בפני תביעה לתשלום פיצויים בסך 463,300 ₪ בגין נזקי רכוש נגרמו עקב אירוע הצפה.
רקע:
1.במוקד התביעה אירוע נטען של הצפת דיר כבשים ועיזים במים שיצאו מבריכת מאגר מים שבבעלות והחזקת הנתבעת, המועצה המקומית עילוט (להלן – המועצה). לפי הנטען בתביעה, ההצפה גרמה לתמותת בעלי חיים שהיו בדיר ונזקי רכוש שונים.
2.האירוע נשוא התביעה אירע בחודש ינואר 2007. יוער כי בגין האירוע הנ"ל הוגשה תביעה קודמת בת.א 15131-05-09, בעילה זהה, אולם זו נמחקה ביום 3.10.11 בהיעדר התייצבות מטעם התביעה לדיון שנקבע.
3.התביעה דנן הוגשה במקור על-ידי "בני עלי מסחר וחקלאות", בצירוף מספר עוסק מורשה. לאחר שהנבעת טענה שיש לסלק את התביעה על הסף משאין מדובר באישיות משפטית, תוקנה התביעה – בהסכמת הנתבעת – על דרך של שינוי זהות התובעת לתובעת הנוכחית.
4.התובעת טוענת, בתמצית, כי בליל ה- 20.1.07, אירעה הצפה של דיר כבשים ועיזים שמנוהל על-ידי עסק שבבעלות משפחתה. לפי הנטען, מים גלשו מבריכת מים המצויה מספר עשרות מטרים מהדיר והציפו אותו. עקב כך נגרם נזק רב לדיר, ובכלל זה תמותה של בעלי חיים ונזקי רכוש נוספים. לטענת התביעה, הנתבעת חבה ברשלנות בגין הנזק שנגרם, וזאת נוכח התרשלותה בתחזוקה והפעלה נאותה של הבריכה דבר אשר גרם לנזק שאירע.
5.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה באופן כוללני את האירוע. במסגרת ההליך עמדה על הכחשתה, מבלי שהביאה עדים או הציגה ראיות כלשהן מצידה. בנוסף טענה היא כי ככל שהאירוע התרחש אין היא נושאת בחבות בגינו, וכן העלתה טענות בדבר אשם תורם. עוד העלתה הנתבעת טענות בכל הנוגע למישור הנזק הנטען.
6.המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לשאלת עצם התרחשות האירוע, למישור החבות ולמישור הנזק. אדון להלן בכל אחד ממישורים אלה, תוך התייחסות לראיות כפי שהובאו בפני ולטענות הצדדים בכל האחד ממישורי המחלוקת.
7.בטרם דיון לגופם של דברים, אתייחס לטענה שהעלתה הנתבעת בסיכומיה בדבר חוסר יריבות בינה לבין התובעת, וזאת, לטענתה, משלא הוכח כי התובעת הינה הבעלים של הדיר. אינני רואה לקבל טענה זו. כפי שצויין, במקור הוגשה התביעה בשם המסחרי ומספר עוסק מורשה תחתיו מנוהל העסק. בעקבות טענת הנתבעת בעניין זה תוקן כתב התביעה על-ידי החלפת זהות התובעת. מהשוואת מספר העוסק המורשה למספר תעודת הזהות של התובעת עולה זהות בין השניים, קרי, העסק מתנהל על שמה של התובעת. תיקון כתב התביעה נעשה בהסכמת הנתבעת, מבלי שהיא העלתה כל טענה בעניין זה ומבלי שביקשה לתקן עקב כך את כתב הגנתה על-ידי צירוף טענה לחוסר יריבות, טענה שלא הועלתה בכתב ההגנה כפי שהוגש. די בכך כדי לדחות את הטענה המאוחרת שהועלתה בסיכומיה בדבר חוסר יריבות, שכן ברי כי טענה מעין זו יש לטעון בראשית ההליך ובמסגרת כתבי הטענות, ולא בסיכומים בסופו. העלאת הטענה בשלב מאוחר זה חורגת מהחזית כפי שהותוותה בכתבי הטענות ופוגעת מהותית בזכויותיה הדיוניות של התובעת ביכולתה להתמודד עם טענה מעין זו. מכל מקום אציין, לגופם של דברים, כי מהעדויות והראיות עולה המסקנה כי מדובר בעסק משפחתי המנוהל על-ידי בני משפחה אחת - משפחת התובעת (עמ' 10, ש' 27). העסק רשום כאמור על התובעת מול רשויות המס. די בכך כדי לבסס את מעמדה במסגרת התביעה שבפני.
