ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
|
44089-06-16,45040-06-16
28/06/2017
|
בפני הרכב השופטים:
1. השופטת הבכירה דבורה ברלינר - אב"ד 2. השופטת גיליה רביד 3. השופט שי יניב
|
- נגד - |
המערערת בע"פ 44089-06-16 והמשיבה בע"פ 45040-06-16:
מדינת ישראל עו"ד הילה גבאי
|
המשיב בע"פ 44089-06-16 והמערער בע"פ 45040-06-16:
יעקב פרץ עו"ד ד"ר יעקב וינרוט עו"ד ד"ר יחיאל וינרוט עו"ד עמית חדד עו"ד אושר רובינגר עו"ד חיים לוי עו"ד אופיר לוי
|
פסק - דין |
ערעורים על גזר דינו של בימ"ש השלום בתל אביב בת"פ 38206-11-13 מיום 16.5.16. יעקב פרץ (להלן: "המערער") הורשע ב- 5 עבירות של השמטת הכנסות, 5 עבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים, 5 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, כל אלה עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") וכן 5 עבירות של מסירת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות ו- 5 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה – עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").
על המערער נגזרו העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי למשך 18 חודשים לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירות מס מסוג פשע; קנס בסך 175,000 ש"ח או תשעה חודשי מאסר תמורתו; חתימה על התחייבות בסך 150,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים משחרורו מביצוע עבירות מס מסוג פשע.
על גזר הדין מונחים בפנינו שני ערעורים. המדינה מערערת על קולת העונש (לשיטתה). המערער מלין על חומרתו.
א.רקע - האישומים
1.המערער הוא זמר במקצועו והיה כזה בשנים הרלוונטיות לכתב האישום 2005 – 2009. הכנסתו של המערער בשנים הנ"ל נבעה מסכומים שקיבל עבור הופעות במקומות שונים, הפקת נעימונים (רינגטונים), מכירת דיסקים וכיו"ב.
המערער היה חייב בהגשת דו"חות תקופתיים הן לרשויות מס הכנסה והן לרשויות מע"מ.
על ניהול עסקיו של המערער היה מופקד אמרגנו – יוחאי יעיש (להלן: "יוחאי"), שלימים הפך לעד מדינה שהעיד במשפטו של המערער.
2.המדינה טענה כי יוחאי והמערער סיכמו והסכימו ביניהם על חלוקה של 50% לכל אחד מהם מהרווחים שיצטברו מעיסוקיו המוסיקליים של המערער, על פי סידור פרטני של ניכוי הוצאות בענפים השונים של העיסוק.
חרף הסכמה זו חתמו השניים, עפ"י דרישתו של המערער, על חוזה למראית עין, שכלל נתונים פיקטיביים. החוזה נחתם בתאריך 1.2.01, וזכה לכינוי חוזה 2001 (להלן: "חוזה 2001").
3.עפ"י חוזה 2001, המערער קיבל מיוחאי משכורת חודשית בסכום קבוע. תחילה עמד הסכום החודשי על 7,000 ש"ח ולאחר מכן התעדכן לכאורה ל- 12,000 ש"ח.
כאמור, המדינה טענה כי מדובר בהסכם פיקטיבי ובפועל פעלו השניים לפי ההסכם האמיתי שלפיו התחלקו ביניהם ברווחים שווה בשווה (עפ"י ההסדר הפרטני לגבי ניכויים שונים).