עיריית ירושלים נ' חברת השוק הסיטונאי לתוצרת חקלאית בי-ם

החלטה

בפניי בקשה לפיצול סעדים ובקשה לתיקון כתב תביעה, אשר הוגשו במסגרת תובענתה של התובעת, עיריית ירושלים (להלן – העירייה), בגין דמי חכירה עבור מקרקעי השוק הסיטונאי בירושלים.

ביום 17.4.12 פנתה העירייה בבקשה לאפשר לה פיצול סעדים. בקשה זו הוגשה בהמשך לבקשה קודמת שהגישה העירייה בתיק המרצת פתיחה שקדמה לתיק זה. זאת, על מנת שיתאפשר לה למצות סעדיה כלפי הנתבעת, חברת השוק הסיטונאי לתוצרת חקלאית בירושלים בע"מ (להלן – החברה), בהליך נוסף, נפרד, אם וכאשר תידחה טענת העירייה בתובענה שלפניי, שלפיה החברה הפרה את הסכם החכירה שבין הצדדים, על דרך אי תשלום דמי חכירה בשיעור הנדרש. נטען, כי מעבר לאי תשלום דמי החכירה, הפרה החברה התחייבויות חוזיות נוספות כלפי העירייה, למשל – בכל הנוגע לשימושים המותרים במקרקעי השוק הסיטונאי, ולפיכך מבוקש פיצול הסעדים.

בתשובה הודיעה החברה, כי היא מתנגדת לפיצול הסעדים.

בדיון מיום 8.5.12 הבעתי את עמדתי הלכאורית, כי לא נראית הצדקה לפיצול סעדים, המהווה פוטנציאל להטרדה כפולה של הצד שכנגד כמו גם של בית המשפט.

בעקבות כך, הודיעה העירייה ביום 24.5.13 כי היא מוותרת על הבקשה לפיצול סעדים ועותרת לתיקון כתב התביעה, על מנת למצות סעדיה בגין ההפרות במסגרת ההליך שלפניי. הוריתי על צירוף נוסח כתב התביעה במתכונת שעל פיה מבקשת העירייה לתקנו. מן הנוסח שצורף עלה, כי העירייה מבקשת לתקן את תיאור הסעדים המבוקשים בראש כתב התביעה, ולהוסיף בין הסעדים המבוקשים "סעד הצהרתי לפיו הנתבעת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות ולפיכך התובעת ביטלה כדין את ההסכם והנתבעת תדרש לפנות באופן מיידי את הקרקע". עוד הוסף לנוסח התביעה גופה, בתחילתה, המשפט: "תביעה זו מהווה הודעת ביטול ההסכם עקב הפרות יסודיות שיפורטו בהמשך". בנוסף, בסעיף 15 לכתב התביעה על פי נוסחו, לכשיתוקן, נכתב כי החברה מפרה את ההסכם הפרות יסודיות בכל הנוגע לשימושים המותרים בקרקע ובכל הנוגע לתשלום דמי החכירה, הפרות המקנות זכות ביטול. בין הסעדים הוסף הסעד הבא: "להצהיר כי הנתבעת הפרה את ההסכם, ולפיכך ההסכם בטל ועל הנתבע להתפנות באופן מיידי מהשטח" .

החברה התנגדה לתיקון זה בטענות הבאות: מדובר בסעד שבהתאם למוסכם בין הצדדים אין לתיתו אלא בבוררות שתתקיים ולא בבית משפט; בשל פגמים בתצהיר התומך בבקשה, שאיננו מסביר את ההצדקה לתיקון התביעה באיחור; בשל הצורך בצירוף הסיטונאים עצמם לתביעה; בשל סיבוך התביעה שלא לצורך, שכן מדובר בתביעה אכיפה, שאיננה דרה בכפיפה אחת עם תביעה לביטול; בשל שיהוי כבד, לאחר 13 שנות התדיינות בין הצדדים, לאחר השלמת הגשת תצהירים וראיות, לקראת חקירות ו/או סיכומים; בשל עינוי ועיוות דין לחברה; בשל חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט.

