ד' ול' נ' רשות האוכלוסין וההגירה,משרד הפנים

1. המערער, אזרח ישראלי, והמערערת, אזרחית הפיליפינים, הגישו בקשה למתן מעמד למערערת מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (נוהל 5.2.0009, להלן: נוהל חיים משותפים או נוהל ידועים בציבור או הנוהל). רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: הרשות או המשיבה) דחתה את הבקשה מחמת אי הוכחת כנות הקשר שבין בני הזוג. ערר שהוגש על החלטת הרשות נדחה (ערר (ת"א) 5189-1), מיום 7.12.2020, כב' ראשת בית הדין, הדיינת מיכל צוק-שפיר, להלן: פסק הדין). על פסק דינו של בית הדין לעררים הוגש הערעור לפניי.

עיקרי העובדות שלעניין

2. המערער, מר ד', הינו אזרח ישראלי, יליד 1969, גרוש פעמיים ואב לשני קטינים מנישואיו הקודמים, (להלן: המערער או דרור). המערערת, גב' ל', הינה בת זוגתו של המערער (להלן: המערערת או ל'). המערערת רווקה, בעלת שני תארי מהנדסת ממדינת מוצאה (העתק התעודה הרשמית צורף נספח מע/2 לערעור), ילידת 1976, אזרחית הפיליפינים (העתק דרכון המערערת צורף כנספח מע/4 המצורף לערעור, להלן יחדיו: המערערים).

3. המערערת נכנסה לישראל לראשונה ביום 2.12.2007, כעובדת זרה בתחום הסיעוד ושהתה בישראל מכוח רישיון ביקור מסוג ב/1, אשר חודש מעת לעת, עד ליום 1.10.2017. ביום 1.10.2017 מעסיקה של המערערת נפטר, ורישיונה לישיבת ביקור סיעודי מסוג ב/1 בוטל.

4. בחודש יוני 2017 הכירו המערערים באמצעות אתר ההיכרויות "OkCupid". בחודש אוקטובר באותה שנה, לאחר פטירת מעסיקה של המערערת, עברו השניים להתגורר יחדיו בדירת המערער. ביום 30.10.2017 קבעו המערערים פגישה בנושא איחוד משפחות במחלקת אשרות, לצורך פתיחת בקשה (העתק הזימון צורף כנספח מע/5 לערעור).

5. ביום 13.11.2017 הגיעו המערערים ללשכת הרשות, לצורך פתיחת תיק בקשה למעמד מכוח נוהל ידועים בציבור; המערערים הגישו את כלל המסמכים הנדרשים וזומנו לריאיון לבחינת כנות הקשר ליום 4.12.2017 (בקשת המערערים צורפה כנספח ב' לתגובת הרשות). ביום 4.12.2017 נערך למערערים ריאיון לבחינת כנות הקשר, ממנו עלתה התרשמות שלילית (פרוטוקול הריאיון צורף כנספח מע/7 לערעור, להלן: הריאיון הראשון).

ביום 10.12.2017 נשלחה למערערים החלטת הרשות מיום 7.12.2017 (אשר הגיעה למערערים, לדבריהם, בדואר רגיל ביום 15.1.2018), הדוחה את בקשתם, עקב התרשמות מאי כנות הקשר של המערערים, סתירות בריאיון ו"אי שיתוף של פרטים בסיסיים ביניהם". כן נרשם, כי על המערערת לצאת מן ישראל בתוך 30 ימים (העתק החלטת הרשות צורף כנספח ד' לתגובת הרשות).

בהתאם לרישומי הרשות, המערערת לא עזבה את הארץ כנדרש, וביום 21.1.2018 הגיע המערער ללשכת הרשות והגיש מכתב לפיו המערערת והוא מיוצגים על ידי עורך דין, המציא ייפוי כוח וכן מכתב באת כוחו, ובו בקשה למסור לו מסמכים מתיק הבקשה והעתקי ריאיונות אשר נערכו למערערים. כמו כן, התבקשה הרשות שלא לנקוט בהליכים כנגד המערערת, שכן בכוונת המערערים למצות זכותם לעיון חוזר תוך הזמן שהוקצב לכך על ידי הרשות (העתק הבקשה צורף כנספח מע/9 לערעור).

6. ביום 4.2.2018 (בפקס, וביום 5.2.2018 במסירה) הגישו המערערים ערר פנימי כנגד החלטת הרשות. בערר נטען כי החלטת הדחייה לאקונית, אינה מפרטת את הסתירות הנטענות ועל סמך מה נקבע כי המערערים אינם משתפים פרטים בסיסיים זה עם זו. כן נטען, כי ההחלטה מתעלמת מהתשובות הזהות הרבות שניתנו על ידי המערערים, וכי המערערים הסבירו את המקור לאי הדיוקים בפרוטוקול הריאיון (העתק הערר הפנימי צורף כנספח מע/10 לערעור). ביום 12.3.2018 נשלחה למערערים החלטת הרשות, לפיה הוחלט להיענות לבקשת המערערים ולקיים ריאיון נוסף עימם ביום 21.3.2018 (העתק ההחלטה צורף כנספח מע/11 לערעור).

7. ביום 21.3.2018 נערך למערערים ריאיון נוסף לבחינת כנות הקשר, ממנו עלתה בשנית התרשמות שלילית לעניין כנות הקשת הנטען בין המערערים (פרוטוקול הריאיון צורף כנספח מע/12 לערעור, להלן: הריאיון השני). הריאיון תועד גם ע"י באת כוחם של המערערים, בכתב ידה (תיעוד זה צורף כנספח מע/13 לערעור).

ביום 8.4.2018 נשלחה למנהל הלשכה תזכורת לקבלת החלטה בערר הפנימי. פניה זו לא נענתה, ובימים 22.2.2018, 1.5.2018, 16.5.2018 ו-3.7.2018, נשלחו למנהל הלשכה פניות נוספות (העתקי הפניות צורפו כנספח מע/14 לערעור).

ביום 6.6.2018 נשלחה החלטת מנהל לשכת הרשות למערערים, באמצעות באת כוחם, לפיה הבקשה לקבלת מעמד מכוח חיים משותפים עבור המערערת מסורבת, זאת לאחר הריאיון הנוסף שנערך למערערים, ממנו עלתה התרשמות שלילית בדבר כנות הקשר ביניהם. בהחלטה נקבע כי המערערת נדרשת לצאת מישראל בתוך 21 ימים. כן הוער בהחלטה, כי למערער תיקים פליליים פתוחים העומדים כנגדו (בגין עבירות סמים) (העתק החלטת הרשות צורפה כנספח ז' לתגובתה).

8. ביום 15.7.2018, על פי רישומי הרשות, התקבל מכתב באת כוחם של המערערים, לפיו לא התקבלה אצלו החלטת הרשות. על כן, ביום 17.7.2018 ההחלטה נשלחה בשנית באמצעות פקס לבאת כוחם של המערערים (העתקי המכתבים צורפו כנספח מע/16 לערעור). מדובר בפקס בן שני עמודים בלבד, המכיל דף נלווה לפקס ומכתב מקדים, ללא ההחלטה בערר הפנימי, וכך גם בפקס מיום 19.7.2018.

ביום 16.7.2018 שלחו המערערים תלונה למחלקת פניות הציבור של הרשות, בגין היעדר מענה ואי מתן החלטה בערר הפנימי. ביום 19.7.2018 הגיע המכתב ללשכת הרשות, וביום 31.7.2018 נשלח לבאת כוחם של המערערים מכתב הרשות ולפיו החלטתה בעניינה של המערערת הועברה אליה פעמיים, באמצעות פקס והופקו אישורי מסירה בהתאם. על כן, הוסבר לבאת כוחם של המערערים, כי עומדת לה האפשרות לסור ללשכת הרשות על מנת לקבל את החלטתה במסירה אישית (מכתב הרשות צורף כנספח ח' לתגובתה).

ביום 2.8.2018 הגיע המערער ללשכת הרשות וקיבל את החלטת הרשות (מיום 6.6.2018), במסירה אישית.

9. ביום 5.8.2018 שלחה באת כוחם של המערערים, מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים למנהל הלשכה, לפיו מנהל הלשכה התבטא באופן העולה כדי הוצאת דיבה כלפיה; מנהל הלשכה לא השיב למכתב זה ועל כן, ביום 21.8.2018 נשלח מייל תזכורת (העתק המכתב והתזכורת צורפו כנספח מע/20 לערעור).

10. ביום 26.8.2018 הוגש לבית הדין לעררים ערר על החלטת הדחיה בערר הפנימי (כאמור לעיל, ערר 5189-18). בערר נטען כי החלטת הרשות אינה סבירה, וכי הרושם העיקרי העולה מההחלטה, על רקע ההתנהלות שקדמה לה, הינו כי הרשות דחתה את בקשת המערערים ללא תלות בנסיבות ובעובדות שהונחו בפניה. במקביל לערר הוגשה בקשה לסעד זמני למניעת הליכי אכיפה כנגד המערערת (העתק הערר והבקשה לצו זמני צורפו כנספח מע/21 לערעור); בו ביום ניתנה החלטת בית הדין מפי כב' הדיין מיכאל זילברשמיד, לפיה ניתן צו ארעי המונע הליכי אכיפה כנגד המערערת, בכפוף להפקדת ערבות על סך 10,000 ₪. ביום 30.8.2018 הערבות הופקדה, הרשות לא התנגדה לצו, וצו הביניים נכנס לתוקפו (העתק החלטת בית הדין צורף כנספח מע/22 לערעור).

ביום 26.9.2019 התקיים דיון בבית הדין לעררים, במהלכו נשמעו הצדדים וטענו את מלוא טענותיהם (העתק הפרוטוקול צורף כנספח מע/23 לערעור). המערערים הגישו חמש בקשות למתן החלטה בעניינם וכן הודעה על כך שביום 3.8.2020 ניתן גזר דין בבית המשפט הקהילתי בעניין כתבי האישום שהוגשו כנגד המערער (העתקי הבקשות צורפו כנספח מע/24 לערעור).

ביום 7.9.2020 הודיע בית הדין כי פסק הדין יינתן בקרוב; ביום 28.10.2020 הוציא בית הדין החלטת פתקית, לפיה פסק הדין יינתן בשבועות הקרובים (העתקי ההודעות צורפו כנספח מע/25 לערעור).

11. ביום 7.12.2020 ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים (מפי כב' ראשת בית הדין, הדיינת מיכל צוק-שפיר) הדוחה את הערר ומורה על יציאתה של המערערת מישראל בתוך 60 ימים (העתק פסק הדין צורף כנספח מע/1 לערעור). הערר נדחה מחמת אי כנות קשר והעדר חיים משותפים, לאור הנסיבות והסתירות שעלו מממצאי הראיונות שנערכו למערערים.

על פסק הדין הוגש הערעור דנן.

ההליכים בערעור

12. ביום 20.1.2021 הגישו המערערים ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים, יחד עם בקשה לסעד זמני בערעור שימנע צעדי אכיפה נגד המערערת לרבות הרחקה ומשמורת של המערערת. ביום 22.1.2021 ניתן סעד ארעי למניעת צעדי אכיפה נגד המערערת, לרבות הרחקתה מישראל, וזאת עד למתן החלטה בבקשה לסעד זמני בערעור.

ביום 9.2.2021 (לאחר שנעתרתי לשתי בקשות להארכת מועד להגשת התגובה מטעם הרשות), הוגשה תגובת הרשות לבקשה למתן צו ביניים, שטענה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעם שלא נפל כל פגם בפסק דינו המנומק והמפורט של בית הדין לעררים. ביום 14.2.2021 הוגשה תשובת המערערים לתגובת המשיב, לפיה יש להורות על שימור המצב הקיים בשנתיים וחצי האחרונות, בהן שוהה המערערת בארץ מכוח סעד זמני שניתן בבית הדין לעררים, ובהמשך בבית המשפט.

ביום 21.3.2021 הגישו המערערים בקשה דחופה לקביעת מועד דיון, לאור הימשכות ההליכים בעניינם.

ביום 31.3.2021 ניתן לבקשת המערערים סעד זמני בערעור המונע צעדי אכיפה כנגד המערערת עד להחלטה בערעור גופו, לאור העובדה שהמערערת שהתה בארץ במהלך כל התקופה בה נדון הערר וניתן פסק דין, כך שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה.

