עבוד נ' אבו ח'ליס

החלטה

1.בפניי בקשה לדחיית הערעור על הסף.

2.הערעור הוגש ביום 21.10.13 על פסק דינו של כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני, מבית משפט השלום בחיפה, שניתן בהעדר הגנה ביום 11.3.13, וכן על החלטות שניתנו בבקשות לביטול פסק דין בהעדר ואשר דחו את הבקשה לביטול פסק דין בהעדר.

נימוקי הבקשה

3.בבקשה טוען המבקש כדלקמן:

א.למשיב (המערער) לא מוקנית זכות ערעור על החלטותיו של כב' הרשם זיתוני מיום 3.5.13 ומיום 16.7.13 שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, אלא היה על המשיב להגיש בקשת רשות ערעור, שכן החלטות אלה הן בגדר "החלטה אחרת", אשר המועד להגשתה חלף.

ב.המבקש הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ביום 3.5.13, למרות שהמועד האחרון להגשת הבקשה על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"), היה ביום 1.5.13. משכך, הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד.

ג.בשתי הבקשות לביטול פסק הדין שהגיש המשיב, הוא לא עמד בתנאים המצטברים המצדיקים ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

4.המשיב בתגובתו מבקש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים:

א.על פי תקנה 398א לתקנות, המועד להגשת ערעור על פסק הדין שניתן בהעדר הגנה על ידי כב' הרשם זיתוני, אמור להימנות מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול.

היות ובמקרה דנן החלטת כב' הרשם זיתוני הדוחה את בקשת הביטול ניתנה ביום 16.7.13, הרי לנוכח פגרת בתי המשפט ופגרת סוכות המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין הוא ביום 23.10.13. במקרה דנן הערעור הוגש ביום 21.10.13, טרם חלוף תקופת הערעור.

ב.לנוכח תקנה 398א לתקנות הערעור הוגש על פסק דין ולא על החלטות כב' הרשם הדוחות את בקשת הערעור.

ג.באשר לנימוק הבקשה המפורט בסעיף 3(ג) לעיל, המדובר בטענות לגופו של ערעור ולא בטענות לסילוק הערעור על הסף, ולכן יש להתעלם מנימוק זה.

5.המבקש בתשובתו עומד על בקשתו תוך שהוא מדגיש כדלקמן:

א.הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 3.5.13, לאחר חלוף יותר מ-30 ימים מיום שהומצא לידי המשיב פסק הדין, ולכן לא ניתן להסתמך בנדון על תקנה 398א לתקנות המהווה תקנה המשלימה לתקנה 201 לתקנות.

ב.כאשר המשיב עתר לבית המשפט קמא לביטול פסק הדין, הוא פעל בדרך לא ישרה ובחוסר ניקיון כפיים ותום לב, כשהעלים מבית המשפט קמא את המועד בו הומצא לו פסק הדין. כך הוא עשה מחטף וסלל את דרכו לתוך שערי בית משפט בניגוד למצוות תקנה 201, וזאת על מנת להישען על מנגנון הארכת המועד שמתווה תקנה 398א לתקנות, ולעקוף את מגבלת הזמן להגשת הערעור.

ג.לנוכח התנהגותו זו של המשיב גם נפגע אינטרס ההסתמכות של המבקש, שסבר שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין.

ד.לנוכח כל אלה יש לקבל הבקשה.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי לדחות הבקשה.