פסק דין
בפניי תביעה כספית על סך 133,086 ₪.
יש לציין, כי התביעה הוגשה, במקור, כנגד המועצה המקומית דיר חנא על סכום גבוה יותר בשיעור של 416,000 ₪ (התביעה הוגשה בתאריך 29.10.07) ואולם התובע ביקש לצמצם את סכום התביעה כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 2.9.10 וזאת לאור חוו"ד שהוגשה מטעם מומחה ביהמ"ש המהנדס דן ברלינר שאתייחס אליה בהמשך.
כך ציין ב"כ התובע בפרוטוקול ואני מצטט:
"צימצתי את סכום התביעה ואבקש להעמיד את הסכום על סך 130,000 ₪. אני משלים עם חוו"ד של מומחה ביהמ"ש."
בישיבה זו הציע ביהמ"ש לצדדים, ועמדתו של ביהמ"ש בסופו של דבר התקבלה ויושמה עם סיום התיק בקדם משפט מיום 5.1.11, כך ש:
"
המחלוקת המשפטית היחידה הרובצת לפתחו של ביהמ"ש, עניינה באי קיומו או בקיומו של ההסכם (ההסכם נשוא כתב התביעה). לגבי המשמעויות החוקיות של ההסכם, האם חוקי או לא חוקי, ממילא לא תעזורנה כאן שום חקירות נגדיות, שכן מדובר בשאלה משפטית.
זאת ועוד, בתיק זה הוגשו חוו"ד סותרות לחלוטין והתמנה מומחה מטעם ביהמ"ש. המומחה המהנדס ברלינר הגיש חוו"ד שלפחות על פניה נראית מאוזנת, ואיש מהצדדים לא הודיע לביהמ"ש שיש בדעתו לחקור את המומחה, העובדה שכך נעשה, והצהרת הצדדים, מייתרת למעשה את מרביתו של התיק.
"על כן מציע ביהמ"ש קדם משפט מורחב במעמד של דיון סופי תוך מתן פטור ממחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש במהלכו יתיר ביהמ"ש בדיקה של טענות הנתבעת בעניין קיומו או אי קיומו של הסכם ולאחר מכן יסכמו הצדדים בעל פה ויקבלו פס"ד מנומק שלא על דרך הפשרה."
בישיבת 5.1.11 , אכן הסתיים התיק בקדם משפט מורחב במהלכו נשמעה עדותו של התובע ועדותו של מנהל לשכת ראש המועצה הקודם של דיר חנא, מר סעיד חוסיין.
לבקשת הצדדים אפשרתי, לאור קיומן של טענות משפטיות כאלה או אחרות, הגשת סיכומים בכתב. התביעה עניינה בטענתו של התובע, כי הנתבעת ביצעה בשנת 2002 (חודש מדויק לא זכור לו ), עבודות סלילה ופיתוח של כביש מס' 4 ,העובר בשטח המועצה, תוך שהיא חודרת לשתי חלקות הנמצאות בבעלותו ועל אחת מהן מוקם ביתו הפרטי (חלקות 124 – 125 בגוש 19430 באדמות דיר חנא ).
לטענתו, עבודות אלה שבוצעו ע"י הנתבעת בחלקתו, בוצעו באופן לא חוקי, בניגוד לתב"ע מס' ג'/6757, ובלי היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
זאת ועוד, הובטח לו, ע"י מר סעיד חוסיין המוזכר לעיל, כי הוא יפוצה ע"י הנתבעת.
בשל חשיבותה לענייננו, אסקור להלן את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש דן ברלינר, נושאת תאריך 15.2.10. חוות דעתו של המהנדס ברלינר, התייחסה במישרין לשתי חוות הדעת, מטעם התובע- של השמאי עאטף עאלם, ומטעם הנתבעת- של השמאי נחום פרמינגר.
בעמ' 6 לחוות דעתו סיכם המומחה ברלינר את עיקרי המחלוקת בין שתי חוות הדעת.
כן עמד המומחה ברלינר, על המצב התכנוני הרלוונטי נכון למועד הגשת חוות דעתו. אציין, כי מצב תכנוני זה, הינו משמעותי לענייננו, הואיל ולתובע עמדה הזכות להגיש תביעת פיצויים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. תביעה שכזו הוגשה על ידי התובע ביום 19.10.09 . על החלטת הוועדה המקומית הגיש התובע ערר לוועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה וזאת ביום 24.1.10 (ערר מס' 902/10). בסופו של דבר, נפסקו לתובע פיצויים בגין הפקעת הקרקע, והפיצויים הועמדו על סכום של 600 ₪ לכל מ"ר. נציין, כי תביעת הפיצויים הוגשה רק לאחר שהתובע נחשף בעקבות חוות דעת שהועברה לו, לאפשרותו לעשות כן בעקבות אישור התוכנית הנוכחית.
למעשה, באותו הליך של ערר, נדון ומוכרע עניין הפיצוי בגין "הפקעה שלא כדין" וגם מונה מודד לשם מתן חוות דעת בנושא (המודד נביל חוראני, חוות דעתו מצורפת לנספח ז' לסיכומי התובע).
הנה כי כן, וכעולה מבקשת התובע לתיקון כתב התביעה, אשר הוגשה יומיים לאחר תביעתו של התובע לפיצויים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה- לב הגליל, התייתרו כל סעיפי התביעה "הישנה" והנושא האמיתי העומד על הפרק, הינו שאלת פיצויים בדמות דמי שימוש בקרקע, כאשר, כאמור, התובע והנתבעת חלוקים לחלוטין על שיעורם ועל האופן שיש לחשבם. בשים לב לכך שמונה מומחה מטעם בימ"ש בתיק, אשר חוות דעתו הונחה לפניי, ואשר לא הוצגו בפניי שאלות הבהרה שהוגשו לו והוא אף לא הוזמן להעיד, אני מוצא את חוות דעתו כסבירה ופסק דיני יסתמך עליה.
בחלק הדיון וההכרעה (עמ' 11-12 לחוות דעתו של המומחה ברלינר), בסעיף 7 , קובע המומחה, כי בסך הכול תפסה הרחבת הדרך שטח של 150 מ"ר מחלקה 124 ועוד שטח של 75 מ"ר מחלקה 125.