13. ביום 12.4.2021 הגישה הרשות הודעה, לפיה ניתן לראות בתגובה שהוגשה ביום 9.2.2021 מטעמה, כתגובה לגופו של הערעור. ביום 19.4.2021 נערך בפניי דיון, אשר בסופו הוחלט כי על הרשות להודיע, בתוך 14 ימים, על עמדתה להצעת בית המשפט, לפיה המערערים יוכלו להמשיך את ההליך המדורג בניכוי השנתיים שלקח לקבל החלטה בעניינם.

ביום 3.5.2021 הגישה הרשות תגובה להצעת בית משפט זה, לפיה היא עומדת על עמדתה, לפיה לא נפל פגם בפסק דינו של בית הדין לעררים, ועל כן יש להותיר על כנו את פסק הדין.

ביום 18.5.2021 הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב לגופו של הערעור; ביום 21.6.2021 הוגשו סיכומים מטעם המערערים, וביום 19.7.2021 הוגשו סיכומים מטעם הרשות. ביום 27.7.2021 הוגשו סיכומי תשובה מטעם המערערים.

תמצית טיעוני הצדדים

טיעוני המערערים

14. המערערים טוענים כי לאחר הדיון בערר המתינו למעלה משנה למתן פסק הדין, מבלי שיש לכך הסבר סביר. לטענתם, בנסיבות אלו, כאשר פסק הדין ניתן זמן כה רב לאחר הדיון, הרי שהימשכות ההליך גרמה לנזק נוסף העומד בפני עצמו. לדבריהם, ראוי היה שפסק דינו של בית הדין לעררים, יגלה התחשבות בעובדה שכנות הקשר שבין המערערים לא נבחנה מאז חודש מרץ 2018, ובמהלך כל התקופה מאז, המערערים שילבו ידיים, גייסו כסף, זמן ומאמצים במטרה להפוך את החלטת הדחייה. המערערים טוענים, כי בזמן זה, הזוגיות ביניהם העמיקה, כך שהם המשיכו להתגורר בדירתם המשותפת בבת ים, ולחיות את חייהם המשותפים יחד, אך ללא וודאות ויציבות לגבי מעמדה של המערערת.

15. עוד טוענים המערערים כי הקשר ביניהם כן ואמיתי, ועל כן שגה בית הדין לעררים עת לא התערב בהחלטת הרשות, בהיותה בלתי סבירה בעליל, ונימוקיה אינם מתיישבים האחד עם השני. עוד טוענים המערערים, כי הרושם העיקרי העולה מהחלטת הרשות, על רקע ההתנהלות שקדמה לה, הוא כי הרשות החליטה לדחות את בקשתם בכל מחיר, ללא תלות בנסיבות ובעובדות אשר הונחו לפניה.

עוד ציינו המערערים כי מחודש אוגוסט 2019 נמצאת המערערת בעיצומם של לימודי גיור אצל רבנית, ובכוותה לעמוד בקרוב מול בית הדין לגיור של גוש עציון ולהתגייר, כל זאת בכדי להתחתן עם המערער כדת משה וישראל, בהתאם לרצונם.

16. המערערים הסבו את תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד למסמכים עדכניים, ביניהם מכתבי תמיכה רבים מבני משפחתם וחבריהם, מכתב מהרב, פירוט תכתובות ושיחות ביניהם, חוזי שכירות דירה משותפים ממהלך השנים, חשבונות דירה רבים וכו', אשר תומכים בהצהרת בני הזוג על מרכז חייהם בישראל ובכנות קשרם הזוגי (נספחים מע/26-מע/35 לערעור). עוד טוענים המערערים כי הם קשרו גורלם זה בזו ולא ניתן להטיל ספק באינטימיות שביניהם, גם אם הרשות אינה מקבלת את סגנון מערכת היחסים שביניהם וכי זכותם לנהל חיי משפחה ותא משפחתי בארץ המערער נפגעת, עקב כך שהרשות מסרבת להכיר בקשר ביניהם.

17. עוד ציינו המערערים כי המערער סיים בהצלחה הליך בבית המשפט הקהילתי של מחוז תל אביב באוגוסט 2020, ושיתף פעולה באופן מלא עם תהליך השיקום (העתק מכתבה של העובדת הסוציאלית צורף כנספח מע/36, העתק תעודת הסיום מבית המשפט הקהילתי צורף כנספח מע/37).

18. המערערים מוסיפים וטוענים כי נפל פגם בהליך המינהלי באשר לאופן בו נערך הריאיון הראשון למערערים, שכן המערערים נשאלו שאלות אינטימיות שאין זה ממקומם של נציגי הרשות לשאול. כגון: האם המערערת בילתה את הלילה אצל המערער בדייט הראשון, האם ישנו באותו החדר או בנפרד וכו'. כמו כן, טוענים המערערים כי הריאיון לא תועד כנדרש וכי הפרוטוקול לא תורגם למערערת. עוד טוענים המערערים כי הסתירות הנטענות על ידי הרשות, לא פורטו בהחלטתה, וכי הרשות ביקרה את אופיו של הקשר הזוגי, מבלי להתייחס כלל לכך שהמערערים ענו באופן זהה על מרבית השאלות שנשאלו. בנוסף, טוענים המערערים כי הרשות הזכירה את העבר הפלילי של המערער, אולם לא ציינה איזה משקל, אם בכלל, ניתן לאמור ומדוע.

19. לטענת המערערים, שגה בית הדין לעררים עת לא נתן משקל לכך שהחלטת הרשות עניינה בכניסה להליך המדורג ולא במתן מעמד סופי בישראל. לטענתם, החלטת הדחייה האמורה, ניתנה על בקשתם לפתוח בהליך המדורג במסגרתו ניתנות אשרות שהייה זמניות, ולא מדובר בבקשה למעמד סופי. על כן, בהינתן עובדה זו, לרשות עומדות נקודות רבות לבחינת הקשר הזוגי לאורך ההליך המדורג. הרשות עורכת ראיונות ובחינות רבות לפי מומחיותה. לפיכך, טוענים המערערים, כי בשלב זה הנטל להוכחת הקשר הינו מופחת, ובהתאם לכך, היה על הרשות ועל בית הדין לעררים ליתן לכך ממשקל בנטל המוטל על המערערים להוכחת כנות זוגיותם. לטענת המערערים, בית הדין לעררים לא התייחס לכך, אלא להפך, החמיר את הנטל המוטל עליהם.

המערערים טוענים עוד לעניין זה כי בעוד שהחלטת הדחייה הראשונה נומקה בסתירות שעלו מהריאיון (אשר הופרכו בערר הפנימי ועל כן זומנו המערערים לריאיון נוסף) ובאי שיתוף של פרטים בסיסיים בין בני הזוג, החלטת הדחייה השנייה נומקה בנימוקים הפוכים וסותרים. כך, מחד נטען כנגד המערערים כי הם יודעים פרטים בסיסיים בלבד האחד על השנייה, ומאידך, כאשר סיפקו פירוט רב במענה לשאלה פתוחה, נטען כנגדם כי ניכר שתודרכו מראש. על כן, טוענים המערערים כי אין זה משנה מה ישיבו בריאיון, לבקשתם דין אחד והוא דחייה, כך שאםלא ישתפו מספיק פרטים, מסקנת הרשות תהא שהקשר אינו כן, ואם יפרטו פרטים רבים, יעלה הרושם כי תודרכו מבעוד מועד.

20. כמו כן, טוענים המערערים שלוש טענות נוספות ביחס להנמקת פסק דינו של בית הדין לעררים. ראשית, לטענתם, ככל שהתשובות תואמות, יש לזקוף עובדה זו לטובת המערערים ולא לרעתם. שנית, לטענתם, גם אם התכוננו המערערים לריאיון, עליו נודע להם מראש, הרי שאין בכך פסול ואין הדבר אומר שהתשובות אינן אמת. שלישית, לטענתם, אם רצתה הרשות לקבל תשובות קצרות ומדויקות, היה עליה לשאול שאלות ממוקדות, ולא שאלות פתוחות.

21. עוד טוענים המערערים כי שגה בית הדין לעררים עת אישר את קביעת המשיב כי בני הזוג "אינם יודעים מידע בסיסי אחד על השניה הנוגע לחיי היום יום". לדבריהם, הדוגמה עליה התבססה הרשות בקביעתה כי המערערים אינם יודעים מידע בסיסי, הינה פער זעום בין גרסאותיהם אשר לשעת חזרתו של המערער הביתה ערב קודם לכן, כאשר המערער ענה 19:45, ואילו המערערת השיבה שחזר הביתה בשעה 21:00. לטענת המערערים, מפרוטוקול הריאיון עולה שיש בגרסאותיהם יותר התאמה מפערים, וכי החלטת הרשות המתבססת על עניין זה הינה שגויה, קטנונית, בלתי סבירה ומעלה חשש כי הרשות "מחפשת" להכשילם. כך גם אשר למסקנת הרשות לפיה יש חוסר מעורבות זה בחייו של זו.

22. עוד טוענים המערערים כי הרשות ולאחריו בית הדין, העניקו משקל רב לפרמטרים שנקבע בפסיקה שאינם מהותיים, כגון הפרדה רכושית. לטענתם, הרשות "נתפסה" לסתירות שאין בהן ממש, והתעלמה מראיות התומכות בכנות הקשר. כמו כן, ציינו המערערים כי בסוף החלטת הדחייה של הרשות, ציין מנהל הלשכה כי ההחלטה מבוססת על התרשמות שלילית של המראיינות. ברם, חוות דעתן לא הגיעו לידי המערערים, חרף בקשתם, ועל כן המערערים עומדים על קבלת חוות דעת אלו.

23. בנוסף טוענים המערערים כי שגה בית הדין כאשר קבע כי לא חלה על הרשות חובה לבסס קביעתה גם על ראיות חיצוניות. המערערים צירפו לבקשתם לרשות מכתבים רבים מבני משפחה וחברים המעידים על הקשר שביניהם ועל מעורבותם בחייהם. ברם, לטענתם, הרשות התעלמה בהחלטתה מכל אלו, ובית הדין לעררים אישר פעולה זו.

24. עוד טוענים המערערים כי שגה בית הדין לעררים כאשר נתן לגיטימציה לביקורת הרשות על אופיו של הקשר הזוגי שבין המערערים. בהחלטת מנהל הלשכה, נקבע כי הם אינם מדברים זה עם זו במהלך היום, וכי המערער אינו משתף את המערערת בענייניו הפרטיים ובמה שעבר עליו במהלך היום. המערערים טוענים, כי מדובר בקביעה שגויה וציינו כי במהלך הריאיון פירטה המערערת פרטים רבים הנוגעים למערער, לסדר יומו ולעיסוקיו. שנית, לטענת המערערים, יש פרטים בחיי היום יום שהם זניחים, כך שאין סיבה להניח שכל אחד יחלוק אותם עם בן זוגו. שלישית, המערער טוען כי הוא אינו דברן גדול, כך גם העיד על עצמו שהוא כמעט ולא בקשר עם אימו ועם אחיו. רביעית, לטענת המערערים, המערער מעורה היטב בסדר יומה של המערערת, כך שיש לבחון את מערכת היחסים בכללותה. נוכח דברים אלה, טוענים המערערים כי קביעת בית הדין לעררים המאשרת את ביקורתה של הרשות בדבר אופיו הקשר הזוגי שבין המערערים, אינה יכולה לבסס החלטה סבירה בדבר כנות הקשר והיא מנוגדת במובהק לפסיקת בתי המשפט, ועל כן, בית הדין לעררים היה צריך להתערב בהחלטתה של הרשות בעניין זה.

25. המערערים טוענים כי לו הרשות הייתה פועלת מראש כנדרש, הם היו מצויים כעת בעיצומו של ההליך המדורג, כך שהמערערת הייתה מחזיקה באשרת ב/1 מזה למעלה משלוש שנים. על כן, מבקשים המערערים כי אם יתקבל הערעור, יש מקום להכניסם להליך המדורג תוך קיזוז התקופה מההחלטה הראשונה ועד היום. לחלופין, מתבקש ביטול פסק הדין והחלטת הרשות והשבת התיק לבחינה נוספת של הרשות, לרבות באמצעות קיום ריאיון זוגי נוסף (על אף שהמערערים סבורים שאין כל מקום לכך).

