עדיני יעל ואח' נ' החברה הארץ ישרא

החלטה

להכרעתי בקשת צד ג' לסילוק על הסף של הודעת צד ג' שהגישה הועדה המקומית לתכנון ולבניה ב"שורקות" (להלן: "הועדה המקומית" ו/או "המבקשת") מחמת מעשה בית-דין.

התביעה נגד הנתבעת עוסקת בדרישת התובעים לאכיפת הסכמי מכר, לרישום זכויות במקרקעין ולתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרה נטענת של הסכמי מכר למכירת מגרשים במתחם המכונה 'אדמות הבולגרים'.

הודעת צד ג' נשלחה למבקשת, בטענה שהתנהלותה היא הגורם לעיכוב במילוי ההתחייבויות המשיבה כלפי התובעים.

הליכים קודמים בין הצדדים

בטרם אתייחס לבקשה ראיתי לסקור את ההליכים הקודמים בין הצדדים, שהם למעשה בסיס התביעה.

המבקשת והמשיבה חלוקות בשיעור היטל ההשבחה החל על 353 חלקות המצויות מול מושב בית חנן בבעלות המשיבה ומצויות בתחום שיפוטה של המבקשת והידועות כ"אדמות הבולגרים" (להלן: "אדמות הבולגרים").

על המקרקעין הרלוונטים חלו מספר תוכניות ויעודן שונה עד שבשנת 1994 ניתן תוקף לתוכנית שבתוקף והוקצו חלקות חדשות לבעלי החלקות.

ביום 11.5.94, נמכרו הזכויות במחצית חלקה 92 בגוש 3740 באדמות הבולגרים (להלן: "חלקה 92" ו/או "חלקת אולגה כהן") והיטל ההשבחה שהוטל על המקרקעין בגין העיסקה, היה במחלוקת והוכרע רק לאחר כשבע שנים ולאחר הליכים משפטיים ממושכים שכללו החלטת שמאי מכריע, ערעור לבית משפט שלום ולבית משפט מחוזי, פניה נוספת לשמאי המכריע לצורך שומה מתוקנת וערעור נוסף לבית משפט שלום על החלטת השמאי; בית משפט שלום דחה את הערעור.

בטרם ההכרעה דלעיל, נמכרה חלקה נוספת, מס' 201, והצדדים הסכימו להתלות את ההליכים המשפטיים בעניין חלקה 201 עד להכרעת בית המשפט בקשר לחלקה 92.

משהפך פסק הדין בעניין חלקה 92 לחלוט החילו את החיוב על מכר חלקה 201.

בינואר 2002 מכרה המשיבה את הזכויות במחצית חלקות 91 ו-202 באדמות הבולגרים וחוייבה בהיטל השבחה. המשיבה הגישה 'שומה אחרת' המבוססת על הטענה כי התכניות החלות על החלקות אינן תכניות משביחות ואין לחייבה בהיטל השבחה.

בין לבין ובעקבות הלכת בית הכרם (דנ"א 3768/98) שלחה המבקשת שומה מתוקנת לגבי חלקה 91 והציעה למנות שמאי מכריע; המשיבה סירבה וערערה לבית המשפט השלום על עצם הטלת היטל ההשבחה בגין מכר הזכויות בחלקות 91 ו- 202; המשיבה הסתמכה על הליכים קודמים בין המבקשת לבעלי קרקע אחרים באדמות הבולגרים, כשלטענתה סוכם בין הצדדים כי בסוגיית היטל ההשבחה יקבע שחלקה אחת – חלקה 92, תהיה מידגם שלפיו תקבע השומה לכלל החלקות ועל כן לטענת המשיבה מנועה המבקשת מלסטות מההסכמות כי חלקה 92 היא החלקה המדגמית והשומה שנקבעה שם תחול גם לגבי חלקות 91 ו-202.

מנגד טענה המבקשת כי הצעה זו לא השתכללה לכדי הסכמה, בודאי לא מחייבת, ולהפך יש מסמכים נוספים המעידים שלא התגבשה הסכמה בין הצדדים ואין היא מנועה מלהוציא שומת היטל השבחה שונה מהשומה של חלקה 92.

ביום 1.4.04 דחה בית המשפט השלום ברחובות את ערעור המשיבה וקבע, בין השאר, כי לא מצא יסוד לטענת המשיבה "כאילו ההכרעה בעניין אולגה כהן בעלת נפקות עקרונית בכל הנוגע להיטל השבחה לגבי כל יתר המגרשים הכלולים במתחם 'אדמות הבולגרים' אשר נכללו בתוכנית R/220", והוסיף "היטל השבחה לעניין חלקה מסוימת לא יכול להוות הכרעה עקרונית ומחייבת לגבי חלקה אחרת, שהרי יתכן וההשבחה היא שונה" (עמ' 22 לפסה"ד).

בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, ע"א 2566/04, ביקשה המשיבה לקבוע, בין היתר, כי ההכרעה בעניינה של הגב' כהן, (חלקה 92) תהווה הכרעה עקרונית ביחס לכל החלקות במתחם "אדמות הבולגרים" ולא רק ביחס לחלקות 91 ו- 202, ולתמיכה בטענתה ציינה כי המבקשת החילה גם על חלקה אחרת במתחם את הקביעות שהתקבלו בעניין חלקת הגב' כהן.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המשיבה ביום 14.9.06, וקבע כי "אין לראות בשומת השמאי המכריע בערעורה של הגב' כהן משום הכרעה היכולה לשמש מעשה בית דין, שהרי אין מדובר בהכרעה של בית משפט" וכן כי המשיבה לא הוכיחה בבית המשפט קמא הסכמה של המבקשת לראות את ההליכים בעניין הגב' כהן כמכריעים את המחלוקת לגבי כלל החלקות "באדמות הבולגרים", ולגבי החלקות 91 ו- 202 בפרט.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ההליכים בעניין הגב' גרמנוב אינם מסייעים למשיבה, שכן גם אם המבקשת "הסכימה להחיל על הגב' גרמנוב את הקביעה שהתקבלה בעניינה של גב' כהן, אין הדבר מחייבה בענייננו, כפי שקבע גם בית משפט קמא".

בית המשפט המחוזי ציין כי המשיבה ניסתה לתפוס מרובה וכי "אין היא מסתפקת בעתירתה להכריע את הערעור לטובתה ולהחיל את הכרעתנו על שתי החלקות שלגביהן טענה בערעורה לפני בימ"ש קמא, אלא היא מוסיפה ועותרת שנחיל את הכרעתנו על כל אדמות הבולגרים" וקבע "אין צריך לומר שסעד שכזה שלא נתבקש מלפני בית משפט קמא, ובדין לא נתבקש, שהרי אין הוא ממין העניין וראוי היה שלא לבקשו מאיתנו" (הדגשות אינן במקור –א.נ.ח).

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, רע"א 8951/06, וזו נדחתה ביום 29.4.07 מפי כבוד השופט א. רובינשטיין.