המישור העובדתי – האירוע נשוא התביעה:
8.אקדים ואציין את מסקנתי, לפיה האירוע העומד ביסוד התביעה הוכח כדבעי. מתוך הראיות והעדויות כפי שהובאו בפני, ניתן לקבוע לא כל קושי כי אירוע הצפת הדיר אכן התקיים כנטען, וכי מקור ההצפה בבריכת מים שבבעלות והחזקת המועצה.
9.אעמוד להלן בקצרה על הראיות העיקריות המוכיחות את התרחשות האירוע הנטען.
10.מטעם התביעה העידו לעניין זה מספר עדים, כדלקמן; מר מוחיי אבו ראס (להלן – אבו ראס), שהוא בן משפחת התובעת, ולפי העולה מהראיות – הגורם הדומיננטי במשפחה בניהולו של הדיר; מר עדאל אב ראס, בן משפחה הגר בסמוך (להלן – עאדל); מר חסן אבו עלי (להלן – חסן), אחיו של אבו ראס ומי ששימש באותה עת בתפקיד מנהל פרויקטים ותשתיות במועצה; מר מוחיי אבו בראס (להלן – מוחיי), מי ששימש בתקופה הרלוונטית מנהל מחלקת המים במועצה; ד"ר אלגאזי ראדי, ווטרינר (להלן – ד"ר אלגאזי), שחוות-דעתו צורפה לכתב התביעה. בנוסף, צורפו תמונות מליל האירוע, ובהן תיעוד של זרימת מים מתוך הבריכה (תמונה מס' 3 בתמונות שצורפו לתצהיר אבו ראס) ותמונות של פגרי בעלי חיים פזורים בדיר (תמונות צורפו לחווה"ד מטעם התובעת).
11.כל העדים הנ"ל העידו אודות התרחשות אירוע ההצפה נשוא דיוננו. בתצהיר עדותו הראשית פירט אבו ראס כי עובד שהועסק באותה עת בדיר הזעיק אותו בשעת לילה מאוחרת בשל הצפת הדיר, כי הוא הגיע מיד למקום וראה את הדיר מוצף במים, בעלי חיים מתים ונזק לרכוש. בתצהירו של חסן תואר כיצד אחיו, אבו ראס, העיר אותו בשעת לילה מאוחרת והזעיק אותו למקום שם ראה את אירוע ההצפה ואת הנזק שנגרם לדיר, וסייע בניסיון להפחית את הנזק. באופן דומה תואר אף בתצהירו של עדאל. גרסאות אלה של העדים לא התערערו בחקירותיהם הנגדיות, בהן נשאלו שאלות ספורות ומבלי להתמקד בתיאוריהם בתצהירים באשר לאירוע.
ראויות להדגשה בעניין זה עדויותיהם של מוחיי, מי ששימש באותה עת בתפקיד מנהל מחלקת המים והביוב במועצה, ועדותו של הווטרינר ד"ר אלגאזי מטעם התביעה, אשר הגיע לדיר למחרת ההצפה. מוחיי העיד כי בליל האירוע הזעיק אותו אבו ראס בשל הצפה מהברכה, הוא תיאר כיצד הנחה את אבו ראס בטלפון לבצע פעולות להפסקת הזרימה עד להגעתו, וכן תיאר את את שראו עיניו בהגיעו למקום. וכך תיאר:
"שהגעתי ראיתי שהמגוף היה סגור, ראיתי שם הרבה אנשים שעמדו וצעקו, המים יצאו מהבריכה מהתקרה ומצינור הגלישה, יש מסגרת ופתח מהתקרה של הברכה שעשוי מברזל והמים יצאו משם וגם מצינור הגלישה. צינור הגלישה זה צינור שאם המים מתרוממים הוא מנקז את זה החוצה. בגלל הלחץ שהיה מים הם יצאו מהתקרה, היתה תעלה פתוחה ויש חלק שנכנס לתעלה וחלק נכנס לרפת של התובעים. היו שם הרבה כבשים גדולים וקטנים וראיתי שנכנס מים לתערובת שהם אוכלים, ראיתי שמתו כבשים קטנים, אבל אני לא יודע כמה..." (עמ' 6, ש' 2-9).