טיעוני הרשות

26. הרשות טוענת כי בית הדין לעררים הינו טריבונל מקצועי, בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עיסוקו, אשר לו הסמכות במרבית הנושאים הנוגעים לכניסה לישראל והשהייה בה. על כן, היקף ההתערבות השיפוטית והביקורת המינהלית אותה מפעיל בית המשפט לעניינים מנהליים, שעה שהוא דן בערעור מינהלי על החלטות בית הדין לעררים, הינו מסויג ומצומצם. עוד נטען, כי לא נפלה כל טעות בהחלטת בית הדין, ובוודאי לא כזו המצדיקה את התערבותו של בית המשפט הנכבד. לטענת הרשות, בית הדין ערך ביקורת שיפוטית במסגרת הערר שהובא בפניו, בחן היטב את ההליך, ואף נתן למערערים אפשרות להביא דברים באופן בלתי אמצעי בדיון שנערך בפניו.

27. עוד טוענת הרשות כי סיכויי הערעור בעניין שבנדון נמוכים. לטענתה, פסק דינו של בית הדין לעררים הוא פסק דין ראוי, שניתן לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים וניתנה בו התייחסות לכל טענות המערער. עוד נטען, כי בית הדין בחן באופן מעמיק את המסמכים וטיעוני הצדדים, ונתן לצדדים לשטוח את מלוא טענותיהם בדיון שהתקיים לפניו, והדבר הוביל למסקנה כי החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות.

28. הרשות ציינה כי המערערים צירפו לערעור מסמכים חדשים רבים, אשר לא עמדו בפניה ואף לא בפני בית הדין לעררים, שכן חלקם אף נכתבו לאחר מתן פסק דינו של בית הדין לעררים, לדוגמה: מכתב העובדת הסוציאלית מיום 21.12.2020. על כן, מתנגדת הרשות להגשת המסמכים במסגרת הערעור. לפי נוהל ידועים בציבור, לאחר שנדחית בקשה למעמד מכוח נוהל זה, תתאפשר הגשת בקשה חדשה אך לאחר תקופת צינון בת שנה. נוכח דברים אלה, טוענת הרשות כי לא ראוי שבית המשפט הנכבד הוא שייבחן לראשונה מסמכים אלה, ויחליף את שיקול דעת הרשות, שעה שעניינם נבחן על ידי בית הדין לעררים אשר הכריע כי אין מקום להתערבות בהחלטתה.

29. הרשות טוענת כי לאחר בחינת מכלול הנתונים שהובאו בפניה, לרבות הריאיונות שנערכו למערערים, נוצר הרושם כי הקשר הנטען ביניהם אינו קשר זוגי כן ואמיתי, המצדיק מתן מעמד בהתאם לנוהל ידועים בציבור. עוד טוענת הרשות כי במסגרת הריאיונות שנערכו למערערים, עלו סתירות וחוסרים, ובית הדין לעררים קיבל את עמדת הרשות בעניין זה. כך, הרשות עמדה על העובדה שהמערערת לא פגשה את בני משפחתו הקרובה של המערער, לרבות ילדיו הקטינים, אינה יודעת מה מצבו הכלכלי, לא זוכרת את שם אביו וכו'. בעניין היעדר הפגישה עם ילדי המערער, בסיכומי המערערים נטען כי "המערערת אינה יכולה להביא ילדים לעולם. עניין ילדיו של המערער מהווה תזכורת מתמדת וכואבת לכך". הרשות טוענת כי טענה זו לא עלתה בריאיונות, ואף בריאיון הראשון במענה לשאלה "מה התוכניות לעתיד?", השיבה המערערת כי השניים דיברו על ילדים.

30. כמו כן, טוענת הרשות כי מהראיונות עולה כי המערערים לא הרימו את הנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח כי מקיימים קשר זוגי כן ואמיתי המצדיק מתן מעמד מכוח הנוהל, שכן מדובר בנטל כבד אף יותר מזה המוטל על בני זוג נשואים. אלא שהמערערים הוכיחו לכל היותר כי מדובר בקשר של שותפים לדירה, קשר של נוחות בלבד, קשר תועלתני במטרה ברורה של המערערת לקבל מעמד לצורך כלכלת משפחתה בפיליפינים. בסיכומיה הוסיפה הרשות כי בריאיון שנערך עם המערערת, זו ציינה כי היא זקוקה לאשרת עבודה מאחר שיש לה משפחה בפיליפינים, בה עליה לתמוך כלכלית. עוד ציינה הרשות בסיכומיה, כי כנות הקשר של השניים נבחנה כמכלול, וכי החלטתה לא התבססה רק על נתון כזה או אחר, אלא על מכלול הנתונים, דוגמת סתירות מהותיות בראיונות, ממליצים וכן התרשמות מהתנהלות המערערים במהלך הראיונות.

31. אשר לסוגיית תדרוך המערערים, טוענת הרשות כי המערערים בחרו לפרט מאוד בנושאים בהם כלל לא התבקשו לפרט ואף לא נשאלו עליהם, ועל כן קבע בית הדין לעררים בפסק דינו (ראו סעיף 27 לפסק דינו) כי אין מדובר בטענות סותרות של הרשות, אלא בהתרשמות כוללת שהובילה למסקנה שאין מדובר בקשר כן המצדיק מעמד בישראל מכוח הנוהל הרלבנטי.

32. אשר לטענת המערערים להחיל את ההליך המדורג רטרואקטיבית, הרשות טוענת כי מדובר בטענה שאינה מתיישבת עם המציאות, שכן הערר הוגש בגין החלטות הרשות, אשר דחו את בקשת המערערים למעמד. אין בנכונותו של מנהל הלשכה לערוך ריאיון נוסף טרם קבלת ההחלטה, לעמוד לו לרועץ או להוות החלטה המקבלת את הערר הפנימי ומבטלת את החלטת האשרות כטענת המערערים.

33. אשר לטענות המערערים לפגיעה מהותית בזכות לחיי משפחה, ציינה הרשות כי זכותו של אזרח ישראלי לחיי משפחה, אינה זכות מוחלטת כי אם זכות יחסית, והלכה פסוקה היא, כי בן הזוג הזר אינו זכאי אוטומטית לאזרחות ישראלית מכוח קשרו הזוגי עם ישראלי.

הרשות טוענת כי חלוף הזמן לבדו אינו מצדיק מתן מעמד או בחינת בקשה שנסגרה עקב אי הוכחת כנות קשר בין המערערים. לטענת הרשות, מדובר היה בתקופה בה הייתה נבצרות הדיינים, התפרצות נגיף הקורונה בישראל, ואיתו סגרים ופגרות. עוד ציינה הרשות, כי כל אותה העת, "נהנתה" המערערת משהייה בארץ תחת צו שניתן על ידי בית הדין לעררים, כך שכלל לא נפגעה מהמצב, אלא להפך.

34. אשר לטענת המערערים לפיה נפל פגם מינהלי בהליך (כאמור, טענות לפיהן המערערים נשאלו שאלות אינטימיות, הריאיון הראשון לא תועד והפרוטוקול לא תורגם למערערת) - הרשות טוענת כי פרוטוקול הריאיון "נהנה" מחזקת תקינות המנהל, אשר לא נסתרה אף לשיטת בית הדין לעררים. לטענת הרשות, אין אינדיקציה לשאלות לא נאותות שנשאלו המערערים. כמו כן, לטענתם, הטענה לאי רישום תקין של הפרוטוקול אינה מתיישבת עם התשובות שנכתבו בפרוטוקול, ממנו עולה כי המערערים הבינו את שנשאלו והשיבו תשובות ענייניות ומפורטות, המערערים חתמו על הפרוטוקול וחזקה כי הבינו את תוכנו.

35. הרשות טוענת כי בהתאם לרישומיה, המערערת לא עזבה את הארץ כנדרש בהחלטת הרשות מיום 7.12.2017, החלטה אשר דחתה את בקשת המערערים והורתה למערערת לצאת מהארץ בתוך 30 ימים. משכך נטען כי יש להורות על דחיית הערעור, תוך חיוב המערערים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כדין.

דיון והכרעה

הבסיס הנורמטיבי

36. מי שאינם אזרחי ישראל או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, תוסדר כניסתם לארץ ושהייתם בה מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), והתקנות שהותקנו מכוחו. נהלי הכניסה והשהייה בארץ הם על פי רישיונות, ולשר הפנים ולשלוחיו מסור שיקול דעת רחב בעניין (ראו בג"ץ 2355/98 ישראל סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג (2) 728 (1999) (להלן: עניין סטמקה). תכליתו העיקרית של חוק הכניסה לישראל הינה לאפשר לרשות לקבוע מי רשאי לשהות בישראל ובאיזה מעמד. בענייננו, פנו המערערים לרשות על מנת להכיר להעניק למערערת אזרחות, מתוקף נוהל הכרה בבני זוג ידועים בציבור.

הנוהל הרלבנטי שמכוחו ביקשה המערערת מעמד, הינו נוהל ידועים בציבור - "נוהל מס' 5.2.0009 הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים לרבות בני אותו המין" (להלן כאמור: נוהל ידועים בציבור), אשר קובע הוראות בדבר הסדרת מעמדו של זר שהינו בן-זוג של אזרח ישראל או בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, כאשר בני הזוג הינם ידועים בציבור ואינם נשואים. הנוהל השני, שלא חל בענייננו, אך אזכירו למען השלמת התמונה, הוא "נוהל מס' 5.2.2008 - "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל הנישואין), נוהל לבחינת בקשה להתאזרחות, מכוח נישואין לבן זוג בעל אזרחות ישראלית. בהתאם להוראות נוהל זה תינתן אשרת ב/1 רק לאחר הצגת מלוא מסמכי הסף הנדרשים בנוהל (סעיף ג.2 לנוהל).

37. קיימים הבדלים בהליכי הבדיקה שבין שני הנהלים - נוהל בני זוג נשואים ונוהל ידועים בציבור, כאשר הנימוק לכך (כפי שנקבע בעע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן פ"ד סא(1) 211, 245 (2006), להלן: עניין אורן, פסקה 23 לפסק הדין), הינו כי:

"בעוד קשר של נישואין ניתן לזיהוי בקלות על פי אקט פורמאלי מכוֹנן, זיהויו של קשר של ידועים בציבור מחייב בחינה עובדתית של טיב ונסיבות הקשר, על מנת לקבוע האם מתקיימים תנאי הסף – הגמישים כשלעצמם – בדבר חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף". (הדגשה שלי – מ' א' ג')

בענייננו, המערערים אינם נשואים, אלא ידועים בציבור ועל כן נושאים בנטל הוכחה מוגבר, לצורך הכרה בזוגיותם ככזו המקנה למערערת מעמד מכוחה. לעניין זה נכונה גם טענת הרשות, לפיה נטל ההוכחה להראות כי אכן מדובר בקשר כן ואמיתי, רובץ על כתפיהם של הטוענים לכך, ולא עומדת לרשות כל חובה בדבר הוכחת היעדרו של קשר. ברם, יחד עם זאת, יש לזכור כי המערערים מצויים בשלב הכניסה להליך המדורג, במסגרתו ניתנות אשרות שהייה זמניות, ולא בשלב המעמד הסופי. לפי הנוהל, בשלב ראשוני זה, טרם הכניסה להליך המדורג, נערכת לבני הזוג בדיקה ראשונית של הראיות להוכחת מרכז החיים וכנות הקשר (ראו סעיף ד.6. לנוהל). על כן, יש מקום להפחית מנטל ההוכחה המוגבר, כאשר בבדיקה הראשונית עולה, ולו בספק, כי מדובר בקשר זוגי כן.

בטרם אבחן טענות הצדדים ואבדוק האם המערערים מקיימים זוגיות כנה ואמיתית, לכל הפחות כזו המצדיקה כניסה והמשך ההליך המדורג, אערוך סקירה קצרה על זכותו של המערער כאזרח ישראלי לחיי משפחה בארץ, ועל זכותם של המערערים לעצב זכות זו כרצונם.

זכותו של האזרח הישראלי לחיי משפחה בארצו

38. מעמדה החוקתי של הזכות לחיי משפחה, הכרוכה בזכות לכבוד האדם, הוכר פה אחד ע"י כלל שופטי ההרכב המורחב בבג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא (2) 202 (2006) (להלן: עניין עדאלה). כך גם בעניין סטמקה, בפסקה 73 לפסק דינו של כב' השופט (כתארו אז), לימים המשנה לנשיא מישאל חשין, פ"ד נג (2) 728, הכיר בית המשפט בזכותם של אזרחי המדינה לבחור להם את בני זוגם כרצונם, וקבע שחובתה של המדינה להגן על זכות זו, כאשר הדגש הוא על זכותו לחיי משפחה של האזרח הישראלי.

