עו"ד ויקטור בן חיים- בתפקידו ככונס נכסים נ' סמדר צוברי הלוי ואח'

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.3.2017 (ע"א 25788-01-16, סגנית הנשיא י' שבח, והשופטים ש' שוחט ו-י' אטדגי), שבה הוא הבהיר החלטה קודמת שלו מיום 22.12.2016.

רקע והליכים קודמים

2. מקורה של הבקשה בהליך שנסב על פירוק שיתוף במקרקעין בבית משפט השלום. המשיבים היו בעלי הזכויות בנכס, בחלוקה כדלקמן: המשיבים 3-1 החזיקו ב-1.5% מהזכויות, ואילו המשיבה 4 החזיקה ב-98.5% מהזכויות. ביום 25.11.2015 קבע בית משפט השלום כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה ביניהם השיתוף יפורק על דרך של מכירה פומבית של המקרקעין (ת"א 18789-02-12, השופט ג' הימן). בתוך כך, מינה בית משפט השלום את המבקש, ששימש כבא-כוחה של המשיבה 4 בהליך, ככונס נכסים מטעמו של בית המשפט לשם מכירת המקרקעין.

3. המשיבים 3-1 ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעור תקפו המשיבים 3-1 את הקביעה כי השיתוף יפורק בדרך של מכירת הנכס ולחלופין טענו נגד מינויו של המבקש ככונס נכסים יחיד. בסופו של דבר, ביום 22.12.2016, במסגרת הליך הערעור, נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכמה שאליה הגיעו הצדדים, ולפיה תרכוש המשיבה 4 את זכויותיהם של המשיבים 3-1 בנכס תמורת סך של 350,000 שקל בצירוף מע"מ.

4. לאחר מתן פסק הדין פנה המבקש לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לפסוק לו שכר טרחה בסך של 758,110 שקל (בתוספת מע"מ) והוצאות כינוס בסך של 22,847  שקל. המבקש טען כי על המשיבים 3-1 לשאת במחצית מהוצאות הכינוס ומשכר הטרחה שייפסק. בהמשך לכך, ביום 12.2.2017 קבע רשם ההוצאה לפועל כי למבקש ישולמו הוצאות כינוס ושכר טרחה, וכי לטעמו על שני הצדדים לשאת בכך באופן שווה. רשם ההוצאה לפועל לא פסק באופן סופי בהחלטה זו את שיעור שכר הטרחה, והורה למבקש להגיש נתונים ומסמכים שונים לצורך כך.

5.        המשיבים 3-1 התנגדו לקביעה כי עליהם להשתתף בתשלום של הוצאות הכינוס ושכר הטרחה של הכונס. לטענתם, על-פי ההסכמות בין הצדדים שקיבלו תוקף של פסק הדין בבית המשפט המחוזי, אמורה לשאת באלה המשיבה 4 בלבד. המשיבים 3-1 טענו אפוא בפני רשם ההוצאה לפועל כי יש מקום לכך שיפנה בבקשת הבהרה לבית המשפט המחוזי בהתאם לסמכות המוקנית לו  בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). טענה זו נדחתה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, שקבע בהחלטתו מיום 15.2.2017 כי פסק הדין אינו טעון הבהרה. על כך הוא הוסיף כי "ככל והחייבת [בכוונה למשיבים 3-1, ד' ב' א'] מעוניינת לקבל הבהרות בעצמה, פתוחה לה הדרך לעשות כן בעצמה".

6. בהמשך לכך, ביום 7.3.2017 הגישו המשיבים 3-1 לבית המשפט המחוזי בקשה להבהרת פסק הדין.

7.        ביום 20.3.2017 נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה להבהרת פסק דין שהגישו המשיבים 3-1, היא ההחלטה שעליה נסבה הבקשה. בהחלטה זו התקבלה עמדתם של המשיבים 3-1, תוך שבית המשפט המחוזי מבהיר כי פסק הדין שניתן על-ידו סיים את חלקם של המשיבים 3-1 בסכסוך, לרבות בכל הנוגע לתשלום שכרו של הכונס. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שמלכתחילה הערעור שהגישו המשיבים 3-1 נסב גם על עצם מינויו של המבקש ככונס נכסים בתיק, והוסיף בהקשר זה כי "לא יעלה על הדעת שהסכם הפשרה כיוון לכך שביד אחת יקבלו המבקשים [המשיבים 3-1] מהמשיבה [המשיבה 4] סך של 350,000 שקל בצירוף מע"מ, ואילו ביד השניה ישיבו לידי בא-כוחה את מלוא הסכום שקבלו מהמשיבה, ועוד יוסיפו לו כהנה וכהנה כשכר טרחה". בית המשפט הוסיף והצביע על כך שהמבקש הצהיר בבית המשפט, במעמד שבו הוכתב הסכם הפשרה לפרוטוקול, כי "כמובן שאין בכך לבטא ויתור על שכר טרחה המגיע לי מהמשיבה [המשיבה 4]". בית המשפט המחוזי ציין כי דברים אלה של המבקש מטעימים כי המשיבים 3-1 הופטרו מהצורך לשאת בשכרו של המבקש ככונס נכסים. בצד זאת, בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין בכך כדי לקבוע מסמרות ביחס למישור היחסים בין המשיבה 4 למבקש בכל הנוגע לתשלום שכר טרחה.