ובהמשך העיד:
"ראיתי הרבה אנשים. שהגעתי המגוף היה סגור, ראיתי את המים, נכנסתי לרפת של התובעים ראיתי הרבה כבשים קטנים, ראיתי מים בתוך הרפת ואנשים עם טוריות שהתחילו לחפור שם כדי להוציא את המים וראיתי כבשים על הרצפה, לא יודע כמה" (עמ' 6, ש' 25-27).
במהלך עדותו הוצגו לעד התמונות שצורפו לתצהירי התביעה, המתעדות את ההתרחשות בליל האירוע. מוחיי זיהה את עצמו באחת התמונות יחד עם בני משפחת התובעת, וכן את גלישת/יציאת המים מהברכה הנראית היטב באחת התמונות (תמונה 3), כמו-גם את מתקני הבריכה השונים לגביהם העיד (צינור הגלישה ומקטין הלחץ, עמ' 6, ש' 29-30; עמ' 7, ש' 1-3).
נזכיר כי מדובר במי שהיה בעת הרלוונטית אחראי מטעם המועצה על מחלקת המים והביוב, לרבות הברכה, כך שלעדותו בעניין משקל מובהק. הנתבעת מציינת כי מדובר בקרוב משפחה של התובעת ושל אב ראס, אולם אינני מוצאת כי יש בכך לפגום בצורה כשלהי במהימנות עדותו. אין מדובר בקרבת משפחה הדוקה (בת אחותה של אשת העד נשואה לאבו ראס, עמ' עמ' 7, ש' 20), ומכל מקום העדות לגופה היתה קוהרנטית ומפורטת כדבעי, לא נחזתה להיות מוקצנת או מוטה לצד זה או אחר והותירה רושם מהימן ביותר.
בנוסף אפנה לעדותו של ד"ר אלגאזי, בה תיאר את אשר ראו עיניו למחרת האירוע, עת הגיע למקום לבקשת אבו ראס. וכך תיאר בעדותו:
"הסיפור היה ממש טרגדיה, אי אפשר היה להיכנס לתוך הדיר מבלי מגפיים, הכבשים היו בהלם מכל הסיפור וגם אני הייתי בהלם, לא ראיתי אף פעם דבר כזה, חלק גדול מהדיר היה כולו מים, מים בכמויות הכבשים ברחו לצד השני של השטח. נפגע שם החלב, הקש, החלבית, היו שם את הנפלים, היתה זוועה והיה נורא" (עמ' 16, 17, ש' 30-31, 1-2 בהתאמה).
עדותו של ד"ר אלגאזי בעניין זה לא התערערה, היא הותירה רושם מהימן ואינני רואה כל סיבה שלא לקבלה.
12. סיכומה של נקודה זו; מצד התביעה הוגשו די והותר ראיות, הן בתמונות המתעדות את ההצפה עצמה, את יציאת המים מתוך הבריכה ואת הנזק בדיר, והן בעדויות ישירות של מי שהיו נוכחים במקום, המוכיחות בבירור את התרחשות האירוע נשוא התביעה ופרטיו כפי שנטענו בתביעה.
13.אל מול ראיות אלה לא הביאה המועצה ראיות כלשהן תוך שהיא נמנעת מלזמן עדים מטעמה. חרף מסכת הראיות הברורה כפי שהובאה בהליך, ראתה המועצה לדבוק בהכחשתה את האירוע, הכחשה שנטענה באופן כוללני בכתב הגנה וכזו אף נותרה לאורך ההליך ולעת סיומו.
14.אני קובעת אפוא כי הוכח שהדיר הוצף בשל יציאת מים מבריכת מים שבבעלות ובהחזקת המועצה, המצויה בסמוך לו.
האחריות:
15.אף במישור האחריות לא מתעורר קושי של ממש ונקל לקבוע כי המועצה נושאת בחבות נזיקית לאשר אירע.
16.אציין תחילה כי בנסיבות העובדתיות כפי שהוכחו, הנטל הוא על המועצה להוכיח כי היא לא התרשלה, וזאת מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כי: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום לנזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". מים הם בגדר "דבר העלול לגרום נזק בהימלטו" (ראו: ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ ואח' נ' משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כב(1) 211). בענייננו הוכח כי הנזק נגרם ממים שיצאו מתוך מתקן שבבעלות ואחזקת המועצה. מכאן, שהנטל על המועצה להוכיח כי לא התרשלה. כפי שצויין, המועצה לא הביאה ולו בדל של ראיה בהליך וברי כי הנטל לא הורם על-ידה.