אחר שהוגשה הבקשה, ובמשך חודשים ארוכים, התבקשתי על-ידי העירייה שלא להכריע בה, עקב הידברות בין הצדדים. לאחר שחלפו חודשים וההידברות לא הבשילה לכלל הבנה, סברתי כי אין מנוס מלקדם את התיק לגופו. בהמשך לכך הודיעה העירייה ביום 1.10.13, כי היא מבקשת שתינתן הכרעה בענין פיצול הסעדים ובענין תיקון כתב התביעה.

בהמשך לכך, ולאחר עיון בתיק, התבקשה התייחסות העירייה ותגובת החברה לשאלות הבאות: מדוע יש לדון בבקשה לסעד הצהרתי, שלפיו על הנתבעת להתפנות באופן מיידי מן השטח, אף שקיים סעד אפשרי אופרטיבי המצוי, לכאורה, בסמכות בית משפט שלום; ומה הוא מועד הודעת ביטול ההסכם, הנזכרת בנוסח כתב התביעה המתוקן שמבוקש להגיש, ובהתאם האם מדובר בעילה מקורית שבכתב התביעה, או בעילה חדשה. עוד התבקשה העירייה להשיב, האם יש מקום להכרעה בבקשה לפיצול סעדים, אף שביום 24.5.13 הודיעה העירייה כי היא מוותרת על בקשה זו.

בתגובתה אישרה העירייה, כי היא אכן הודיעה כי היא מוותרת על הבקשה לפיצול סעדים, אך זאת לנוכח דברי בית המשפט כי יש למצות את הסעדים בהליך זה ובהתאם התבקש תיקון כתב התביעה. אשר לסעדים נאמר: "יובהר, התובעת לא נתנה מעולם הודעת ביטול, וגם הסעד המבוקש אינו פינוי. בנוסח כתב התביעה המתוקן שצורף התבקש 'סעד הצהרתי לפיו התובעת רשאית לבטל את ההסכם עקב הפרות הנתבעת'. כל שהתבקש הוא סעד הצהרתי לענין ההפרות שנעשו ע"י הנתבעת, ולא בכדי לא נתבקש פינוי אלא סעד הצהרתי". עוד הובהר, כי הבקשה לפיצול סעדים הוגשה על מנת לעתור לפינוי בבית משפט השלום, אם תסבור העירייה שיש לעשות כן.

בתגובת החברה צויין, כי אין ליתן סעד הצהרתי מקום בו קיים סעד אופרטיבי אפשרי, ובוודאי שאין לאפשר לתקן כתב תביעה לצורך כך; עוד נטען, כי אחר שהובהר כי העירייה לא מסרה הודעת ביטול, מדובר בתיקון שמבוקש לצורך עילה שטרם נולדה ובעילה חדשה, אשר נוכח השלב המאוחר בהליך אין להתירו. בהקשר זה הפנתה החברה להלכה שנפסקה בע"א 721/84 ישעיהו משען נ' מדינת ישראל.

דיון

אכן, עוד ביום 24.5.13 זנחה העירייה את בקשתה לפיצול סעדים, ובדין. פיצול סעדים הוא חריג שיש להצדיקו בנסיבות מיוחדות. הכלל הוא, כי יש למצות סעדים בגין עילה אחת בהליך אחד, ולא להטריד בכפל הליכים את הצד שכנגד ואת בית המשפט. על המבקש לחרוג מכך, להצביע על נימוקים כבדי משקל התומכים בדרישתו. כאן, לא מצאתי הצדק מניח את הדעת לחרוג מן הכלל ולהתיר פיצול סעדים. הטענה כי יעיל יותר לבקש סעד בגין הפרות שונות, וביניהן הפרת אופן השימוש במקרקעי השוק הסיטונאי, רק לאחר שתתברר טענת ההגנה של החברה בדבר שינוי בהסכם הכתוב שבין הצדדים, איננה משכנעת. לא ראיתי כי טענת ההגנה של החברה בהליך שלפניי נסובה על שינויים בכל הנוגע לשימושי הקרקע שבמחלוקת, ולא נראית מניעה לברר את העילה הנוכחית במקביל לבירור העילה הנטענת בדבר אופן השימוש במקרקעין, אילו, למשל, כך נוסחה התביעה מלכתחילה. אף האמור בסעיף 4 להודעת העירייה מיום 13.10.13, כי פיצול הסעדים דרוש לצורך קבלת סעד אופרטיבי של פינוי או דומה לו בבית משפט שלום, איננה מצדיק את הבקשה, שכן פיצול סעדים כלל איננו נדרש מקום בו מדובר בסעד שאיננו בסמכותו של בית המשפט בו הוגשה התובענה (ראו, למשל: ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מה (5) 297, 313 (1991)).

