ע"מ 3189/15גודה דיב אברהים גמאל ואח' נ' התביעה הצבאית

העורר ג'ודה ג'מאל הינו המנכ"ל של עמותת ג'מעית קטר אלח'יריה (Qatar Charity) (להלן – אגודת קטאר או האגודה). העורר פאדי מנאצרה הינו רואה החשבון של אותה אגודה. אגודת קטאר הינה התאחדות בלתי מותרת. לנוכח פעילותם של השניים במסגרת האגודה, הוגש נגדם כתב אישום בגין חברות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת וכן הכנסת כספי אויב לאזור בהיקף של מיליוני שקלים. השניים נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, ומכאן הערר שלפניי.

יש לומר כי החלטת בית משפט קמא הסתמכה על החלטתי בעניינה של נג'ואן עודה, עובדת בכירה נוספת באגודת קטאר. בהחלטתי בעניין זה, ע"מ 2731/15, קבעתי כי פעילותה של נג'ואן עודה באגודת קטאר, שהינה התאחדות בלתי מותרת, מלמדת על מסוכנות, ומצדיקה את מעצרה עד תום ההליכים. להחלטה זו התייחסו הצדדים גם בערר שלפניי.

טענות הצדדים

סניגורם של העוררים טען כי החלטתי בעניינה של נג'ואן עודה התייחסה לגדר מחלוקת מצומצם הרבה יותר – האם אגודת קטאר הינה התאחדות בלתי מותרת, והאם נג'ואן נשאה משרה משמעותית בארגון. הסניגור ביקש לטעון כי ההחלטה האמורה רלוונטית רק למסגרת הטיעון שהוצגה שם, בעוד הוא מבקש להעלות טענות אחרות, שלא הועלו כלל במסגרת הדיון בעניינה של נג'ואן.

הסניגור ציין כי אין הוא חולק על כך שאגודת קטאר הינה התאחדות בלתי מותרת. יחד עם זאת, וחרף עובדה זו, לדעתו מתקיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות את שחרורם של העוררים. ניתן לחלק בתמצית את טיעוניו של הסניגור לשני סוגים:

• טענות הנוגעות להגנה מן הצדק.
• טענות הנוגעות למסוכנות הפרטנית מהעוררים.

במישור הראשון טען הסניגור כי אגודת קטאר מוכרת כארגון צדקה רציני ומכובד ברחבי כל העולם. ארגון זה ממומן ברובו על ידי מדינת קטאר, ולא על ידי ארגון טרור. ארגון זה מוכר גם בישראל, וכל גורמי הממשל הרלוונטיים יודעים ומודעים היטב לפעילותו. יתר על כן, פעילות הארגון הינה גלויה לחלוטין והוא מתנהל באופן מסודר, באמצעות מכרזים המתפרסמים בכלי התקשורת, לרבות בכלי תקשורת המתפרסמים בישראל, והכספים המתקבלים מועברים באמצעות העברות בנקאיות שמן הסתם מפוקחות כנדרש על ידי ישראל. הסניגור ציין שאף היה מקרה בו סחורה הגיעה לאגודה דרך נמל אשדוד, ובשום שלב לא ביקשו לעצור את הסחורה, הגם שמדובר באגודה המוכרזת כארגון טרור. כלל נסיבות אלה מלמדות על כך שהרשויות בישראל ידעו על פעילות האגודה, ולא ניסו למנעה, ומכאן כי הן מושתקות כיום, כשהן באות לפגוע בה ובמי בפעל במסגרתה באופן גלוי.

