פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 22.6.2020, לפיה נדחתה תביעתו של המערער להכרת זכות נכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן "חוק הנכים"), בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי והאירועים מיום 28.2.2002 ו-19.1.2018 לבין מצב הגב התחתון שלו.

2.המערער יליד שנת 1976, שירת בצבא כגשש במשך כ-23 שנה, החל מיום 23.8.1995 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 1.1.2018, בגזרות הגולן, איו"ש ורצועת עזה.

לטענתו, במהלך שירותו הצבאי הוא נדרש לשרת בתנאים פיזיים קשים, שכללו בין היתר, הליכות מרובות בשטחים לא סלולים עם ציוד כבד על הגב לרבות אפוד קרמי ששוקל כ-30 ק"ג, ביצוע מרדפים, ביצוע פטרולים, ופתיחת צירים תוך נסיעה איטית ברכב קרבי ללא קפיצים.

3.במהלך שירותו הצבאי היה המערער מעורב בשני אירועים חבלתיים. הראשון מיום 27.12.2002 עת היה המערער בן 26 שנה, הרכב הצבאי שבו נסע עלה על מהמורה-בור, והוא הועף לאחור עם הציוד שהיה על גבו ונחבל בגבו התחתון. בעקבות אירוע זה הוא קיבל טיפול ראשון ביחידה, ומאז, כדבריו, הוא התחיל לסבול בהדרגה מכאבי גב תחתון (להלן "האירוע הראשון").

האירוע השני הוא מיום 19.1.2018, עת נפל המערער מגובה של כשני מטר במהלך מרדף. בעקבות אירוע זה הוא נחבל בכתף שמאל ובגב (להלן "האירוע השני").

יובהר כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות התרחשותם של שני האירועים הנ"ל במהלך שירותו הצבאי של המערער.

4.למרות מכאוביו המשיך המערער לשרת בתנאים קשים כדבריו, ובשנת 2008 מצבו החמיר והוא התחיל לסבול מכאבים כרוניים המקרינים לרגל שמאל. בדיקות דימות שעבר באותה תקופה הדגימו בלט דיסק בגובה L4-L5 המלווה בלחץ עצבי.

לאחר הגילוי הנ"ל הוענקו לו הקלות אולם הוא המשיך לשרת באותו תפקיד, וביום 13.12.2016 נחבל שוב בגב עת החליק במדרגות באזור גדר המערכת. לאחר האירוע הנ"ל הוא קיבל טיפול במרפאה, ומשם הועבר לחדר מיון בבית חולים "העמק" בעפולה שם קיבל טיפול ושוחרר.

לדבריו בעקבות תנאי השירות ושני האירועים המוזכרים בסעיף 3 לעיל, הוא סובל מכאבי גב ומהגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני המקרינים לרגל שמאל.

5.ביום 6.9.2018 הגיש המערער תביעה להכרת זכות נכה על פי חוק הנכים בטענה כי הפגימה בגב התחתון שממנה הוא סובל נגרמה במהלך ועקב תנאי שירותו הצבאי לרבות עקב שני האירועים המוזכרים בסעיף 3 לעיל.

6.ביום 22.6.2020 דחה המשיב את התביעה בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המערער והאירועים המדוברים לבין מצב גבו התחתון. את החלטתו הנ"ל ביסס המשיב על חוות דעת רפואית מיום 5.6.2020, ערוכה על ידי ד"ר נחשון שזר מומחה בכירורגיה אורתופדית, שלפיה נקבע כי כאבי הגב אצל המערער החלו בסוף שנת 2008 ללא קשר לחבלה כלשהי, וכי הממצאים בבדיקות הדימות מקורם בשינויים ניווניים אשר מופיעים באופן שכיח באוכלוסייה. עוד נקבע כי המחלה הניוונית אצל המערער הסתמנה באמצע העשור הרביעי לחייו, וכי בקבוצת גיל זו שכיחות הסתמנות מחלה זו גבוהה למדי. עוד נקבע כי אין בספרות הרפואית הוכחה לכך שנשיאת משקל על הגוף ונסיעה ברכבי שטח מהווים גורם סיכון להחמרת המחלה.

