עירית נס-ציונה נ' בן חיים ואח'

החלטה

בפתח הדברים יצוין כי החלטתי לקבל את טענת "ההגנה מן הצדק" שהעלו הנאשמים ולבטל את כתב-האישום שהוגש נגדם.

בכתב-האישום, שהוגש על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נס-ציונה (להלן: "המאשימה") ביום 21.5.08, הואשמו הנאשמים בביצוע עבודות בנייה ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145, 204 ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

בכתב-האישום נטען כי הנאשמים הם בעלי הזכויות והמחזיקים במקרקעין ברחוב גולומב 13 בנס-ציונה, הידועים כגוש 3637, חלקה 503 (להלן: "המקרקעין"). עוד נטען כי ביום 22.2.07 או בסמוך לכך הקימו הנאשמים בריכת שחייה וחדר מכונות (להלן ביחד: "הבריכה") בחצר הבית המצוי במקרקעין (להלן: "העבודות"), וזאת ללא היתר מן המאשימה. בכתב-האישום צוין עוד כי ביום 6.5.08 נתנה המאשימה היתר לביצוע העבודות.

כאמור, בפתח הדיון העלו הנאשמים טענה מקדמית מכוח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), לפיה יש לבטל את כתב-האישום נגדם מחמת "הגנה מן הצדק".

הדיון בתיק עוכב על מנת לאפשר לנאשמים לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 231 לחסד"פ. משנדחתה בקשתם זו - בין היתר בנימוק כי טיעוני הנאשמים מתאימים למסגרת של טענת "ההגנה מן הצדק" - חודש הדיון בתיק ומכאן החלטתי דנן בטענה מקדמית זו.

העובדות

אין מחלוקת בין הצדדים כי העבודות בוצעו ללא היתר בנייה.

במאמר מוסגר יצוין כי התוכנית החלה על המקרקעין (נס/1/1) שותקת באשר לאפשרות להקים בריכות שחייה בחצרות הבתים. בהתאם לדין הנוכחי, משמעותה של שתיקת התוכנית הנוכחית הינה כי לא ניתן להוציא היתר בנייה להקמת בריכת שחייה במקרקעין בהיעדר תוכנית אחרת שתתיר זאת. ראו עת"מ 1048/00 (מחוזי-ת"א) נוימרק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה ואח' (פורסם במאגרים, 16.1.01, להלן – "פס"ד נוימרק"). ואולם, בשנים האחרונות נשמעים גם קולות אחרים, לפיהם בריכת שחייה פרטית מהווה כיום חלק אינטגראלי ממגורים צמודי-קרקע ולפיכך אין הכרח כי תוכנית מתאר תקבע באופן מפורש את האפשרות להקים בריכת שחייה פרטית על מנת לאפשר להוציא מכוחה של תוכנית זו היתר בנייה לבריכה. ראו, למשל, ערר (ת"א) 5107/08 זייגריך נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - רמת גן ואח' (פורסמה במאגרים, 4.12.08; ערר (י-ם) 069/06 זלוטקין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הראל ואח' (פורסם במאגרים, 23.5.06); ערר (מרכז) 388/05 בורשטיין נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה ואח' (פורסם במאגרים, 18.1.06).

על כל פנים, כאמור, אין מחלוקת כי במקרה דנן בוצעו העבודות ללא היתר בנייה. יתרה מכך, אף בהחלטות ועדות הערר השונות שהוזכרו לעיל הובהר כי קיים הכרח להוציא היתר בנייה לשם הקמת בריכת שחייה וכי האפשרות להקים בריכת שחייה מכוח תוכנית שבה אין קביעה מפורשת וברורה המתירה זאת, אין בה כדי לחייב את הועדה המקומית לתת היתר בנייה להקמת בריכה ועל הועדה המקומית לבחון כל מקרה לגופו, כגון מועד כניסתה של התוכנית לתוקף, מידת הפירוט של התוכנית, האם הקמת בריכת שחייה פרטית סותרת את הוראות התוכנית והאם הבריכה עשויה לגרום מטרד לסביבתה הקרובה, וכיו"ב.