אשר לבקשה לתיקון כתב תביעה – כעולה מנוסח כתב התביעה המתוקן שאישורו התבקש, העירייה עתרה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת טענתה בדבר הפרת ההסכם עם העירייה בידי החברה, על דרך הפרת הוראות ההסכם בדבר שימושים מותרים בקרקע; איזכור הודעת ביטול; והוספת סעד הצהרתי.

אשר להוספת הטענה בדבר השימושים המותרים בקרקע – התובענה הנוכחית, במתכונתה, עוסקת בטענה בדבר אי תשלום דמי חכירה בידי החברה. טענה בדבר אופן השימוש בקרקע היא טענה נפרדת ונבדלת מעניין זה, הן כיוון שמדובר בעילה נפרדת והן במובן זה שמצריכה היא ראיות נוספות ונבדלות מאלו הנדרשות לעניין התובענה כמות שהיא בפניי עתה. בנסיבות אלו בצדק הפנתה החברה להלכה שנפסקה בע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 748 (1987), אשר על פיה:

"לא יכולה לקום מחלוקת לגבי יכולתו של בית המשפט להתיר תיקון כתבי-טענות בכל שלב משלבי הדיון, לרבות בשלב מתקדם של המשפט, ותמיד ניתן לפצות את הצד שכנגד על טרחתו הנוספת על-ידי פסיקת הוצאות. אך כאשר מדובר בתוספת עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות הן מאלה שלעניין העילה שהובאה בכתב התביעה במקור וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב שמסכת הראיות בעניין התביעה המקורית כמעט שנסתיימה, בהרשאת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו, אין להרשות את התיקון".

גם במקרה דנן, אחר שמדובר בעילה נפרדת ובראיות נפרדות, ולנוכח השלב המתקדם של ההליך, ההיתר לתיקון יסרבל את ההליך ויאריכו. במצב זה, אין להרשות את התיקון.

אשר לאיזכור הודעת ביטול בכתב התביעה – בהודעה המיום 13.10.13 צויין, כי לא ניתנה הודעת ביטול, כך שגם עניין זה איננו מצדיק תיקון כתב התביעה. איני מוצאת הצדקה לתיקון כתב תביעה בענין שטרם בא לעולם.

אשר לסעד ההצהרתי המבוקש אודות הפרות החברה ואודות חובת החברה להתפנות משטחי השוק הסיטונאי – נוכח דברי העירייה מיום 13.10.13, כאמור, כי לא ניתנה הודעת ביטול וכי בשלב זה לא מבוקש פינוי, לא ברור מניין הבסיס לסעד של הצהרה אודות חובה להתפנות ומה הצורך בו. מכל מקום, משהסעד שהתבקש הוא הצהרתי גרידא וקיים, לכאורה, סעד אופרטיבי חלופי, הרי שיש להצביע על עילה להצדקתו. לא מצאתי טיעון בדבר קיומה של עילה להצדקת הפיצול ובדבר הצורך המעשי בהצהרה, ואף נימוק זה תומך באי תיקון כתב התביעה.

אשר על כן, נדחית בזאת הבקשה לתיקון כתב תביעה.