ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
23434-10-16
20/11/2016
|
בפני השופט:
יונה אטדגי
|
- נגד - |
המערערת:
חיה מרקוביץ
|
המשיבים:
1. ברי בובקה בע"מ 2. חיה מרקוביץ יזמות וסחר בינלאומי בע"מ
|
החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע |
מיום 2.6.16).
משלא הופקד הערבון עד המועד האמור, ניתן פסק דין המחייב אותן בתשלום סכום התביעה כאמור, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (פסק דין מיום 4.7.16).
המבקשת הגישה ערעור זה, ויחד עמו בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין.
ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד לקבלת תגובת המשיבה, המותנה בהפקדת סך של 7,500 ₪, אשר הופקד (החלטה מיום 20.10.16).
המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה, והיא מבקשת לדחות את הבקשה ולבטל את הצו הארעי שניתן.
2.כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הקובע חיוב כספי, ככלל, הנטיה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים, ובעיקר מקום בו חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, באופן אשר ימנע השבת המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור (ע"א 1943/19 חברת דן מיחזור בע"מ נ' ממונה אזורי מס ערך מוסף נתניה, 22.5.13).
המבקשת לא טענה לחוסר יכולתה של המשיבה להשיב את הכספים שישולמו לה ולא הביאה כל ראיה בנדון.
טענתה העיקרית, בהקשר למאזן הנוחות, היתה, שאם הליכי הגבייה לא יעוכבו היא "עומדת לאבד את כל רכושה עלי אדמות", אולם, ככלל, מצבו הכלכלי של המערער אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שבו הוטל חיוב כספי (ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון מצפה אפק נ' נגל, 23.12.07).
3.עוד טענה המבקשת כי המשיבה החלה בהליכים לעיקול "דירת מגורים יחידה" שיש לה, ואם לא יעוכבו ההליכים, היא עלולה לאבד את דירתה.
המשיבה טענה בענין זה, מנגד, כי הדירה איננה משמשת למגורי המבקשת, אלא היא מושכרת על ידה לצד שלישי.
אמנם, כאשר מדובר בדירה המשמשת למגורי המערער, בית המשפט ייטה לעכב את ביצוע פסק דין שיגרום לפינויו של המערער ממנה, אך פסק דין זה אינו עוסק בדירת המגורים, גם אם הליכי עיקול הדירה ומימושה לשם גביית הסכום שנפסק נובעים ממנו.
למרות זאת, אם המבקשת תוכיח שהדירה משמשת למגוריה ואיננה משמשת לה מקור הכנסה בלבד, תשוב ותישקל הבקשה בנוגע לעיכוב הליכי העיקול המתייחסים אליה, בלבד.
4.נראה שגם סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשת.
טענתה המרכזית של המבקשת ושל המשיבה 2 בדבר היותן מתווכות בלבד באותן עסקאות נדחתה על ידי בית המשפט קמא, ומדובר בקביעה עובדתית, שערכאת הערעור ממעטת להתערב בה, מה גם שטענה זו סתרה את לשונו הברורה והפשוטה של ההסכם.
כן נראה, כי צדק בית המשפט קמא בדחותו את טענתן, כי יש לתת להן רשות להגן על מנת שיוכלו להגיש הודעת צד ג' נגד מגה, וכי הן יכולות להגיש תביעה נפרדת נגדה.
גם הטענות הנוגעות לייצוגי הלקוי של בא כוחן לשעבר אינו נוגע למשיבה.