ביום 18.10.06 הגישו הנאשמים למאשימה בקשה למתן היתר לשימוש חורג לבריכה. לאחר דחיית הבקשה ביום 28.11.06 והגשת בקשה מתוקנת על-ידי הנאשמים נעתרה המאשימה לבקשה ביום 5.6.07 והעניקה לנאשמים היתר לשימוש חורג ל-20 שנה לבריכה. זאת, תוך דחיית התנגדות בנושא ובכפוף להשלמת הערות הבדיקה וגיליון דרישות, שצורף להחלטת המאשימה, וכן בתיאום עם מהנדס העיר. בהחלטה הודגש כי הוועדה החליטה לקבל את הבקשה ולדחות את ההתנגדות "מאחר והבקשה אינה מהווה סטייה ניכרת מתוכנית ותואמת למדיניות הוועדה המקומית [המאשימה – א.ל.ע.]".

יש להדגיש כי במסגרת היתר זה – כמו גם במסגרת גיליון הדרישות שצורף אליו - לא נאמר דבר וחצי דבר ביחס לצורך בהוצאת היתר בנייה לשם ביצוע העבודות. ממילא אף לא הוזכרה בו כל אפשרות של הגשת כתב-אישום נגד הנאשמים בגין ביצוע העבודות ללא היתר בנייה.

על החלטה זו הגישו שכניהם של הנאשמים ערר לוועדת הערר המחוזית במחוז המרכז (להלן: "ועדת הערר"). בהחלטה מנומקת מיום 13.2.08 (ערר (מרכז) 315/07 גרינברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נס-ציונה ואח' (פורסמה במאגרים)) דחתה ועדת הערר את הערר והותירה את ההיתר לשימוש חורג שניתן לנאשמים על כנו. יחד עם זאת, הוועדה עמדה על ההבחנה העקרונית בין היתר בנייה להיתר שימוש וכן על גישת פס"ד נוימרק הדורש, כאמור, קביעה מפורשת בתוכנית לשם מתן היתרי בנייה לבריכות שחייה. בנסיבות אלה נותר אמנם ההיתר לשימוש על כנו, כאמור לעיל, אך זאת בשתי הסתייגויות חשובות: (א) צמצום ההיתר לשימוש חורג מ-20 שנה לשנתיים בלבד (בהיותו מכשיר המיועד לתקופות מעבר בלבד), וזאת עד לאישור תוכנית שתאפשר את בניית הבריכה; (ב) נקיטת הליכים פליליים נגד הנאשמים בגין הבנייה ללא היתר בנייה.

בעקבות החלטה זו הוציאה המאשימה ביום 19.2.08 התראה לנאשמים, שבמסגרתה זומנו הם למסור את עדותם, ולאחר מכן, ביום 21.5.08, הוגש כתב-האישום דנן.

טענות הצדדים

כאמור, הנאשמים טענו כי יש לבטל את כתב-האישום בטענת "הגנה מן הצדק".

טענות הנאשמים נתמכו בתצהיר מטעמו של האדריכל דן ישראלוביץ, אשר תכנן את ביתם וייצג אותם במגעים מול המאשימה (להלן: "האדריכל"). האדריכל הצהיר כי הרעיון לבנות את הבריכה עלה במועד שבו בניית ביתם של הנאשמים הגיעה כבר לשלב מתקדם, לאחר שהנאשמים הבחינו כי בשכונתם הוקמו בריכות פרטיות נוספות. או אז פנה האדריכל למחלקת ההנדסה בעיריית נס-ציונה, שם הובהר לו כי ניתן לבנות שלד לבריכה, בד בבד עם הגשת בקשה להיתר, כאשר העבודות יושלמו רק לאחר קבלת ההיתר.

האדריכל הוסיף וטען כי בניית הבריכה הושלמה רק לאחר קבלת ההיתר הסופי על-ידי ועדת הערר.

בנסיבות אלה, שבהן ניתן לנאשמים היתר לשימוש חורג לבריכה, טענו הללו כי שיקולי צדק והגינות משפטית מחייבים כי לא יוגש נגדם כתב-אישום.

המאשימה, מצידה, הדגישה כי אין מחלוקת כי עבודות הבנייה בוצעו ללא היתר בנייה ועל כן טענה כי אין מקום לבטל את כתב-האישום נגד הנאשמים. המאשימה טענה כי היה בכוונתה להגיש כתב-אישום נגד הנאשמים, אך הוחלט להמתין בעניין זה עד להשלמת ההליך בפני ועדת הערר.