39. על הזכות לזוגיות וחיי משפחה עמדתי בהרחבה בפסק דיני בעמ"נ (מינהליים ת"א) 4789-12-16 יעל איזנברג נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 11.9.2019, להלן: עניין אייזנברג) וכן גם לאחרונה בפסק דיני עמ"נ (ת"א) 9613-08-20 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו 13.4.21, להלן: עניין פלוני), שם קבעתי כי:

"אין מתכונת אחת נכונה, ראויה, או נורמטיבית של זוגיות. כמילות השיר של גידי רוזנטל (בביצוע אריק איינשטיין): "האהבה פנים רבות לה" כך גם הזוגיות. אין זוגיות אחת שמי שאינם חיים לפיה, מוטלת ספק בזוגיותם, ובכנות הקשר ביניהם."

על כן קבעתי כי אין בהיעדרם של סממנים "קבועים", כגון הפרדה רכושית וכלכלית או היעדר חשבון בנק משותף על מנת להגיע למסקנה חלוטה לפיה אין מדובר בקשר כן ואמיתי.

כאמור, הרשות התרשמה לשלילה מכנות הקשר הזוגי של המערערים, שכן לטענתה, בשני הריאיונות שנערכו להם, נפלו סתירות שיש בהן כדי ללמד כי המערערים אינם זוג (ראו כאמור את פרוטוקול הריאיונות בנספחים ג', ו' לתגובת הרשות). בית הדין אישר את החלטת הרשות.

בחינת כנות הקשר בבית הדין

40. בפתח הדברים יש לעמוד על אופן בחינת השאלה של כנות בקשר בבית הדין, ולאחריה בבית המשפט. כך כתב בית הדין בהחלטתו לעניין זה (פסקה 24):

"בסופו של דבר נותרים פקידי המשיב, גם בתום שני ריאיונות שנערכו לעוררים, תחת הרושם כי לא מתקיים בעניינם של העוררים קשר זוגי כן ואמיתי. ודוק, בית הדין אינו יכול להיכנס בנעלי פקידי המשיב ולהתרשם בעצמו מאופיו של הקשר בין העוררים. זהו תפקידם של פקידי לשכת המשיב והם מבצעים אותו מדי יום ביומו, ביחס לזוגות רבים אחרים, המבקשים הסדרת מעמד בן הזוג הזר בישראל."

(הדגשה שלי – מ' א' ג')

אכן, תפקיד הרשות הוא לבחון את כנות הקשר בין בני הזוג, בהתבסס, בין היתר על ראינות שהיא עורכת, כמו גם על ראיות מנהליות נוספות (ביקורים, מכתבים והמלצות של הצדדים ועוד). בנוסף, בית הדין, כפי שציין, אינו יכול להתרשם בעצמו מהקשר. עם זאת, על בית הדין לבחון את התשתית העובדתית להחלטה המנהלית, כדי לבחון האם מדובר בהחלטה שהתקבלה על בסיס תשתית עובדתית כנדרש. לצורך כך אין מנוס מלבחון לעומק את התשתית העובדתית, שבמרכזה, במרבית המקרים, כמו גם במקרה שלפניי, הראיונות שנערכו למערערים לבחינת הקשר.

41. בערר, ובעקבות זאת בערעור התייחסו המערערים ל"סתירות" ולפרשנות שנתנה לדבריהם בראיונות, והבהירו את הדברים. בית הדין בפסק דינו, לאחר סקירת הרקע, טיעוני הצדדים, והבסיס הנורמטיבי, סוקר בית הדין את הסתירות עליהן עמדה הרשות, ואת פרשנותה, שהובילה להתרשמות בדבר אי כנות הקשר (סעיפים 23-18 לפסק הדין). בהתייחסות להסברי המערערים, מציין בית הדין כך: "גם אם מקבלים את הסברי העוררים נותרים עדיין פערים שלא ניתן להם הסבר מספק, כך למשל ביחס לתשובות שונות שניתנו בנוגע לרכישת טבעות נישואין, חוסר ידיעת פרטים אודות חלקים משמעותיים בקורות חייו של העורר ועוד ועוד". ובכן, כפי שאפרט להלן, בחינת הראיונות בכללותם מעלה כי המערערת מודעת לפרטי חייו של המערער, והפרט היחיד לו לא הייתה ערה, או שאותו לא ציינה (כיון שנשאלה שאלה פתוחה) הינו פרט שולי יחסית. כך גם באשר לסדר יומו של המערער, המערערת ידעה את כל הפרטים, שכן המערערים מבלים שעות רבות בבית ביחד, כיון שהמערערת אינה עובדת, והמערער עובד בעיקר בשעות אחר הצהרים, והפרט היחיד שלא ידעה לומר הוא לאן יצא המערער ביום שלפני הראיון בשעות הבוקר, כאשרה המערער ציין שיצא לסידורים קצרים.

42. בית הדין מתבסס על מומחיות הרשות ועובדיה בכל הנוגע להתרשמות מהקשר ואינו מפרט את טיעוני הרשות, לצדם הסברי המערערים, ובחינת הריאיון בנוגע לכל אחת מהטענות הללו. הפניה כללית לדברי הרשות, ללא בחינת הבסיס העובדתי, אינה מאפשרת, למעשה, למערערים, להראות לבית הדין כי ההתרשמות אינה מעוגנת באמור בראיונות. זאת ועוד, המערערים טענו טענות שונות לעניין אופן רישום הפרוטוקולים מהראיונות, ועל אף שבאת כוחם תמללה אף היא את הראיונות בזמן אמת, ועמדה על פערים משמעותיים בין מה שנאמר לפרוטוקול הריאיון שערכה הרשות, לא ציין בית הדין דבר בעניין זה. על כן, משטוענים המערערים כי ההחלטה אינה מבוססת על שנאמר בראיונות, על בית הדין לבחון את הראיונות עצמם, לרבות אופן עריכת הפרוטוקול, ולא להסתפק בהתרשמות הרשות לעניין זה.

לכך אפנה עתה.

הריאיונות שנערכו למערערים לצורך בחינת כנות הקשר הזוגי

43. במסגרת ההליכים נערכו למערערים שני ראיונות לבחינת כנות הקשר, בימים 4.12.2017 ו- 21.3.2018 (ראו פרוטוקול הראיונות שצורף בנספחים מע/7, מע/12 לערעור), אשר על ממצאיהם ביססה הרשות את החלטתה הסופית בדבר דחיית בקשתם של המערערים.

אפתח ואדגיש כי יש חשיבות לאופן סיכום הריאיון. ראשית, הראיונות כתובים בכתב יד, שפעמים קשה להבינו, וכך לעיתים יש קושי לעמוד על דברי המערערים. שנית, העמודים לא ממוספרים, וקשה למצוא לאיזה חלק בריאיון מפנה הרשות בבקשתה. שלישית, המערערת טענה כי ביקשו להחתים אותה על פרוטוקול כתוב בשפה העברית, שעה שאינה דוברת שפה זו.

לאור טענות המערערים באשר לשאלות שנשאלו בריאיון הראשון, ולטענתם לא נרשמו, ולאור הפערים בין הפרוטוקול שנערך ע"י המראיינת מטעם הרשות (להלן: פרוטוקול הרשות), לבין התמלול של הראיון שערכה ב"כ המערערים בראיון השני בזמן אמת, אני סבורה כי ראוי להקליט את הראיונות (בדומה לראיונות המקלט), שאז לא ניתן יהיה להעלות כל טענה בהקשר זה. אמנם, עומדת לרשות חזקת התקינות המנהלית, אך במקרה זה, התמלול שערכה ב"כ המערערים מעלה שגם אם בתום לב, ישנם פערים משמעותיים בין התמלולים, כאשר מפרוטוקול הרשות נשמטו פרטים חשובים, המבהירים חלק מהסתירות, ונותנים פרשנות שונה לדברי המערערים, דווקא כזו המעידה על כנות הקשר. מכל מקום, ככל שהרשות תבחר שלא לעשות כן, יש מקום לדון בטיעוני המבקשים לעניין זה. מכל מקום יש מקום להקליד את הפרוטוקולים, ולמצער למספרם (בהעדר מספור ההפניה תהיה לעימוד).

הריאיון הראשון

44. הריאיון הראשון נערך למערערים, כאשר לא היו מיוצגים, ועל כן הפרוטוקול היחיד הוא זה שנערך בידי הרשות. טרם בחינת טיעוני הרשות באשר לסתירות שנפלו, יש להציג את דברי המערערים בראיונות.

45. בראיון הראשון סיפר המערער על אביו, שגר בחיפה, ועמו יש למערער קשר טלפוני בלבד, ועל אמו, פאני, המתגוררת בניו יורק וגם עמה יש לו קשר טלפוני בלבד, כמו גם עם אחיו. שניים מאחיו חיים בחו"ל, והשלישי גר בירושלים, מנהל אורח חיים דתי ולו שבעה ילדים. המערער הדגיש כי הוא בקשר טלפוני ולא מאד קרוב עם קרוביו. אשר למסלול חייו (בעניין זה טענה הרשות לסתירות), ביקש המערער, בשאלה פתוחה "לספר על עצמך" וסיפר (בעמוד הראשון לריאיון) כי:

"בגיל 10 עברנו לארה"ב שם שהיתי עד 18 ואז הגעתי לארץ ועשיתי צבא כשנתיים, חייל בודד, ואז ביקשתי שחרור ומייד התחתנתי עם בחורה שעוד הייתה חיילת, מייד אחרי החתונה נסענו לניו יורק, ואחרי כ-8 חודשים היא החליטה לחזור לארץ ואז התגרשנו. ב-1993 הכרתי מישהי מתאילנד, ועברתי לגור איתה שם שלוש שנים. ב-1997 חזרתי לארץ ועבדתי כאן כנהג משאית. ב-1998 חזרתי לארצות הברית ל-13 שנה שהיתי שם עד שחזרתי ביולי 2009 לישראל".

עוד הוסיף וסיפר כי בשנת 2013 התחתן עם אישה שנייה ושלושה חודשים לאחר שנישאו נולדו לו תאומים, בן ובת, וכי התגרשו בשנת 2014 (העמוד השני לריאיון המערער).

46. כשנשאל על המערערת, גם כאן בשאלה פתוחה, מה ידוע לו עליה סיפר (העמודים השני והשלישי לראיון המערער) כי המערערת נולדה בפיליפינים ב-1976 יש לה אח ושתי אחיות. את שמה של אחת האחיות לא זכר המערער, ציין כי שמה של האחות השנייה אנליזה והאח שמו אלפרדו ג'וניור. עוד ידע לספר כי אביה, אלפרדו, מכונאי וחקלאי והוא ובנו עוסקים בגידולים חקלאיים למזון. עוד ידע לספר כי אמה של המערערת נפטרה מסרטן כארבע שנים קודם למועד הריאיון. המערער ידע לספר כי למערערת תארים בהנדסה, אך לא עבדה במקצועה זה, וכי הגיעה עשר שנים קודם לכן לעבוד בישראל כמטפלת. המערער נקב בשמות חברים של המערערת (בעמוד השלישי לריאיון). עוד ידע לספר כי המערערת רוקמת (עמוד רביעי לריאיון), וציין כי תחביבו שלו הוא בניית אתרים במחשב, כאשר היה בארה"ב זה היה תחום עיסוקו (שם).

אשר לקשר של המערערת עם בני משפחתו סיפר המערער כי המערערת שוחחה עם אביו, אך לא פגשה איש מבני משפחתו (מה שסביר לאור דבריו שלו, כי עם בני משפחתו יש לו עצמו רק קשר טלפוני). אשר לפגישה עם ילדיו, אמר המערער כי טרם פגשה אותם כיון ש: "לא, כרגע אני לא רוצה לבלבל אותם". בהתחשב בגילם הרך של הילדים בעת קיום הראיון (כבני 3 או 4), תשובה זו נראית סבירה ביותר. התשובה מתבהרת עוד בעקבות הריאיון השני.

המערער נשאל היכן המערערת קונה בגדים והשיב שדודתה בהונג קונג שולחת לה (העמוד הרביעי לריאיון המערער).

המערער נשאל מה מיוחד במערערת והשיב בין היתר: "מבשלת מעולה, נעימה, בעלת תקשורת טובה, וכמובן תקשורת באנגלית שזה חשוב לשנינו לתקשורת עמוקה ומאז שנפגשנו החיבור נעשה חזק ובאופן טבעי אנחנו אוהבים אחד את השני"" (בעמוד החמישי לראיון עם המערער). כשנשאל המערער: "מה היא מצאה בך" (שאלה שלטעמי לא היה ראוי שתישאל), השיב (שם): "היא אוהבת אותי, והתחברנו בצורה מאד מהירה ומעולם לא נפרדנו".

