בר"ע על החלטת ביניים של ועדת הערערים - פרוצדורלית ולגופם של דברים, כשנטען אודות השתק שיפוטי לטענת הגנה של קצין התגמולים

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת וועדת עררים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: הוועדה), מיום 17.1.16 (כב' השופט שי מזרחי) אשר דחתה את בקשת המבקש בפניה לקבוע כי המשיב מושתק ומנוע מלטעון את הטענות שהועלו בתשובתו לערעור ואשר שוללות את זכותו להכרה כ"נכה נצרך", מאחר וטענות אלו עמדו בסתירה לטענותיה ועמדתה של המדינה באורגנים שונים שלה בהליכים אחרים, ואשר תוצאתם כי המבקש בגדר חסוי אשר אינו מסוגל לדאוג לענייניו וכך גם אינו כשיר לעבודה ואין סיכוי לשקמו בקרוב.

2. המבקש יליד 1977 ומוכר כנכה צה"ל מיום 26.7.06 בדרגה של 50% בגין מחלת הסכיזופרניה, כאשר מיד לאחר אישורה נעשתה פניה למשרד הביטחון לקבלת תגמול נצרך אולם לא ניתנה כל החלטה משך 9 שנים, כאשר מכתב התשובה עולה כי המבקש נדרש לעמוד בבדיקה על ידי פסיכיאטר, אולם האחרון ניתק כל קשר עם המשיב משך למעלה מ-7 שנים.

ביום 2.4.15 ניתנה החלטת המשיב אשר דחתה את בקשתו מאחר ומבדיקה מיום 27.8.14 על ידי צוות רב מקצועי (להלן: צר"מ) נמצא כי המבקש לא איבד את כושר עבודתו, והחלטת הוועדה ניתנה במסגרת טענות מקדמיות שטען המבקש.

כך נטען כי הן הפסיכיאטר האחראי על מרפאת נכי צה"ל בבית החולים "איכילוב" והן הפסיכיאטר המחוזי, חיוו דעתם אודות הפגיעה הקשה בכושר השיפוט של המבקש, כך העדר כושר לבקר את המציאות וכשהוא עלול לסכן הן את עצמו והן את זולתו ומשכך המשיב מושתק מלטעון כאילו המבקש משוקם או שניתן יהיה לשקמו. כך גם טענות המדינה, כך המבקש, סותרות את טענותיה בהליכים פליליים וכך גם המשיב מושתק מלטעון טענות הסותרות את ההחלטות במסגרת הליכים פליליים, וכפי שהמשיב אינו רשאי להתנער מוועדת הרופאים המקצועית הראשונה בה נקבע כי מצבו אינו יציב והוא זקוק לאישפוז.

מנגד טען המשיב כי על המבקש להוכיח כי אינו כשיר לעבודה וכי אין סיכוי נראה לעין שאפשר יהיה לשקמו ועליו להוכיח טענות שברפואה על סמך חוות דעת רפואיות כדין, וכשהוא שוגה עובדתית ומנסה ליצוק תוכן או פרשנות למסמכים או אמירות של רופאים או וועדות באופן מוטעה.

הוועדה קבעה כי הקביעה לפיה נכה הינו "בר שיקום" אם לאו, נעשית על ידי גורמים מקצועיים המטפלים בו ובהתבסס על חוות דעת רפואיות, דו"חות סוציאליים ופסיכולוגיים של אנשי מקצוע וכך ניסיונות שיקום ובחינת מסוגלותו. כך סקרה הוועדה את המסמכים הרפואיים השונים, לרבות תוצאות של בדיקות אלו או אחרות, אולם לאחר העיון נקבע כי עיקר טענותיו של המבקש מופנות כלפי האמור במסמכים שנערכו לאחר התכנסות הצר"מ מאפריל 2015, וכי על כן ככל שמדובר על טענות המתבססות על נתונים חדשים שלא עמדו בעבר, על המבקש להפנות אותם למשיב על מנת שזה יורה על כינוס צר"מ נוסף. יתר על כן, אין הכחשה בכל הקשור למצבו הנפשי, אך ישנה מחלוקת לגבי הטענה כי בעקבות מצבו הוא אינו מסוגל לעבוד כלל ולצמיתות וכי הניסיון של המבקש ללמוד מהמסמכים כי מצבו הנפשי אינו מאפשר לו לעבוד לצמיתות וכי על כן המשיב מושתק מלטעון כך, הינו ניסיון מרחיק לכת, תוך הוספה כי השאלה אמורה להיבחן מדי פעם בפעם וכשבסופו של יום על המבקש להראות כי מדובר באובדן מלא וצמית של כושר התעסוקה בעבודה מפרנסת.

