המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי, השופטים קולה וצרפתי) בתפ"ח 978-06-13 מיום 9.6.14. במוקד הערעור עבירות מין מצד המערער כלפי המתלוננת לאורך תקופה בשנות התשעים למאה הקודמת. המתלוננת היא בתה של זוגתו דאז.
רקע
ב. המערער – יליד 1944 – הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות אינוס במשפחה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 351(א) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מעשי סדום במשפחה לפי סעיפים 351(א), 347(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק, ומעשים מגונים במשפחה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 351(ג)(1), 351(ג)(2) 348(א), 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק.
ג. על פי כתב האישום, המתלוננת, ילידת 1975, נולדה בארגנטינה. במהלך שנות ילדותה התגרשו הוריה, והיא חיה לסירוגין עם אמה, סבה וסבתה ועם אביה בברזיל. במהלך שנת 1990 או בסמוך לכך עלתה ארצה עם אחיה הצעיר, והצטרפה לאמה אשר כבר התגוררה בישראל יחד עם המערער, יליד 1944. מספר חודשים לאחר עלייתה ארצה בשעות הלילה, בזמן שאמה לא היתה בבית ואחיה ישן, אמר המערער למתלוננת, כי הוא מבקש לשוחח עמה. בתום השיחה התקרב אליה, חיבק אותה ונשק לה על שפתיה. מאז המועד המתואר ועד שהמתלוננת היתה בת 18, במספר רב של הזדמנויות בעת שאמה לא היתה בבית או בעת שהיא ישנה, נהג המערער ללטף את גופה של המתלוננת ללא הסכמתה. בחלק מאותן הזדמנויות הגיע אל מיטתה, ליטף אותה, נישק אותה, הוציאה ממיטתה, הושיבה על גופו, כפה עליה לגעת באיבר מינו ונגע בגופה. בהזדמנויות אחרות דרש ממנה לבצע בו מין אוראלי, וביצע גם הוא בה כאמור. בהזדמנויות אחרות הכניס אצבעותיו לאיבר מינה, ובהזדמנויות נוספות החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. התלונה הוגשה ב-2012.
תסקירי שירות המבחן
ד. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי (מיום 2.4.14) עולה, כי המערער חוה לאורך ילדותו ובגרותו פגיעות מיניות, וכי הוא נושא עמו תחושות מועצמות של חרדה וצורך גבוה בשליטה. נוכח החרדה שבה היה נתון בעת האבחון וקורות חייו המורכבים, שלא נידרש אליהם, המליץ שירות המבחן על דחיית הדיון בשלושה חודשים לשם השלמת תהליך האבחון. באבחון המשלים (מיום 7.5.14) התרשם שירות המבחן כי המסגרת המשפחתית שבה גדל המערער, הפגיעות המיניות שחוה, תחושת בלבול ביחס לזהותו המינית ותפיסתו מין כגורם ליצירת קשר, היוו קרקע להתפתחות עיוותי חשיבה בתחום המין ולהתנהגות פוגענית. צוין, כי המערער נטל באופן חלקי אחריות על מעשיו, שכן חש שהמתלוננת מבקשת לנקום בו, ועל כן התלוננה על מעשיו באיחור ניכר. שירות המבחן המליץ על דחייה נוספת של המשפט בשלושה חודשים, לבחינת השתלבותו של המערער בהליך טיפולי. הבקשה נדחתה לנוכח התנגדות המשיבה. בית המשפט עיין גם בתסקיר נפגעת העבירה, אשר תיאר את הנזק שנגרם למתלוננת.
