ש. ס. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.בפסק דין זה עומדת להכרעה שאלת פרשנותו של סעיף 34 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות), ויישומו לעובדות המקרה הנוכחי.

תשתית עובדתית

2.בעת שהמערער היה שוטר הוא נבדק על-ידי ועדה רפואית של אגף שיקום נכים במשרד הביטחון, אשר ביום 29.10.2006 קבעה כי הוא סובל מסכיזופרניה לא ספציפית עם הגבלה קלה במישור התפקודי, ודרגת נכותו לפי סעיף 33(ב) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 (להלן: התוספת) הינה בשיעור 10%. הוא הוכר כנכה על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), וקיבל מענק חד-פעמי על-פי סעיף 4 לחוק זה. ביום 21.8.2007 קבעה ועדה רפואית באגף משאבי אנוש במשטרת ישראל כי לאור מצבו הרפואי, אין המערער מסוגל למלא את תפקידו, וביום 1.5.2008 הוא פרש מהמשטרה מסיבות בריאותיות.

עקב החמרה במצבו הנפשי של המערער, קבעה ביום 5.3.2015 ועדה רפואית של אגף השיקום במשרד הביטחון כי נכותו הינה בשיעור 30%, לפי סעיף 33(ד) לתוספת. בעקבות הגדלת שיעור הנכות נמצא המערער זכאי לתגמולים חודשיים על-פי סעיף 4א לחוק הנכים.

3.ביום 14.5.2015 פנה אגף משאבי אנוש במשטרה אל אגף השיקום במשרד הביטחון בבקשה לקבוע את שיעור תגמוליו של המערער לפי סעיף 34 לחוק הגמלאות. ביום 25.5.2015 הודיע המשיב למערער כי מאחר והוא פרש מהמשטרה מסיבות בריאותיות, ובגין אותה עילה נקבעה לגביו דרגת נכות באגף השיקום, הרי על-פי חוק הגמלאות הוא זכאי לרבע תגמול. תשובה דומה שיגר ביום 5.7.2015 המשיב אל בא-כוח המערער, לאחר שהאחרון פנה אליו וטען כי מכוחו של סעיף 34(ד)(1) לחוק הגמלאות זכאי המערער לקבל במלואן את שתי הגמלאות - זו שעל-פי חוק הגמלאות וזו שעל-פי חוק הנכים.

על החלטת המשיב לשלם למערער רבע בלבד מהתגמול על-פי חוק הנכים הוגש ביום 4.4.2016 הערעור שבפנינו.

טיעוני הצדדים

4.בהודעת הערעור הסביר בא-כוח המערער מדוע בנסיבות שתוארו לעיל יש להחיל את סעיף 34(ד)(1) לחוק הגמלאות, ולא את סעיף 34(ג) לו. הוא טען כי יש להחיל את סעיף 34(ד)(1) מאחר ומקור הזכאות של המערער איננו "מאורע אחד", אלא שני מאורעות - מועד פרישת המערער מהמשטרה (בשנת 2008) ומועד זכאות המערער לגמלה לאחר שנקבע כי שיעור נכותו יועלה ל-30% (בשנת 2015). כמו-כן נטען כי תחולה לסעיף 34(ג) לחוק, דהיינו - צמצום זכאות המערער לרבע בלבד מגמלה לפי חוק הנכים, מתקיימת רק אם במועד פרישתו הוא היה זכאי הן לגמלה לפי חוק הנכים והן לגמלה לפי חוק הגמלאות. בענייננו, במועד הפרישה המערער לא היה זכאי לקבל גמלה לפי חוק הנכים. רק במועד אחד, הוא מועד הפרישה, אמור עניינו של הנכה להיבחן. אם במועד פרישת הנכה מהשירות הוא היה זכאי הן לקצבת פרישה לפי חוק הגמלאות והן לגמלה לפי חוק הנכים - רק אז היה זכאי לרבע מגמלת השיקום. רק במועד הפרישה המתוכנן יכול הנכה לבחון את כדאיות המשך שירותו מבחינה כלכלית, לאור ידיעתו כי אם יפרוש אזי הגמלה לפי חוק הנכים תקוצץ בשלושה רבעים.

