עיריית לוד ואח' נ' פרבמן

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה, שלפיה נדחתה בקשת המבקשות לסילוק תביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

רקע וטענות הצדדים

המשיב מחזיק בשטח של 632 מ"ר ברח' פלומניק 2 בלוד, הידוע כחלקה 136 בגוש 3959 (להלן: "המקרקעין"). ביום 1.10.2012 נשלחה אליו הודעת יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בלוד (להלן: "הוועדה המקומית" או "המבקשת 1"), לפיה המקרקעין הופקעו ודרושים לצורך ציבורי דחוף, ועל-כן מתכוונת הוועדה המקומית לקנות ולתפוס את החזקה בהם (להלן: "ההודעה").

בהמשך לכך, הגיש המשיב כנגד המבקשות בבר"ע זו תובענה לסעד הצהרתי שלפיו:

"ככל שמי מהנתבעות מעוניינת לתפוס חזקה במקרקעין המצויים בחזקתו של התובע, על הנתבעת 2 (כבעלים הרשום) להגיש תביעה פטיטורית לפינוי כנגד התובע (כמחזיק)".

המבקשות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בין היתר, מחמת היעדר סמכות עניינית, ובית המשפט קמא דחה את הבקשה. בהחלטתו כתב בית המשפט כי הסעד שהגדיר התובע נכלל במתחם הסעד של חזקה ושימוש במקרקעין, אשר נמצא בסמכותו של בית משפט השלום, וציין כי הצדדים העלו טענות באשר לתקינות ההליך המינהלי, וכי ניתן לתקוף עניין זה בתקיפה עקיפה במסגרת הדיון בשאלת החזקה.

החלטה זו היא מושא הבקשה דנן.

תמצית טענת המבקשות היא, כי עילת התביעה ומושא סעדה מקורם בהודעת הוועדה המקומית, וכי אין בעובדה שהמשיב הגדיר את הסעד לו הוא עותר כסעד הצהרתי בענייני חזקה ושימוש, בכדי להסיק כי לבית המשפט קמא הייתה סמכות עניינית לדון בתובענה.

לטענתן, החלטת הוועדה המקומית היא החלטה מנהלית, אשר נכנסת תחת סוגי העניינים המופיעים בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ומכאן שכל פעולה הננקטת מכוח חוק התכנון והבנייה, למעט הסייגים הספציפיים המפורטים בחוק, הינה נושא לשיפוטו והכרעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

בנוסף טוענות המבקשות, כי אין בסמכותו של בית משפט אזרחי לדון בשאלת חוקיותה של הפקעה, בין אם מדובר בתקיפה ישירה של ההפקעה ובין אם מדובר בתקיפה עקיפה או אגב גררא.

תמצית טענות המשיב מנגד היא, כי בנסיבות העניין מושג ההפקעה כלל לא קיים, והודעת הוועדה המקומית בטלה מעיקרה. על כן, לטענת המשיב, לבית משפט השלום יש סמכות לדון בתביעה שהגיש המשיב.

בנוסף, מעלה המשיב בתשובתו לבקשה טענות נגד התנהלותה של הרשות וטוען כי הצורך הציבורי קם בעקבות כשלונה של הרשות בתביעת פינוי שהגישה נגד המשיב בגין שטח אחר שבו הוא מחזיק. לדבריו כל פעולות העירייה והוועדה המקומית, כמו גם הגשת בר"ע זו, נעשו בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. אפרט נימוקי להלן:

סמכותם של בתי-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות מנהליות בתחומים שונים, מוסדרת בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט מינהליים, תש"ס-2000 בצירוף התוספת הראשונה לחוק זה (להלן: "התוספת הראשונה"):

"בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה -

עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות בענין המנוי בתוספת הראשונה (להלן - עתירה מנהלית);

לצורך הסמכת בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות מנהליות, נבחרו שני מודלים: "מודל העניין" ו"מודל הגוף המחליט" (רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ"ד נט(5) 473, 476 (2005)). בחלק מהמקרים נושא הסכסוך הוא שקובע את סמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות מינהליות. במקרים אחרים זהות הגוף המחליט היא שקובעת את סמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות מנהליות.

דעתי היא כי בענייננו, הן הגוף המחליט, הן נושא הסכסוך, קובעים את סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים דווקא לדון בתובענה שהגיש המשיב.