עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
23624-12-09
18/04/2010
|
בפני השופט:
תחיה שפירא
|
- נגד - |
התובע:
לוטפי עומרי
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
פסק-דין |
פסק דין
זהו ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתעבורה בת"א (כב' הש' ע' נהרי) לדחות את הבקשה שהוגשה בפעם השניה לביטול פס"ד שניתן בהעדרו של המערער.
המדובר בדו"ח שנרשם כנגד המערער בגין נהיגה במהירות מופרזת במידה העולה ב-60 קמ"ש על המותר באותו אזור.
המערער זומן כדין ולא התייצב לדיונו, וניתן פס"ד בהעדרו.
לאחר שהמערער הגיש בקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדרו, כאמור, וטען כי לא הוא זה שנהג ברכב, נעתר בימ"ש קמא לבקשתו וקבע מועד חדש לדיון. באותו מועד ב-13.5.09 שוב לא התייצב המערער לדיון. לאחר שהוגש אישור מסירה שעליו חתום המערער וצויין בו כי ההזמנה נמסרה לידיו של הנמען, ולאחר שבימ"ש קמא המתין עד השעה 14:00, חזר ודן את המערער שלא בפניו וגזר את דינו. ביום 22.7.09, דהיינו למעלה מחודשיים ממועד הדיון הגיש המערער שוב בקשה לבימ"ש קמא לבטל את גזה"ד שניתן בהעדרו וחזר וטען כי אחיינו ולא הוא נהג באירוע. בימ"ש קמא דחה בקשה זו פעם נוספת בקובעו כי המערער זומן כדין למשפטו. ביהמ"ש המתין לו ביום הדיון עד לשעה מאוחרת, פסה"ד ניתן כדין בהעדר וכן הוסיף כי אין כל עיוות דין בענישה.
על החלטה זו הערעור שלפני.
לטענת המערער לא קיבל כלל את ההזמנה לדין, לא לדיון הראשון וגם לא לדיון השני. משעומת עם עותק ההזמנה הרשומה על שמו עם ת.ז. הנכונה שלו וכתובתו הנכונה, שעליה נראית חתימה בערבית במקום המיועד לחתימת המקבל, טוען המערער כי זוהי לא חתימתו. לטענתו לא ידע על מועד הדיון החדש ורק לאחר שהתקשר טלפונית למוקד ביהמ"ש נמסר לו כי גזה"ד כבר ניתן ואם ברצונו לבטלו עליו לערער עליו בביהמ"ש המחוזי.
המערער אף חוזר וטוען בפני כי לא הוא זה שנהג באותו אירוע, אלא אחיינו אשר מלווה אותו גם בדיון שבפני.
ב"כ המדינה מבקשת לדחות את הערעור. לדבריה המערער כלל לא טען כי לא היתה זו חתימתו על גבי אישור המסירה אלא רק במסגרת הערעור. כל המסמכים הקשורים במקרה זה והנוגעים למערער נשלחו לביתו על פי אותה כתובת ואין כל טענה כי לא קיבל אותם. כך לגבי ההחלטות לחדש את הדיון ולבטל את פסה"ד הראשון, כך לגבי ההודעה על מתן ההחלטה בגין הבקשה הנוספת. לדבריה, לא ברור שכן המערער לא אמר דבר בעניין זה מדוע לא התייצב בדיון הראשון. ביהמ"ש הלך לקראתו לפנים משורת הדין משביטל את פסה"ד הראשון, אולם המערער שוב לא התייצב.
לדבריה, דיוני ביהמ"ש אינם "תכנית כבקשתך", ועל כן יש לדחות את הערעור.
שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, וסבורני כי דין הערעור להידחות.
צודקת ב"כ המדינה כי בטיעוניו בפני העלה המערער לראשונה את הטענה כי לא הוא זה שחתם על אישור המסירה, אלא כדבריו - איש הדואר הוא זה שחתם.
מעיון בבקשתו לבימ"ש קמא לביטול פסה"ד השני שניתן בהעדרו, אכן לא נאמר דבר באשר לטענה זו. גם בהודעת הערעור שבפני טען רק כי לא קיבל את ההזמנה, ולא מצאתי את הנימוק לכך או את הטענה כי מישהו אחר זייף את חתימתו.
עוד צודקת ב"כ המדינה כי מתברר, וגם על כך אין למערער כל הסבר, כי כל ההודעות שנשלחו אליו מטעם ביהמ"ש לאורך כל התקופה נשלחו לאותה כתובת והוא קיבל אותם, למעט, לטענתו, את אישור המסירה.
מצב כזה איננו סביר ואיננו מתקבל.
זאת ועוד. המערער ידע כי עומד להיקבע דיון חדש שהרי אין מחלוקת כי ידע על החלטת ביהמ"ש לבטל את פסה"ד הראשון שניתן בהעדרו. בכל זאת מסתבר כי לא טרח לברר במועד מתי התאריך שנקבע לדיון, אלא לאחר שגזה"ד כבר ניתן, דהיינו ביום 22.7.09, כחודשיים לאחר מתן גזה"ד השני. היתה על המערער מוטלת החובה לברר מבעוד מועד מהו המועד שנקבע לדיון על פי בקשתו ומתוך שהלך ביהמ"ש לקראתו לפנים משורת הדין.
המערער לא עשה כן, ואין לו להלין אלא על עצמו.
על כן, הערעור נדחה.
על המערער להפקיד את רשיונו לצורך ריצוי יתרת עונש הפסילה שהוטלה עליו עד ליום 25.4.2010, עד לשעה 12:00 במזכירות בימ"ש השלום לתעבורה בנצרת.
ניתנה והודעה היום ד' אייר תש"ע, 18/04/2010 במעמד הנוכחים.