47. בראיון הראשון עם המערערת היא מאשרת שיש לה אב שחי עם אחיה בפיליפינים, ושאמה אכן נפטרה. כן אישרה שלמדה לימודי אדריכלות אך לא עבדה בתחום. כפי שציין המערער אישרה שלא הייתה נשואה ואין לה ילדים, וכי הגיעה לישראל עשר שנים קודם לכן לעבוד בסיעוד (העמוד הראשון לריאיון המערערת שגם הוא אינו ממוספר). המערערת אישרה כי תחביבה הוא ריקמה, וכן כי דודתה מהונג קונג שולחת לה בגדים. אדגיש כי מדובר בפרט לא שגרתי, שהמערער יודע על המערערת.

גם המערערת נשאלה איך היא יודעת שהמערער מתאים לה והשיבה (עמוד השני לראיון עמה): "אנחנו מדברים על הכל, הוא אדם טוב, מתחשב, אנחנו מבינים אחד את השני, הוא שונה מהאנשים שהכרתי."

גם נסיבות היכרותם פורט באופן זהה על ידי השנים (העמוד השני לריאיון המערער, העמוד השני לריאיון המערערת) הכירו באתר היכרויות ברשת, נפגשו, הלכו לדירתו, אכלו והלכו לטייל.

48. המערערת נשאלה מה היא יודעת על המערער, גם זאת כשאלה פתוחה, והשיבה כי עבר לגור בארה"ב כשהיה בן עשר, וחזר לישראל כשבע שנים קודם לריאיון. עוד ספרה כי אביו גר בחיפה וכי שוחחה עמו טלפונית, וכי אמו פאני חיה בארה"ב. היא ידע את שמותיהם של אחיו, וכן כי האח אבי דתי וגר בירושלים. עוד ידעה לומר שהמערער גרוש פעמיים וכי מהנישואין האחרונים נולדו לו תאומים, כבני שלוש או ארבע בעת עריכת הריאיון. המערערת סיפרה שהוא לא לקח אותה לראות את הילדים כי עד לאחרונה עבדה עדיין בסיעוד (העמוד השלישי לראיון המערערת). כן ידעה המערערת מה עיסוקו של המערער (מורה לאנגלית הנותן שיעורים פרטיים בבתים בשעות שונות – בעמוד השלישי לריאיון המערערת).

49. גם בנוגע לבילויים משותפים השיבו המערערים תשובה דומה – כי הם יוצאים פעם בשבוע למסעדה בשם עזרה (בריאיון השני נרשם עזרא) ביישוב אזור, שם המערער אוהב לאכול פרגית וצ'יפס (ריאיון המערער בעמ' הששי, ראיון המערערת בעמוד הרביעי). כך גם באשר למאכל האהוב על המערער: מאכלים פיליפיניים ואסדו (המערער הוסיף גם דג בורי חריף – העמוד הששי לריאיון המערער, העמוד הרביעי לריאיון המערערת).

אשר לאוכל מועדף, תשובתה של המערערת (בעמ' הרביעי לריאיון) הייתה: "אני אוהבת מה שיש, אין לי מאכל מיוחד". ואילו המערער ציין שהיא אוהבת לאכול "על האש". אין ספק שהמערערת אוהבת לאכול "על האש" כיון שהשניים יוצאים למסעדה מסוג זה בקביעות פעם בשבוע, ומדובר במסעדה שהמערערת אכלה בה קודם שהכירה את המערער, והיא זו שסיפרה למערער עליה. המערערת גם ידעה כי תחביבו של המערער הוא המחשב (שם).

50. מהריאיון עולה כי המערערים יודעים פרטים רבים זה על חייה של זו, לרבות פרטים שגרתיים פחות כמו על אח דתי החי בירושלים, או על דודה השולחת בגדים מהונג קונג, עיסוקים, תחביבים, אוכל מועדף, בילויים משותפים ועוד. למרות זאת, טענה הרשות כי נפלו סתירות רבות בגרסאות המערערים בשאלות: מה אכלו בבוקר הריאיון, מי שילם בעבור השכירות באותו החודש, אילו מתנות קנו האחד לשנייה, ומדוע לא פגשה המערערת את ילדי המערער.

אפרט לעניין זה.

51. אשר לסיבה בשלה לא פגשה המערערת את ילדי המערער - העובדה שהשניים נתנו סיבות שונות לכך שהמערערת לא פגשה את ילדיו של המערער (כשהוא ציין שאינו רוצה לבלבל אותם והיא ציינה שעבדה עד לעת האחרונה), היא אחת "הסתירות" המרכזיות עליהן עמדה הרשות. ב"כ המערערים טענה בערר כי כיון שהמערער פוגש את הילדים במרכז קשר, הוא אכן אינו רוצה לבלבל אותם בזמן המועט והקצוב שהוא מבלה איתם. כך קבע בעת הדין לעניין זה:

"העוררת לא נפגשה עם ילדיו של העורר. בהקשר זה מסבירה ב"כ העוררים כי העוקרר רואה את ילדיו במרכז קשר ואינו רוצה לבלבל אותם בזמן המועט שיש לו עמם. הסבר זה יכול בהחלט להניח את הדעת, אך הוא אינו נותן מענה לשאלה מדוע לא ידעה העוררת לפרט בראיון אודות מועד פגישתו האחרונה של העורר עם ילדיו (המתגוררים למיטב הידיעה ב**** כשהעוררים מתגוררים במרכז הארץ). בראיית המשיב יש גם בעניין זה כדי להצביע על היעדר מעורבות העוררת בחייו של העורר."

אני סבורה אחרת. אשר ל"סתירה", בעיני אין מדובר בסתירה כלל ועיקר. מדובר בילדים רכים (אז בני שלוש או ארבע), הגרים עם אמם. המערער טען כי לא רצה לבלבל אותם בשלב זה ועל כן לא לקח את המערערת לפגוש אותם. כיון שהמערער רגיש אליה, נימק זאת בעבודה שלה או שלו, ולכן השיבה המערערת כפי שהשיבה.

בנוגע לשאלה מדוע המערערת לא ידעה מתי המערער ביקר את ילדיו לאחרונה, יש לפנות דווקא לריאיון השני, ממנו עולה כי (מתמלול הריאיון השני בידי ב"כ המערערים), כי אם ילדיו מנהלת אורח חיים חרדי וכך מגדלת את ילדיה, ועל כן מסכימה שייפגש עמם רק במרכז קשר. המערער סיפר כי הביקורים במרכז הקשר קורעים את ליבו ומרחיקים אותו מילדיו. על כן, בהחלט סביר כי המערער לא ביקר את ילדיו (בראיון השני סיפר כי אשתו לשעבר "קרעה אותו ממשפחתו"), או שלאור הקשיים נמנע מלספר על כך למערערת (שעה שמדובר היה בראיונות שנערכו חודשים ספורים לאחר תחילת הקשר הרציני בין השניים.).

52. אשר לשאלה מה אכלו לארוחת בוקר, על אף, שהרשות טוענת כי מדובר בסתירה, המערער נשאל מתי אכלו יחד בפעם האחרונה והשיב "דונץ [כך זה נראה אך כאמור כתב היד לא לחלוטין ברור) ואתמול בלילה פיצה". המערער גם סיפר שבסיום עבודתו כשחזר בערב הביא פיצה (העמוד הששי לריאיון המערער). המערערת נשאלה "האם אכלתם אתמול יחד?" והשיבה: "כן, אכלנו פיצה הוא הביא הביתה... אתמול היינו יחד עד השעה 13:00, שתינו קפה בבוקר והוא אכל קורנפלקס עם חלב" (העמוד החמישי לריאיון המערערת). ובכן, נראה כי המערערת מתייחסת, בהתאם למה שנשאלה ליום שלפני הריאיון, ואילו המערער מתייחס ליום הראיון עצמו. שנית, כיון שתשובת המערער לא ברורה ולא ברור מה זה דונץ, לא ניתן לומר כי מדובר בסתירה, בוודאי לא כזו המעידה על טיב היחסים בין השניים.

53. הסתירה היחידה בדבריהם נוגעת לשאלה מי משלם את דמי השכירות, המערער השיב כי הוא משלם הכל וציין כי לווה מהמערערת סכום של 200-300 ₪, אך החזיר לה. מנגד, השיבה המערערת כי היא שילמה 740 ₪, והמערער שילם את היתרה. אמנם מדובר בסתירה, אך לא בסתירה מהותית, ודאי לא כזו המעלה ספק ממשי בכנות הקשר, וודאי לא לאור כלל הריאיון. ייתכן כי המערערת רצתה להפגין עצמאות כלכלית. מכל מקום, מדובר בריאיון ראשון ובתחילת ההליך המדורג, ואין מדובר בסתירה הנוגעת לליבת היחסים בין השניים. בנוסף, מהריאיון השני של המערערים עולה כי כיון שהמערערת אינה עובדת, נושא המערער בכלל ההוצאות.

54. הרשות טענה כי נפלה סתירה בנוגע למתנות, שכן המערער סיפר כי הוא קנה למערערת סט ריקמה, קנה טבעות חתונה וביום הולדתה יצאו לארוחת ערב, והיא השיבה שקונה לה דברים כמו אוכל, אך לא נתן לה מתנות. אולם, בריאיון השני כשהמערערת מספרת על עבודת הרקמה הגדולה עליה היא עובדת, היא מציינת כי היא עובדת על רקמה גדולה: "כבר 6 חודשים אני עובדת על זה. זו המתנה שד' קנה לי ליום ההולדת". היינו, גם לעניין זה אין סתירה. אשר לטבעות נישואין שהמערער קנה, לא ברור האם הן נשמרות לחתונה שמתכננים המערערים עם סיום הליך הגיור של המערערת, או אם הם כבר עונדים אותן. מכל מקום, בהחלט ייתכן כי כיון שנקנו שתי טבעות לשניהם, לא ראתה בכל המערערת מתנה עבורה.

55. עוד טענה הרשות בהתייחס לריאיון הראשון, כי המבקשת אינה מודעת למהלך חייו של המערער, וזאת כי סיפרה בריאיון, לדבריהם, ש"המערער נולד בישראל ומגיל 10 עד שנת 2009 שהה בארצות הברית", בעוד שהמערער סיפר שחזר לישראל "לצורך שירות צבאי". ראשית, יצוין כי המערערת לא נקבה בשנת 2009, אלא ציינה שהמערער "חזר לישראל לפני כ-7 שנים" (ראו נספח מע/7, עמ' 2 לריאיון המערערת, בשורה 4). המערער ציין כי חזר לארץ בגיל 18 וביצע שירות צבאי, כאשר לאחריו חזר לארצות הברית, שם שהה עד אמצע שנת 2009. איני מבינה מדוע הרשות בחרה לראות בכך כפער בידע שיש למערערת על בן זוגה. השניים נשאלו שאלה פתוחה לחלוטין, לספר כל אחד על עצמו ועל בן או בת הזוג. המערער בחר לפרט וציין גם את חזרתו לשירות הצבאי, ואילו המערערת לא ציינה שהוא שהה בארץ לצורך שירות צבאי, אלא ציינה את חזרתו האחרונה לארץ (לאחר שהות של קרוב לעשרים שנה נוספות בחו"ל לאחר השירות הצבאי). המערערת ידעה כי מרבית חייו חי המערער בחו"ל, לרבות את מועד חזרתו האחרונה לארץ, והגיל בו יצא מהארץ. כשמדובר בשאלות פתוחות והסיפור הכללי דומה, לא ניתן לטעון כי מידת פירוט שונה מהווה סתירה.

56. הרשות התמקדה עוד באמירת המערערת, שציינה כי היא רוצה לעבוד כדי לתמוך במשפחתה. עם זאת, המערערת הוסיפה וציינה, מייד לאחר מכן כי היא "רוצה להישאר במדינה יחד עם בן זוגי". המערערת אמנם רוצה לקבל אישור עבודה כדי לסייע למשפחתה בפיליפינים, אך אין בעניין זה כדי לגרוע מהעובדה שהיא רוצה להישאר בארץ כדי לקיים קשר זוגי עם המערער.

