1.התובע הזמין ביום 22/10/17 רכב יוקרתי מחו"ל באמצעות הנתבע. לטענתו, הוא שילם את מלוא התמורה לנתבע אך לא קיבל לידיו את הרכב עד היום.
2.התובע מבקש לחייב את הנתבע בהחזר מלוא התמורה ששילם בגין הרכב הנ"ל בצירוף הוצאות ועגמת נפש. סכום התביעה הכולל הינו 322,534 ₪.
3.הנתבע אינו מכחיש את טענות התובע לגבי הזמנת הרכב הנ"ל, ואינו מכחיש את קבלת הכספים (אם כי לא בסכומים שצוינו על ידי התובע), וכן אינו מכחיש כי הלכה למעשה לא סיפק את הרכב עד היום לתובע.
יחד עם זאת, הנתבע טוען כי התובע הפר את ההסכם ביניהם ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.
4.בפתח הישיבה שהייתה מיועדת לשמיעת ראיות הצדדים, הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה דיונית (בהמלצת בית המשפט) לפיה לא יובאו עדים, יוגשו סיכומים בכתב על סמך מלוא החומר הקיים בתיק בית המשפט, ובית המשפט יפסוק במחלוקת בפסק דין מנומק.
5.קראתי בעיון את סיכומי טענות ב"כ הצדדים וכבר אציין כי נחה דעתי לקבל את התביעה במלואה. כפי שאפרט להלן, לא מצאתי בפי הנתבע הגנה ממשית מול טענות התביעה. כמו כן, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע הרכב לא נמסר עד היום לתובע, למרות ששולמה תמורתו במלואה.
6.מהחומר שצורף לכתב התביעה, לתצהירים וכן לסיכומי טענות הצדדים, ניתן לציין כי ביום 22/10/17 הזמין התובע רכב יוקרתי מסוג מרצדס דגם GLC 350, שנת ייצור 2018 וזאת באמצעות הנתבע אשר הציג את עצמו כסוחר רכב אשר מייבא רכבים חדשים (ומשומשים) מחו"ל.
7.עלות הרכב הייתה 252,000 ₪, כאשר סכום זה כולל את תמורת הרכב, הובלה, אחסנה, מיסים ועמלות הקשורות עם ייבוא הרכב מחו"ל.
8.הוכח מהמסמכים שצורפו כי התובע שילם במעמד הסיכום הנ"ל לידי הנתבע שני שיקים על סך כולל 122,000 ₪. אין מחלוקת כי שני השיקים הוצגו לפירעון על ידי הנתבע וגם כובדו.
9.הוסכם בין הצדדים כי את יתרת תמורת הרכב בסך 130,000 ₪ ישלם התובע לנתבע עם הגעת הרכב לארץ על מנת שיהא בידי הנתבע אפשרות לשלם את עמלות המיסים וכו'.
10.שוכנעתי כי הוסכם בין הצדדים שעל הנתבע לספק את הרכב לתובע עד 90 יום מיום ההזמנה. אמנם הנתבע טוען כי הוא התחייב לספק את הרכב עד סוף יולי 2018, אך אינני רואה צורך להידרש למחלוקת זו מעבר לנחוץ, שכן הלכה למעשה, עד היום לא סיפק הנתבע את הרכב לתובע.
11.בחלוף הזמן שנקבע לאספקת הרכב, פנה התובע אל הנתבע על מנת לברר את פשר העיכוב. במהלך פברואר 2018 השיב הנתבע לתובע כי הרכב הגיע ארצה אך צריך לדאוג למסמכים מול רשויות המס, ולשם כך על התובע לשלם את יתרת התמורה המוסכמת בסך 130,000 ₪. התובע שילם סכום זה בהעברה בנקאית לחשבון הנתבע.
12.חרף זאת, לא דאג הנתבע לשחרר את הרכב מרשויות המכס ולמסור את החזקה בו לידי התובע.
13.בין לבין, ביקש הנתבע מהתובע שיחתום על תצהירים הקשורים לשחרור הרכב מרשויות המכס. התובע עשה כן באמצעות עורך דין והעביר את המסמכים אל הנתבע, אך שוב הרכב לא הועבר לידיו.
