לפיה המשיבים איחרו בתשלום רק בגלל קשיים בהשגת משכנתא, ולא מסיבה אחרת.

נטען כי מדובר בדירה להשקעה שנמכרה על ידי המשיבים זמן קצר לאחר רכישתה, ולכן לא יכול היה להיגרם להם כל נזק מהאיחור במסירה, שכן מחירי הדירות רק עלו.

בנוסף נטען כי ביהמ"ש קמא התעלם מכך שהמשיב 1, שחתם על תצהיר, לא הגיע לדיון על מנת להיחקר, וכן נטען כי למערערים נודע על מועד ישיבת ההוכחות רק 3 ימים לפני הדיון, שכן העו"ד שייצג אותם הפסיק את הייצוג, ומסר להם על קיום הדיון 3 ימים לפני המועד, כך שהיה מקום לקבל בקשת המערערים לדחות הדיון.

4.בהחלטתי מיום 3/6/24 נתבקשה תשובה נקודתית רק ביחס לטענה שהיה מקום להתערבות בית המשפט בפיצוי המוסכם.

המשיבים טוענים כי הטענה לפיה הצדדים לא צפו בעת ההתקשרות נזקים בשיעור גובה הפיצוי שנקבע כך שהיה על בית המשפט להתערב בגובה הפיצוי, לא הועלתה בבית המשפט קמא וכמובן שגם לא הוכחה, ומכאן שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

עוד נטען כי הצדדים היו מיוצגים ע"י עורכי דין הן בשלב המו"מ והן בשלב כריתת החוזה וחזקה היא שסכום הפיצוי שהוסכם לקח בחשבון את הנזק שעלול להיגרם בהפרה יסודית כפי שארעה בפועל (עסקה שהייתה אמורה להסתיים בתוך 5 חודשים ממועד חתימת ההסכם, הסתיימה בזמן ארוך בהרבה – כעשרה חודשים).

בנוסף נטען כי מדובר בפיצוי מוסכם ללא צורך בהוכחת נזק, והוא נקבע על הצד הנמוך שמשקף 10% בלבד משווי התמורה, ומכל מקום לא ניתן לומר שלא מתקיים כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפות כתוצאה מסתברת של ההפרה.

בנוסף ניתן ללמוד גם מנוסח ההסכם כי הצדדים צפו במעמד החתימה על ההסכם נזקים בשיעור גובה הפיצוי שנקבע.

כן נטען כי בית המשפט קמא דווקא כן התערב בפיצוי המוסכם, ולא פסק את שני רכיבי הפיצוי שדרשו המשיבים נוכח קביעתו כי מדובר בנזקים חופפים.