עבדאלחמיד דענא ואח' נ' בן יונתן זכריה ואח'

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין המצויים בבית חנינה, והידועים כחלקה 8 בגוש 30602 (להלן: "המקרקעין").

רקע עובדתי – ההליכים בתיק

2. תחילתו של הליך זה בבקשה למתן צו מניעה זמני שהגישו התובעים, שהינם אחים, ביום 11.11.08 (בש"א 12125/08), בד בבד עם הגשת התביעה דנן. בבקשה טענו המבקשים (להלן, בכל ההליכים: "התובעים") כי הם בעלי הזכויות במקרקעין, לאחר שרכשו אותם ממשפחת זידאן. לדבריהם, בימים שקדמו להגשת התביעה והבקשה האמורה החל המשיב, הוא הנתבע (להלן בכל ההליכים: "הנתבע"), לבצע במקום עבודות בניה מתוך מטרה להקים במקרקעין מבנים רבי קומות להשכרה – והכל ללא קבלת היתר בניה ותוך יצירת מטרד ופגיעה בזכויותיהם הקנייניות במקרקעין.

מאחר שהנתבע לא התייצב לדיון שנקבע בבקשה, ניתן ביום 13.11.08 צו מניעה כמבוקש.

ביום 25.11.08 הגיש הנתבע בקשה לביטול צו המניעה (בש"א 12484/08). לטענתו, החלקה המדוברת הינה שטח גדול של 58 דונם, שחלקו הגדול הופקע על ידי מדינת ישראל עוד בשנת 1970 והוחכר לאחרים. עם ההפקעה עברו למעשה הזכויות בחלקה לידי מנהל מקרקעי ישראל, ולבעלים אין עוד כל זכות בהם, ולפיכך התובעים אינם יכלו לקנות שטח שהופקע. בנוסף, טען הנתבע, משפחת זידאן מכרה את חלקה במקרקעין לאחרים, אך הדבר ככל הנראה לא נרשם בספרי האחוזה, כך שבכל מקרה לא היה באפשרות התובעים לרכוש את הקרקע ממשפחת זידאן. לבסוף טען הנתבע שהוא המנהל בפועל ופועל בשמה של חברת נקר גלאס בע"מ (להלן: "נקר") שהתקשרה עם מנהל מקרקעי ישראל בהסכם לחכירת חלק מהמקרקעין, ולכן כל מעשיו נעשו ברשות ובאישור.

במהלך הדיון שהתנהל בבקשה, ביום 2.3.09, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה צו המניעה לא יחול על השטח שהוחכר לנקר על ידי מנהל מקרקעי ישראל, שטח של 2 דונם ו-403 מ"ר. כך צומצמה המחלוקת שבין הצדדים ליתרת השטח בלבד.

במהלך הדיון אישר הנתבע שהוא מבצע בקרקע עבודות וכי אין לו היתר בניה. טען שמלבד השטח שהוחכר לו על ידי מינהל מקרקעי ישראל, הוא יושב במקום מכוח הסכם עם 48 מאנשי בית חנינה. להערכתו הוא מחזיק בסה"כ כ-25 דונם.

הנתבע הציג מסמך המעיד על זכויות בשטח של 2.4 דונם בלבד. התובעים הציגו ייפוי כוח בלתי חוזר המעיד, לכאורה, על רכישת הזכויות ממשפחת זידאן. לאור זאת נקבע ביום 2.3.09, כי צו המניעה יישאר על כנו.

3. ביום 16.8.09, ובמהלך ניהול התביעה העיקרית, הגיש הנתבע בקשה לדחיית/מחיקת התביעה על הסף (בש"א 6480/09). לדבריו, מסתבר שעוד בשנת 2007 עברו גם המקרקעין הליך של הפקעה והסדר ומשלב זה עברו הזכויות במקרקעין למדינת ישראל. לכן, ומאחר שהתובעים רכשו את הזכויות מהבעלים, לכאורה, לאחר ההפקעה (ינואר 2008), הרי שלמעשה אין לרכישתם כל נפקות מעשית ועליהם לנהל את ההליך להוכחת זכותם בחלקה כנגד מדינת ישראל.

