רקע עובדתי ודיוני
1.התובעת הינה סוכנות נסיעות המעניקה ללקוחותיה שירותים כהגדרתם בחוק שירותי תיירות תשל"ו-1976. האם רשאים היו המשיבים 1-4, שרכשו ממנה שירותי נסיעות לבטל תשלום שבוצע על ידיהם באמצעות כרטיס אשראי, אחרי שבפועל נמנעו מלעשות שימוש בשירותים שרכשו בשל מצוקה אליה נקלעו בעת מבצע "צוק איתן" (8.7.14 עד 26.8.14)? רכישת השירותים נעשתה לאחר תחילת המלחמה האמורה. בית משפט השלום השיב על השאלה בחיוב ועל כך הוגש הערעור הנוכחי.
2.סוכנות הנסיעות – המערערת, הגישה תביעה כנגד המשיבים 1-4 שרכשו ממנה שירותי תיירות ובכלל זאת כרטיסי טיסה. המשיבה–הנתבעת 5, עוסקת בארגון טיסות שכר ובסחר סיטונאי וקמעונאי במוצרי תיירות והיא זו שהציעה למכירה את שירותי התיירות, שרכשו, כנוסעים וכתיירים, המשיבים 1-4. ההליכים בין המערערת לבין המשיבה 5 הסתיימו בהסדר מוסכם בבית משפט השלום והיחסים ביניהם אינם חלק מהערעור הנוכחי.
3.העובדות, בענייננו, אינן שנויות במחלוקת. כרטיסי הטיסה נרכשו על ידי המשיבים 1-4, שולמו בעזרת כרטיס אשראי, כאשר סוכנות הנסיעות–המערערת, העבירה את הסכומים המתאימים, בניכוי עמלה, לסיטונאית–המשיבה 5 וזו מצידה, לאחר ניכוי עמלה מתאימה, העבירה את התשלומים לספקים של שירותי התיירות, ובכלל זאת המוביל האווירי או מפעיל הטיסה. ההזמנה מטעם המשיבים 1-4 בוצעה בפועל באמצעות אתר האינטרנט של המערערת ביום 16.7.14, כאשר המטרה הייתה טיול מאורגן לצפון איטליה לתאריכים 23.7.14-29.7.14.
4.ביום 8.7.14 החל מבצע "צוק איתן" וביום 23.7.14 הוחלט על ידי הממשלה, כי באותו מועד לא יצאו טיסות מהסוג שנרכש על ידי המשיבים 1-4 מנמל התעופה בן-גוריון. הטיסות הועברו לשדה התעופה 'עובדה' שבדרום. המשיבים 1-4, כמו גם נוסעים פוטנציאליים רבים אחרים, הועברו בתחבורה יבשתית מנתב"ג לשדה התעופה בדרום, שם נאלצו המשיבים 1-4, לשהות בחוסר ודאות משך שעות ארוכות וללא תנאים מתאימים לשהות מעין זו. לאחר כ-8 שעות של המתנה בשדה התעופה, ולאחר "שעברו יותר מ-31 שעות מרגע יציאתם מביתם לחופשה המדוברת" (סעיף 13 לכתב ההגנה), עזבו המשיבים 1-4 את 'עובדה' וחזרו לביתם. מאוחר יותר, פנו לחברת האשראי, ביטלו את העסקה שנעשתה עם המערערת, כך שחשבונם זוכה בהתאם. המערערת-התובעת טוענת, כי לא הייתה הצדקה לביטול העסקה ועל כן חייבים המשיבים 1-4 בתשלום למערערת בגובה עלות הזמנתם, דהיינו סך 5,863 ₪ לכל אחד מבני הזוג הנוגעים בדבר (ליולי 2014).
בית-משפט השלום
5.השופט המלומד בבית המשפט השלום שמע בהרחבה את טענות הצדדים ואת העדים מטעמם ביום 8.3.16. בפסק הדין מאותו מועד הגיע השופט המלומד למסקנה "שאדם סביר לאחר שנסע 4 שעות בלילה והמתין 10 שעות וחצי בטרמינל צפוף והומה, רשאי להגיע למסקנה שאין מקום יותר להמתנה לטיסה, שכן גם באותו שלב בו עזבו את המקום לא נמסר להם מועד הטיסה. מכאן המסקנה היא שהטענה שהנתבעים 1-4 לא קיבלו תמורה לכספם, היא נכונה". (פט' עמ' 19, שו' 14-17) בית משפט השלום דחה אפוא את תביעת המערערת כנגד המשיבים 1-4 מכיוון שלדעתו "יש לקבוע כי לא קיבלו תמורה לכספם" (פט' עמ' 20, שו' 2).
