ע"פ 2219/14

 השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת – כתארה אז – מרוז) בת"פ 12235-04-12 מיום 13.2.14. במוקד התיק עבירת הסיוע להריגה וגדריה.

רקע

ב.        כנטען בכתב האישום, המערער אדם, יליד 1995, וחבריו עסאם (נאשם 2) עלי ומוחמד, שבשל קטינותם לעת הפרשה נכנם בשמותיהם הפרטיים – הגיעו לביתו של אחר, עבדאללה, ביום 11.3.12. בשעה 21:00 יצאו חמשתם יחדיו לשטח פתוח ברמלה המצוי בקרבת מקום. סמוך לשעה 22:00 שבו עבדאללה ועסאם לביתו של עבדאללה. באותו זמן טייל ג'ורג' סעדו (להלן המנוח) עם כלבו. לאחר שעבדאללה ועסאם עזבו את המקום, פגשו המערער, עלי ומוחמד – במנוח. משהאחרון לא השיב להם לשלום, קיללוהו עלי ומוחמד, והמנוח עזב את המקום (להלן התקרית הראשונה).

ג.        כנטען, לאחר שהגיעו עבדאללה ועסאם לביתו של עבדאללה, התקשר עלי לעבדאללה בנוכחות המערער ומוחמד ובהסכמתם וסיפר לו על אודות התקרית עם המנוח; הוא ביקש ממנו להביא עמו אקדח ולחבור אליו ואל מוחמד והמערער כדי לפגוע במנוח. בעקבות השיחה עם עלי, התקשר עבדאללה לנאשם 3 בכתב האישום (מועטז) וביקש ממנו את האקדח בו דובר. הנאשם 3 נענה לבקשת עבדאללה והסביר לו היכן הוחבא האקדח. בעקבות זאת נטל עבדאללה את האקדח והמחסנית ממקום המחבוא וחבר לעסאם, אשר המתין לו בקרבת ביתו והיה מודע להצטיידותו באקדח.

ד.        לפי הטענה, לאחר התחמשותו פנה עבדאללה למואיד, אשר היה בביתו של עבדאללה, סיפר לו כי ברשותו אקדח, וביקש ממנו תחמושת לאקדח. מואיד נענה לבקשת עבדאללה ועזב את המקום. הוא חזר כשברשותו מספר כדורים התואמים לאקדח, ומסרם לידי עבדאללה. מואיד חבר לעבדאללה ולעסאם ובדרכם לפגוש את המערער, עלי ומוחמד, סיפר עבדאללה לעסאם ולמואיד את מטרת ההתחמשות באקדח. בדרך מילא עבדאללה מספר כדורים במחסנית האקדח, טען את האקדח וירה כדור אחד באויר. לאחר מכן מסר את האקדח הטעון לידיו של מואיד, שירה אף הוא מספר יריות באויר, ולאחריהן החזיר את האקדח לעבדאללה, זה הסתירו מתחת לבגדיו ובהמשך אף טען לתוכו את יתרת הכדורים שהיו ברשותו, כל זאת בנוכחותם של עסאם ומואיד.

ה.        עסאם, עבדאללה ומואיד חברו למערער, לעלי ולמוחמד. כנטען, לשאלת המערער, עלי ומוחמד אישר עבדאללה כי הוא ומואיד ירו את היריות באויר, והראה להם את האקדח שברשותו. המערער, עלי ומוחמד שבו וסיפרו לעסאם, לעבדאללה ולמואיד על אודות התקרית עם המנוח. בעוד בני החבורה ממתינים במקום, נטל עלי את האקדח מרשותו של עבדאללה, דרך אותו, ובהמשך אמר כי הוא רוצה לירות במנוח. לאחר מכן נטל מואיד את האקדח ודרך אותו. מוחמד נטל אף הוא את האקדח, בחן אותו והחזירו לידי עבדאללה שתחבו מתחת לבגדיו, בנוכחות המערער ועסאם.

ו.        בהמשך שב המנוח למקום בדרכו חזרה לביתו ופגש בבני החבורה. בין בני החבורה לבין המנוח התפתחו חילופי דברים על רקע התקרית הראשונה. במהלך המריבה קרא מואיד, בין היתר לפגוע במנוח ובכלבו, וקרא לעבר עבדאללה כי יירה ברגלי המנוח. עבדאללה, עלי, מואיד ומוחמד, קיללו את המנוח ואף צעקו לעברו אמירות התומכות בירי טילים לעבר ישראל מרצועת עזה ואמירות בעלות אופי גזעני; כל זאת בנוכחות המערער ועסאם. במהלך הדברים אמר עבדאללה כי הוא עומד לירות במנוח. המערער ועסאם אמרו לעבדאללה "חראם, אל תעשה את זה" (בתרגום למלים הערביות "חבל (או אסור)..."). בשמעו זאת אמר עלי לעבדאללה שלא יקשיב לדברי המערער ועסאם, ושיירה ברגלי המנוח, והוסיף ואמר לעבדאללה כי אם הוא מפחד לירות במנוח, שייתן לו את האקדח והוא יירה בו. במהלך המריבה, משנשאל המנוח על ידי בני החבורה האם הוא חמוש באקדח, השיב בשלילה והרים את חולצתו. לאחר זמן קצר בחר המנוח לסיים את התקרית, פנה לעזוב את המקום לעבר ביתו, והחל להתרחק מבני החבורה כשגבו מופנה אליהם. בעשותו כן הפנה לרגע מבטו לעברם. בשלב זה שלף עבדאללה את האקדח וכיונו לעבר פלג גופו העליון של המנוח, אשר הספיק להתרחק מטרים ספורים מבני החבורה. עבדאללה ירה יריה אחת לעבר פלג גופו העליון של המנוח. המנוח זעק מכאב ונפל ארצה כשכלבו לצידו. עבדאללה ניגש למנוח יחד עם עלי בעוד יתר בני החבורה נמלטו, וירה שתי יריות נוספות לעברו ולעבר כלבו. אחת היריות הנוספות פגעה בכלב וגרמה למותו. לאחר הירי נמלטו בני החבורה, עלי ביקש לתאם גירסאות, עבדאללה הסליק את האקדח בארון וביקש מהנאשם 4 בכתב האישום (אמיר) להסתיר את הבגדים, שאותם לבש. לבקשת עבדאללה הסתיר הנאשם 4 את בגדיו של עבדאללה ומסר את האקדח לנאשם 3 על מנת שיסתירו.

ז.        המערער הואשם בעבירות הריגה, החזקת ונשיאת נשק ותחמושת שלא כדין והיזק לבעל חיים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי