אכסניית אביב א.ל.ב. בע"מ ואח' נ' אילת אנימלס ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת, בת.א 54265-11-15, שניתן ביום 18.3.18, ע"י כב' השופט ליאור ברינגר, אשר דחה את תביעת המערערים לפיצוי בשל לשון הרע וחייב אותם בתשלום הוצאות לטובת המשיבות .

התשתית העובדתית:

המערערים הגישו תביעת לשון הרע, בשל פוסט בפייסבוק שפרסמה המשיבה 1 שזה לשונו: "כלבה מבוגרת נטושה ישנה בחניה של מוטל אביב באילת ב-28/10/2015, בשעה 6:30 בבוקר עדה רואה את בעל המוטל מתחיל לשפוך עליה חומצה ולגרום לה לכויות קשות בבטן. הכלבה נלקחה לטיפול וטרינר צורחת מכאבים ונמצאת אצל אומנה בשיקום. הכלבה סובלת מחרדות קשות וגם מכאבים. הוגשה תלונה במשטרה 474733/2015 אנחנו מלאי תקוה שהמשטרה תטפל במקרה ותביא כתב אישום נגד המתעלל". לפוסט צורפה תמונה של הכלבה (מוצג 2 למוצגי המערערים).

בהמשך פרסמה המשיבה 1 פוסט נוסף, בו השמיטה את שם המוטל, כדלקמן:

"כלבה מבוגרת נטושה שוכבת בחניון של מוטל באילת ושופכים עליה חומצה לכאורה כל הבטן שלה עם כוויות. הכלבה נילקחה לוטרינר פרטי וקיבלה טיפול לכוויות וכרגע ממשיכה לקבל טיפול. הוגשה תלונה במשטרת אילת 474733/15. אנחנו מבקשים מכם לדרוש מהמשטרה לטפל במקרה זה בדחיפות כדי שלא יסגרו את התיק מחוסר עניין ציבור.

אנחנו לא מעלים פוסט כדי לגרום עוול לאף אחד... רוצים לעזור לכלבה ולגרום עונש למתעלל". לפוסט צורפה שוב אותה תמונה של הכלבה. המידע, נשוא הפוסט, נמסר למשיבה 1, ע"י המשיבה 2, המתגוררת בסמוך לאכסניה.

המערערת היא זו שהפעילה את האכסניה באילת והמערער 2 הוא בעל מניות בה ומנהלה. המשיבה 1 היא עמותה הפועלת באילת לרווחת בעלי החיים, מצילה ומטפלת בבעלי חיים נטושים ופגיעים.

ביהמ"ש דחה התביעה וקבע, כי תוכן הפוסט שפורסם נמסר למשיבה 1 ע"י המשיבה 2, שהיתה עדה לעובדות שבפרסום. בית המשפט התרשם מאמינותה של המשיבה 2, שניכר עליה שהיא אוהבת בעלי חיים ועוזרת להם ככל יכולתה ולכן דחה התזה של המערער, שהיא זו שגרמה הנזק לכלבה, וקבע, כי גירסתה של המשיבה 2 הגיונית, כיון שהכלבה נהגה לשהות דרך קבע בחניית המערערים והדבר הפריע למערער 2. עוד קבע בית המשפט, כי ממכתבו של הוטרינר זבירין, אליו הובאה הכלבה עולה, כי מדובר בכוויה כתוצאה מחשיפה לחומר כימי, דבר התומך בגרסתה של המשיבה 2.

בית המשפט קבע, כי המערער 2 שם יהבו על סרטי האבטחה, על מנת להצביע שהמשיבה 2 אינה מדייקת בדבריה אלא שהסרטון עליו מצביעים המערערים מתחיל בשעה 6:56, כאשר הארוע התרחש לדברי המשיבה 2 בשעה 06:20 לערך, בעוד הסרטונים שהוצגו למשטרה מתחילים בשעה 06:39. משמע, המערער 2 לא הציג את סרטי האבטחה המתיחסים לשעה הרלוונטית, אף כי המומחה שהתקין המצלמות, העיד כי הוריד סרטי אבטחה לפני השעה 06:39. מכאן הסיק בית המשפט שהמערער לא הציג את הסרטונים המתיחסים לשעה הנטענת ע"י המשיבה 2, דהיינו 06:00.