גזר דינו של בית המשפט המחוזי
ה. על המערער הושתו שמונה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פיצויים למתלוננת בסך 100,000 ₪ וקנס כספי בסך 5,000 ₪ או שלושים ימי מאסר תמורתו. בשל ריבוי העבירות ורצף ביצוען נקבע מתחם ענישה לכלל האירועים יחדיו. בקביעת מתחם הענישה ההולם התייחס בית המשפט לפגיעה הנגרמת מעבירות כגון דא בכבוד הקרבן, בתחושת הביטחון שלו ובזכותו לפרטיות ולאוטונומיה על גופו. בית המשפט עמד על החומרה היתרה בעבירות מין, בפרט בתא המשפחתי, וציין, כי המערער שאמור היה לשמש מקור הגנה למתלוננת, ניצל את תמימותה, חולשתה והאמון שרחשה לו. מעשיו נעשו במשך תקופה ארוכה. כן ניתן משקל לנזק שנגרם למתלוננת, כעולה מתסקיר נפגעת עבירה, לרבות העובדה שעלה בידה להגיש תלונה במשטרה אך כעבור 20 שנה, לנוכח קשייה הרגשיים ומצבה הפגיע, ולכך שתזדקק גם בהמשך חייה לסיוע טיפולי. בית המשפט קבע איפוא כי מתחם הענישה ההולם נע בין 8 ל-14 שנות מאסר, וכי אין מקום לחרוג ממתחם הענישה לחומרה או לקולה. בית המשפט נתן דעתו לגילו של המערער ולמצבו המשפחתי, לרבות לכך שאחת מבנותיו סובלת משיתוק מוחין, ואחד מנכדיו לקה בסרטן (ונוסיף כי לימים נפטר למרבה הצער). בית המשפט התרשם, כי חרטתו של המערער מלאה וכנה, וכי הוא חש צער ובושה על מעשיו. הוטעם, כי המערער הודה בביצוע המעשים בפני זוגתו הנוכחית וילדיו עוד בטרם הגשת תלונה במשטרה, וגם לכך משקל, וכן כי בהודאתו חסך זמן שיפוטי יקר ואת העדת המתלוננת. הוסף כי המערער נעדר עבר פלילי, הוא היה מעורב בקהילתו והתנדב בבית חולים, מצבו הרפואי קשה, והוא הוכר כנכה בשיעור 100%. לנוכח אלה קבע בית המשפט כי מוצדקת ענישה ברף התחתון של המתחם.
הערעור
ו. המערער טען, בין השאר, כי העובדה שבית המשפט קמא לא נענה לבקשת שירות המבחן לדחיה לשם הגשת תסקיר משלים, גרמה לו עוול, שכן בשל כך לא נלקחו בחשבון שיקולי שיקום והאפשרות לשילובו בהליך טיפולי. כן נטען שבית המשפט לא התחשב די הצורך בגילו של המערער, ובמצבו הרפואי, בחרטה הכנה שהביע, ובזמן השיפוטי שחסך, לרבות באי העדת המתלוננת. הודגש, כי דובר במעידה, וחלוף השנים שבהן לא היה מעורב בעבירות כלשהן, מעיד על כך כאלף עדים.
הדיון בפנינו
ז. ערב הדיון עיינו בתסקיר עדכני (מיום 12.11.15). צוין, כי תפקודו והתנהגותו של המערער בכלא תקינים, וכי הוא סובל ממצוקה נפשית, אולם זו פחתה עם הסתגלותו למאסר. עוד צוין, כי בת זוגו בעשר השנים האחרונות מהוה מקור תמיכה משמעותי, וכי המערער משתף פעולה עם גורמי הטיפול ונעזר בהם, והוא מביע מוטיבציה גבוהה להשתלבות במחלקה לעברייני מין, ואפשרות זו תיבחן. המערער מביע אמפתיה מסוימת כלפי המתלוננת, אך תרעומת על כך שהתלוננה אך כעבור 20 שנה. בתסקיר הערכת מסוכנות (מיום 27.4.15) נקבע, כי למערער מסוכנות מינית נמוכה.
ח. בדיון הודגש, מטעם המערער, כי הוא חולה בסרטן, זוגתו חולה גם היא והוא מטפל בה, ונכדו נפטר מסרטן – כאמור – לפני זמן קצר. בא כוח המשיבה הדגיש, כי לנוכח הפגיעה הקשה שנגרמה למתלוננת והקושי שלה להשתקם, לא רק שבית המשפט לא החמיר עמו, אלא שאף בא לקראתו כברת דרך. הוסף, כי המערער ידע את גילה של המתלוננת בשעת המעשים והודה במיוחס לו. אשר להגשת התלונה אך לאחר 20 שנה, עמד בא כוח המשיבה על הקושי הרגשי במקרים כגון דא, המוביל לכבישת התלונה.