7.על ההחלטה הנ"ל הוגש הערעור המונח בפנינו, אשר נתמך בחוות דעת רפואית מיום 30.8.2020, ערוכה על ידי ד"ר דוד קרת מומחה בכירורגיה אורתופדית, שלפיה נקבע כי קיים קשר מובהק בין תנאי שירותו הצבאי של המערער והתאונות שאירעו, לבין הנכות שנגרמה בגינם בגב התחתון.

8.המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף חוות רפואית מגיבה מיום 14.10.2020, ערוכה על ידי ד"ר שזר, שבה חזר על קביעתו שלפיה מחלתו של המערער מקורה בשינויים ניווניים ואינה קשורה לתנאי השירות, וחזר וציין כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי בין נסיעה ברכבי שטח בדרכים משובשות לבין פגיעה בגב תחתון. בחוות דעת זו התייחס ד"ר שזר לאירוע הנפילה במדרגות משנת 2016 וקבע כי המערער סבל מכאבי גב תחתון זמן רב לפני האירוע הנ"ל, וכי לא חל נזק חדש בגב בעקבות אותו אירוע.

9.לאור המחלוקת הרפואית שהתעוררה בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, מינתה הוועדה את פרופ' נורמן דורון מומחה בכירורגיה אורתופדית, כמומחה רפואי מטעמה. בחוות דעתו קבע פרופ' נורמן כי האירוע הראשון היה אירוע חד פעמי שבעקבותיו לא היו תלונות ו/או מעקב, ולכן לדעתו, הוא לא גרם לכאבי הגב מהם סובל המערער היום או להחמרה במצבו. לגבי האירוע השני הוא קבע כי כאב הגב ממנו סבל המערער היה ידוע משנת 2009, וכי הוא לא התרשם כי מדובר באירוע מיוחד הגורם לכאב לאורך זמן. באשר לפעילות הפיזית המצטברת לאורך השנים, קבע פרופ' נורמן כי מבחינה רפואית לא ניתן להוכיח כי שירות צבאי מאומץ גורם לכאבי גב יותר מהשכיחות באוכלוסייה הכללית.

10.ב"כ המערער זימן את פרופ' נורמן להיחקר על חוות דעתו, ולאחר שנשמעה עדותו, ביקש המשיב לחקור את המערער והעדים מטעמו. המערער והעד מטעמו מר ע.פ נחקרו על ידי המשיב, ולאחר שנשמעה חקירתם, נתבקש פרופ' נורמן להודיע אם יש בעדויות הנ"ל בכדי לשנות מהקביעות והמסקנות שלו. בהודעה שמסר כתב פרופ' נורמן כי אכן מדובר בפעילות פיזית הדורשת מאמץ גופני אך לא באופן חריג ולא כפי שניסה המערער והעד מטעמו לתאר זאת כדבריו, על כן הוא עדיין סבור כי לא קיים קשר סיבתי בין מצב הגב התחתון של המערער לבין שירותו הצבאי ו/או האירועים המדוברים.

לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

11.דיון

נקדים ונאמר כי לאחר שעיינו בחומר הראיות ושמענו את העדים ושקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן. אולם בטרם נפרט את נימוקינו, נסיר מבפנינו את הטענה שהועלתה על ידי המשיב שלפיה, משקבע המומחה מטעם הוועדה פרופ' נורמן כי לא נותרה למערער נכות צמיתה, ומשלא נחקר המומחה על קביעתו הנ"ל על ידי ב"כ המערער, אין כל טעם מעשי לדון בערעור, שכן אין בפנינו "נכות" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הנכים.

אין בידינו לקבל טענה זו.