5.בכתב התשובה ציינה באת-כוח המשיב כי רק לאחר פניית אגף משאבי אנוש במשטרה מיום 14.5.2015 (ראו לעיל) החל המערער לקבל קצבה לפי חוק הגמלאות, וכי קביעת המשיב על החלת סעיף 34(ג) לחוק הגמלאות, קרי - קביעה בשאלה אם מדובר במאורע אחד או יותר, נסמכה על מידע עובדתי שנמסר על-ידי המשטרה. נטען כי פרישת המערער מהמשטרה נעשתה בגין נכותו (מחלת הסכיזופרניה), וכי מאחר ומדובר בעילה אחת, יש לראות בכך "מאורע אחד" הנכנס לגדרי סעיף 34(ג) לחוק. הודגש כי המערער פרש מהשירות במשטרה בשל מחלת הסכיזופרניה וכי בגין מחלה זו הוא מקבל גמלה לפי חוק הנכים. נטען כי את המבחן ל"מאורע אחד" יש ליישם בדומה למבחן של "המקור ליצירת הנכויות" שאומץ כמבחן לקביעת "מאורע אחד" בסעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), המאפשר, בהתקיים "מאורע אחד" המזכה בגמלה לפי אותו חוק ובתגמול לפי חוק הנכים, לבחור באחד מהם. נטען עוד כי ההפרדה שמבקש בא-כוח המערער ליצור בין חלקים של המחלה על-פי מועדים שונים, וראייתם כאירועים שונים, הינה מלאכותית ומנוגדת לתכלית העומדת בבסיס העיקרון של מניעת כפל תשלומים.

סעיף 34 לחוק הגמלאות

6.סעיף 34 לחוק הגמלאות, שכותרתו "גמלה לפי חוק זה ולפי חוקי השיקום", מצוי בפרק ב' לחוק, שכותרתו "גמלאות ושיעורן", ואשר בו מפורטות הגמלאות להן זכאי עובד, ובכלל זה שוטר, שפרש משירותו. לשון הסעיף הינה כדלקמן:  

 "(א)בסעיף זה -

"חוקי השיקום" - חוק הנכים, חוק משפחות החיילים, חוק נכי המלחמה בנאצים, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 וכל חוק אחר ששר האוצר, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת, קבע בצו כחוק שיקום לענין חוק זה;

"גמלה לפי חוקי השיקום" - תגמולים, הענקה או מענק המגיעים לפי חוקי השיקום.

(ב)הזכאי עקב מאורע אחד לקצבה לפי פרק זה ולגמלה לפי חוקי השיקום - הברירה בידו לבחור באחת מהן, אולם משפרש עובד מהשירות ועקב הפרישה נהיה לזכאי גם לגמלה לפי חוקי השיקום מחמת שינוי בשיעור הכנסותיו, לא יגרע הדבר מזכויותיו לגמלאות לפי חוק זה.

(ג)בחר בקצבה לפי פרק זה, יהיה זכאי לקבל גם עשרים וחמישה אחוזים מהגמלה לפי חוקי השיקום ואת כל שאר הזכויות המגיעות לפיהם.

(ד)(1)הזכאי, שלא עקב מאורע אחד, לגמלה לפי חוק זה ולגמלה לפי חוקי השיקום, יהא זכאי לקבל את שתי הגימלאות גם יחד.

(2)סעיף קטן זה יחול, לגבי הזמן שלאחר כ"ז בתשרי תשכ"ח (31 באוקטובר 1967), אף על מי שפרש עד אותו יום, ובלבד שאם קיבל הטבות פרישה מאוצר המדינה עקב הפרישה מן השירות, הוחזרו הטבות אלה לפי כללים ותנאים שנקבעו בתקנות.

(ה)על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), עובד שפוטר מהשירות מחמת נכות כמשמעותה בחוק הנכים, שלקה בה באותו שירות ודרגתה היא 35% או יותר, וזכאי הוא בגללה לתגמולים לפי חוק הנכים, יהיה זכאי לקיצבה לפי סעיף 20(א) וכן למלוא התגמולים והזכויות המגיעים לו לפי חוק הנכים".

"מאורע אחד" - חוק הביטוח הלאומי

7."מאורע אחד" וסוגיית כפל גמלאות נדונו בחוקים שונים, ואף זכו לפירוש בפסיקה. נבחן חוקים אלו, ותחילה את חוק הביטוח הלאומי. בסעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי, השולל גמלאות כפל, נכתב (ההדגשה הוספה - א"ג):

"לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - ... (2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה.

ובסעיף 323(ג) לחוק זה נכתב:

"הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרק ט' ולתגמול או לקצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן, הברירה בידו לבחור באחד מהם: (1) חוק הנכים; .. (7) חוק נפגעי פעולות איבה; ...".

8.בדיון נד/189-0 (ארצי) בן ארי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.1995) (להלן: עניין בן ארי) דובר במערער שנפגע בגבו בתאונת עבודה בשנת 1988 ונקבעה לו נכות בשיעור 15%, ובגינה הוא קיבל מענק במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, ובשנת 1992 הוא הגיש תביעה לגמלת נכות כללית במסגרת ענף ביטוח נכות, וציין ברשימת ליקוייו את הפגיעה בגבו וארבעה ליקויים נוספים שאינם קשורים לפגיעה בגבו. עקב תביעה זו נקבעה לו דרגת נכות בשיעור 49%, והוא נעשה זכאי לקצבת נכות כללית החל משנת 1991, בכפוף להוראת סעיף 143(ב)(2) לחוק (כיום סעיף 320(ג)(2)). בית הדין הארצי לעבודה קבע את המבחן של "מאורע אחד" המופיע בסעיף האמור (ההדגשות הוספו):

"נראה לנו כי את המלים "גימלאות שונות עקב מאורע אחד" שבסעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, יש לפרש כגימלאות שונות, אשר נוצרה זכאות להן, עקב מאורע אחד. במלים אחרות, ככל שמאורע אחד יצר זכאות לגימלה בענף ביטוח אחד, אך אותו מאורע, כמות שהוא, יצר בעת אירוע המאורע או אף לאחר מכן, זכאות לגימלה בענף הביטוח השני, התוצאה היא גימלאות שונות עקב מאורע אחד על-פי סעיף 143(ב)(2) לחוק. לעומת זאת, ככל שאותו מאורע, כמות שהיא, לא יצר, בעת אירוע המאורע או אף לאחר מכן, זכאות לגימלה בענף הביטוח השני, התוצאה היא גימלאות שונות שלא עקב מאורע אחד".

בית הדין יישם את המבחן שקבע לעובדות המקרה שבפניו. נקבע כי תאונת העבודה משנת 1988 יצרה זכאות לגמלה בענף נפגעי העבודה, אך לא יצרה - לא בעת אירוע המאורע ואף לא לאחר מכן - זכאות לגימלה בענף ביטוח נכות. הזכאות לגמלה בענף ביטוח נכות נוצרה בשנת 1991 עקב "מאורע" שהוא שילוב של אי-הכושר של המערער להשתכר וכן קביעת סף הנכות הרפואית (40%), אשר לא נבעו ממאורע תאונת העבודה בשנת 1988 כמות שהוא. ליקויי הגב עקב התאונה משנת 1988 היו גורם שהביא, בין יתר הגורמים, לזכאות לקצבת הנכות, אך ליקויי הגב לכשעצמם לא הם אשר הביאו לזכאותו של המערער לקצבת נכות כללית בשנת 1991.

"מאורע אחד" - חוק הביטוח הלאומי וחוק נפגעי פעולות איבה

9."מאורע אחד" נזכר אף בסעיף 16 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (לעיל ולהלן: חוק נפגעי פעולות איבה):

"א)הזכאי עקב מאורע אחד לתגמול לפי חוק זה ולגימלה לפי חוק הביטוח, ישולם לו תגמול לפי חוק זה, ואולם תוך ששה חדשים מהיום שבו נמסרה לו ההודעה על החלטת הרשות, ואם הוא נכה לפי חוק זה - גם תוך שלושה חדשים מהיום שבו נמסרה לו ההודעה על קביעת דרגת נכות לצמיתות, הברירה בידו לבחור בגימלה לפי חוק הביטוח".

ובסעיף 17 לאותו חוק נכתב:

"(א)הזכאי עקב מאורע אחד לתגמול לפי חוק זה ולפי חוק אחר שלפיו משתלם התגמול מאוצר המדינה - הברירה בידו לבחור באחד התגמולים. הוראה זו אינה גורעת מן האמור בסעיף 34 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, ובסעיף 32 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985.

(ב)זכאי עקב מאורע אחד לתגמול לפי חוק זה ולפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, יחולו עליו בשינויים המחוייבים הוראות סעיף 36 לחוק הנכים או סעיף 21 לחוק משפחות החיילים, לפי הענין.

(ג)הזכאי, שלא עקב מאורע אחד, לתגמול לפי חוק זה ולפי חוק אחר שלפיו משתלם תגמול מאוצר המדינה, זכאי לקבל את שתי הגמלאות גם יחד".

10.בתיק עבל (ארצי) 170/03 ריבק נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 17.11.2005) (להלן: עניין ריבק) נדונה הזכאות לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק נפגעי פעולות איבה. בית הדין הארצי לעבודה הסתמך על פסק הדין בעניין בן ארי, וקבע כי המבחן הראוי לבחינת המאורע האחד המזכה בכפל גמלאות הינו "מבחן הזכאות הבלעדית"; דהיינו - יש לשאול, תוך התעלמות משאר הנכויות, האם קמה למערערת הזכאות לקצבת נכות כללית לפי חוק הביטוח הלאומי, אך ורק עקב נכותה מפגיעת האיבה. ככל שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב - יש לקבוע כי כפל הזכאויות (לקצבת נכות כללית לפי חוק הביטוח הלאומי ולתגמול לפי חוק נפגעי פעולות איבה) נוצר עקב מאורע אחד.

