מ' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 17.8.17 לפיה לא אישר המשיב למערער את בקשתו לקבלת הלוואה לצורך סיוע במימון שיפוץ דירה שלטענת המערער היא בבעלותו. הבקשה להלוואה הוגשה למשיב לפי סעיף 15ה(טו) חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 [להלן- חוק משפחות חיילים שנספו במערכה]. הטעם לדחייה לפי החלטת המשיב הייתה : "הסיוע למטרה זו תינתן כמפורט בהוראה 62.04 "הלוואות לשיכון ודיור- להורים שכולים ואלמנות" – לפי סעיף 30 ו-30א' הסיוע לשיפוץ דירה יינתן לזכאי שהדירה רשומה בבעלותו ובה הינו מתגורר. הואיל ובקשתך לסיוע בשיפוצים אינה עומדת בתנאים הקובעים, הבקשה נדחתה".

בשל חשיבותו של הנושא הורכה וועדה הכוללת פרוט ליו"ר הוועדה את פרופ' צבי שטרן ואת גב' חנה גורדון, כך שהחלטה זו ניתנת ע"י מליאת הוועדה.

להלן פרטים על המערער והבקשה שהגיש:

• המערער מוכר כאב שכול במסגרת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 מאז חודש ספטמבר 1995;

• המערער עצמו הינו נכה 100%; הוא מתנייע בכיסא גלגלים ונעזר בבת זוגו;

• ביום 6.8.15 הגיש המערער בקשה להלוואה לשיפוץ ביתו ברחוב XXX, XXX [להלן- הדירה]. בטופס הבקשה לסיוע ציין המערער את מטרת השיפוץ: "שיפוץ הדירה כללי: הנגשת הדירה (מצבי הבריאותי נכה 100%)";

• בהתאם לאישור מיום 11.6.16 המצוי בתיקו של המערער מטעמה של חברת דלתא חום ואנרגיה חדשה בע"מ השיפוץ שבו מדובר הוא "התקנת מדרגות חיצוניות, החלפת המדרגות הקיימות מברזל לבטון, כולל מעקה חדש, הרחבת דלת הכניסה, כולל משקופים חדשים ודלת חדשה. המחיר כולל חומרים ועבודה 48,000 ₪".

• במכתב של המערער אל המשיב מיום 25.6.17 הוא כתב, בין היתר "...כיום אני חי בדירה שכורה עם בת זוגי, הבית שאני שוכר הוא עם גישה לנכים והשאיפה שלי לחזור לביתי, לבית בו גידלתי את ילדי וכמובן לחסוך הוצאות שכירות".

• בסעיף 17 לכתב תשובה מטעם המשיב , הודיע המשיב שהוא שב ודוחה את בקשתו של המערער לקבלת הלוואה מהטעם הבא: "המערער לא הוכיח את בעלותו על הדירה ברחוב XXX כנדרש בסעיף 30 ו-30א' להוראות. מאחר והבעלות על הדירה ברחוב XXX רשומה על שמו של עו"ד סודאי, ולא על שמו של המערער, ומאחר ולא יכול להיות חולק, כי הערת האזהרה שנרשמה לטובתו של המערער אינה משקפת בעלות, הרי שלא קמה כל עילה להתערבות בהחלטת המשיב לדחות את בקשתו של המערער";

• המערער טוען שהוא בעליו של הנכס ברחוב XXX, בXXX, הוא אינו מתגורר בנכס מאחר ואינו נגיש עבורו בשל מצב נכותו והוא זקוק לשיפוץ לצורך הנגשתו לצרכיו הרפואיים;

• יצוין כי המשיב אישר את בקשת המערער לקבלת ההלוואה אלא שלאחר מכן חזר בו מההחלטה לאחר שהתברר לו שהדירה אינה רשומה ע"ש המערער;

   

סעיף 15ה'(טו) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה מאפשר קבלת הלוואה לצורך שיכון ודיור בתנאי הבא:

"(טו) סיוע במימון שיפוץ דירה שבבעלות השכול או האלמנה כמפורט להלן:

1. לשכול ולאלמנה- מלווה בסכום שלא יעלה על 58,116 ₪ , אף אם קיבלו הטבה אחרת לדיור לפי סעיף זה"

   סעיפים 30 ו-30א' להוראות אגף משפחות והנצחה מס' 62.04 [להלן- הוראות אגף משפחות והנצחה] קובעים שעל מבקש ההלוואה להוכיח בעלות על הנכס בו מתעתד להתבצע השיפוץ או בלשון ההוראות:

   "הסיוע יינתן לשיפוצים בדירה שבבעלותו, או בדירה בשכירות מוגנת או מגורים בקיבוץ וכו', בכפוף להצגת אישור החברה המאכלסת/הקיבוץ על גובה השתתפותם ובתנאי שסך כל הסיוע לא יעלה על גובה השיפוץ כולו".