בתגובה שהגישו התובעים נאמר שקו הגבול בין שטחו הישראלי של המקרקעין ובין שטחו באזור אינו ידוע, מה גם שמדינת ישראל איננה מוסמכת להפקיע מקרקעין שאינם בתחומה ועל כן השטח הנמצא באזור אינו מופקע.

בדיון שנערך ביום 1.11.09 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הם יפנו במקביל לפקיד ההסדר, למינהל מקרקעי ישראל ולמרכז המיפוי, לצורך קבלת תעודת עובד ציבור ביחס לחלקה, בה תתבקש התייחסות לשאלה האם החלקה כולה ו/או חלק ממנה נמצאת בתחום שיפוט ירושלים. כן תתבקש התייחסות לשאלה האם החלקה הופקעה לטובת המדינה.

4. בהודעה שהגיש פקיד ההסדר במחוז ירושלים ביום 22.12.09, נאמר שלוח הזכויות של גוש 30602 הוכן בזמן השלטון הירדני והוא עדיין בהליכי הסדר. פקיד ההסדר הוסיף כי למיטב ידיעתו מדינת ישראל, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל, הפקיעה מקרקעין בחלק מחלקה 8 בגוש האמור, וכן בחלקות אחרות בגושים אחרים בבית חנינה, כאשר כל הפרטים על כך, לרבות המפות, מצויים ברשות הגוף המפקיע.

מטעם מינהל מקרקעי ישראל הוגשו ביום 7.2.10 שתי תעודות עובד ציבור (סומנו ת/1): בתעודה אחת נאמר שחלק מחלקה 8, בשטח של 9,804 מ"ר, הופקע במסגרת הפקעה הפ/322/124 מיום 30.8.07, שהודעה עליה פורסמה בילקוט פרסומים 1656. חלק זה כלל את כל המקרקעין המצויים בתחום שיפוט ירושלים.

בתעודה השנייה צוינו פרטי החוכרים של השטח שהופקע.

5. בדיון שנערך ביום 22.6.10 הוסכם כי השטח שבמחלוקת אינו חלק מהשטח שהופקע והוחכר (כאשר בתוך שטח זה נמצא השטח של 2 דונם ו-403 מ"ר אשר הוחכר לנקר על ידי מדינת ישראל, ובו פועל הנתבע, לדבריו, בשם נקר).

6. כפועל יוצא מכל אלה עולה שהשטח שבמחלוקת, עליו הוגשה התביעה דנן, אינו מצוי בשטחה של מדינת ישראל אלא בשטחי יהודה ושומרון (להלן: "האזור" "איו"ש"), כפי שגם הודיעו הצדדים בדיון מיום 15.2.11.

טענות התובעים

7. התובעים טוענים כי הם הבעלים של 42/348 מכלל החלקים במקרקעין והם המחזיקים בפועל, לאחר שרכשו את חלקם ממשפחת זידאן. הוגש לוח הזכויות אצל רשם המקרקעין בו מצוינת זכות הבעלות של המוכרים (נספח ב' לכתב התביעה).

התובעים הציגו ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 22.1.08 (נספח ב'1) לפיו ארבעה ממשפחת זידאן (זיאד סילבא, מוחמד ח'דיר עבדאלוהאב, אלדיפונסא סילבא ח'ואו, ופאטמה ח'דיר עבדאלוהאב) מייפים את כוחו של אחר לייצגם בכל פעולות המכר של החלקים שבבעלותם שקיבלו מירושת ח'דיר עבדאלוהאב זידאן, וזאת במכירה לתובעים. עוד הגישו ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 24.1.08 (נספח ב'2) בו מצהיר האח מוחמד כי הוא הבעלים היחידי והמחזיק של 21 חלקים מהקרקע והוא זה שמכר אותם לתובעים.