"מאורע אחד" - חוק הגמלאות וחוק נפגעי פעולות איבה

11.בתיק עב"ל (ארצי) 324/96 שבתאי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 21.5.2001) דובר באלמנתו של שוטר אשר פרש לגמלאות בשנת 1988 וקיבל פנסיה תקציבית, ובשנת 1991, ביומה הראשון של מלחמת המפרץ הראשונה, נפטר בשעה שחבש את מסכת האב"כ. האלמנה קיבלה קצבת שארים מכוח חוק הגמלאות והגישה בקשה לקבלת גמלה מכוח חוק נפגעי פעולות איבה. בית הדין הארצי לעבודה דן בפרשנות המלים "עקב מאורע אחד" שבחוק הגמלאות, קרי - האם פטירתו של השוטר תיחשב ל"מאורע אחד" הן לצורך קבלת קצבת שארים לפי חוק הגמלאות והן לצורך קבלת גמלה לפי חוק נפגעי פעולות איבה, או שמא מדובר בשני אירועים נפרדים המולידים זכאות נפרדת לכל אחת מהגמלאות. נפסק כי תנאי מוקדם לזכאות המערערת לקצבת שארים היה זכאותו של המנוח לקצבה מכוח חוק הגמלאות, שקמה בעת פרישתו מעבודתו, אולם עד למותו המצער בשנת 1991, לא הייתה המערערת זכאית לקצבה זו. אולם זכאותה לתגמול מכוח חוק נפגעי פעולות איבה נוצרה אף היא בעת פטירתו של המנוח - הוא הרגע של "פעולת האיבה". לפיכך נקבע כי הזכאות לשתי הקצבאות נוצרה כתוצאה מ"מאורע אחד", ולפיכך, בהתאם להוראת סעיף 17(א) לחוק נפגעי פעולות איבה, על המערערת לבחור אחת מבין שתי הגמלאות.

יישום ההלכה למקרה הנוכחי

12.נחזור בקצרה על העובדות בסדר כרונולוגי:

*29.10.2006 - הכרה בנכות לפי חוק הנכים, קביעת נכות בשיעור 10% (סכיזופרניה) וקבלת מענק חד-פעמי;

*1.5.2008 - פרישה מהמשטרה, לאחר קביעה כי המערער אינו מסוגל למלא תפקידו מסיבה בריאותית;

* 5.3.2015 - קביעת נכות בשיעור 30% עקב החמרה, וזכאות לתגמול חודשי לפי חוק הנכים.

13.לפי "מבחן הזכאות הבלעדית" שנקבע בעניין ריבק, עלינו לשאול: האם מחלת הסכיזופרניה הייתה הגורם היחיד לזכאות לגמלאות לפי שני החוקים - חוק הגמלאות וחוק הנכים? נכותו הנפשית של המערער כתוצאה ממחלת הסכיזופרניה יצרה בשנת 2006 זכאות למענק חד-פעמי לפי חוק הנכים, ובמועד מאוחר יותר, בשנת 2015 - עקב החמרת המחלה והעלאת שיעור הנכות - היא יצרה זכאות לתגמול חודשי לפי חוק הנכים. הזכאות לקצבת פרישה לפי חוק הגמלאות נוצרה בשנת 2008 עקב "מאורע" שהוא שילוב של הפרישה מהמשטרה ומחלת הסכיזופרניה. עד לפרישתו לא היה זכאי המערער לקצבה לפי חוק הגמלאות, למרות מחלתו. "מאורע" הפרישה היה "מאורע" נפרד מהמחלה, והיה הגורם הנוסף שהצמיח את הזכות לקצבת הפרישה. כשם שבעניין שבתאי, הפרישה לגמלאות בשנת 1988 הייתה תנאי לקצבת שארים לפי חוק הביטוח הלאומי, אך לא הייתה האירוע שהצמיח זכאות לקצבת שארים, כך בענייננו - המחלה הייתה הסיבה לפרישה מהמשטרה, אך לא הייתה האירוע שהצמיח את הזכאות לקצבה לפי חוק הגמלאות.

התוצאה

14.לאור המסקנה אליה הגענו, לפיה המחלה והפרישה מהמשטרה הינם שני אירועים נפרדים שהצמיחו זכאות לגמלה לפי שני החוקים, נכנסות נסיבות מקרה זה בגדרי סעיף 34(ד)(1) לחוק הגמלאות. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 25.5.2015 עליה הוא חזר בהודעתו מיום 5.7.2015.

כמו-כן הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחה בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ז, 23 יוני 2017, בהעדר הצדדים.