17.מכל מקום, לגופם של דברים הוכח כי המועצה התרשלה. הדבר נלמד מעדותו המפורטת של מוחיי, מי ששימש כמנהל מחלקת המים של המועצה בעת הרלוונטית ומהנדס בהשכלתו, אשר זומן לעדות מטעם התביעה. העד פירט אחד לאחד את הגורמים לכשל שאירע. לפי העולה מעדותו, המתקן המדובר הוא מתקן ישן שנבנה לפני שנים רבות (וכיום אינני פעיל עוד). בשל בעיה במצוף הברכה ובהיעדר מקטין לחץ תקין בעת האירוע, לא פסקה זרימת המים מתוך צינור מקורות אל תוך הבריכה, חרף התמלאותה (עמ' 6, ש' 14-16). בנסיבות אלה, עלתה הברכה על גדותיה, פשוטו כמשמעו; המים גלשו מתוכה החוצה לרבות מהפתח העליון לאחר שמכסה הברכה "הורם" בשל לחץ המים (עמ' 6, ש' 3-6; עמ' 9, ש' 9-11). עוד העיד מוחיי, כפי שהעידו אף יתר העדים, כי היו אירועים קודמים של גלישת מים מהבריכה שאף גרמו נזק לדיר, אם כי בסדר גודל קטן יותר (עמ' 8, ש' 1-5). לפי דבריו, לאחר האירוע נשוא התביעה התקינה המועצה מתקין לחץ בבריכה, ובכך באה הבעיה אל פתרונה (עמ' 6, ש' 14-15). עולה מהדברים כי לעת האירוע, הברכה לא תוחזקה באופן תקין למניעת גלישת מים והצפות; כי אירוע ההצפה היה בגדר צפיותה של המועצה (לאחר אירועים קודמים מסוג זה שאירעו); וכי ניתן היה ללא קושי מיוחד למנוע את הדבר מבעוד מועד, אך הצעדים הנדרשים ננקטו רק בדיעבד. המסקנה מכל אלה היא כי המועצה חבה ברשלנות בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מההצפה.
18.בסיכומיה טענה המועצה לאשם תורם, וזאת בשל כך שמשפחת התובעת לא נקטה צעדים כדי למנוע הנזק לאחר אירועים קודמים של יציאת מים מהבריכה, וכן נוכח דברי אבו ראס בעדותו כי בשלב מסוים נאמר לו על-ידי המועצה לסגור במהלך הלילה את המגוף של הבריכה, באופן שיפסיק לשעות הלילה את זרימת המים לתוכה. אינני מוצאת ממש בטענות אלה. הנזק בענייננו ארע בשל אי-תקינות של מתקן ציבורי שבבעלות והחזקת המועצה. ברי כי האחריות להפעלתו התקינה הינה על המועצה ולא על הפרט. לא מצופה באופן סביר מאזרח לפעול עצמאית לתיקון ליקויים במתקן ציבורי מעין זה, ולא הוכח כי היה בידי משפחת התובעת לפעול באופן אפקטיבי למניעת הסיכון שאירע. אבו ראס העיד אודות פניות קודמות על-ידו למועצה עקב אירועים קודמים, ועדותו נתמכה בעדות מוחיי, מנהל מחלקת המים במועד דאז, אשר אישר כאמור אירועים קודמים שהיו בידיעת המועצה. מוחיי העיד בהקשר זה כי המועצה נקטה מצידה בפעולות מנע באמצעות חפירת תעלת ניקוז לצד הבריכה (עמ' 8, ש' 4-5), אלא שצעד זה לא היה בו כדי להתמודד עם דליפת מים בעוצמה כפי שהתרחשה באירוע נושא ענייננו (עמ' 8, ש' 8-9). מכאן שגם אין לקבל את טרונייתה של הנתבעת נגד משפחת התובעת, על כך שהללו לא ביצעו תעלת ניקוז לצד הבריכה, שהרי צעד כזה ננקט על-ידי המועצה עצמה, כחובתה, ברם לא היה בו כדי להואיל מול עוצמת ההצפה בענייננו. אשר לטענת המועצה בסיכומיה, לפיה אין זה ברור מדוע לא דאג אבו ראס לסגור את כניסת המים אל תוך הבריכה בליל האירוע (זאת לנוכח דבריו בעדותו כי בשלב כלשהו נאמר לו על-ידי המועצה לסגור את מגוף הבריכה בלילה), הרי שאף אותה אין לקבל. ראשית, אבו ראס כלל לא נשאל אודות כך בחקירתו הנגדית ולא עומת עם הטענה כי היה עליו לסגור את מגוף הבריכה בליל האירוע ובכך למנוע את הנזק. משכך, לא ניתן להטיל את אי-הבהירות בעניין זה לפתחה של התביעה. שנית, מכל מקום, האחריות לתפעול הבריכה הינה של המועצה, לרבות נקיטת אמצעי מנע וזהירות. ככל שהמועצה סברה כי יש הכרח לסגור את כניסת מים לבריכה בשעות הלילה, היה עליה לדאוג בעצמה כי כך ייעשה.