14.הנתונים שצוינו לעיל מגובים במסמכים בכתב המלמדים על תשלום מלוא התמורה בסך 252,000 ₪ לידי הנתבע. מנגד, אין בפי הנתבע טענת הגנה ממשית מדוע לא מסר את הרכב עד היום לתובע, ובמקביל מדוע לא השיב את כספי התמורה ששולמו לו על ידי התובע.
15.אמנם, העלה הנתבע טענות הגנה הקשורות למסמכים שצורפו לתביעה וטען כי אינם חתומים על ידו ואינם מחייבים אותו, אך אין מקום לייחס לטענה זו משקל מיוחד, לאור העובדה כי הסיכום בין הצדדים מגובה בהתנהגות בפועל של הצדדים. מצד אחד תשלום התמורה הכספית במלואה לנתבע, מסמכים בכתב שתומכים בתשלום זה (שיקים והעברה בנקאית), העברת תצהירים מאומתים על ידי עורך דין לנתבע לשם שחרור הרכב מהמכס.
16.הנתבע טען כי התמורה המלאה אמורה להיות בסך 265,000 ₪ ולא 252,000 ₪. לא ברור כיצד נערך החישוב הנ"ל וגם לא ברור כיצד טענה זו מתיישבת עם העובדה שהתובע העביר, בהעברה בנקאית, אל הנתבע סך 130,000 ₪ ביום 17/5/18 בהתאם לבקשת הנתבע.
17.הנתבע טוען (סעיף 9 לסיכומים) כי התובע הקדים את התשלום בסך 120,000 ₪ למרות שהוסבר לו מראש שהקדמת תשלום אינה מזרזת הספקת הרכב. עם כל הכבוד, לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ הנתבע בטענה זו. הרי לא מדובר באי תשלום של תמורה על פי ההסכם, כמו כן לא מדובר באיחור בתשלום, אלא מדובר בהקדמת תשלום שבכל מקרה מחייבת את הנתבע למלא אחר התחייבויותיו כלפי התובע.
18.בסעיף 11 לסיכומים טען הנתבע כי הוסבר לו מראש שהרכב לא יגיע לארץ לפני חודש 7/18. שוב, לא אדרש לטענה זו מעבר לנחוץ, שכן הלכה למעשה, הרכב לא סופק עד עצם היום הזה.
19.טענה אחרונה שהעלה הנתבע מתייחסת להפרת ההסכם על ידי התובע. טיעון זה שצוין הן בכתב ההגנה והן בסעיף 13 לסיכומי טענות ב"כ הנתבע, אינו מפרט מה היא ההפרה המיוחסת לתובע. דומה כי טענת ההפרה הועלתה באופן סתמי, על מנת להצדיק את טענת הנתבע לפיה מגיע לו פיצוי מוסכם בסך 50,000 ₪ בגין ההפרה.
20.בסופו של דבר שוכנעתי כי התובע הוכיח את מלוא טענותיו, הן לגבי תשלום התמורה המלאה לנתבע והן לעניין אי אספקת הרכב עד היום הזה - ועל כן זכאי התובע לקבל את מלוא כספו בחזרה.
21.לעניין רכיבי הנזק הנוספים שצוינו בסעיף 20 לכתב התביעה: ריבית והצמדה בגין התמורה ששולמה עד ליום הגשת התביעה בסך 4,500 ₪. אני מאשר סכום זה.
22.התובע עותר להוצאות כלליות נלוות שקשורות להסכם הנ"ל (נסיעות וטלפון) בסך 1,000 ₪. אני מחליט לאשר סכום זה בהיותו סכום מידתי בנסיבות העניין.
23.לגבי השכרת רכב למשך 6 חודשים בסך 15,000 ₪. לא ראיתי קשר סיבתי בין שכירת רכב לבין הפרת ההסכם על ידי הנתבע. יחד עם זאת, נראה כי יש הצדקה לפסוק לתובע סכום מידתי בגין אובדן שימוש ברכב אילו היה הרכב מגיע לידיו בהתאם לסיכום. אני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך 7,000 ₪.
24.ראש הנזק האחרון שציין התובע מתייחס לעגמת נפש בסך 50,000 ₪. אני סבור כי מגיע לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, לאור התנהלות הנתבע, ואני פוסק לו על דרך האומדנה סכום בסך 15,000 ש"ח.
25.אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך 279,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה 8.8.2018 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע החזר אגרת משפט בצירוף הפרשים כחוק.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום החיוב כשהוא מחושב נכון להיום.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ד טבת תש"פ, 21 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.
