ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
7143-06
23/03/2011
|
בפני השופט:
עירית כהן
|
- נגד - |
התובע:
עבד אללה מראד ע"י ב"כ עוה"ד ג'וני שחאדה ואח'
|
הנתבע:
|
פסק-דין |
פסק דין
ביום 17.11.02, במחסום קלנדיה, נורה התובע ברגלו השמאלית על ידי אחד החיילים שאיישו את המחסום. בתביעה זו עותר התובע לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בשל אותו ירי.
הצדדים חלוקים באשר לנסיבות הירי.
לטענת התובע הוא נורה בדם קר מבלי שהיווה כל סיכון לחיי החיילים.
הנתבעת טוענת כי באירוע נשוא התביעה נקלע חייל לעימות עם מספר תוקפים אשר ניסו לגרור אותו לכיוון מחנה הפליטים ואף לחטוף את נשקו, וכי כדי לחלצו ירה חייל אחר ברגלי התוקפים ומירי זה נפגע התובע.
לטענת הנתבעת, עומדת לה הגנת "פעולה מלחמתית" ולחילופין מדובר בפעולה סבירה בנסיבות העניין שאינה עולה כדי רשלנות.
מטעם התובע העידו באסם נימר, מחמד מטר והתובע עצמו.
מטעם הנתבעת העיד ל', החייל אשר ירה בתובע.
שיהוי בהגשת התביעה
הנתבעת העלתה טענה מקדמית לפיה אף שהאירוע נשוא התובענה התרחש ביום 17.11.02 הוגשה התביעה רק ביום 11.6.06, תוך שיהוי שגרם לה לנזק ראייתי, ומשמעות מחדל זה של התובע היא כי על בית המשפט להטיל חבות מיוחדת על התובע לעמוד בדיות הראיות ולהקפיד על כך הקפדה יתירה.
אני דוחה טענה זו. מהראיות עולה כי התובע הגיש סמוך לאחר האירוע תלונה למח"ש, אשר לא ברור מה עלה בגורלה. בנוסף, מכתב הגנתה של הנתבעת עצמה עולה כי התובענה הוגשה לראשונה ביום 16.8.04, נמחקה ביום 11.9.05 בשל אי צירוף חוות דעת רפואית והוגשה מחדש, כאמור, ביום 11.6.06. הנתבעת ידעה, אפוא, על כוונת התובע לנקוט בהליכים משפטיים לכל המאוחר בשנת 2004 ובנסיבות אלה אין מקום לקבוע כי השיהוי הוא שגרם לה לנזק ראייתי.
עובדות המקרה
התובע הצהיר כי נורה על ידי חייל אשר "ירה בי ללא כל הצדק ותקף אותי ללא כל טעם וללא כל סיבה" (התובע, סעיף 9 לתצהיר). בתצהירו סתם התובע ולא פירש מהן הנסיבות שהובילו לביצוע הירי על ידי החייל.
בחקירתו הנגדית, בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת, הרחיב התובע את היריעה. מעדותו עלה כי התעורר ויכוח בינו ובין שני חיילים וכי שני חיילים תקפו אותו (עמוד 10 לפרוטוקול) ובעקבות כך התערב חייל שלישי וירה בו. לפי עדותו:
"היתה בחורה שעמדה ליד החייל, והחייל פנה אלי וביקש ממני שאני אסביר לה שהיא צריכה להכנס לחדר על מנת לעשות חיפוש...
כאשר ביקש ממני להסביר לבחורה, אמרתי לו שיש חובה שתהיה חיילת שתערוך את החיפוש, ואז הוא לא מצא חן בעיניו ההסבר שלי, ואז דחף אותי, ובא חייל שלישי וירה בי ברגל, כאשר הייתי על הרצפה" (עמוד 10 לפרוטוקול).
ובהמשך:
"באותו אירוע החברים שעבדו איתי, בזמן האירוע באו להפריד ביני ובין החיילים" (עמוד 10 לפרוטוקול).
לשאלה האם דחף את החייל או הרים את קולו, השיב התובע:
"כשאמרתי לו את הדברים האלה, החייל בעצמו דחף אותי והפיל אותי על הרצפה" (עמוד 12 לפרוטוקול).