עירית צפת נ' קבלה ואח'

החלטה

בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק דין, הונחה על שולחני לאחרונה.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת את הכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. משכך, קיים צורך בהצגת טעם-מיוחד כדי שבית המשפט שלערעור ימנע מהזוכה את ההנאה מפרי הזכייה.

בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, שוקל בית המשפט את סיכויי ההצלחה בערעור וכן בוחן הוא אם ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין כבר בוצע. (בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב פ"ד מג (1) 334, 335ג).כלל נקוט הוא, כי הנטל להצדיק את מתן עיכוב הביצוע הוא על המבקש.

כאשר ענין לנו בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין. עם זאת ניתן יהא לעכב ביצוע פסק דין כזה מקום בו מוכח כי בית המשפט קמא נתפס לטעות גלויה וברורה. (בש"א 7875/96 ע.ר.מ רעננה לבניה בע"מ נ' שוקר, פ"ד נב (3), 285).

בענייננו, המערערת תוקעת את יתדות טיעוניה בשני אלה; סיכויי ערעור טובים ומצב כלכלי רעוע של המשיב שלא יאפשר לו את השבת הכספים שישולמו לו על-פי פסק הדין במידה ולא יעוכב, כך לדידה. המבקשת גורסת כי, המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא הינה שגויה ועומדת בניגוד להלכה המושרשת, במיוחד עת מדובר בכספי ציבור. כן, כאמור, המצב הכלכלי של המשיב, מחייב מסקנה לפיה מוצדק לעכב את ביצוע פסק הדין.

המשיבים טוענים כי סיכויי הערעור הם כה חלשים עד כדי הצדקה היכולה לעמוד בבסיס דחיית הבקשה.

עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מנווט לקראת מסקנה לפיה המדובר הוא בפסק דין אשר בחן את הסוגיות המשפטיות העומדות על הפרק, התייחס לטענות אשר הועלו על ידי המבקשת/המערערת בטיעוניה וסקר את ההלכה הרלוונטית ביחס לסוגיה הנידונה שעניינה חיוב עירייה בתשלום כספים בתמורה לביצוע עבודות שנעשו על ידי המשיב, וזאת אף במידה והעבודות לא אושרו כמתחייב על פי הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר שמהל את העובדות הספציפיות, כפי שאלו הוכחו בפניו, עם ההלכה הקיימת וזאת בהסתמך על התרשמותו הישירה מהעדים ומהראיות. לא זו אף זו, בית משפט קמא קבע כי בעבר בוצעו, באותה שיטה, עבודות מצד המשיבים לאורך זמן ממושך, בידיעת המבקשת/המערערת ובהסכמתה. יודגש כי המדובר הוא באותה דרך פרוצדורלית של הסכמה והתקשרות אשר על-פיה בוצע תשלום קודם של כספים על-ידי המבקשת לטובת המשיבים.

לטעמי, גם אם נניח, לרגע קט, ולטובת המבקשת, כי כפות המאזניים (בדבר סיכויי הערעור) הינם מעויינות, הרי – מאחר והמדובר הוא בפסק דין כספי, מסקנתי הינה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. במצב שכזה (הכוונה-למצב שאין בו טעות לכאורית גלויה וברורה בפסק דין כספי) לא מצאתי כי המצב הכלכלי של המשיבים, לבדו, יש בו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. שוב, לכאורית, אין המדובר הוא בטעות גלויה וברורה בפסק הדין ו/או במצב כלכלי כה רעוע שיש בכוחם כדי להצדיק את עיכוב הביצוע.

משכך הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.