לנוכח כל המפורט לעיל, האשם לאי-תקינות תחזוקת הבריכה ולתוצאות שנבעו מכך, רובץ כולו על כתפיה של המועצה, ואין לייחס אשם תורם כלשהו לניזוק.
הנזק:
19.נותר לדון בסוגיית הנזק. את טענותיה לעניין הנזק מבססת התובעת על שתי חוות דעת שהוגשו מטעמה.
חווה"ד האחת – חוו"ד דעתו של ד"ר אלגאזי, בה פירט את תמותת בעלי החיים שנגרמה עקב הצפת הדיר כפי שנצפתה ונבדקה על-ידו בעת ביקורו במקום למחרת ההצפה, כדלקמן: תמותה של 19 כבשים; 25 עיזים; 25 טלאים בגיל שבוע; 20 טלאים גדולים יותר; 22 כבשים בגיל שבוע; 26 כבשים גדולות יותר; 45 נפלים של כבשים; 35 נפלים של עזים. כן ציין ד"ר אלגאזי בחוות-דעתו נזק שנגרם לרכוש במקום (חבילות קש, תערובת, שקיות חלבית) ועלות תרופות. לצד פירוט הנזק שנמצא במקום צוינה בחוות הדעת הנ"ל אף שומתו הכספית. בנוסף, העריך ד"ר אלגאזי בחוות דעתו נזק בגין ירידת פריון של העזים והכבשים ששרדו.
חוות הדעת השניה – של השמאי ח. סלאמה, מעריכה שת שומת הנזק שנגרם, תוך התבססות במישור העובדתי על נתוני תמותת בעלי-החיים והרס הרכוש כפי שפורטו בחוו"ד של ד"ר אלגאזי. נציין כי חוות-דעת זו נערכה בשנת 2011, מספר שנים לאחר האירוע. סה"כ הנזק הועמד בחוות דעתו של השמאי סלאמה על 315,000 ₪, לרבות נזקים עקיפים ועלויות חוו"ד.
הנתבעת כאמור לא הגישה כל ראיות מטעמה, ובכלל זה לא הגישה חוו"ד נגדיות.
20.כפי שצויין לעיל, באשר לפרטי הנזק שנגרם מתבססת התובעת על המפורט בחוו"ד דעתו של ד"ר אלגאזי, אשר הגיע לדיר יום לאחר האירוע, ופירט בחוות הדעת את הממצאים שמצא במקום. המועצה בסיכומיה טוענת נגד ההערכה הכספית של הנזק שנכללה אף היא בחווה"ד של ד"ר אלגאזי, משאין מדובר בתחום התמחותו. טענה זו אפשר שיש בה ממש, ברם היא איננה רלוונטית עוד לאחר שהתובעת הגישה את חוו"ד נוספת מטעמה, של השמאי סאלמה, באשר לשומת הנזק. כפי שכבר קבעתי, עדותו של ד"ר אלגאזי היתה מהימנה ואינני רואה סיבה שלא להסתמך עליה בנוגע לפירוט הנזק שנגרם כפי שנבדק על-ידו ישירות לאחר האירוע, דהיינו – מספר וסוג בעלי החיים שמתו עקב ההצפה ומספריהם לפי הפירוט שהובא בחוות דעתו. הדברים נתמכים אף בתמונות שצורפו, המתעדות תמותה כאמור, וכן בעדותם של העדים השונים אשר העידו אודות תמות בעלי החיים בהצפה. עם זאת, חלק מרכיבי הנזק לא בוסס באופן מספק ובעניין זה אין לקבל את טענות התובעת, כפי שיפורט להלן.