57. עוד ביקרה הרשות את סגנון הזוגיות, ובחרה להדגיש את העובדה שהמערער ציין כי הוא לא מדבר עם המערערת במהלך היום, וכי הוא חוזר אליה רק לאחר שעות ארוכות. אולם, כפי שעולה מהראיונות המערערים מבלים את הבקרים ביחד בבית, כאשר המערער עובד בשעות אחר הצהרים, ומשוחחים בערב כשהמערער חוזר מעבודתו (ראו פירוט על כך בריאיון השני). בנוסף, המערער הסביר זאת בהיותו עסוק במהלך שעות עבודתו. יש לזכור כי מדובר במורה הנותן שיעורים פרטיים ולא יכול לנהל שיחות כאשר הוא מלמד. הרשות לא ציינה שהמערערים מבלים יחד בבקרים לפני שהמערער יוצא לעבודתו, משוחחים ביניהם, ואף יוצאים לפחות פעם בשבוע לבילוי משותף. איני סבורה כי העובדה שהם אינם משוחחים טלפונית במהלך שעות עבודתו של המערער, ובהינתן אופי העבודה, היא אינדיקציה כלשהי לכנות הקשר.

58. זאת ועוד, בריאיון זה נשאלו המערערים שאלות שמוטב היה לרשות לולא היו נשאלות. כך, המערער נשאל "מה היא מצאה בך?", "מה מיוחד בה? איך אתה יודע שהיא מתאימה לך?", "האם אתם מתווכחים לפעמים?" (ראו עמ' 4 לריאיון המערער). באופן דומה, המערערת נשאלה "איך את יודעת שהוא מתאים לך?". בית הדין התייחס לכך באופן כללי בפסק דינו משקבע (בפסקה 25):

"איני מקבלת את טענת העוררים לפיה המשיב [הרשות] אינו מוסמך לבקר את טיב הקשר שבין העוררים. משעה שהבקשה ליתן לעוררת רישיון ישיבה מבוססת על קיומו של קשר זוגי ומוגשת דרך נוהל ידועים בציבור, מותר למשיב לבחון פרטים הנוגעים לקשר, כולל פרטים אישיים הנוגעים לחיי היומיום של העוררים ולקשר הזוגי ביניהם"

עם זאת בית הדין לא העמד על טענות המערערים לפיהן נשאלו, בריאיון הראשון, שאלה שלא נרשמה – האם קיימו יחסי מין בפגישה הראשונה, שאלה שאם נשאלה, ודאי שלא הייתה אמורה להישאל, כיון שאינה מעידה דבר על כנות הקשר. כמו גם לגבי שאלות שנרשמו (בראיון השני כיון שאס נכחה בראיון ב"כ המערערים) כמו השאלות שפורטו לעיל. אין מדובר בשאלות הנוגעות לחיי היומיום כפי שציין בית הדין. מדובר בשאלות אינטימיות ורגישות, שאין זה ממקומה של הרשות לשאול. יתרה מכך, אין בתשובות לשאלות אלו כדי לעזור לבחינת הקשר, שכן אין להן תשובה אחת נכונה. כך, כל איש.ה מתאים.ה לעצמו בן.ת זוג לפי פרמטרים שונים. מכל מקום, אני סבורה שדווקא במענה לשאלות שצוטטו לעיל, ענו המערערים והבהירו כי הם אכן בקשר זוגי טוב.

59. עוד עמדה הרשות על היעדר שיתוף כלכלי בין השניים. בית הדין לעררים נתן גם הוא משקל להיעדר השיתוף הכלכלי של המערערים (סעיף 22 לפסק דינו). בית הדין ציין אמנם כי קיומם של חשבונות נפרדים אינו מעיד בהכרח כי אין מדובר בקשר כן ואמיתי, אך הוסיף:

"אלא שלהתרשמות פקידי המשיב [הרשות] היעדר שיתוף כלכלי מתבטא בעניינם של העוררים גם בחוסר ידיעה מצד העוררת בנוגע למצבו הכלכלי של העורר ולהוצאות שונות שלדברי העורר יועדו למשק הבית המשותף"

ובכן, גם בעניין זה בחינת הריאיון, מעלה שאין להתרשמות זו בסיס בתשובות המערערים. המערער מציין כי הוא משלם דמי שכירות בגובה 1,600 שקלים לחודש, וכך גם המערערת (בעמוד השני לראיון הראשון עם המערער, בעמוד ... המערער נשאל (בעמוד הרביעי לריאיון הראשון)" "האם [המערערת] יודעת מה מצבך הכלכלי ומשיב: "יודע [כך במקור] שאני מרוויח, היא יודעת מה המצב שלך [כך במקור] בבנק." כלומר מהתשובה לא ברור כלל ועיקר למה התכוון המערער, אך נראה כי התכוון לענות בחיוב, היינו, שהמערערת יודעת מה מצבו. בעמוד הששי נשאל המערער האם יש לו רכוש והשיב: "לא. רק קטנוע ששווה 10,000 ₪". אמנם בתשובה לשאלה: "האם את יודעת מה מצבו הכלכלי?" (בעמוד הרביעי לריאיון הראשון עמה), משיבה המערערת בשלילה. אולם מייד לאחר מכן היא נשאלת "האם יש לו רכוש" ומשיבה: "לא. יש לו אופנוע". בנוסף, כפי שעולה מהריאיון השני (על כך להלן), היא יודעת בדיוק מה הכנסותיו מהוראה.

הרשות גם אינה מציינת את הצד השני של המשוואה, כי המערער יודע היטב את מצבה הכלכלי של המערערת. המערער נשאל לעניין זה: "האם אתה יודע מה מצבה הכלכלי?" (בעמוד הרביעי לריאיון הראשון עמו) והשיב: "כן. יש לה חשבון בבנק לאומי עם 2,700 ₪ שם. היא קיבלה כסף מהמעביד והלוותה לחברות שלה כ-(לא ברור אם 1,000 או 10,000) ₪." המערערת נשאלה שאלה אחרת: "כשעבדת, מה עשית עם הכסף שלך?" (בעמוד הראשון לראיון הראשון עמה) ומשיבה: "שלחתי בהתחלה לאמא ואח"כ לאבא. והשאר בשבילי. פתחתי חשבון בבנק לאומי, ושם שמתי את הכסף, עכשיו המצב הכספי של +2,000".

60. נקבע זה מכבר כי אין בהפרדה כלכלית ורכושית כדי להעיד על כנות וטיב הקשר שבין בני הזוג (ראו עניין אורן, בעמ' 224). אני סבורה כי בשלה העת שהרשות (כמו גם בית הדין), תכיר במציאות הרווחת היום, בה אנשים שונים מעצבים את חיי משפחתם בדרכים שונות, ואין דרך אחת נכונה לקשר זוגי אמיתי. כך, יהיו בני זוג אשר יבחרו לנהל זוגיות תוך הפרדה כלכלית מוחלטת, או בתדירות קטנה של שיחות במהלך יום העבודה.

הריאיון השני

61. הריאיון השני נערך בנוכחות ב"כ המערערים, עו"ד לורן כזום-פרנס, שאף תמללה את הריאיון בזמן אמת. היינו, יש שני תמלולים מהריאיון עם דניאל באותו מועד. הראשון, פרוטוקול הריאיון כפי שצורף על ידי הרשות ונכתב על ידי המראיינת בעת הריאיון (צורף כמע/12 לערעור) והשני, תמלול הריאיון בזמן אמת בידי ב"כ המערערים שנכחה בראיונות עמם (צורף כמע/13 לערעור). פרוטוקול הרשות מתומצת בהרבה, וחלק מהפרטים המופיעים במע/13, לא מופיעים במע/12. מדובר בדברים מהם ניתן ללמוד על לשונם של המערערים (יותר על לשונו של המערער, שכן דבריה של המערערת תורגמו), ובדברים המעידים על כנות הקשר. נראה כי המראיינת מטעם הרשות, רשמה את עיקרי הדברים, את "העובדות היבשות", בעוד שבאת כוח המערער, תימללה את הראיון כפי שנערך. הפערים בין הראיונות, והעובדה שהראיונות אינם מוקלטים, ולא ניתן לבחון את שנאמר, מחייבת לבחון היטב את טיעוני הרשות, גם לאור התמלול, שכן, כאשר בוחנים את התשובות המלאות במע/13, התמונה מתבהרת. על כן אין לי אלא לחזור על המלצתי בדבר הקלטת הראיונות, להימנע מפערים בין טיעוני הצדדים לעניין שאלות שנשאלו ולא נרשמו, או תשובות שניתנו ולא נרשמו במלואן. אני בטוחה כי המראיינת עשתה את המיטב לרשום את מירב הפרטים, אולם יש קושי לראיין ולרשום תשובות מלאות, בעיקר בריאיון עם המערער שנערך בעברית, ואז אין את פער הזמן של התרגום המאפשר אולי רישום תשובות מלאות יותר (אפנה להלן לריאיון אשר מדובר בראיון הרשות, ולתמלול, כאשר מדובר בתמלול אותו ראיון בידי ב"כ המערערים).

גם הריאיון השני תועד בכתב יד (הפעם עם מספור), ובחלק מהריאיון מופיע כמעין סיכום ולא כשאלות ותשובות, כך שקשה לדעת כיצד בדיוק התנהל הריאיון. לאחר דברים אלו אפנה גם עתה תחילה לדברי המערערים בראיון, ולאחר מכן לסתירות הנטענות על ידי הרשות.

62. גם בראיון השני חזרו המערערים על אותו תיאור של היכרותם (עמ' 1 לראיון המערערת, עמ' 2 לריאיון המערער). שניהם סיפרו כי ערכו חוזה משותף לדירה (עמ' 1 לראיון המערערת, עמ' 2 לראיון המערער). השניים תיארו את עבודות הריקמה שרוקמת המערערת. כן השיבו כי המערערת אינה עובדת, רוקמת, מטפלת בבית, ומדברת עם בני משפחתה (עמ' 2 לראיון המערערת, עמ' 4 לריאיון המערער). המערערת סיפרה כי היא רוקמת כרגע תמונה גדולה של גן עם עצים וחוף (עמ' 2 לפרוטוקול הריאיון עמה, עמ' 2 לראיון המערער). בעמ' 7 לריאיון המערער הוא פירט לגבי התמונה שברקמה).

63. המערערת ביקשה לתאר את מעשיהם של המערערים ביום שקדם לריאיון והשיבה כי קמו ביחד בסביבות 07:00, שתו קפה שהכין המערער. המערערת פירטה כי היא שותה קפה ג'יקובס בלי חלב ומוסיפה שתי כפיות סוכר, וכי המערער שותה קפה טייסטרס צ'ויס עם סוכר עם 2 סוכרזית ואכלו קרקרים. לאחר מכן המערער ניגש למחשב. בצהרים אכלו, המערער את שאריות השקשוקה עם לחם והיא אכלה סלט לאחר שהוא יצא לעבודה. המערערת ממשיכה ומספרת שהמערער יצא לעבודה בסביבות השעה 15:00 וחזר בסביבות השעה 21:00, וכשהוא הגיע הוא הביא פיצה אותה אכלו ביחד, ולאחר מכן התקלחו והלכו לישון בסביבות 23:00 (עמודים 3-2 לריאיון המערערת).

המערער השיב כי באופן כללי הוא עובד על המחשב בבקרים, בונה אתר ומתכנן לעשות עם זה משהו (עמ' 4 לריאיון המערער). בהמשך התבקש המערער לתאר את יום האתמול והשיב כי הוא קם ראשון ב-7:00, אכלו קרקרים לארוחת בוקר לצד הקפה. סיפר גם הוא כי הוא מכין קפה, כמו גם את סוגי הקפה המועדפים. סיפר כי יצא לעשות כמה סידורים וכשחזר אכל את שאריות השקשוקה, והיא לא אכלה איתו כי דיברה בטלפון. לאחר מכן יצא ללמד (ולכן כשנשאל לא ידע להשיב מה אכלה. ציין כי לא אכל איתה ארוחת צהרים). לדבריו חזר בסביבות 19:45, ואז חזר הביתה עם פיצה (עמ' 5 לריאיון המערער). גם המערער סיפר שהלכו לישון בסביבות 23:00 (עמ' 6 לריאיון המערער). המערער ידע לספר כי המערערת לא אוהבת לאכול קורנפלקס עם חלב, אך הוא אוהב לאכול זאת (עמ' 6 לריאיון המערער).

