עיכוב פירוק שיתוף בנכסים שאינם במחלוקת טרם סיום הסכסוך בשאר הנכסים

בפני ביה"ד מתנהל הליך בעניין פירוק שיתוף ברכוש הצדדים. הבעל מבקש להורות על מכירת דירת הצדדים וחלוקת התמורה בחלקים שווים קודם לפירוק השיתוף בכלל הנכסים. האישה מתנגדת.

להלן החלטת ביה"ד:

ביה"ד מקבל את עמדת האישה כי אין למכור מידית את הדירה קודם לפירוק שיתוף בכלל הנכסים שבמחלוקת.

להלן נימוקים להחלטה:

הצדדים מתעצמים ביניהם בדבר פירוק השיתוף. האישה טוענת כי ע"פ חוק יחסי ממון חלק מנכסי הבעל שייכים לה. טענה זו מופנית אף כלפי נכסים שהבעל טוען כי היו ברשותו עוד קודם לנישואין. ביה"ד מינה מומחה לצורך שומת כלל הנכסים והחברות.

לאור האמור, מוטל על ביה"ד חובה לדון ולהוציא פסק דין לאחר קבלת חוות דעת המומחה. תאורטית, ייתכן מצב בו יהיה על הבעל להעביר כספים לאישה. ולכן אף שאין מחלוקת שהדירה שייכת לצדדים בחלקים שווים, יכול וייווצר מצב שהחלוקה בפועל תהיה שונה, הכול על פי ההחלטות שיתקבלו בכלל הנכסים.

דין זה עולה מהגמרא במסכת בבא קמא (דף ח עמוד ב):

אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין, עד שלא החזיק בה - יכול לחזור בו, משהחזיק בה - אין יכול לחזור בו; מ"ט? דאמר ליה: חייתא דקטרי סברת וקבלת ... ודוקא שלא באחריות, אבל באחריות - לא. ואיכא דאמרי: אפי' באחריות נמי, דאמר ליה: אחוי טירפך ואשלם לך.

ובביאור הרא"ש (שם סימן ה):

איכא דאמרי (עפ"ק דב"מ) אפילו באחריות נמי דאמר ליה אחוי טירפך ואשלם לך לפי שכל המעוררים אין זכאין בדין. (עיין פלפולא חריפתא) ונראה דמיירי שלא נתברר הערעור עדיין אלא בא אדם וערער ואמר שדה זו גזלה ראובן ממני ואני רוצה להביא עדים או יש לי חוב על ראובן ואני רוצה להביא השטר. ומשום דברים בעלמא לא יבטל שמעון כוחו של ראובן. אבל אם ראו ב"ד אמתלא בדברי המערער כגון שהביא שטר שאין מקוים ואומר שרוצה לקיימו. או אם הוא אומר שיביא העדים בתוך שלשים יום. לא יוציא שמעון המעות מתחת ידו אלא ימתין עד שיעבור זמן שלשים יום דהפוכי בי מטרתא למה לי ... כיון שיש אמתלא בערעור אין לו לדיין להוציא המעות משמעון עד שיהא בטוח שלא יפסיד מעותיו אם יוציא המערער הקרקע מתחת ידו ועל זה וכל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הכל לפי הענין וכן נמי מי שבא לפני ב"ד ואומר יש לי תביעה על פלוני ומצאתי לנכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ולא אמצא מקום לגבות ממנו חובי ומבקש שיעכבו ב"ד הנכסים עד שיתברר תביעתו וכן ראובן שיש לו שטר על שמעון ולא הגיע זמנו עדיין ובא בתוך הזמן וטען כזאת הכל לפי הענין ואם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע או שלא יוכל ראובן לגבות חובו משמעון כשיגיע הזמן מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע עד שיברר התובע תביעתו או עד שיגיע זמן השטר וכן מצאתי בשם הגאון ז"ל כתוב דתקנתא דרבנן הוא באיניש דמפסיד נכסיה משום השבת אבידה. ולי נראה דלא צריכנא לתקנתא דרבנן אלא דין גמור הוא שחייב אדם להציל עשוק מיד עושקו בכל טצדקי דמצי למיעבד. וכן נמצא תשובה לרב אלפס ז"ל דלא מצי למימר אחוי טירפך ואשלם לך אלא היכא דאית ליה נכסי דסמיך עלייהו הא לאו הכי יכול לחזור בו דמצי א"ל אדהכי והכי אכלת לזוזא וליכא לאישתלומי מינך.

וכן פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות הלוואה (סימן עג סעיף י)

מי שיש לו שטר על חבירו לזמן, ובא בתוך הזמן לבית דין ואמר: מצאתי מנכסי פלוני ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ממני ולא אמצא מקום לגבות חובי, אם רואה הדיין שום אמתלא לדבריו שלא יוכל לגבות חובו כשיגיע הזמן, מצוה על הדיין לעכב הממון עד שיגיע זמן השטר. וכן הדין בלוה לזמן ובתוך הזמן רואה המלוה שהלוה מבזבז נכסיו ואין לו קרקע, או שהלוה רוצה לילך למדינת הים, ותובע המלוה את שלו או שיתן לו ערב, שומעין לו. הגה: והוא הדין בכל מקום שנראה לבית דין לעכב מעות הנתבע (פסקי מהרא"י סי' ס"ד). ומזה נשתרבב המנהג לעקל המעות אף על פי שאין בו צורך כולי האי

אף שלפי דברי הסמ"ע שם יש מקום להסתפק אם דין זה נכון בנידון דידן, שהרי על מה שכתב המחבר " מי שיש לו שטר", משמע שהחוב וודאי, כתב הסמ"ע סעיף קטן א:

נראה דדוקא נקט שיש בידו שטר, דאז הוא יכול להוציא מחבירו, דאף אם יטעון הלוה נגד השטר, ישבע זה על שטרו ויטול, משום הכי מעקלין על פיו.

ובנידון דידן הרי טרם התבררו טענות האישה על נכסי הבעל. מכל מקום מסיום דברי הסמ"ע בסעיף קטן הנ"ל משמע שאין לחלק. שסיים שם:

מה שאין כן כשאין בידו שטר, דהא הלווה יכול לישבע היסת ולפטור ממנו, אפילו הלוהו בעדים הא קיימא לן דאין צריך לחזור ולפרעו בעדים, כמו שכתב בסימן ע'

משמע שבמקום שכל הפטור מתשלום תלוי רק בלווה, שישבע היסת וייפטר, אז לא יעקלו ביה"ד את נכסיו. ובנידון דידן אין הדבר תלוי בבעל ,אלא בביה"ד הדין שישקול האם על הבעל ישנה חובת תשלום על פי חוות דעת המומחה. אם כן ישנה אמתלא לאישה ועל ביה"ד לוודא את יכולת התשלום של הבעל.

וכתב הש"ך שם (סעיף קטן לג)

שטר אף על פי שאינו מקוים, מעכבים המעות על ידו עד שיקיימו ויטול בשבועה, וכן משמע בהרא"ש פ"ק דב"ק [סי' ה'], ועיין בב"ח [סעיף י"ז]. ולפי שדינים אלו תלויים במנהג ולפי ראות עיני הדיינים, קיצרתי