21.עיון בחוות הדעת מטעם התביעה מעלה מספר ראשי נזק שונים להם נטען, כדלקמן: נזק ישיר בגין תמותת בעלי חיים; נזק ישיר שנגרם לרכוש; עלויות תרופות; אובדן הכנסות זמני בשל ירידת תפוקת חלב למשך כחודשיים; פגיעה עתידית בפוריות החיות ששרדו. נדון להלן בראשי הנזק השונים.
22.אשר לנזק הישיר בגין תמותת בעלי חיים; כפי שצויין לעיל, ד"ר אלגאזי פירט בחוות-דעתו את מספר בעלי החיים שמתו עקב ההצפה, תוך חלוקה לפי סוגים. בחקירתו הבהיר כי בעת ביקורו במקום למחרת האירוע ספר את הפגרים בעצמו, בלשונו - "הלכנו עם לוח וספרנו" (עמ' 18, ש' 11-12). נוכח כל שפורט לעיל ומשעדותו בעניין זה לא התערערה, אני רואה לקבל את הפירוט שבחוות דעתו. אשר לשומת הנזק שנגרם, השמאי מטעם התובעת התייחס בחוות דעתו לשווי בעלי החיים שמתו לפי המפורט ע"י ד"ר אלגאזי. השמאי נחקר נגדית קצרות בעניין זה מבלי שעלה בידי הנתבעת לערער את עדותו. חוות דעת נגדית לא הובאה כאמור לעיל. משכך, אני רואה לקבל את הערכת שמאי התובעת, שלא נסתרה, לפיה סה"כ הנזק שנגרם בגין תמותת בעלי חיים באירוע מסתכם בסך 157,200 ₪, כמפורט בחוות הדעת.
23.אשר לנזק בגין פגיעה ברכוש; בחוות דעתו ציין ד"ר אלגאזי כי נגרם נזק לחבילות קש גדולות שהתקלקלו, ל- 80 טון תערובת ול- 60 שקיות של חלבית. השמאי מטעם התובעת העריך שווי רכוש בהיקף האמור, בסך כולל של 52,200 ₪. בהקשר זה יש קושי ביחס לחלק מהנתונים הנטענים, לגביהם לא הובאו ראיות ישירות (כגון תמונות) ואילו ביחס לאמור בחוות דעתו של ד"ר אלגאזי, הרי שחלק מאותו רכוש שנטען שניזוק תואר בחוות הדעת באופן כוללני ביותר (כגון – "חבילות קש גדולות", מבלי שאף הובהר בכמה חבילות מדובר), וביחס לנתונים אחרים שצוינו (כגון התערובת) לא ברור על יסוד מה בוצעה הערכת המשקל שצויינה, כאשר כאמור לא הובאו בעניין זה נתונים גולמיים. מנגד, מתוך הראיות הקיימות, לרבות התמונות, ניתן להתרשם כי אכן נגרם נזק ממשי בדיר. הדעת נותנת כי נזק נגרם גם לרכוש שהיה מונח במקום ושימש לצורכי גידול בעלי החיים, ולא רק ישירות לבעלי החיים עצמם. כך עולה אף מחלק מהעדויות, לפיהן המים גרמו נזק לרכוש בדיר (ראו למשל עדויות מוחיי וד"ר אלגאזי, כפי שצוטטו לעיל). בנסיבות אלה, ובהינתן ראיות לקיומו של נזק ותשתית חלקית באשר להיקפו ושיעורו הכולל, אני רואה להעריך על דרך האומדנא את הפיצוי בגין נזק לרכוש בדיר בסך של 35,000 ₪.