64. המערערים סיפרו כי המערער הכיר את חברותיה של המערערת, נפגש עמן ואף ידע את שמותיהן (עמ' 2 לראיון המערערת, עמ' 6 לריאיון המערער). המערער הוסיף, והרשות הדגישה זאת כסממן לאי כנות הקשר כי "עכשיו אני לא הולך. אני לא מתחבר לדברים האלה. אני מחפש אישה שתהיה לידי ולא קבוצה של פיליפינים". לא ברור מדוע העובדה שהמערער אינו מתחבר לחברותיה של המערערת, מארץ אחרת, הדוברות ביניהן שפה שונה, מעיד באופן כלשהו על אי כנות הקשר, מה גם שהמערער העיד על עצמו (בריאיון הראשון) כי אין לו חברים, ואינו אוהב בילויים מסוג זה כלל ועיקר.

65. המערערת נשאלה מה היא אוהבת לאכול, והפעם השיבה "סושי" (כזכור, בריאיון הראשון אמרה שאין לה מאכל מועדף, וציינה עוד כי היא עובדת לאכול במסעדה "על האש"). אז נשאלה אם המערער אוהב סושי והשיבה בשלילה, והוסיפה כי המערער אוהב מאכל פיליפיני בשם "אדובו", מאכל שהשניים נוהגים לאכול בימי ששי בערב. המערערת נשאלה האם הם אוכלים במסעדה, וחזרה על תשובתו של המערער מהריאיון הראשון כי הם אוכלים במסעדת על האש בשם עזרא [בראיון הראשון נכתב עזרה] ביישוב אזור, שם הם אוכלים פעם בשבוע ולפעמים פעם בחודש (עמ' 4 לראיון המערערת). גם המערער חזר על הדברים בראיון עמו (עמ' 4 לריאיון המערער). המערערת סיפרה, כפי שסיפר המערער בריאיון הראשון כי היא אוהבת לאכול "על האש" בעיקר פרגיות וכבד (שם). המערער הוסיף כי המערערת היא שהכירה לו את אותה מסעדה וכשנשאל מה היא אוהבת לאכול השיב פרגיות, ציפס קולה וכבד, וכי הוא אוהב לאכול במקום פרגיות ציפס וחריף (עמ' 4 לריאיון המערער).

המערערת נשאלה מה בישלה ביום הקודם והשיבה: "מרק עם גרונות ואטריות וקישואים" (עמ' 4 לריאיון המערערת) והמערער השיב תשובה זהה: ""מרק עם גרונות ואטריות" (עמ' 4 לראיון המערער). עוד נשאלה מה אינה אוהבת לאכול והשיבה: "אני לא שותה חלב, לא אוהבת דגנים." (שם).

66. בראיון השני המערערת חזרה וסיפרה על משפחתו של המערער, אותם פרטים שעלו גם בריאיון הראשון, והוסיפה כי אמו אמורה להגיע לישראל כעבור מספר חודשים. המערער גם הוא ציין עובדה זו והוסיף כי הם מתכננים שתכיר את אמו "סוף סוף" (עמ' 5 לראיון המערערת, עמ' 7 לריאיון המערער). המערערת נשאלה האם קנו משהו לבית ביחד והשיבה כי קנו טוסטר אובן, וכי המערער קנה כירה חשמלית, שאינה יודעת את מחירה. עוד סיפרה המערערת כי המערער נותן שיעורים פרטיים באנגלית, שנמשכים לפעמים שעה ולפעמים שעה וחצי, תמורת 100 שקלים לשעה (עמ' 5 לפרוטוקול). המערערת ידעה לספר כי למערער תאומים החיים עם אמם בדימונה, וכי המערער מבקרם מפעם לפעם. (שם). המערער במענה לשאלות דומות סיפר כי הוא עובד במתן שיעורים פרטיים באנגלית בבתי תלמידיו. המערער אמר שעבור שיעור של שעה משלמים 100 שקלים, ועבור שיעור של שעה וחצי 145 שקלים (עמ' 1 לריאיון). עוד סיפר כשנשאל האם קנו משהו לבית ביחד וסיפר שקנו ארון בגדים שבועיים קודם למועד הריאיון (עמ' 3 לפרוטוקול).

67. המערער התבקש בתחילת הריאיון לספר על עצמו, וחזר על מהלך חייו כמו בריאיון הראשון. בנוגע לילדיו, סיפר כי הם חיים בדימונה עם אמם, כי הוא משלם מזונות עבורם וכי הוא מתראה עמם במרכז קשר. המערער על פי פרוטוקול ריאיון הרשות לא נשאל מתי ביקר אותם או נפגש עמם בפעם האחרונה. שאלה כזו מופיעה אמנם בתמלול אך התשובה לה נשמטה.

כעת אעמוד על פערים בתשובות בין ראיון הרשות לתמלול, פערים המסבירים חלק מהסתירות או פערי המידע עליהם עומדת הרשות.

68. אשר לפגישות עם הילדים:

המערער נשאל אם הוא גרוש פעמיים. בתמלול (מע/13, בעמוד הראשון) נרשמה תשובתו כך:

"כן. פעם ראשונה התגרשתי באמריקה, התחתנו מתוך שטות בגיל 20. נישואין שניים היו כדרך הדת. התחתנתי פה בבני ברק (הנישואין הראשונים היו בחיפה). נולדו לנו תאומים בן ובת, היא פשוט דפקה אותי וגרמה לי לאבד את המשפחה והילדים. היא חרדית והם גדלים כחרדים אז כבר אין כל כך קשר איתם. הם בני 3. כרגע היא לא נותנת לי לקחת אותם מעבר למרכז קשר בדימונה..."

בריאיון הרשות מע/12 נכתב אחרת:

"אני גרוש פעמיים. פעם אחת התגרשתי באמריקה. לא הייתה התאמה בינינו. נישואין שניים לפי הדת בישראל. נולדו לנו תאומים בן ובת. הם בני 3. הם נמצאים עם האמא בדימונה. משלם מזונות. הם מתראים במרכז קשר".

בהמשך התמלול מע/13 מופיע קטע שלם שנשמט מריאיון הרשות ממע/12 (בעמוד הראשון למע/13 שאינו ממוספר):

"ש. חוזרת לילדים. מה זה מרכז קשר?

ת. ההורה שלא גר עם הילדים נפגש שם באותו חדר עם הילדים. זה לא דרך לגדל ילדים. זה שובר את הלב.

ש. מתי ראית אותם פעם אחרונה.

ת. [התשובה חסרה. כנראה לא מופיעה בסריקה].

כל התיאור של הילדים שהפכו לחרדים ובשל כך נאלץ המערער להיפגש עמם במרכז קשר ומאבד את הקשר עמם אינו מופיע בפרוטוקול הרשות. ואז הרשות מדברת על סתירות בנוגע לשאלה מדוע לא לקח המערער את המערערת עמו לראות את ילדיו? כשהוא עצמו פחות בקשר עמם כי הם גדלים כחרדים ואמם מאפשרת לו לראותם רק במרכז קשר? מכאן ברור שתשובות המערערת כי אינה יודעת מתי הוא מתראה עם ילדיו ברורות וכנות, בניגוד גמור לטענת הרשות.

69. אשר לפגישה ביניהם - השוני וההשמטות בין שני הפרוטוקולים ממשיך. כך למשל נשאל המערער בעמ' 2 לתמלול מע/13: "כמה זמן לקח לך לפגוש אותה מאז שהתחלתם לדבר" [המערער הבהיר שהכירו באתר והתחילו לדבר טלפונית]. המערער השיב: "כמה ימים. כשזה מתאים לא מחכים יותר מדי". ואילו בעמ' 2 לראיון הרשות מע/12 השאלה היא: "כמה זמן לקח לך לפגוש אותה עד שנפגשתם" והתשובה: "כמה ימים". דווקא הסיפא במשפט במע/13, "כשזה מתאים לא מחכים יותר מדי." משפט היכול להעיד על כנות הקשר, נשמט מפרוטוקול הרשות.

המערער ממשיך ומתאר מה קורה לאחר הפגישה הראשונה. זה התאור בתמלול מע/13 בעמוד השני:

"ממשיכים לדבר בטלפון ואני רואה שיש בה הרבה כנות ושהיא מחפשת שותף לחיים וזה מה שתמיד חיפשתי מישהי להתקדם הלאה. תמיד עם ישראליות זה נקטע. אני לא רוצה להיות לבד. לא רציתי פיליפינית אבל זה עדיף על כלום"

התיאור בעמ 2 לריאיון הרשות מע/12 שונה, ונשמטה ממנו הסיומת:

"המשכנו את הקשר בטלפון ומיד אני רואה שיש בה הרבה כנות ומנסה למצוא שותף לחיים וזה מה שחיפשתי. כל ישראלית שמצאתי, כל פעם היה משהו שגרם לה להפסיק. אני לא רוצה להיות לבד".

מריאיון הרשות מע/12 הושמטו הקטעים בהם המערער מציין שתמיד חיפש מישהי להתקדם הלאה, להקים איתה משפחה, ומכיון שלא הצליח עם בחורות ישראליות וכיון שאינו רוצה להישאר לבד, יצר קשר זוגי עם אישה פיליפינית. דווקא דברים אלו, שניכר שיוצאים מהלב, מעידים על כנות הקשר, אינם מופיעים בפרוטוקול הרשות, מע/12.

בתמלול מע/13 ממשיך המערער ונשאל ומתאר את התפתחות מערכת היחסים, קטע שנשמט כולו מראיון הרשות מע/12:

"ש. מתי הייתה הפעם הראשונה

ת. 16.6.17. דיברנו מ-13.6.17. מאז זה מתקדם בחיים משותפים"

70. המגורים המשותפים - בהמשך שוב נשמטים פרטים חשובים מפרוטוקול הרשות. בתמלול מע/13 ממשיך המערער ונשאל ממתי הוא והמערערת גרים יחד ומשיב: "ב-1.8.17 עשינו חוזה בדירה שאני שוכר. ביקשתי מבעל הבית שיכניס לחוזה". לעומת זאת על פי ריאיון הרשות מע/12 בתשובה לאותה שאלה עונה המערער: "כן. מ-1.8.17. עשינו חוזה משותף". גם כאן, התשובה בתמלול מע/13 מפורטת יותר ומעידה על כנות הקשר. המערערים מתגוררים יחד בדירה שהמערער שכר קודם לבדו, כשהחוזה היה על שמו. הוא טרח וביקש מבעל הבית לצרף את המערערת לחוזה. בפרוטוקול הרשות נרשמה רק העובדה שהחוזה הוא משותף.

71. תיאור המערערת - גם תיאורו של המערער את המערערת מקוצץ בין התמלול מע/13 לראיון הרשות מע/12, בשני המקרים מתבקש המערער לתאר את המערערת. וכך הוא מתאר אותה בתמלול מע/13:

"אישה דואגת, כנה ובאמת אין לי מילה אחת לא טובה להגיד עליה. דואגת למשפחה שלה ולחברים שלה. היא דואגת לי\, היא מנקה, מבשלת, תופרת, רקמה שיהיה לנו תמונות יפות לבית אף פעם לא מתלוננת. לא בבוקר ולא בלילה ואם אני מתלונן היא בשקט עד שאני אסיים. איפה אפשר למצוא כזה דבר? אני מרוצה מאד ורוצה להפוך אותה ליהודיה והיא רוצה."

ובראיון הרשות מע/12:

"אישה דואגת וכנה. דואגת למשפחה ולחברים ודואגת לי כמובן, מנקה את הבית, מבשלת, תופרת, עושה רקמה שיהיה לנו תמונות יפות לבית. היא אף פעם לא מתלוננת. לא בבוקר ולא בלילה ואם אני מתלונן היא בשקט עד שאני אסיים. אני מרוצה מאד ובתקווה להפוך אותה ליהודיה והיא מוכנה.".

72. האוכל המועדף - בתמלול מע/13 נשאל המערער "מה המערערת אוהבת מאוד מאוד" זו תשובתו (בעמ' 5): "לא זכור לי לגמרי. על האש היא אוהבת מאד"

והנה אותו חלק בראיון הרשות מע/12. המערער נשאל: "יש משהו שהיא אוהבת מאד לאכול" ומשיב "על האש". התשובה המפורטת יותר במע/13 מביאה לכך שאין סתירה בין דברי המערערים, שכן המערערת אמרה בריאיון הראשון שאין דברים מיוחדים שהיא אוהבת לאכול, ובריאיון השני מציינת סושי, וכן מציינת את המסעדה בה הם אוכלים על האש. גם המערער אינו סבור כי יש משהו מיוחד שהיא אוהבת לאכול, אך מציין כי היא אוהבת לאכול "על האש". לעומת זאת כשהתשובות חתוכות וחדות "סושי" לעומת "על האש", יכולה הרשות לטעון לסתירה שאינה קיימת.