במישור השני נטען כי יש חשיבות רבה לשאלת הידיעה הסובייקטיבית של העוררים באשר למעמדה של האגודה. הסניגור טען כי מחומר הראיות שבתיק החקירה עולה כי המדובר בשני אנשים נורמטיביים, שנענו להצעת עבודה שנראתה בעיניהם לגיטימית, ומבלי שהעלו על דעתם כי המדובר בהתאחדות בלתי מותרת. הסניגור ציין בדבריו כי ג'ודה נענה למודעה בעיתון אלקודס בו פורסם מכרז לתפקיד מנכ"ל האגודה, ואילו פאדי נענה להצעת עבודה שקיבל בקטאר. דרך השגת העבודה מעידה לדעתו על כך שמדובר באנשים נורמטיביים שחיפשו עבודה לגיטימית, ולא העלו על דעתם כי המדובר בעניין לא חוקי. הסניגור אישר כי השניים ידעו שהאגודה הינה מוכרזת כארגון אסור בישראל, אולם לא ידעו כי הכרזה זו חלה באזור. אמנם, אין הוא חולק על כך שהכרזה באזור אכן יצאה, אולם העוררים לא היו מודעים לה. גם אם מדובר באי ידיעת הדין, עדיין, מבחינת המסוכנות, אליבא דסנגור, לא ניתן לומר כי הם פעלו מתוך רצון לסכן את הביטחון או תוך התעלמות מודעת מהדין. עוד צויין כי כיום, כשהשניים יודעים שהפעילות באגודה הינה אסורה, ודאי שלא עולה חשש כלשהו כי יחזרו לפעילות במסגרתה. מכאן כי ראוי לאפשר להם להשתחרר בחלופת מעצר. בהקשר זה ציין הסניגור כי ג'ודה מתגורר במזרח ירושלים, ולא יהיה קושי לעצרו אם יבחר להימלט מאימת הדין, ולפאדי אין אינטרס לברוח לאחר שהעתיק את מרכז חייו מקטאר לאיו"ש לצורך עבודה זו.

התביעה השיבה כי בכל הנוגע לטענת הגנה מן הצדק לא הונחה תשתית כלשהי המבססת טענה זו, ואין להסיק ממודעה בעיתון שפורסמה בישראל, או מעובדה ספורדית אחרת שצויינה, כי הרשויות מודעות לפעילותה של האגודה ומסכימות בשתיקה לפעילותה.

באשר למסוכנות, ציינה התביעה כי אגודת קטאר הינה ארגון טרור, וככזה, כל מי שפועל במסגרת ארגון טרור ובודאי מי שנושא משרה בארגון טרור, מלמד על מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. עוד נטען כי קיים חשש משמעותי להימלטות מאימת הדין, הן באשר לג'ודה, גם אם הוא מתגורר בישראל, ובודאי לגבי פאדי, שאינו קשור לאזור מלבד לאגודה ששימשה לו מקור פרנסה, ובכל עת יכול להימלט חזרה לקטאר ללא קושי, שם היה מרכז חייו לפני שבא לעבוד באגודה.

דיון והכרעה

אגודת קטאר הינה התאחדות בלתי מותרת הן בישראל (הכרזה שנחתמה ביום 26.5.2008 על ידי שר הביטחון) והן באזור (הכרזה על ידי אלוף פיקוד מרכז, ביום 29.6.2008 (ראו קמצ"מ 225 עמ' 5283). בהכרזה נקבע במפורש "כולל סניפים בשטחי הרש"פ". לפיכך, גם אם האגודה קיבלה אישור מטעם הרש"פ, אין בכך כדי לשלול את היותה התאחדות בלתי מותרת. כפי שציינתי בע"מ 2731/15 הנ"ל, הטענה כי העוררים לא ידעו שהאגודה הינה התאחדות בלתי מותרת הינה בבחינת אי ידיעת הדין ואין הם יכולים להיאחז בה, וגם הסניגור לא טען אחרת.

הסניגור התמקד, כאמור, בטענה של הגנה מן הצדק, וטען כי הרשויות בישראל היו מודעות היטב לפעילות האגודה, ומכאן כי הן מושתקות כיום בפעילותן נגדה ונגד מי שפעל במסגרתה, ולחילופין נטען כי מהשניים לא נובעת מסוכנות, בודאי לא כזו שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר.

טענת ההגנה מן הצדק