עוד הפנתה הוועדה לאשר עולה מהתיק הרפואי והמסמכים, אודות חוסר שיתוף הפעולה מצד המבקש ועל חוסר רצונו בקבלת טיפול תרופתי וכי למעשה שאלת יכולתו להשתקם תלויה גם במידת המוטיבציה שהוא מגלה ולכן אין זה בלתי מתקבל על הדעת, כי אכן כקביעת הצר"מ השניה יכול המבקש לעבוד במשרה חלקית בת 4 שעות, קביעה שאינה סותרת את ההכרה בנכותו, תוך הפניה לכך שהמבקש לא פנה לטיפול תרופתי למרות המלצות של וועדת הצר"מ הראשונה.

לבסוף ציינה הוועדה כי המשיב טרם הגיש עמדתו באשר למינוי מומחה מטעם הוועדה אשר יבחן אם המבקש מסוגל לעבודה אם לאו, וכך גם צוין על ידי כב' השופט מזרחי כי לו דעתו הייתה נשמעת היה המבקש מגיש בקשה מחודשת לגמלה בצירוף המסמכים החדשים.

3. בבקשה נטען, בין השאר, כי הוועדה התעלמה מטענות סעיף הנכות. כך גם התעלם בית המשפט מהטענה כי חומרת סעיף הנכות לבדו או בהצטבר עם הנסיבות, הודאות בעל דין ומצגים מצד המשיב בהליכים אחרים, למצער מעבירים את נטל ההוכחה על כתפי המשיב וכך גם לא דנה הוועדה בטענות השתק שנטענו, ועל כן נדרשת התערבותו של בית המשפט, לאור השאלות המשפטיות מושא הבר"ע אשר קבלתם עשויה לייתר את ההליך המשפטי, וכן לנוכח מדיניות משפטית נכונה והגינות מנהלית אודות טענות סותרות בהליכים שונים.

בתמצית הטענות המשפטיות, כי לאור דרגת הנכות הרי נכללת בה הקביעה של המבחנים הקובעים להכרה ב"נצרך" למעט מבחן ההכנסה. כך גם אין מקום לבחון את שאלת המוטיבציה לשיקום כאשר חלק מהנכות עניינה בכך. כך גם לגבי שאלת העברת הנטל והשתק שיפוטי ומהותי, נוכח הליכים אחרים.

בהמשך בקשתו מפרט המבקש כי הכרעה באותן שאלות משפטיות תמנע את הצורך להיכנס להליך של הוכחות, כולל הבאת חוות דעת של מומחים תעסוקתיים ומדובר בשאלות מהותיות ולמעשה דחיית ההכרעה לתום ההליך, משמעותה ניצול ציני של כוחו השלטוני של המשיב לעומת העדר כוח של נכה סכיזופרן משך שנים רבות.

לא בכדי מיד לאחר ההחלטה עתר המבקש למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אך המשיב התנגד לכך ועמד על כך שהמבקש יגיש חוות דעת מטעמו.

בהמשך הדברים הרחיב המבקש אודות פירוט טענותיו תוך התייחסות לכל ה"ההיסטוריה" הרפואית ואשר עבר, תוך בחינת הדרישות והתנאים להכרה כ"נצרך".

4. לאחר העיון סבורני כי דין הבקשה להידחות ואף מבלי להורות על תשובת המשיב.