בן ציון נ' האגודה לקידום החינוך

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגן הנשיאה (כתוארו דאז) השופט שמואל טננבוים; סע"ש 12846-04-14), שבו נדחתה תביעתו של המערער לפיצוי בגין פיטוריו ולזכויות נוספות בקשר לעבודתו.

המערער הועסק מיום 12.8.12 עד יום 12.6.13 בתפקיד סגן מנהל פנימית אורט נתניה, המנוהלת על ידי המשיבה (להלן – העמותה). בתפקידו היה ממונה, בין היתר, על הקשר בין הפנימיה לבין בית הספר, "אורט יד ליבוביץ", הפעלת מרכז הלמידה וכן גיוס תלמידים לתוכנית האקדמית של הפנימיה יחד עם רשת אורט.

לטענת המערער, הוא פוטר בפיטורים לא חוקיים בשל השקפת עולמו השונה מזו של מנהלת הפנימייה, ומפני שפעל בהתאם להשקפת עולמו, והלין על מדיניות שלהבנתו הינה מדיניות גזענית, מפלה ולא חוקית ביחס לקיומם של קשרים רומנטיים בין חניכות יהודיות וחניכים ערביים בפנימייה.

המשיבה טענה כי פיטורי המערער נעשו אך ורק משיקולים עניינים ומקצועיים, שהמערער היה מודע אליהם כל העת, ועיתוי הפיטורים נגרם כתוצאה מהתנהלותו של המערער, אשר הובילה למצב בו מנהלת הפנימיה לא יכולה הייתה להמשיך ולעבוד עמו בשל משבר אמון שנוצר בין השניים.

בית הדין נתן אמון בעדותם של גב' אביטל טייר, מנהלת הפנימיה (להלן – המנהלת) ומר איתן מורן, מנכ"ל העמותה (להלן – המנכ"ל), ומצא כי אלה "עקביות ומהימנות והשתלבו זו בזו". על פי עדויות אלה, סמוך לאחר תחילת עבודתו של המערער סברה המנהלת כי יש קשיים בתפקודו ובהתאמתו לתפקיד, וכי היא מתקשה לסמוך עליו כסגן שלה, ואף הצטברו תלונות מצד חניכי הפנימיה ואנשי צוות. המנהלת העלתה עניין זה לפני המנכ"ל, וביקשה לשקול סיום העסקתו של המערער, אך המנכ"ל ביקש ממנה להתאזר בסבלנות ולא לקבל החלטות מהירות. כן נתן בית הדין האזורי אמון בעדותו של המנכ"ל שלפיה התלונות על המערער לא פסקו, ולפחות אחת לחודש קיבל דיווח מהמנהלת על חוסר שביעות רצון. על פי קביעתו של בית הדין האזורי, מצב דברים זה היה בטרם התעורר הנושא של יחסים רומנטיים בין חניכות יהודיות לבין חניכים ערביים (להלן – הנושא או נושא המחלוקת).

ביום 19.3.2013 התקיימה ישיבת צוות שעסקה בעדכון לגבי חניכי הפנימיה, ובמסגרתה ציין המערער כי קיים קשר רומנטי בין חניך ערבי לבין חניכה שהיא עולה חדשה אשר הגיעה ארצה במסגרת פרויקט נעל"ה, שבו מגיעים החניכים לארץ ללא הוריהם. לטענת המערער, המנהלת קטעה את הדיון וביקשה לדעת כיצד הדבר ייתכן, שכן קשר רומנטי כזה אינו מקובל. לאחר מכן אמרה שהיא מצפה שהצוות "יטפל" בקשר הרומנטי וידאג שהוא לא ימשך. לטענת המערער כל ניסיון מצדו להבין מה פשר עמדה זו של המנהלת ומדוע אמור הצוות לפעול לסיכול הקשר הרומנטי בין החניכים, נתקל ב"השתקה" מצד המנהלת. נציין כבר עתה כי סוגיה זו לא הצריכה החלטה אופרטיבית, בין היתר, על רקע פרידתם סמוך לאחר מכן.