    

ניתוח הסעיפים הנוגעים בדבר מלמדים שהתנאים לזכאות לסיוע במימון שיפוץ דירה הם כדלהלן:

• הדירה שבה יבוצע השיפוץ צריכה להיות בבעלות המבקש; ויודגש שהכתוב מדבר בבעלות המבקש ולא בבעלותו הרשומה במשרד לרישום מקרקעין;

• המבקש צריך להיות שכול או אלמנה של מי שנספה במערכה;

• הדירה יכולה להיות לא רק בבעלות המבקש/ת אלא גם בשכירות בדיירות מוגנת ויכולה אף להיות למי שמתגורר בקיבוץ [היינו שהדירה לא בהכרח בבעלותו- שכן יש קיבוצים שהדירה בבעלות הקיבוץ ויש קיבוצים שבהם הדירה בה מתגורר המבקש/ת היא בבעלות המבקש/ת];

• סכום ההלוואה לא יעלה על 58,116 ₪ .

   

אין מחלוקת על כך שהנכס שבו מבקש המבקש לבצע שיפוצים ברחוב XXX, XXX המצוי בגוש 30040 חלקה 34 תת חלקה 3, אינו רשום פורמאלית בבעלותו במשרד לרישום מקרקעין. הדירה רשומה על שמו של עו"ד עדי סודאי. כפי שראינו לעיל ההלוואה ניתנת לא רק לבעלי דירה שבה מבקשים לבצע שיפוץ אלא גם לאחרים (כמפורט בסעיף 4(ג) דלעיל). במקרה שלנו למבקש, שהוא המערער, יש צורך אובייקטיבי לבצע את השיפוץ לצורך הנגשתו . בשל כך שהדירה אינה נגישה עבורו בשל נכותו הוא נאלץ להתגורר במקום אחר עם בת זוגו והוא נאלץ להשכיר את הדירה שבה אמור להתבצע השיפוץ. להלן פירוט המסמכים שישנם בתיקו של המערער המצביעים על זכויותיו בנכס נשוא הדיון:

• המערער הגיש חוזי שכירות שבהם צויין שהוא בעלים הדירה הנ"ל ו/או בעל הזכות לחזקה בדירה;

• המערער הגיש נסח טאבו מיום 16.3.16 לפיו למערער יש הערת אזהרה בדירה הנ"ל מיום 23.5.79;

• ביום 29.5.17 התקיימה אצל המשיב פגישה בהשתתפות מנהל המחוז בניסיון לסייע למערער. בסיום הישיבה התקבלו שתי החלטות כדלהלן:

  • "אנו נבדוק אפשרות לאשר למ' את ההלוואה על סמך מסמכים נוספים מלבד אישור בעלות בטאבו. מסמכים שיצביעו על זיקה בין מ' לבין הבעלות על הנכס.

  • מ' יכתוב מכתב המפרט את עניין היותו הבעלים של הנכס בצירוף המסמכים הרלוונטיים".

• ביום 25.1.18 קיים יו"ר וועדה זו דיון בע"פ ובמהלכו שלף המערער מסמך נוסף אשר לא הוגש לפני כן למשיב. מסמך זה יידון במפורט בהמשך ההחלטה.

   

המערער הסביר שהדירה הנ"ל אינה רשומה על שמו לא מפני שהוא אינו בעליה אלא מפני שיש לו נושים רבים, כך שאם ירשום את הדירה על שמו "הבית יילקח ע"י הנושים". במכתבו של המערער מיום 22.3.17 ציין המערער "...עו"ד סודאי הינו הנאמן שלי כדי שלא יוכלו למכור את הבית. רק אני יכול להחליט לגבי הבית". בפרוטוקול הפגישה שהייתה אצל המשיב ביום 29.5.17 צוין שהמערער "פשט רגל ובמידה ויעביר את הדירה על שמו בטאבו הבית יילקח ע"י הנושים".