ט. בתום הדיון, בו נמסר כי כבר שולמו 17,000 ₪ מן הפיצויים למתלוננת, ניתנה החלטה, לפיה: "הטיעונים נשמעו. שאלנו את המערער באשר לתשלום יתרת הפיצוי למתלוננת. נמסר כי היתרה תשולם בתוך ארבעה חודשים. לאחר הודעה בהתאם על התשלום יינתן פסק דיננו בערעור".
הכרעה
י. כאמור, השהינו את ההכרעה עד לבירור תשלום הפיצוי, שכן ראינו בכך חשיבות רבה לשיקומה של המתלוננת, והיינו נכונים להקלה מסוימת ככל שהדבר יוסדר. הפיצוי בסך 100,000 ש"ח אכן שולם עתה, ומצאנו להביא זאת בחשבון כפי שיפורט.
י"א. בית משפט זה עמד לא פעם על חומרתן היתרה של עבירות מין, ועבירות מין בתוך המשפחה בפרט:
"חומרתן היתרה של עבירות המין, בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כנגד קטינים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעבירות שבוצעו בתוך המשפחה, הודגשה שוב ושוב בפסיקתו של בית משפט זה, כמו גם חובתו של בית המשפט להשיב על עבירות אלו בענישה משמעותית, כגמול על מעשיו של העבריין וכביטוי לסלידתה של החברה ממעשים אלו" (ע"פ 9286/06פלוני נ' מדינת ישראל (2007) (השופט ג'ובראן)).
ועוד:
"בבואם לגזור את עונשו של אדם אשר הורשע בביצוע עבירות מין במשפחה, מצווים בתי-המשפט להעביר מסר ברור וחד-משמעי, שיהיה בו כדי להרתיע עבריינים בפועל ובכוח מפני מעשים מסוג זה, ויבטא הרחקה לתקופה ממושכת של העבריין מקורבן העבירה ומקורבנותיו הפוטנציאליים" (ע"פ 9969/01 פלוני נ' מדינת ישראל (2006) (הנשיאה ביניש), פסקה 23).
המערער ניצל מעמדו כלפי המתלוננת, וזאת במשך תקופה ארוכה. מעשיו הותירו במתלוננת אותותיהם בהמשך חייה. מתסקיר קרבן העבירה עולה, כי הפגיעות שספגה הותירו בה צלקות עמוקות, בעלות השלכות פוסט-טראומטיות; היא סובלת מהפרעות שינה, מחרדה וממחשבות טורדניות. צר לנו על כך. המעשים החמורים והפגיעה בליבת הזכויות היסודיות, להן זכאי כל פרט, מצדיקים ענישה משמעותית. נוסיף בהקשר זה, כי התופעה של כבישת עדות מוכרת בעבירות מין ובפרט בעבירות מין במשפחה, ורבות נכתב על הקושי הפסיכולוגי-חברתי בחשיפת האירועים (להרחבה ראו בע"מ 8098/04 פלונית נ' פלונים, פ"ד נט(3) 111 (2004), פסקאות ז-ח). דעת לנבון נקל שאין בהשתהות זו, אף שחלפו שני עשורים מן המעשים עד לתלונה, כדי להקהות את חומרת המעשים. עם זאת, ולא בלב קל בנסיבות התיק, אך תוך התחשבות ברקע המורכב והלא פשוט שבו גדל המערער והיה בו להשליך על מעשיו בגילו, במחלתו ובנסיבותיו האישיות כיום, וכן בתסקיר שירות המבחן ובכיוון הטיפולי שבו, וגם בכך שעשה את המאמץ לתשלום הפיצוי שיסייע למתלוננת – החלטנו על הפחתה מסוימת.
י"ב. אכן, בית המשפט קמא נתן דעתו למכלול הנסיבות. אך כאמור, על פי השיקולים שנמנו, נוכח המוטיבציה כיום להשתלבות בטיפול ייעודי לעברייני מין, העשויה לתאום את תחושות הבושה שתיאר תסקיר שירות המבחן, וכן את הערכת המסוכנות הנמוכה בתסקיר המסוכנות בו עיינו – החלטנו לסטות מן המתחם לצרכי שיקום ולהפחית שנה מעונש המאסר. גזר דינו של המערער יעמוד איפוא על שבע שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. באופן זה מתקבל הערעור.
ניתן היום, כ"ה בטבת התשע"ו (6.1.2016).
|
המשנה לנשיאה
|
ש ו פ ט
|
ש ו פ ט
|
_________________________