בפרק דיון ומסקנות ציין המומחה מטעם הוועדה כי בבדיקתו את המערער הוא התרשם מנבדק אמין המשתף פעולה לאורך כל הבדיקה. עוד קבע כי בבדיקה הגופנית נמצאה מגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני, וכי הכאב מקרין לרגל שמאל, והוסיף כי בדיקת ה-MRI שעבר המערער בשנת 2009 יכולה להסביר את תלונותיו. יצוין כי בשלהי שנת 2008 התחיל המערער לסבול מכאבים כרוניים המקרינים לרגל שמאל. בשנת 2009 הוצע לו טיפול ניתוחי אך הוא סירב. בדיקות הדמיה בשנים 2009 ו-2010 הראו על בלט דיסקלי אחורי קמור-שטוח בחוליות L4-L5 עם לחץ על קדמת השק התקאלי ועל השורשים L5 בתעלה. בנוסף הודגם מגע בשורשL4 בפורמן שמאל, וכן היפרטרופיה של ליגמנטה פלאבה עם לחץ על השק התקאלי מאחור והיצרות משנית של תעלת השדרה.

יוצא אפוא שהמערער סובל מפגימה דיסקאלית בגב תחתון אף לדידו של המומחה מטעם הוועדה, ולכן אין כל יסוד לטענת המשיב בדבר העדר נכות.

12.מטעם המערער העידו המערער ומר ע.פ ששימש כמפקדו של המערער בתקופה הרלוונטית לערעור. מעדויותיהם עלה כי תפקידו של המערער היה כרוך בביצוע מטלות מאומצות כגון הליכות מרובות, מרדפים ופתיחת צירים שהיו מלווים בעומסים על הגב. וכך תיאר המערער את שירותו:

"היינו עושים 10-12 שעות רכוב, בסוף הרכוב היינו עושים פתיחת ציר שעולים. פתיחת ציר רגלית 25 קילו, 20 קילו, 15 קילו. לכל סיור יש לו את הגזרה שלו. כל סיור שאני יוצא, סתם דוגמא - סיור א', יש את הגזרה שלו שזה 25 קילו שאני מסייר כל הלילה, ובאור יום בוקר יורדים עם הציוד, מגיסט, קשר, לוחמים, חולית פיקוד קדמית, ועושים פתיחת ציר ברגל 25 קילומטר" (עמ' 5 ש' 15-19)

הוא המשיך ואמר:

"יצאתי הביתה. יצאתי סוף שבוע - חמישי שישי שבת יצאתי הביתה זה המנוחה שלי. שסוף שבוע אני יושב בבית גמור, או-קיי? כשאני חוזר לצבא אני חוזר לצבא. חוזר לצבא כונן כולן 24/7. ב24/7 הייתי נח שעתיים פה, 3 שעות פה, 4 שעות פה, תלוי במצב. שהיה גם כוננות ספיגה גם לא ישנתי. מה לעשות? אני זוכר ימים שלא ישנתי גם 24/7 לא ישנתי 24 שעות ולא ישנתי גם 15 שעות ולא ישנתי גם 16 שעות ברצף, אבל שהיה הזדמנות לנוח הייתי נח שעתיים פה, שעה שם, לפעמים גם 6 שעות שם, לפעמים גם יצא לי לישון 8 שעות. גם לפעמים יצא לי לישון 8 שעות. אבל לפעמים גם לא ברצף כן? שעתיים פה, שעתיים שם..." (עמ' 4 ש' 39-34, עמ' 5 ש' 3-1)

תנאי שירותו המאומצים והאינטנסיביים הנ"ל של המערער נתמכו בעדות מפקדו מר ע' אשר אמר בעדותו:

"אוגדת עזה בתקופה שאני הייתי בה, וגם [המערער] שהיה שם איתי תקופה מלאה באירועים. זה גוש קטיף אנחנו ישבנו בגוש קטיף בפנים" (עמ' 8 ש' 24-23)

הוא המשיך ואמר:

"אנחנו עובדים על כל אירוע שמתפתח ותמיד יש אירועים. זה גזרה ענקית, גוש קטיף זה שתי חטיבות היה לי, שתי חטיבות, אני עובד עם שתי חטיבות. וכל הזמן אנחנו אנחנו יוצאים לפעילו. פעילות זה קריאה ליציאה מהחמ"ל לשטח. זה מרדף ללכת ברגל, כל אירוע שמתחיל זה חייב גשש. והגשש תמיד בראש הכח והוא מוביל את הכח לכל אירוע. זה הליכה ברגל, זה פתיחת ציר בג'יפ, בנגמ"ש, התחלנו ברכבים קלים, לאט-לאט, אחרי זה התחלנו לפתוח צירים בטנקים. גשש יושב על טנק בסדר? וזה לא פשוט, עבודה מאוד שוחקת, למעלה למטה והוא צריך לראות שיש חדירה, שיש מטען, ואם מזהים חדירה באותו רגע פורקים ברגל. ולא עוזבים את האירוע עד שמסתיים. יום, לילה, גשם, בכל מצב" (עמ' 8 ש' 39-32. עמ' 9 ש' 2-1)

מר ע' הוסיף ואמר:

"פתיחת ציר יכולה להתחיל בבוקר אין שהוא נמצא רק לפתיחת ציר. הגשש הוא יכול לעשות משימות לילה, בבוקר מסיים את המשימות לילה עושה פתיחת ציר. בערב הוא הולך לנוח, כמובן. בערב הוא צריך לצאת לשטח עוד פעם כי יש לו עוד משימה. זה שהוא נמצא בעבודה שלו" (עמ' 9 ש' 11-8)

"...... ויוצא לנו לפתוח צירים ולרדוף בעמידה עם אפוד, 50 קילו קסדה ונשק ונדרש ממנו מאיתנו גם לראות את האירוע (עמ' 11 ש' 19-17)

מר ע' מסר בעדותו כי הוא נהג ברכב הצבאי במועד האירוע הראשון והיה עד לנפילת המערער 

ברכב, והוסיף כי מאז האירוע הזה החל המערער לסבול ממגבלות בגב, ובהמשך היה לו קשה

ללכת הרבה עם האפוד הקרמי (עמ' 10 ש' 34). 

מהעדויות הנ"ל ניתן ללמוד כי שירותו הצבאי של המערער היה מלווה בפעילות פיזית

אינטנסיבית, בגזרות חמות, במשך תקופה של כ-23 שנה, פעילות שהיתה כרוכה בהליכות

מרובות וסיורים רכובים תוך נשיאת עומסים על הגב. נוסיף על כך שני האירועים

החבלתיים שאירעו למערער כמתואר בסעיף 3 לעיל, שאף הם תרמו לכאבי הגב אצל

המערער, אם כי לדעת המומחה לא החמירו את מצבו מאז שנת 2009.

13. בחוות דעתו קבע פרופ' נורמן כאמור כי מבחינה רפואית לא ניתן להוכיח כי שירות צבאי מאומץ גורם לכאבי גב יותר מהשכיחות באוכלוסייה הכללית, ובעמ' 6 הוא כתב את הדברים הבאים:

"אין אחידות דעים, בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פריצת הדיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין מופיעים גיל, מצב סוציו-אקונומי, מתח, תורשה, השמנת יתר ועוד. קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה אם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות הגב. על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, בדחיפה, במשיכה ובנשיאת דברים אינן קשורות להתפתחות פריצת דיסק. על כן ניתן להסיק שמדובר במחלה שהיא multiple causation וקשה לקבוע לה גורם אחד עיקרי להתפתחותה"

במהלך חקירתו הנגדית חזר פרופ' נורמן על עמדתו הנ"ל, אם כי הוסיף כי הוא אינו שולל כי עבודה פיזית מאומצת יכולה להשפיע על מצב הגב התחתון "אנחנו אומרים כך. מחלה מולטי-פקטוריאליים שמושפעת מהרבה גורמים. בין השאר כנראה שיש גם לפעילות פיזית איזשהו השפעה" (עמ' 6 ש' 9-8). לדעתו, תפקידו של המערער כגשש לא היה כרוך במאמצים פיזיים חריגים, על כן הוא לא תרם להתפתחות המצב התחלואתי אצלו בגב התחתון.

