עבד אלחלים נ' מדינת ישראל

           ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) המופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.11.2017 (כב' השופט א' פורת) במ"ת 41519-09-17, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

רקע

1. ביום 18.9.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק. על פי הנטען, על רקע אירועים שונים בחודש דצמבר 2016 בהן בוצע ירי לעבר ביתו ורכבו של העורר, רכש הלה, במהלך חודש מרץ 2017, אקדח חצי אוטומטי וכן מחסניות וכדורים לאקדח, והחזיק בהם ללא רשות על פי דין. במקביל, במהלך החודשים מרץ-אפריל 2017, במסגרת עבודתו כאחראי איתור והעסקה של עובדים בחברת בנייה, יצר העורר קשר עם אחמד יאסין (להלן: המנוח) לשם ביצוע עבודות בנייה בתשלום.

2. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 23.8.2017 בסמוך לשעה 21:00, הגיעו המנוח ושני אחיו, ל' ונ' (להלן: האחים) לביתו של העורר באום אל פחם, על מנת לדרוש ממנו כספים שהלה, לטענתם, חב למנוח. בהגיעם לבית, צלצלו האחים באינטרקום ובנו של העורר (להלן: מוסטפא) הכניסם לסלון הבית, שם פגש אותם העורר, שעל גופו מוסתר האקדח, כשהוא טעון בתחמושת. האחים שוחחו עם העורר בעניין התשלום והשיחה התפתחה לוויכוח קולני במהלכו הורה העורר לאחים לעזוב את הבית. לאחר שיצאו האחים מהבית, כשהם נמצאים בסמוך לדלת הכניסה, שלף העורר אקדח וירה באוויר מעבר לכתפו של נ'. העורר החל ללכת לאחור בתוך חצר הבית והאחים התקרבו אליו ואמרו לו "שאם הוא גבר" שירה לעברם, בזמן שמוסטפא מנסה לחצוץ בין העורר לאחים. בשלב זה, על פי הנטען, גמלה החלטה בליבו של העורר להמית את האחים, והוא החל לירות לעברם, בכוונה להמיתם. כתוצאה מהירי נפגע נ' בחזהו והתמוטט בסמוך לפתח הבית, ואילו המנוח ול' החלו להימלט, בעוד העורר רודף אחריהם, כשהוא ממשיך לירות לעברם, בכוונה להמיתם, ואומר למנוח "תמות, תמות". המנוח ול' נפגעו מהירי שירה לעברם העורר; המנוח נפגע במותן, בגב ובטן ונפל תוך כדי הירי ול' נפגע בחזה, בירך שמאל ובשתי הזרועות והצליח להימלט מהמקום. בשלב זה חזר העורר אל נ', ששכב פצוע בסמוך לדלת הבית, כיוון את האקדח לעברו וניסה לירות לעברו פעם נוספת, בכוונה לגרום למותו, אולם מאחר שלא נותרו כדורים במחסנית האקדח, לא הצליח לעשות כן. כתוצאה מהירי נפגעו גם מוסטפא, שנפגע בשורש כף יד ימין ובשוק רגל ימין, וכן בן משפחה נוסף של העורר, קטין, ששהה באותה עת בחצר הבית, אשר נגרמו לו שפשופים שטחיים באמה. לאחר האירוע המתואר, התקשר העורר למשטרה, ודיווח על שארע. מותו של המנוח נקבע במקום, ואילו נ' ול' פונו לבית החולים. ל' טופל בבית החולים ושוחרר למחרת, ונ', נכון למועד הגשת כתב האישום, עדיין מורדם ומונשם, והוא משותק ברגליו.

3. להשלמת התמונה, יצוין עתה כי האירוע צולם ברובו במצלמות האבטחה המוצבות בביתו של העורר, והסרטונים שצולמו הועברו לידי המשטרה (להלן: סרטוני האבטחה) .   

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, שהן, בין היתר, הודאתו של העורר כי ביצע את הירי, לטענתו מתוך הגנה עצמית. כן נטען כי מתקיימות בעניינו עילות מעצר מסוג של מסוכנות ושיבוש הליכי משפט לפי סעיפים 21(א)(1)(א) ו-(ב) לחוק המעצרים.

5. לאחר ששמע את טענות הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 15.11.2017 על מעצרו של העורר על לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתוך כך בחן בית המשפט את מסד הראיות, וקבע כי טענת העורר כי פעל בנסיבות העניין מתוך הגנה עצמית אינה מבוססת וסיכויי קבלתה קלושים. טענותיו של העורר כי היה שרוי בלחץ עובר לאירוע בשל סכסוך קודם, נדחו, תוך שנקבע כי לא הייתה לעורר כל הצדקה לנקיטת פעולה התקפית, שכן לאחר שיצאו האחים מביתו בלא כל איום פיזי לפגיעה מידית בעורר, והיה באפשרותו להסתגר בביתו, לנתק מגע עם האחים, ולפנות לרשויות במידת הצורך. בית המשפט ציין עוד כי לא עלתה כל טענה כי האחים תקפו את העורר או עמדו לתוקפו, וכן כי לעורר עמדו מגוון דרכי פעולה חלופיות על מנת להגן על עצמו מתקיפה שטרם החלה. בית המשפט הוסיף כי תנועות הירי שמבצע העורר לעברו של נ', כשזה האחרון שרוע על הרצפה ואינו מסכן את העורר, מצביעות על כוונת המתה ברורה מצידו של העורר. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אירוע הירי תוכנן מראש על ידי העורר, כפי שעולה מדבריו בשיחת טלפון שערך עובר לאירוע עם אחד משותפיו לעבודה, וכן מהעובדה כי החזיק על גופו את האקדח הטעון במהלך המפגש. בית המשפט קבע עוד כי גרסתו של העורר בחקירתו במשטרה הוגזמה על מנת לצבוע את מעשיו באור מקל, וגרסה זו אינה תואמת את העובדות כפי שאלו מצטיירות מסרטוני האבטחה. נוכח כל האמור, נקבע כי בידי המבקשת תשתית ראיות לכאורה לתמיכה באישומים המיוחסים לעורר, ואילו הטיעון בעניין תחולת סייג ההגנה העצמית ידון לגופו בהליך העיקרי. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיו של העורר מעידים על המסוכנות הרבה שנשקפת ממנו, שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

טענות הצדדים

6. בעררו טוען העורר כי בית המשפט המחוזי שגה עת שהורה על מעצרו עד לתום ההליכים מבלי שנבחנה כל חלופת מעצר בעניינו, וכן בכך שקבע מסמרות בעניינים עובדתיים ומשפטיים אשר יש לבררם בגדרי ההליך העיקרי. לשיטתו, בהחלטת המעצר לא ניתן משקל מספיק לאירועים שחווה העורר בטרם הגיעו האחים לביתו, וכן להשתלשלות העניינים מרגע שהגיעו האחים לביתו ועד שהוא פתח בירי. העורר טוען עוד כי בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות, ובפרט קביעתו באשר לתכנון הירי, שהן מעבר לנדרש בשלב זה לשם ביסוס ראיות לכאורה, ושאינן נלמדות מחומר הראיות שהוצג לפניו. לגרסת העורר, עוד בטרם האירוע הוא נמצא תחת לחץ מצד האחים בנוגע לתשלום, ובמהלך האירוע הושפע מלחץ זה ופעל באימפולסיביות, מה שלשיטתו מפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. העורר מוסיף וטוען כי מדובר באירוע נקודתי, ומבקש להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר בגדרו תבחן האפשרות של חלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני.