עטיה נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

מר עטיה פנחס נולד בשנת 1931 בזוערה שבלוב, הגיש תביעה לקבלת תגמולים בגדרו של חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957, נדחה ומכאן הערר שבפנינו.

העורר מבסס את עררו על עילת זכאות לפי הלכת הפחד.

קראנו את ההצהרה ושמענו את עדותו בפני הוועדה ולא מצאנו כי הצליח לבסס את טיעונו.

העורר טען בפנינו כי הוא ומשפחתו ברחו מזוערה לכפרים ערבים בקרבת מקום מחמת פחד מהגרמנים. דא עקא, העורר לא פרט לאן ברחו וכשנשאל על כך ציין כי נשארו בקרבת מקום.

זאת ועוד, העורר בהצהרתו סיפר כי לקראת יציאת הגרמנים מהעיר, בית המשפחה ובית אחותו הופצצו ומדבריו נראה כי העורר ידע על כך בזמן אמת.

אילו המשפחה עזבה את זוערה כפי שהוא טוען הריסת הבתים היתה נודעת להם בדיעבד.

אנו מאמינים לעורר כי עברו עליו תלאות כפי שסיפר אולם מדובר בתלאות של מלחמה שאינן מזכות את מי שעבר אותן על אף כל הקושי בתגמולים לפי החוק.

נקודה אחרונה אליה נתייחס היא טענת העורר כי המשפחה חרדה לבנות המשפחה מפני הטרדות מיניות מצד חיילים גרמניים. העורר לא סיפר על ארוע מסויים אלא על חרדה בדרך כלל.

כפי שכבר הבענו את דעתנו בפסקי דין אחרים לא ניתן לקבוע כי היה חשש אובייקטיבי ממשי לפגיעה ו/או הטרדה מינית של נשים יהודיות מצד חיילים גרמניים.

לאור כל זאת אנו דוחים את הערר.

זכות ערעור תוך 30 יום לביהמ"ש המחוזי בשאלה המשפטית בלבד.

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"א, 13/09/2010 במעמד הנוכחים.

רחל גרינברג, שופטת

______________________________________________

ד"ר נעמי אפטר עו"ד אראלה עפרון

הוקלד על ידי: רונית טלבי