עירית אילת נ' רוזנבאום

החלטה

לפניי בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש כנגד תביעת המשיבה לחייבו בתשלום ארנונה בסך 347,615 ₪.

רקע וטענות הצדדים

1.לטענת המשיבה, כפי שעולה מכתב התביעה, המבקש הינו בעל נכס, המסווג כבית מלאכה בשטח 154 מ"ר באזור תעשייה באילת (להלן: "המבנה" או "הנכס") והוא חב את הסכום הנתבע, בגין אי תשלום ארנונה לשנים 1995-2012.

הבקשה נתמכה בתצהיריו של המבקש ושל בנו וצורפו אליה בין היתר: מכתב שכותרתו: "הודעה לפי סעיף 330" שנשלח לכאורה למשיבה על-ידי גרושת המבקש ביום 25.12.2000; מכתב מיום 20.2.2013 מטעם הנדסאית הבניין ומפקחת הבניה, עידית נחום, לפיו גודל הנכס הינו 52 מ"ר; חוזה שכירות משנת 1995 בעניין "ביתן B4 בגודל 52 מ"ר"; מכתב משוכר המבנה, לפיו תקופת השכירות תסתיים ביום 10.11.2000; מכתב מטעם הנדסאית הבניין ומפקחת הבניה, עידית נחום, מיום 22.12.2000, המפרטת את מצבו הרעוע של המבנה; מסמכים רפואיים של המבקש מיום 14.7.2009 ומיום 13.7.2010.

2.לטענת המבקש אין הוא חב דבר למשיבה. בבקשתו וכן בדיון שהתקיים בפניי, העלה המבקש טענות רבות ומגוונות, הן במישור הפרוצדוראלי והן לגופו של עניין לתמיכה בבקשתו. המבקש טען בין היתר כי הוא אינו מחזיק בנכס. נטען כי הנכס הינו כשיר לשימוש, פולש זר פלש אליו. נטען להתיישנות התביעה. וכן נטען כי המשיבה גבתה ארנונה עבור חלק מהתקופה מחייב אחר וכי חלק מהחיובים הוטלו באופן רטרואקטיבי.

בעדותו בבית המשפט מסר המבקש כי הגיש השגה על חיוב הארנונה לשנת 2013. עוד נטען כי שטח הנכס מצוי במחלוקת, כך גם תקופת הגבייה.

המשיבה מצידה טענה כי אין בבקשה אלא הגנת בדים ועתרה לקבל פסק דין על מלוא סכום התביעה.

דיון ומסקנות

5.לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשת רשות להתגונן במסמכים ובתצהירים שצורפו, ולאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי ולו בדוחק כי יש לתת למבקש רשות להתגונן.

ההלכה היא שבבחינת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. בית המשפט נותן את דעתו למשקלן המהותי של טענות המבקש ולזיקתן לתביעה, הוא אינו בוחן מהימנות העדויות או את סיכויי הגנתו "אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להתגונן על פי החומר המצוי לפניו" (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 403). למבקש תינתן רשות להגן אם תצהירו, שלא התמוטט בחקירתו הנגדית, מגלה הגנה דחוקה בפני התובענה, אולם בקשת רשות להתגונן המבוססת על הגנת בדים ו/או שההגנה לא פורטה כנדרש, תידחה. על בית המשפט להניח שטענות ההגנה אותן מעלה המבקש בתצהירו נכונות (ראה גורן שם עמ' 403) ובקשת רשות תסורב רק במקרים בהם משתכנע בית המשפט כי אין בטענות של הנתבע כדי להגן עליו מפני התביעה. בשלב זה יש לבחון האם מגלה תצהירו של המבקש הגנה אפשרית מפני התביעה בלבד, ואם לא קרסה טענת ההגנה המצויה בתצהיר כך שייטה בית המשפט להיעתר לבקשת רשות להתגונן בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. אין המבקש נדרש בשלב זה להראות כיצד תוכח גרסתו, אין בודקים מהימנות ואין בודקים טיב ראיותיו.

בע"א 518/87 ליאון פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (ניתן ביום 25.11.1993) נקבע:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט, ואף לא קדם משפט).

הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש. (ר' למשל: ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל נ' בנק לאומי, פ"ד מא(257 ,253 (1 ; ע"א 105/89 קו-אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים, פ"ד מה(585 (3 ; רע"א 39/86 גליק נ' גליק, פ"ד מ(51 (1)".

עוד נקבע בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, ניתן ביום 1.5.2006:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678)."

6.בענייננו, טענות המבקש כפי שפורטו לעיל, ככל שתוכחנה, עשויות להביא לדחיית התובענה ולו בחלקה. טענות אלו נתמכו במסמכים שיש בהם כדי להקים הגנה אפשרית, אף אם חלקית, לאחר שתיבחן מהימנותם, והם לא נסתרו בחקירתו הנגדית של המבקש. כך למשל, שאלת שטחו של הנכס, בעניינה צורפו מכתבים של הנדסאית ודומה כי די בכך בשלב זה, כי להקים "הגנה אפשרית" בעניין זה למבקש.

במהלך הדיון, טענה המשיבה כי המבקש פנה לוועדת ערר, אך לא הופיע במועד הדיון כך שיש לראותו כמי שזנח את ערעורו ומשכך אין הוא רשאי לבקש להתגונן מפני התביעה. הגם שאני נמנע בשלב זה מלקבוע מסמרות באשר לטענה זו, המבקש טען כי מועדים הרלוונטיים, היה באשפוזים שמנעו ממנו להתייצב בפני הוועדה שליד העירייה ותמך את דבריו במסמכים רפואיים.