24.אשר לאובדן הכנסות; בשתי חוות הדעת צויין נזק בגין אובדן הכנסות עקב ירידה בתוצרת חלב, אותו העריך שמאי התובעת בסך של כ- 26,000 ₪ (לאחר הפחתת 40% בגין נחסכות). הן ד"ר אלגאזי והן השמאי ציינו קיומן של חשבוניות לעניין ראש נזק זה, אולם חשבוניות כאמור לא צורפו לחוות-הדעת או לתצהירי התביעה. עולה אף תמיהה בדבר ציון חשבוניות כאמור בחוו"ד ד"ר אלגאזי בהקשר של הפסד תוצרת חלב לחודשיים שלאחר האירוע, כאשר אין חולק כי בדיקת ד"ר אלגאזי נעשתה מיד לאחר האירוע ובטרם חלוף המועד הנ"ל (לפי עדותו, הוא ביקר במקום למחרת האירוע, ופעם נוספת יום או יומיים לאחר מכן – עמ' 17, ש' 3-11). נוכח כל זאת, ומשלא הוצגו ראיות בדבר ראש הנזק הנ"ל, אינני פוסקת פיצוי בגינו.
25.פגיעה בפוריות בעלי החיים ששרדו; בחוות-דעתו ציין ד"ר אלגאזי כי בשל האירוע והשלכותיו, צפוי לעבור פרק זמן של עד שלושה חודשים במהלכו תפגע פוריות בעלי החיים ששרדו. על יסוד אמירה זו בחוות הדעת, העריך שמאי התובעת כי נגרם נזק נוסף בשיעור 40,000 ₪. גם בעניין זה אינני סבורה כי הונחה תשתית נתונים נדרשת לפסיקת פיצוי. כפי שכבר צויין, חוו"ד ד"ר אלגאזי נערכה מיד לאחר האירוע וראש הנזק האמור צויין בה על דרך של הערכה לצפוי בעתיד. אלא שמאז חלפו שנים (עוד בטרם הוגשה התביעה), וככל שנזק מסוג זה התגבש וארע בפועל, הוא מצריך הוכחה בראיות ישירות ולא על בסיס הערכה כללית גרידא. לא הוצגו בעניין זה כל נתונים עובדתיים, כגון – השוואה בין מספרי ההמלטות לפני ואחרי האירוע. אשר על כן, התביעה בראש נזק זה נדחית אף היא בהיעדר הוכחה.
26.עלויות תרופות; האמור לעיל נכון גם ביחס לעלויות תרופות, אותן העריך ד"ר אלגאזי בחוות דעתו בסך 8,000 ₪. מדובר בהערכה צופת פני עתיד שניתנה מיד לאחר האירוע, אולם ככל שנדרשה הוצאה עודפת בעניין זה, על התובעת היה לבסס זאת בראיות באשר להוצאות שהוצאו, ולו באופן חלקי, אולם הדבר לא נעשה. משכך, אף בעניין זה לא הוכח נזק בר פיצוי.
27.בכתב התביעה נטען בנוסף לעלויות בהן נשאה התובעת בגין תשלום לקבלנים עבור עבודות פינוי בוץ, עפר וכד'. בתצהיר אבו ראס נטען בלאקוניות כי הוחלף מצע הרפת, תוך הפניה לכתב התביעה ומצורפיו. לכתב התביעה ולתצהירי התביעה לא צורף ולו בדל של ראיה באשר להוצאות שהוצאו בהקשר זה על-ידי משפחת התובעת. על-אף הטענה בכתב התביעה (כמו גם בסיכומים) לחשבוניות, כאלו לא צורפו. בחוו"ד השמאי מטעם התובעת אין כל התייחסות לרכיב זה. לנוכח זאת, הרי שהטענה לעלויות בשל עבודות תיקון/שיפוץ שבוצעו בדיר נותרה בגדר אמירה בעלמא ולא הוכחה.
28.אציין כי בחוו"ד שמאי התובעת נכללו בין היתר עלויות חוו"ד מומחים בסך 25,300 ₪, אולם לא הוצגה כל ראיה לדבר - חשבונית, קבלה או ראיה אחרת. לפיכך, אין לפסוק בעניין זה פיצוי כפי שהתבקש. הצורך להזדקק לחוו"ד בהליך יבוא בחשבון במסגרת שיקול-הדעת בפסיקת הוצאות ההליך.
29.סה"כ הנזק שהוכח עומד אפוא על 192,200 ₪.
סיכומם של דברים:
30.התביעה מתקבלת חלקית.
31.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 192,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.6.11 (מועד עריכת חווה"ד השמאית מטעם התובעת) עד ליום פסה"ד. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך 30,000 ₪.
32.הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים
ניתן היום, י"ד אדר תשע"ז, 12 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