כאמור, ביום 25.1.18 קיים יו"ר וועדה זו דיון ע"פ ובמהלכו שלף המערער מסמך נוסף אשר לא הוגש לפני כן למשיב. המדובר הוא בהחלטת ביהמ"ש המחוזי בתיק המ' 4090/92 בת.א. 6775/76. הבקשה שנדונה בבית המשפט המחוזי הייתה בקשתו של עו"ד סודאי לרשום 3 דירות בבית שברחוב XXX, XXX בשמו של המערער, מיכל מ', שבאותה בקשה נרשם כמשיב 6.

בסעיף 2 לבקשה ציין עו"ד סודאי ש"בשנת 1986 רשם המבקש את הנכס כבית משותף בפנקס המקרקעין, אך כתוצאה מבעיות מס שבח ומס רכישה נרשמה הבעלות בשלוש דירות של הבית בשם המבקש [עו"ד סודאי] כנאמן עבור הבעלים.

עו"ד סודאי הוסיף וכתב בסעיף 3 לבקשה ש"קיימת הסכמה מלאה בין כל הצדדים כי הבעלים של הדירות הינו משיב 6- מיכה מ'...ומיכה מ' מתגורר ו/או מחזיק בדירות מאז 1979..." .

עו"ד סודאי המשיך וציין בבקשה בסעיף 3 ש"האישור הדרוש מטעם בית המשפט לרישום הדירות על שם משיב 6, אשר הכול מסכימים כי הוא הבעלים, הינו אישור פורמאלי בלבד המיועד לסיים תהליך שנמשך שנים רבות ובכך לסייע למבקש למלא את תפקידו כנאמן- תפקיד שהוטל עליו מטעם בית המשפט".

על בקשה זו ניתנה החלטה של כב' השופטת דליה קובל ביום 6.7.92 בזו הלשון":

"לאור האמור בתצהירו של הנאמן עו"ד סודאי ובהתייחס לכך שקיימת הסכמה של כל הצדדים כי יש להעביר את הרישום בדירות נשוא הבקשה על שמו של משיב 6, אני נעתרת לבקשה ומורה במבוקש בה".

בעקבות מסמך זה, הורה יו"ר הוועדה למשיב לבדוק את עמדתם לגבי הבקשה תוך התייחסות לבקשה וההחלטה הנ"ל. עמדת המשיב הייתה ש"המשיב עומד על עמדתו כי המערער אינו עומד בתנאים לקבלת ההלוואה המבוקשת". בתגובתה ציינה ב"כ המשיב את העובדה שחלף פרק זמן ממושך שבו המערער לא ביצע את העברת הבעלות על שמו. בהמשך התגובה צוין בסעיף 3 לתגובה ש"לא ברור מהי הזכות בה מחזיק המערער וממילא לא ברור מי הוא שייהנה בסופו של יום מההטבה המוענקת". בהמשך הוסיפה ב"כ המשיב וטענה עוד שתי טענות מתחום המשפט המנהלי :

• על המשיב לנהוג ע"פ עיקרון השוויון ומשכך נאסר עליו כרשות מנהלית לנהוג איפה ואיפה במבקשי הסיוע;

• היקף התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי מוגבל ומצומצם למקרים בהם נמצאה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות;

   

עמדת המשיב בעקבות הבקשה והחלטת ביהמ"ש המחוזי המוזכרת בסעיף 7, היא מפתיעה. אנו סבורים שבמקרה זה יש לאשר למערער את ההלוואה מהטעמים הבאים:

• המערער הוכיח חד משמעית שהוא בעל מלוא הזכויות בדירה מתוקף ההחלטה המצוטטת בסעיף 7 דלעיל;