73. השיחות בין המערערים - הרשות שמה דגש על כך שהמערער, כך לפי פרוטוקול הרשות, אמר שאינם מדברים ביניהם כסממן לאי כנות הקשר. ובכן גם כאן קיים פער. בתמלול מע/13, ללא שאלה מקדימה ולאחר שנשאל אם המערערת יצאה מהבית יום לפני הריאיון, והשיב בשלילה, הוסיף: "אנחנו מדברים מה שצריך. לא תמיד מתעניין, שואל איך מרגישה". ובפרוטוקול הרשות: "שנינו מדברים את מה שצריך בלי לפטפט הרבה". בתשובה הראשונה המפורטת מעיד המערער כי הוא מתעניין בשלומה של המערערת, משפט שנשמט מפרוטוקול הרשות. בנוסף, עולה מחלקים אחרים בריאיון, כפי שאפרט, כי השניים משוחחים ביניהם, וכי שניהם מייחסים לכך חשיבות.

פערים דומים קיימים גם בריאיון המערערת (אם כי יש פחות פערים, כנראה בשל התרגום שאיפשר למראיינת לרשום תשובות מלאות יותר). אשר לשיחות בין המערערים (על כך שמה הרשות דגש) בראיון עם המערערת בתמלול מע/13, נשאלה המערערת מה עשה המערער כשיצא מהבית יום קודם לראיון והשיבה (בעמ' 3):

"לא שאלת איפה היה?

ת. לא.

ש. אתם לא מדברים בערב? מספרים אחד לשני?

ת. כן אבל לא תמיד שואלת לאן הוא הולך. הוא סיפר על האדם שלימד אבל לא איפה. לא שאלתי לאן הלך הבוקר."

ואילו בראיון הרשות (מע/12, סוף עמוד 4 ותחילת עמ' 5):

"ש. הוא [המערער] אמר לנו שהוא יצא אתמול בבוקר, לאן הוא יצא?

ת. לא יודעת, לא זוכרת, לא שאלתי."

שוב, דווקא הקטע על שיחה בערב, בה המערער מספר לה על חוויות היום, שיחה שמעידה אולי יותר מכל על כנות הקשר, נשמטה מראיון הרשות. בנוסף, בראיון הראשון (בעמוד השני) כשנשאלה המערערת איך היא יודעת שהמערער מתאים לה השיבה בין היתר: "אנחנו מדברים על הכל". והוסיפה (בעמוד הרביעי לראיון הראשון)כשנשאלה האם יש משהו מיוחד שהיא יודעת על המערער: "הוא יודע איך לרגש אותי". המערער מצידו ציין כי חשובה לו האנגלית שלה לצורך תקשורת עמוקה.

74. הרשות טענה לסתירות באשר לתיאור המערערים את אירועי היום שקדם לריאיון, אך שניהם סיפרו באופן דומה את סדר יומם. כך, שניהם סיפרו שקמו בשעה 7:00 בבוקר, אכלו קרקרים ושתו קפה, ואף ציינו באופן זהה את סוג הקפה אותו שותה כל אחד.ת מהם ואת כמות הסוכר או הסוכרזית. כמו כן, שניהם סיפרו שהמערער אכל לצהריים שקשוקה עם לחם, וכי לאחר הארוחה הוא יצא לעבודתו והיא אכלה סלט. כן תיארו באופן דומה את הערב כשחזר. המערער הוסיף שיצא בבוקר לעמה סידורים קצרים, ואילו המערערת לא ציינה זאת. השמטה זו מצד המערערת אינה מעידה דבר, בעיקר שכאשר נשאלה על כך אישרה שיצא אך לא ידעה לומר לאן, ודווקא הוסיפה כי בערב הם מדברים על אירועי היום, אך ברור כי יציאה לסידורים קצרים אינה משהו שיש לדבר עליו.

לאור הפערים הללו, קשה להתייחס לטיעוני הרשות באשר לסתירות, כאשר הריאיון לא מוקלט, ומתמלול שנעשה ע"י באת כוח המערערים עולים פערים ניכרים, המסבירים חלק מהסתירות והתהיות עליהן עמדה הרשות.

75. עוד טענה הרשות כי עלה מהריאיון שהמערערים תודרכו על מנת שידעו להשיב על שאלות מסוימות, והיססו או לא ידעו לענות על שאלות שלגביהן לא תודרכו. כך, לדברי הרשות, המערערים סיפקו פירוט רב מדיי על שאלות מסוימות, לעומת חוסר פירוט בשאלות אחרות. מהראיונות לא עולה כל פער כזה. המערערים עונים בהרחבה לשאלות פתוחות, ואינם מוסיפים דבר בשאלות סגורות. מראייני הרשות, אם רוצים תמצות ודיוק צריכים לשאול שאלות סגורות.

הראיות שהוסיפו המערערים בערכאה זו

76. כאמור בפרק העובדתי, המערערים הסבו את תשומת ליבו של בית המשפט נכבד זה, למסמכים עדכניים בעניינם, וביניהם – מכתבי תמיכה רבים מבני המשפחה של המערערים וחבריהם, מכתב תמיכה מהרב שמטפל בתהליך הגיור של המערערת, פירוט תכתובות ושיחות של הזוג מהנייד וחוזי שכירות של דירותיהם המשותפות (ראו נספחים מע/26-מע/35 לערעור).

פסק דינו של בית הדין לעררים ניתן בתאריך 7.12.2020, ואכן מרבית המסמכים נכתבו במועדים מאוחרים מזה, או שנמענם הינו בית המשפט, ולא הרשות או בית הדין לעררים. כך, על מכתבי ההמלצה של חבריהם של המערערים (אשר צורפו כנספחים מע/30, מע/31 לערעור), מוטבעים התאריכים 17.12.2020, 31.12.2020, 16.12.2020, 17.12.2020, 21.12.2020. יחד עם זאת, ישנם מסמכים מוקדמים. לגבי המסמכים מתאריכים מוקדמים, הרשות טוענת כי הם לא היו לפנייה, אך בהעדר תיעוד מלא, לגבי המסמכים שהוגשו, אין לתת לכך משקל רב.

לעניין ראיות נוספות בערעור, אמנם הכלל הוא כי אין לקבל ראיות כאמור. בעיקר מקום שניתן היה להכינן ולהגישן לרשות (על התקנות החדשות ותחולתן לעניין זה ראו: עע"מ 5545/20 א.נ. אדריס בניה ופיתוח בע"מ נ' עיריית רהט (נבו 08.08.2021). עם זאת, לאור כל האמור לעיל, וכיוון שממילא הבקשה מוחזרת להמשך בחינת הרשות, תבחן הרשות גם את המסמכים האמורים.

ציון קיומו של הליך פלילי של המערער בפסק דינו של בית הדין לעררים

77. המערערים טענו כי הרשות הזכירה את העבר הפלילי של המערער, אולם לא ציינה איזה משקל, אם בכלל, ניתן לאמור. בית הדין לעררים ציין בפסק דינו כי אמנם "בהליכים הפליליים נגד העורר יש כדי לחזק את החלטת הסירוב", אך הרשות הבהירה בדיון שנערך בפני בית הדין, כי "נושא זה לא היה העילה לדחיית הבקשה". בית הדין אף ציין בפסק דינו במפורש כי "ציון עובדת קיומם של ההליכים נגד העורר אינה מעלה או מורידה בנסיבות העניין וגם בלעדיה עומדת עמדת המשיב על נימוקים מבוססים" (ראו נספח מע/1 לערעור, בפסקה 29 לפסק הדין).

אני סבורה כי אל לה לרשות להעלות טיעונים שאינם מהווים בסיס להחלטתה, בעיקר באשר יש בנתונים כאמור, כמו ההליך הפלילי שהתנהל נגד המערער, כדי להשחיר את פניו שלא לצורך, וייתכן שהם משפיעים, ולו בעקיפין ובאופן לא מודע, על שיקול דעת עובדי הרשות.

78. בבג"ץ 987/94יורונטקווי זהב נ' שרת התקשורת, פ"ד מח (5) 412, 439 (1994), נקבעו כללים לעניין איסוף הנתונים וקביעת העובדות. בית המשפט קבע ארבעה מבחנים לביסוס תשתית עובדתית ראויה. הראשון, איסוף הנתונים צריך להיעשות באופן סביר לפי נסיבות המקרה; השני, השייכות לעניין. היינו, יש להתחשב רק בנתונים רלבנטיים; השלישי, אמינות הנתונים. לפי מבחן הראיה המינהלית, הרשות רשאית לסמוך רק על נתונים שאדם סביר היה סומך עליהם לצורך קבלת ההחלטה הנדונה; ולבסוף, מהותיות הראיות והנתונים. על הנתונים להיות בעלי משקל מספיק לצורך קבלת ההחלטה:

"כלל הוא, כי רשות מינהלית סבירה נדרשת לקבל החלטותיה על יסוד תשתית של עובדות... קביעת תשתית העובדות מחייבת קיומם של ארבעה מבחנים: איסוף נתונים סביר בנסיבות המקרה; הבחנה, במהלך איסוף הנתונים, בין נתונים השייכים לעניין לבין נתונים שאינם נוגעים אליו, תוך דחיית הנתונים מן הסוג האחרון; התבססות על נתונים שאדם סביר, או רשות סבירה, היו סומכים עליהם לצורך קבלת ההחלטה; וקיום תשתית ראייתית מבוססת במידה מספקת לצורך קבלת ההחלטה, על פי מהותה...."(הדגשה שלי – מ' א' ג')

על כן יש לקבוע במפורש כי ההליך הפלילי בעניינו של המערער, שהסתיים בהליך קהילתי-טיפולי, אינו רלבנטי כלל ועיקר לבקשת המערערים להכרה במעמד המערערת מכוח זוגיות.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית הדין לעררים מבוטל. המערערים ימשיכו בהליך המדורג, תוך שהמערערת תמשיך לשהות בישראל. הרשות תמשיך את בחינת ההליך המדורג ותעניק למערערת אשרת ב/1 באופן מיידי (ובהמשך על פי התקדמות ההליך ולפי הנוהל).

אשר לתקופה, המערערים ביקשו כי ההליך יימשך בניכוי השנתיים שלקח כדי לקבל החלטה בעניינם, הרשות מנגד טוענת כי אין מקום כי בכל פעם בו מתקיים הליך משפטי התקופה תקוזז מההליך המדורג. ובכן, ראשית, ההליך המדורג נועד לבחון את היחסים בין בני זוג לאורך זמן. על כן, אם ההליך המשפט מתמשך זמן ארוך במיוחד (במקרה זה לטענת הרשות בשל נבצרות דיינים ומגפת הקורונה), ובני הזוג ממשיכים את הקשר ביניהם, הבסיס הרעיוני של ההליך המדורג מתקיים. אולם, אין לקבוע בעניין זה כלל אחיד ויש לבחון כל מקרה בנסיבותיו לרבות האם ההליך המשפטי התארך באופן מיוחד, באיזה שלב בהליך המדורג היו מצויים בני הזוג בטרם ההליך המשפטי ועוד.

במקרה שלפניי ההליך בבית הדין התמשך זמן ארוך במיוחד, ככל הנראה בשל נסיבות אוביקטיביות, בנוסף ההליך היה יחסית בתחילתו, כך שגם לאחר קיזוז התקופה, יוותר לרשות זמן ניכר לבדוק את היחסים בין בני הזוג.

לאור האמור ההליך המדורג יימשך מהשלב בו היה לפני החלטת הרשות, אולם מתקופת ההליך המדורג הכוללת על פי הנוהל יקוזזו 14 חודשים (המועד בו המתינו המערערים למתן פסק דינו של בית הדין לעררים). היינו, ייראו במערערים כמי שהי בהליך המדורג את התקופה מתחילתו ועד להחלטה על דחיית הבקשה, בתוספת 14 חודשים. למערערת יינתן רישיון ישיבה זמני מסוג ב/1 באופן מיידי, ולאחר מכן ייבחן עניינם של המערערים, וינתנו אשרות כמפורט בנוהל.

הרשות תישא בהוצאות המערערים ושכר טרחת בא כוחם בסכום כולל של 20,000 שקלים.ה

הפיקדון שהפקידו המערערים בהליך זה יוחזר להם.

ניתן היום, כ"א תשרי תשפ"ב, 27 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.