ארומור פלייבורז אנד פרגרנסז בע"מ ואח' נ' ק'

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת יפעת מישורי) מיום 16.2.2016, בגדרו קיבל בית המשפט קמא תביעת פיצויים שהגיש המשיב נגד המבקשות בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 17.3.2008, וחייב אותן לשלם למשיב סכום של כ- 342,000 ₪.

1.כאמור, המשיב הגיש נגד המבקשות תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 17.3.2008, עת עבד אצל המבקשת מס' 1. בהתאם לפסק הדין, במהלך עבודתו של המשיב במפעל של המבקשת 1 הוא קיבל דיווח על דליפת חומרים כימיים מאחד המתקנים שבמפעל ואז ניגש למקום הדליפה. בעודו בדרכו למתקן שממנו הייתה הדליפה ובהיותו במרחק מטרים ספורים ממנו, אירע פיצוץ עז שבעקבותיו ראה המשיב דלת במשקל של כ- 300 מטר עפה באוויר, ראה להבות עשן ועובדים שנפגעו. בעקבות כך נגרמה למשיב נכות נפשית שהוערכה על ידי מומחה מטעם בית המשפט בשיעור של 7.5%.

בית המשפט קמא קבע, כי המבקשות חבות בנזיקין לפצות את המשיב בגין נזקיו, וכי אין לייחס למשיב רשלנות תורמת לאירוע. לעניין גובה הנזק פסק בית המשפט קמא למשיב פיצויים בראשי הנזק השונים, לרבות בגין הפסד שכר בעבר, הפסד שכר בעתיד, כאב וסבל ועוד. בשורה התחתונה העריך בית המשפט את נזקיו של התובע בסכום של כ- 308,000 ₪. מסכום זה ניכה בית המשפט קמא תגמולי המל"ל שקיבל המשיב בעקבות התאונה והיתרה לתשלום עמדה על סך כ- 276,500 ₪. בנוסף לסכום זה חויבו המבקשות לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כך שהסכום הסופי לתשלום עמד, כאמור, על סך כ- 342,000 ₪.

2.המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין ובד בבד עם הגשת הערעור הגישו בקשה לעיכוב ביצוע. לעניין סיכויי הערעור טענו המבקשות, כי שגה בית המשפט עת קבע, כי המשיב אינו נפגע משנה כמשמעות מונח זה בהלכת "אלסוחה" ועל כן, תביעתו הייתה צריכה להיבחן בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכת זו לעניין נפגע משני. לשיטתן, בחינת זכאותו של המשיב בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכה אלסוחה מביאה למסקנה כי דין התביעה להידחות. המבקשות הוסיפו וטענו, כי בית המשפט פסק למשיב פיצויים בגין הפסדי שכר בעבר על אף שהוא לא הפסיד ולו שקל אחד מאז אירוע התאונה ולמעשה הוא חזר לעבודה אצל המבקשת, מבלי שחלה ירידה כלשהי בשכרו. המבקשות הוסיפו וטענו כי נוכח העובדה שהמשיב חזר לעבודה אצל המבקשת מס' 1 ושכרו כלל לא נפגע ואף עלה, לא היה מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסד שכר בעתיד ובוודאי שלא היה מקום לפסיקת פיצוי על בסיס חישוב אריתמטי מלא. לעניין מצבו הכלכלי של המשיב טענו המבקשות, כי הוא עדיין עובד אצל המבקשת מס' 1 ומשתכר סכום של כ- 11,000 ₪, כך שאין ספק כי הוא לא יוכל להשיב את סכום פסק הדין העומד על מאות אלפי שקלים, אם וכאשר יתקבל הערעור.

3.המשיב טען מנגד, כי אין לערעור סיכויים כלשהם וכי למעשה המבקשות לא ניסו להתמודד עם הנמקתו של בית המשפט קמא לעניין היותו נפגע במעגל הראשון ולא נפגע משני. לעניין גובה הפיצוי הפנה המשיב להלכה הקובעת, כי ערכאת הערעור אינה בוחנת כל ראש נזק בנפרד וכי הבחינה היא כללית תוך התמקדות בשורה התחתונה ובשאלה אם סכום הפיצוי סביר בהתחשב במהות הפגיעה והנכות שנותרה. לשיטתו, הפיצוי שבית המשפט קבע הוא סביר ואף נמוך בראשי נזק מסוימים, כגון בראש הנזק של כאב וסבל שבגינו נפסק סכום של 25,000 ₪ בלבד. לעניין מצבו הכלכלי טען המשיב, כי שכרו גבוה יחסית ואין בפי המבקשות כל טענה פוזיטיבית בנוגע למצבו הכלכלי או הכספי מלבד הטענה לעניין גובה שכרו.

4.דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי ואין בעצם הגשת ערעור על פסק הדין כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. כלל זה חל ביתר שאת כאשר מדובר בפסק דין כספי שביצועו הפיך על דרך ההשבה. נתבע המבקשת לעכב ביצוע פסק דין כספי שניתן נגדו חייב להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לזכות בערעור ונזק בלתי הפיך שייגרם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. בהקשר של ביצוע פסק דין כספי נקבע, כי נזק בלתי הפיך יכול להתקיים מקום שמוכח שאין באפשרות התובע להשיב את סכום פסק הדין אם וכאשר יתקבל הערעור.

לענייננו, למבקשות טענות הראויות להישמע בכל הנוגע לגובה הפיצוי, ובעיקר בראשי הנזק של הפסדי שכר בעבר והפסד שכר בעתיד. טענת המבקשות שלא היה מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסד שכר בעבר מקום שהוכח כי לא חלה ירידה כלשהי בשכרו של המשיב ואף הוכח כי חלה עלייה בשכר היא טענה טובה הראויה להישמע. בנסיבות אלה אף ראויה להישמע הטענה, כי לא היה מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסד שכר בעתיד על בסיס חישוב אריתמטי מלא מקום שהמשיב ממשיך לעבוד אצל המבקשת מס' 1 ללא פגיעה בשכרו. לעניין הנזק הבלתי הפיך, נוכח הסכום שנפסק ושכרו של המשיב, אין ספק שהוא יתקשה עד מאוד להשיב את סכום פסק הדין אם וכאשר יתקבל הערעור. לא ניתן לקבל את טענת המשיב שהמבקשות לא העלו טענה פוזיטיבית לעניין יכולתו הכספית. האמצעים הכלכליים של המשיב והנתונים לעניין יכולתו הכספית להשיב את סכום פסק הדין נמצאים בידיו הוא וניתן היה לצפות ממנו להציגם אילו היה בידיו נתונים המראים כי הוא בעל יכולת להשיב את סכום פסק הדין. העובדה שהמשיב התעלם מעניין זה והעלה טענות כלליות ומתחמקות תומכת דווקא בטענות המבקשות לעניין העדר יכולת מצדו להשיב את סכום פסק הדין, אם וכאשר יתקבל הערעור.

5.יחד עם זאת, לא ניתן להגדיר את טענות המבקשות לעניין האחריות ותחולת הלכת אלסוחה כטענות בעלות סיכויים טובים, כך שלכאורה המשיב יהיה זכאי לקבל פיצוי בגין נזקיו. בנסיבות אלה, הנני סבור כי עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין מאזן נכונה בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים. בהתחשב בכל האמור, הנני מורה על עיכוב ביצוע סכום של 150,000 ₪ כולל מתוך הסכום הכולל שנפסק על ידי בית המשפט. יתרת הסכום תשולם תוך 14 ימים מהיום.