בעקבות זאת, התייעץ המערער עם בני משפחתו ואף עם עורך דין, ויזם שיחות בנושא עם המנהלת, ואף החל להקליט את ישיבות הצוות ופגישותיו עם המנהלת. כעולה מהתמליל, בישיבת הצוות שנערכה למחרת היום, כאשר הוצגה מערכת היחסים הרומנטית הנרקמת בין החניך הערבי לחניכה היהודייה, הביעה המנהלת את עמדתה האישית ולפיה היא רואה בכך בעיה חברתית ולתפיסתה אין לראות בעין יפה קשר שכזה. אולם, בד בבד הדגישה כי "אין תפיסה שהיא מאד ברורה בעניין הזה". עוד הוסיפה המנהלת כי היא מסכימה לכך שהחניכים הערביים בפנימייה הם שווי זכויות לכל אחד אחר (עמ' 12 לתמליל השיחה ת/1), ובסיום השיחה ציינה "אני לא מציעה מה לעשות. צריך לחשוב מה חושבים", ואף התייחסה לדברי אחת המשתתפות בדיון כשהיא אומרת במפורש כי "אף אחד לא יפריד ביניהם" (עמ' 14 לתמליל).

עוד עולה מהתמלילים כי בשיחה נוספת שנערכה בין המנהלת למערער ביום 3.4.2013 בפתח השיחה עלה לדיון נושא השתלבותו של המערער בעבודת הצוות, והמערער אמר "אני הייתי רוצה שנדבר על המקום שלי כאן לקראת שנה הבאה, לא רק מבחינת מה אני עושה, אלא איפה אני נמצא כאן בתוך הסיפור הזה" (ע' 6 לתמליל). בהמשכה של אותו שיחה פרשה המנהלת בפני המערער בעיות הנוגעות להשתלבותו, ואף ציינה כי תתקיים ביניהם שיחת משוב מפורטת. באותה שיחה העלה המערער את הנושא, ובתגובה ציינה המנהלת כי מדובר בנושא מאד רגיש, כי בעבר במקרים דומים היו מנהלים שהטילו איסור. עוד ציינה כי היא רואה בצוות החינוכי בפנימייה לרבות המערער כמעין הורים של החניכים, שכן הוריהם אינם נמצאים בארץ, ומשכך על הצוות החינוכי לדאוג לרווחתם של החניכים, לייעץ להם ולהכווינם. בתוך כך, הסבירה שהחניכים המשתייכים לפרויקט נעל"ה, נמצאים פה מתוקף יהדותם וכי מטרת התכנית היא לחזק את הזיקה היהודית. עם זאת ציינה המנהלת "כרגע לא החלטנו מה אנחנו אומרים, אז זה לא מטופל, כאילו אתה רוצה ממני תשובות על משהו שגם אני עוד מתלבטת איתו".

ביום 25.4.13 נערכה שיחה בין המערער לבין גב' סופי ברטמן, רכזת תכנית נעל"ה. משיחה זו עולה פער בין השקפת עולמם האישית של גב' ברטמן והמערער וכן שוני בתפיסת התפקיד בהינתן כך שבני הנוער מגיעים ארצה ללא הוריהם. מהמשכה של שיחה זו עולה כי להבנתה של גב' ברטמן לא נעשה שימוש בכלי של סמכות, אלא בכלי של השמעת דעה. כאשר המערער מדגיש בפניה כי לא נעשה שימוש בכלי של חוות דעת, משיבה גב' ברטמן "אז במה השתמשנו? בטח שכן". המערער מציין כי השימוש היה בסמכות, ולכך משיבה גב' ברטמן "לא. לא איפה השתמשת בסמכות?". כשהמערער שב ומדגיש כי המנהלת הנחתה לפעול להפסקת קשר זה, היא משיבה "אוי, אני כבר לא זוכרת מה, מה בדיוק - ..." (עמ' 11 לפרוטוקול). בהמשך השיחה היא מציעה לקיים שיחה גם עם המנהלת והמערער לצורך ליבון הנושא (עמ 13 לפרוטוקול).