בית משפט השלום חייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט. בשולי הדברים יצוין כי גם התביעה נגד המשיבה 5 נדחתה והתובעת חויבה גם בתשלום הוצאות למשיבה 5 בסך 3,000 ₪. ביחסים שבין המערערת למשיבה 5 ניתן פסק-דין מתוקן, בהסכמה, ביום 17.3.16, לפיו נמחקה התביעה כנגד המשיבה 5 ובוטלו חיובים כספיים שבין בעלי-הדין אלה.
דיון והכרעה
6. אחרי ששמעתי את טענות באי כוח בעלי הדין ועיינתי בתיעוד הכתוב שהוגש על ידיהם, אני סבור שמן הראוי לקבל את טענתה העיקרית של המערערת דהיינו שהמשיבים 1-4 לא הצליחו להראות, שבנסיבות העניין עומדת להם עילת תביעה כנגד המערערת מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי תנאיה), תשע"ב-2012. המערערת פעלה כסוכנת נסיעות ולא כמפעיל הטיסה או מארגן (כהגדרתם בחוק שירותי תעופה הנ"ל) או כמוביל האווירי. לשון אחר : המערערת נתנה, למעשה, שירותי תיווך. כמתווכת פעלה המערערת כפי שהתחייבה, והמשיבים 1-4 לא העלו טענה כלשהי בבית המשפט השלום בהקשר זה כלפי המערערת. אף בהנחה, שהתיאור העובדתי שהובא בפי המשיבים 1-4 במהלך הדיון בבית המשפט השלום, מתקבל, הרי אין בו כדי לבסס עילת תביעה חוזית או עילה מכוח חוק שירותי תעופה הנ"ל כנגד המערערת.
המשיבים 1-4 ציטטו בכתב הגנתם (סעיף 26) פסיקה לפיה החליטו בתי משפט השלום, כי נוסע שטיסתו בוטלה בנסיבות שלא היו בשליטתו, זכאי להחזר כספים ששולמו על ידיו. עם זאת, הפסיקה שצוטטה מציינת, כי חוק שירותי תעופה הנ"ל "יוצר יריבות ישירה בין נוסע שטיסתו בוטלה... לבין שני גורמים: 'מפעיל הטיסה' ו'מארגן הטיסה' " (ת"ק 21893-08-14 כוכבה אחיטוב נ' איסת"א). המערערת בענייננו אינה עונה לאף אחת מההגדרות של חייבים בכוח לפי חוק שירותי תעופה הנ"ל, ועד כמה שהבנתי את טענות המשיבים 1-4, הדבר גם לא נטען על ידיהם בערעור.
7.השופט המלומד ציין, בין השאר, כי ראוי היה שבנסיבות העניין תדאג המערערת לכך, שנציג מטעמה יבדוק את מצבם של נוסעים פוטנציאליים בשדה התעופה 'עובדה' במועד הרלוונטי. אינני סבור שמדובר בהצעה ריאלית, כאשר נדון עניינו של סוכן נסיעות המשווק מספר רב של כרטיסי טיסה, למועדים שונים, ואשר אין לו כל השפעה על מועדי הטיסות או אופן הפעלתן.
בא כוחם המלומד של המשיבים 1-4 ציטט בעיקרי הטיעון מטעמו פסיקה של בתי המשפט השלום המציינת, בין השאר, כי במקרה של סוכן נסיעות נוצרת חבות מכוח דיני החוזים בין רוכש כרטיס הטיסה ושירותי התיירות לבין סוכן הנסיעות. אין מחלוקת לגבי טענה זו, אך בפועל לא הוכיחו המשיבים 1-4 בבית משפט השלום, כי המערערת הפרה התחייבויות חוזיות שלה כלפי המשיבים 1-4. אין טענה שכרטיסי טיסה או שירותי תיירות לא נרכשו כיאות במקרה הנדון. העובדה שביצוע הטיסה הועבר בפועל לנמל תעופה אחר, ושהטיסה בסופו של דבר יצאה לדרכה באיחור של שעות ארוכות אינה מטילה, כשלעצמה, חבות על סוכן הנסיעות כלפי המזמינים במקרה הקונקרטי הנוכחי. ברור שאין בדבריי כאן כדי לשלול חבות של סוכן נסיעות כלפי מזמיני שירותים באמצעותו מכוח חוק שירותי תעופה הנ"ל או הוראות חוזיות מתאימות. הטלת חבות אפשרית עם זאת, רק על בסיס נתונים עובדתיים מתאימים ואלה לא נטענו כלפי סוכן הנסיעות על ידי המשיבים 1-4, וגם לא הוכחו כיאות.