עיריית תל-אביב נ' יעש ב.ד.בע"מ

פסק דין

רקע

מונחת בפני תביעה כספית על סך 39,472 ₪. בהיות תביעה זו בסכום נמוך מ- 50,000 ₪, פסק הדין יינתן בתמצית כמצוות התקנות.

עיריית תל-אביב יפו (להלן:"התובעת") הינה רשות מקומית המוסמכת לפעול למניעת סיכון למחזיקים או לציבור בבניינים שבתחום המוניציפאלי בהתאם לחוק העזר לתל אביב יפו (הריסת מבנים מסוכנים) תשל"ב –1971 (להלן:"חוק העזר, 1971") וחוק העזר לתל אביב-יפו (מבנים מסוכנים) תשס"ב –2001 (להלן:"חוק העזר, 2001"). יעש ב.ד. בע"מ (להלן:"הנתבעת") הינם בעלי הבניין שברחוב הרצל 106 (להלן:"המבנה") בעיר תל-אביב יפו. בתאריך 6.11.97 הוכרז חלק מהמבנה ע"י התובעת כמבנה מסוכן. לנתבעת נשלחה הודעה ודרישה "לתקן ולחזק את המרפסות". בתאריך 25.11.97 במענה לדרישת התובעת הודיעה הנתבעת כי המהנדס אהרון רביץ מונה על ידה לצורך בדיקת המבנה וש- "תוך ימים ספורים יתחילו בעבודות ותיקונים". דבר לא נעשה. עקב החמרת מצב המבנה הוציאה התובעת בתאריך 19.11.00 צו הריסה לפי סעיף 4 לחוק העזר, 1971. הודעה על כך נשלחה לנתבעת. הנתבעת התעלמה מהודעת התובעת ולא פעלה בהתאם לצו ואף לא הגישה השגה. לנתבעת נשלחו מספר הודעות ותזכורות הן באמצעות עו"ד עופר ריינס הן לכתובת הרשומה ברשם החברות והן לכתובתו של מנהל החברה שהיא גם שימשה את החברה לצורך קבלת מכתבים. ביום 06.01.03 קיבלה התובעת הודעה כי מאחת המרפסות של המבנה נפלו חלקים ויש חשש להתמוטטותה. מהנדס מטעם התובעת ביקר במקום והוציא צו הריסה מיידי בהתאם לסעיף 7 לחוק העזר, ופרוט העבודות שיש לבצע. הנתבעת לא ביצעה את הנדרש ממנה ומשכך התובעת ביצעה את העבודה. בסיכומיה הנתבעת אינה חולקת על כך כי התובעת ביצעה עבודות אלה בנכס שבבעלותה. כל טענתיה מתמצות בעלויות הגבוהות ופרוט העבודות ושאינן סבירות בנסיבות העניין. הנתבעת מפנה אצבע מאשימה כלפי מי מעובדי התובעת והתנהלותם באירוע זה. הנתבעת מפרטת בסיכומיה את העליות והעבודות שבוצעו והסכומים הסבירים שהיו אמורים להשתלם בגינם. משהצדדים לא הגיעו לפשרה בניהם ומשלא צלח הליך הגישור אין מנוס מלפסוק בתיק זה בדרך של "ייקוב הדין את ההר".

דיון

התובעת מבססת את סמכותה לפעול כפי שפעלה על סעיף 7 לחוק העזר לתל אביב – יפו (מבנים מסוכנים), תשס"ב-2001 (להלן: "חוק העזר"), הקובע כדלקמן:  

"(א) סבור ראש העירייה, על פי חוות דעת המהנדס שנערכה לפי סעיף 2, כי בניין נתון במצב שיש בו סכנה מיידית למחזיקים או לציבור או לנכסים סמוכים, רשאי הוא ליתן צו לסגור מייד את הבניין ולצוות על פינויו או על הריסתו המיידית... כן רשאית העירייה לבצע את העבודות הדרושות לשם... הריסתו ולגבות את הוצאות הביצוע מבעל הבניין".

 אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הינה רשות מקומית המוסמכת על פי דין לפעול למניעת סיכון למחזיקים או לציבור בבניינים בהתאם לחוק העזר לתל-אביב יפו (מבנים מסוכנים) תשס"ב-2001. אין מחלוקת כי הנתבעת הינה הבעלים הרשום של הנכס נשוא התביעה. משכך חייבת הייתה הנתבעת לפעול בהתאם להוראות התובעת וחוקי העזר העירוניים.