• עצם העובדה שהמערער יש לטובתו הערת אזהרה בנכס וזאת בנוסף להחלטה המוזכרת בסעיף 7 דלעיל, הרי שמכוח סעיף 127 (א) לחוק המקרקעין,תשכ"ז-1967 "נרשמה הערת אזהרה וכל עוד לא נמחקה, לא תירשם עסקה הסותרת את תוכן ההערה, אלא בהסכמת הזכאי או לפי צו בית המשפט". כאשר מביאים בחשבון הן את הזכות מכוח הערת האזהרה הנ"ל והן מכוח ההחלטה המוזכרת בסעיף 7 דלעיל, הרי שהמערער עמד בנטל הנדרש להוכיח את מירב הזכויות בנכס שאקוויוולנטי לבעלות רשומה;

• אין שום דרישה לכך שהדירה תהיה רשומה במשרד לרישום מקרקעין על שם האב האב השכול או האלמנה;

• המערער הבהיר מדוע לא העביר במשך שנים את הבעלות על שמו וההסבר שנתן לא הופרך;

• הסיוע הכספי הניתן לשיפוץ דירה ניתן לא רק לבעלי דירה אלא גם לאחרים כמפורט בסעיף 4(ג) דלעיל;

• גם בעל דירה המקבל הלוואה לשיפוץ הדירה יכול במועד כלשהו למכור את הדירה ואז נמצא שיהיו גם אחרים שייהנו מהשיפוץ ולא רק השכול או האלמנה שביצעו את השיפוץ; לכן הטענה ש"לא ברור מהי הזכות בה מחזיק המערער וממילא לא ברור מי הוא שייהנה בסופו של יום מההטבה המוענקת" היא טענה חלשה שממנה לא יכול המשיב להיבנות;

• המערער הסביר שבשל בעיות נגישות אין הוא מתגורר זמנית בדירה הנ"ל כי אם בדירה אחרת שבה יש לו נגישות בהיותו נכה 100%; והבהיר שמייד לאחר השיפוץ יעבור להתגורר בדירה;

• אין פה הפרה של עיקרון השוויון אם המערער יקבל את ההלוואה המבוקשת; משהוכיח המערער שהוא בעל מירב הזכויות בנכס נשוא הערעור, מתן ההלוואה תאשש את עיקרון השוויון ולא תפגע בו;

• ההלוואה נדרשת לשיפוץ שתוכנו מוזכר בסעיף 2(ד) דלעיל, שהוא שיפוץ המתבקש ממצב הנכות של המערער ובא לאפשר לו נגישות לנכס שבו הוא מתגורר;

• המערער לא רק שהוכיח את מירב הזכויות בנכס נשוא השיפוץ אלא בפועל התגורר בו עד שהדבר נבצר ממנו בגלל נכותו וחוסר יכולת הגישה לנכס; המערער אף הצהיר שהוא העתיק את מקום מגוריו זמנית עד שייעשה השיפוץ ואז יחזור להתגורר בדירה ויחסוך את הוצאות השכירות שהוא מוציא כיום;

• אנו סבורים שבמקרה דנן לאור החומר שהציג המערער, החלטת המשיב שלא להעניק למערער את ההלוואה היא חריגה קיצונית ממתחם הסבירות; במיוחד על רקע ההחלטה שהתקבלה אצל המשיב ביום 29.5.17 [הישיבה וההחלטה הוזכרה לעיל בסעיף 5(ג) להחלטה זו בה נקבע, בין היתר, ש"אנו נבדוק אפשרות לאשר למ' את ההלוואה על סמך מסמכים נוספים מלבד אישור בעלות בטאבו. מסמכים שיצביעו על זיקה בין מ' לבין הבעלות על הנכס"]. המסמך המוזכר בסעיף 7 דלעיל לצד הערת האזהרה הרשומה על שמו ממלאים לחלוטין אחרי הנתון של "מסמכים שיצביעו על זיקה בין מ' לבין הבעלות על הנכס" שהם בבחינת מסמכים "מלבד אישור בעלות בטאבו".

   

לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור ומצווים את המשיב להעניק למערער את ההלוואה המבוקשת על ידו לצורך שיפוץ הדירה ברחוב XXX. אין צו להוצאות כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

חברי הוועדה חתמו על עותקים נפרדים של ההחלטה.

על המזכירות להודיע החלטה זו לצדדים.

---------------------------- ------------------------------ ------------------------------

יואל צור, שופט בדימוס פרופ' צבי שטרן גב' חנה גורדון

יו"ר הוועדה חבר חברה

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ח, 08 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.