המוסד לביטוח לאומי נ' מ'

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת (כתוארה אז) דיתה פרוזי'נין ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר נמרוד מישאלי; ב"ל 55289-01-15), שבו נתקבלה תביעתה של המשיבה לתשלום הפרשי מענק בעד פגיעה בעבודה. המחלוקת בין הצדדים היא אופן ישום הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי או החוק) על תשלום גמלת נכות מעבודה בכלל, ועל תשלום מענק בגין פגיעה בעבודה, על פי סעיף 107 לחוק בפרט.

    

   התשתית העובדתית

2. בתקופה הרלוונטית לתביעה שימשה המשיבה כXXX בסניף XXX של המוסד לביטוח לאומי. כיום היא משמשת בתפקיד XXX בסניף XXX של המוסד לביטוח לאומי.

3. ביום 25.12.2011 הגישה המשיבה תביעה להכרה בפגיעתה ביד כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה.

4. בהחלטה מיום 21.8.2012 הכיר המוסד בפגיעה בידה של המשיבה כפגיעה בעבודה.

5. ביום 14.4.2013 הגישה המשיבה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. ועדה רפואית קבעה למשיבה דרגת נכות 10%, בתחולה רטרואקטיבית מיום 7.4.2010.

6. על יסוד דרגת הנכות, הייתה המשיבה זכאית למענק חד פעמי השווה לקצבה חודשית במכפלה של 43 חודשים. אולם, המוסד הודיע למשיבה כי נוכח העובדה שהשתהתה בהגשת התביעה היא זכאית למענק בשיעור של קצבה חודשית במכפלה של 19 חודשים בלבד. נציין, כי במהלך הדיון בתביעה הבהיר המוסד כי המשיבה זכאית לקצבה חודשית במכפלה של 27 חודשים, לאחר שניכה מתקופת השיהוי את התקופה בת 8 חודשים שבה טופלה תביעתה של המשיבה במוסד לביטוח לאומי.

    

   הוראות החוק הרלוונטיות