התובעת הוכיחה בתצהיריה כי נשלחו לנתבעת הודעות לפי סעיף 4 לחוק העזר בתאריכים: 25.11.97, 19.11.00,(שתי הודעות לשתי כתובות שונות כולל לעו"ד עופר רייסנר), 16.7.01, 24.07.01 באמצעות חב' זהב ירושלים בע"מ (לפי הכתובת ברשם החברות), 11.10.01. הנני סבור שהעירייה פעלה כנדרש לאורך זמן והנתבעת בחרה להתעלם מההודעות וצווי התובעת ואילצה אותה במחדלה לפעול לאלתר וזאת מייד ובסמוך לאחר קריאת מוקד מתאריך 6.1.03, על התמוטטות ונפילת חלקים ממרפסת המבנה כי קיים חשש ממשי להתמוטטות רחבה יותר.

 לעניין זה יפים דבריו של המלומד א' וינוגרד "דיני רשויות מקומיות" כרך ב' 489.

"נדרש אדם לשלם על ידי חוק עזר או על פיו לבצע עבודה תוך זמן מסויים ולא ביצע או לא השלימה תוך אותו זמן, להנחת דעת הרשות או מי שהורשה לכך על ידיה, רשאית המועצה לעשות זאת בעצמה או על ידי אחר ולגבות מאותו אדם את כל ההוצאות שהוציאה בשל כך.

לפני הביצוע יש לתת לאותו אדם הודעה מתאימה המזהירה אותו שאם לא יבצע כאמור, תהא הרשות רשאית לבצע על חשבונו."

 המשמעות של "סכנה מיידית" היא כי קיימת אפשרות לפגיעה חמורה בבני אדם בכל רגע נתון עד לטיפול בפועל במפגע. סבורני כי במצב של "סכנה מיידית" וממשית, התובעת יכלה לפעול כפי שפעלה. התלונות שהוגשו ועדויות התביעה שכנעוני שאכן המדובר היה בסכנה ממשית לחיי אדם.

 זכות קניין של הפרט למול חובת הרשות לשמור על שלמות גופם של הציבור

 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כך בסע' 3:

"אין פוגעים בקנינו של אדם"

 חוק היסוד מחייב שקילה ראויה במצבים בהם מוענקת לרשות יכולת לפגוע בקניינו של הפרט.

הדבר מביא בהכרח להתנגשות בין הוראות חוק העזר העירוני לבין הוראת סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חשוב, בנסיבות אלו, לברר מתי תיחשב פעולה הפוגעת בקניינו של הפרט ל"מידתית", בכדי לתת פרשנות הראויה לס' 7 לחוק העזר.

עלינו לזכור, בעת מתן פרשנות ראויה לחוק העזר, ראשית שחוק העזר הינו חקיקה משנית ושנית שהוא נחקק לאחר כניסה לתוקף של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנסיבות אלו העדפת הפעלת הסמכויות שבחוק העזר תוך שלילת קניינו של אדם אפשרית אך ורק כשסכנה ממשית, קרובה וודאית נשקפת לחייו או לשלמות גופו של אדם אחר.

סעיף 7 לחוק העזר דן בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר, כאשר נשקפת "סכנה מיידית למחזיקים, לציבור ולנכסים הסמוכים". במקרה זה מוקנית לתובעת הסמכות להורות על ביצוע עבודות באופן מיידי, בשל הדחיפות הנגזרת מחומרת הסיכון. הבעלים לא נדרשים לבצע את העבודות בעצמם אלא על העירייה מוטלת הדאגה להסרת הסכנה. מסיבה זו לא מוקנית שהות כלשהיא לבעלים, לא ניתנת לו זכות להשיג על החלטת העירייה משום שיש בכך כדי לסכן את הציבור. פירוש אחר של סעיף זה ישמיט את יעילותו והוראתו של החוק שכל מטרתו הגנת הציבור ושמירה עליו מפגיעת מבנה מסוכן. הנתבעת ידעה על הוצאת הצו וכוונת התובעת לבצע עבודות להריסת המרפסות המסוכנות בטרם ביצוע העבודות ולא עשתה דבר בכדי למונעו או לתקן את הפגם בעצמם. על הנתבעת היה לפעול במהירות ובנחישות לאור הנסיבות מול התובעת ולציין בפניה מה הם הפתרונות האלטרנטיביים שבכוונתם לבצע לתיקון הפגם ומניעת הסכנה לציבור. הנתבעת לא הודיע לתובעת דבר ואף לא עשו דבר ולא פעלו לתיקון הפגם. הנתבעת לא פעלה במהירות ובזמן הנדרש והסביר מבעלי המבנה לתקן את המפגע ולמנוע סכנה מהציבור ומשכך אין להם להלין אלה על מחדלם והתמהמהותם שאילצה את התובעת לפעול .