עוז קרמיקה בע"מ (לשעבר: א.ש. עוז נכסים והשקעות בע"מ) נ' אלקוקין ואח'

1. בהמשך לפסק דיני מיום 16.10.2017 בע"א 3428/16 (להלן: פסק הדין), אשר ערעור עליו נדחה ביום 13.11.2017 על ידי כב' השופט ד' מינץ (בש"א 8455/17), הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת "ערעור או בקשת רשות ערעור" על שלוש ההחלטות מושא הערעור אשר נמחק (מהימים 7.4.2014, 28.5.2014 ו- 21.3.2016), וכן על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 16.2.2016 (שהיא למעשה פסיקתא אשר תיקנה את החלטת ההפטר מיום 4.2.2016. למען הנוחות החלטה זו תכונה להלן: החלטת ההפטר). המשיב 2 מתנגד לבקשה, ואילו המשיב 24 תומך בה. אציין כבר עתה, כי השתלשלות האירועים הרלוונטית מפורטת בפסק הדין ועל כן לא ראיתי צורך לחזור עליה במסגרת החלטתי זו.

2. לאחר שבחנתי בקפידה את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות ביחס לבקשות להארכת מועד להגשתם של הליכים ערעוריים (למשל, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה(10.12.2013)), הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת הארכה להידחות. אנמק בקצרה.

3. חרף גודש הטענות והפרטים, דומני כי בחינה ראויה של בקשת הארכה מחייבת הסתכלות על הדברים "ממבט על". כוונתי לכך, שלא ניתן להתעלם מן העובדה שהמבקשת מעוניינת לתקוף החלטות שיפוטיות אשר ניתנו לפני זמן רב ביותר, בגדרו של הליך חדלות פירעון אשר הגיע לסיומו לפני זמן בלתי מבוטל. יתרה מכך: מתשובת המשיב 2 - הוא הנאמן להסדר הנושים - עולה כי כל הכספים כבר חולקו לנושים השונים וכי קופת ההסדר ריקה. לא למותר להדגיש בהקשר זה כי במסגרת ע"א 3428/16 נמנעה המבקשת, משיקוליה שלה, מלעתור למתן סעד זמני או עיכוב ביצוע שעניינו עיכוב חלוקת הכספים לנושים עד להכרעה בערעור. נתונים אלה מהווים שיקולים כבדי משקל התומכים בדחיית בקשת הארכה, מה גם שניתן לתהות לגבי מידת התועלת שעשויה לצמוח למבקשת - בשלב מאוחר זה - מן ההליכים הערעוריים אותם היא מעוניינת להגיש.

           זאת ועוד: על פני הדברים ובזהירות המתחייבת, דומני כי עומדת לפני המבקשת משוכה גבוהה בבואה לתקוף את ההחלטות השיפוטיות מושא בקשת הארכה שלפניי. כך בכלל, וכך ביתר שאת נוכח העובדה שהליך פשיטת הרגל הסתיים ושהכספים כבר חולקו. גם נתון זה שוקל לרעת המבקשת במסגרתה של בקשת הארכה.

4. ומה לגבי הסבריה של המבקשת לגבי אופן התנהלותה הדיונית? לעניין זה ראוי להתייחס להחלטות השונות בנפרד:

א.        לעניין ההחלטות מיום 7.4.2014 ומיום 28.5.2014: במסגרת בקשת הארכה חזרה המבקשת על הטענה אותה העלתה בגדר הערעור שנמחק, ולפיה נודע לה על שתי ההחלטות רק זמן רב לאחר נתינתן, עם הגשת הדו"ח המסכם מטעם הנאמן ביום 3.2.2016; ו"נוכח פעילותה המהירה בניסיון להביא להסדרה של העניין בתוך זמן קצר, סברה המבקשת כי לא יהיה זה נכון לערער על ההחלטות הנ"ל מיד עם העיון בדו"ח, אלא, להמתין להכרעת בית המשפט בעניינה, ובמקרה הצורך, להגיש ערעור מאוחד הנוגע אף להחלטות אלה" (סעיף 19 לבקשה, ויצוין כי בניגוד לפעם הקודמת הפעם הטענה אף נתמכת בתצהיר).

           לא ניתן שלא לתהות לגבי פרק הזמן הארוך מאד אשר חלף מעת מתן ההחלטות האמורות (בשנת 2014) ועד למועד שבו נודע למבקשת עליהן (בשנת 2016); ושמא מצופה הייתה המבקשת לגלות עניין בנעשה בכל הנוגע להסדר הנושים. כך או אחרת, ואף אם אתעלם מעניין זה, גם הסברה של המבקשת לאיחור המתייחס לפרק הזמן שממועד הידיעה על מתן ההחלטות (3.2.2016) ועד למועד הגשת הערעור (21.4.2016) - אינו מניח את הדעת.

           ודוק: בפסק הדין קבעתי כי רצונה של המבקשת לדחות את מועד הגשת הערעור על ההחלטות מיום 7.4.2014 ומיום 28.5.2014 עד למיצוי ההליכים הנוספים בעניינה - אינו מקים, יש מאין, ארכה סטטוטורית. עתה אוסיף ואומר כי התנהלות זו מוקשית אף בכל הנוגע לרצונה של המבקשת לקבל הארכת מועד להגשת ערעור על החלטות אלה. אכן, בעל דין אשר "יושב על הגדר" ונמנע מהגשת הליך ערעורי בציפייה להחלטות עתידיות אשר יינתנו, אינו יכול לצפות כי בית המשפט יאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי בהמשך הדרך. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לזמן הרב אשר חלף ממועד מתן ההחלטות ועד למועד בו נודע למבקשת עליהן. המבקשת אף לא הבהירה מדוע לא הגישה, לכל הפחות, בקשת ארכה להגשת הערעור בתוך המועד הקבוע בדין.

ב.        לעניין החלטת ההפטר (ההחלטה מיום 4.2.2016 אשר שונתה כאמור ביום 16.2.2016): לא מצאתי בבקשת הארכה הסבר מבורר מדוע נמנעה המבקשת מלהשיג על החלטה זו בגדרו של ע"א 3428/16 אשר נמחק.