14.לצערנו, איננו מקבלים את עמדתו הנ"ל של פרופ' נורמן, שכן מהעדויות שהובאו בפנינו עלתה תמונה של שירות אינטנסיבי של המערער, שהיה כרוך בעומסים על הגב אם במסגרת הליכות מרובות ואם במסגרת סיורים רכובים ואם במסגרת שינה עם הציוד במהלך כוננויות כמתואר לעיל (ראה עדות המערער בעמ' 6 ש' 31-30).

כשנתבקשה דעתו של פרופ' נורמן למקרה בו יוכח כי המערער היה מעורב בפעילות צבאית אינטנסיבית במהלך שירותו כגשש, הוא השיב כדלקמן:

"אז אני אומר ככה. תלוי מה העבודה אם הוא אומר נניח אני 26 שנה כל יום 5 בבוקר קם, אני הולך ברגל 4-5 שעות או נוסע בג'יפ 4-5 שעות כל יום עכשיו במשך 26 שנה, אז הייתי אומרת תראה זה יכול להיות 50%. אם אתה אומר לי, תראה אני הייתי שעתיים, מה שסחבתי על הגב זה היה אפוד ונשק זה לא היה תרמיל של 20 קילו אז ברור שהדברים הם פחות. יש עבודה שהיא עבודה פיזית רגילה ויש עבודה פיזית חריגה. מעל 5 שעות הליכה ביום זה חריג לדעתי זה כבר משהו שהייתי אומר זה כבר יותר מהרגיל" (עמ' 12 ש' 14-8)

משקבענו כי פעילותו הצבאית של המערער היתה פעילות אינטנסיבית במשך שנים רבות כמתואר לעיל, אין לנו אלא לאמץ את דבריו הנ"ל של פרופ' נורמן, ולקבוע קיומו של קשר סיבתי מסוג החמרה בשיעור של 50% בין מצב הגב התחתון של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי. יוזכר כי המערער התגייס לצבא עם פרופיל 97 ללא כל בעיה בגב, ולא הוכחו קיומם של גורמים ספציפיים כמו השמנת יתר, תורשה ועוד, שהיתה להם תרומה משמעותית מובהקת להאצת תהליכים ניווניים אצלו.

15.נוסיף על האמור לעיל מושכלות יסוד כי אין מחמירים עם תובע על פי חוק הנכים, וכי די שיוכיח קיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין המחלה ממנה הוא סובל, ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת", והננו מפנים בהקשר זה לפסק דין שניתן על ידינו בע"נ 59401-11-16 פלוני נ' קצין התגמולים. עוד נפנה להלכה הפסוקה שלפיה העדרה של אסכולה רפואית אינו חוסם את דרכו של תובע על פי חוק הנכים מלהוכיח קשר סיבתי קונקרטי בין הפגימה הנטענת על ידו לבין תנאי שירותו הצבאי (ע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1), 529.

16.לאור האמור לעיל הננו מחליטים לקבל את הערעור באופן חלקי, וקובעים קיומו של קשר סיבתי מסוג החמרה בשיעור של 50%, בין מצב הגב התחתון של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.

המשיב ישלם למערער את עלות חוות הדעת של ד"ר קרת, וכן את חלקו של המערער בעלות חוות הדעת של המומחה מטעם הוועדה פרופ' נורמן, וכן את שכר עדותו של פרופ' נורמן.

בנוסף ישלם המשיב למערער שכר טרחה עורך דין בסך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"ד, 09 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.