החלטה
1. הנתבעת בתיק זה, עירית חולון, הגישה שתי בקשות כנגד התובעת, עמותת מועדון נווה דוד חולון כדורגל: האחת, בקשה לחיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאות; השניה, בקשה לסילוק התובענה על הסף, מחמת "מעשה בית דין".
ראיתי לנכון להכריע תחילה בבקשה להפקדת ערובה; אם הנתבעת צודקת בטיעוניה בעניין זה, ראוי שההפקדה תבוצע לפני הכרעה בשאלת הסילוק על הסף.
התובענה
2. המדובר בתביעה כספית, על סך 3,490,000 ₪. בתביעה נטען, כי התובעת היא עמותת ספורט רשומה, חליפתן של עמותת "מכבי לזרוס חולון" ואגודת "א.ס. לזרוס חולון". לעמותות אלה ניתנו בשנת 1964 הזכויות להחזיק במגרש כדורגל בשכונת ג'סי כהן בחולון ולהפעיל שם פעילות ספורטיבית למען תושבי השכונה.
התובעת מפרטת את המערכת ההסכמית לאורך השנים, אך מאשרת, כי ביום 11.1.10 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בראשון לציון, לטובת העיריה, המורה על פינוי המגרש (ת"א 3431/06).
התובעת טוענת, כי על הנתבעת להשיב לה את שווי עלות הקמת המחוברים. לטענתה, הנתבעת מסרה ב- 1964 מגרש ריק, והעמותות בנו בו גדר היקפית, יציעים מבטון, מגרש מדושא, תאורת לילה, מלתחות, מקלחות, שירותים וחדרים נוספים.
הנתבעת דוחה את טענות התובעת. לגישתה, פסק דינו של בית משפט השלום (שאושר בערעור בבית המשפט המחוזי מרכז – ע"א 3693-03-10), יצר מעשה בית דין בין הצדדים, הואיל והעילה בדבר החזר השקעות נדונה, הוכרעה ונדחתה (גם אם במסגרת הדיון בטענה חלופית). מסיבה זו גם עתרה הנתבעת, כאמור, לסילוק התביעה על הסף.
גם לגופה של תביעה יש בפי הנתבעת טענות מטענות שונות, כמפורט בכתב ההגנה, לרבות בנוגע לעצם זכותה של התובעת לבוא בנעלי קודמותיה, בנוגע לשיעור הסכומים הנתבעים ובנוגע לטענת קיזוז.
בבקשתה להפקדת ערובה מצביעה הנתבעת גם על אינדיקציות רבות למצבה הכספי הרעוע של התובעת.
חיוב עמותה בערובה – כיחיד או כחברה?
3. דין אחר חל בסוגית חיוב תובע בערובה שעה שמדובר ביחיד ושעה שמדובר בחברה; על הראשון תחול תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנה 519") ואילו על האחרונה יחול סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: סעיף 353א").
היכן ראוי למקם, בהקשר זה, תאגיד שהוא עמותה?
בת"א (מחוזי י-ם) 9016/07 היכל שלמה – המרכז למורשת היהדות בירושלים נ' בית הכנסת הגדול בירושלים (2010) נקבע, מפי כב' השופטת תמר בזק-רפפורט, כי: "סעיף 353א אינו חל על התובעת במישרין, שכן אין היא חברה כי אם עמותה, ובחוק העמותות, התש"ם – 1980, אין הוראה הדומה להוראת סעיף 353א. עם זאת, החשש שמא תאגיד חסר יכולת כספית יסתתר, בסיומו של ההליך, מאחורי גוף משפטי ערטילאי קיים אף ביחס לתאגידים שאינם חברות. על פני הדברים נראה, כי השיקולים המצדיקים חזקה בדבר חיובו של תאגיד בהפקדת ערובה חלים במידה שווה גם על עמותה. יחד עם זאת, גם אם נאמר כי מסגרת הדיון היא תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שעצם היותה של התובעת עמותה, שאחריות החברים בה מוגבלת, מהווה טעם המצדיק את חיובה בהפקדת ערובה" (פסקה 47 להחלטה).
דברים אלה מקובלים עליי, וראוי ליישמם גם במקרה שלפניי.
חיוב חברה בהפקדת ערובה - המסגרת הנורמטיבית
4. סעיף 353א מעגן את סמכותו של בית המשפט לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, ולפיו: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
בהחלטה שניתנה בת"א (מחוזי י-ם) 47860-03-10 המועצה הלאומית למניעת תאונות בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד התחבורה (22/3/11), חזר ופירט כב' השופט ד"ר יגאל מרזל את השיקולים השונים הנדונים במסגרת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה: "על-פי סעיף 353א..., ככלל, יש לחייב חברה מוגבלת במניות בהפקדת ערובה לבקשת נתבע, אלא אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע או שבית המשפט סבור, שבנסיבות הענין, אין הצדקה לחיוב החברה בהפקדת ערובה. ברירת המחדל היא אפוא חיוב בהפקדת ערובה, ועל החברה מוטל הנטל להראות שאין הצדקה לחיובה בהפקדת ערובה בנסיבות העניין. לפי הפסיקה בנדון (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.2.2009); רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (2.3.2009); וכן רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ (27.7.2009)) יש לערוך בנדון בדיקה תלת שלבית: בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון האם החברה התובעת הרימה את הנטל להראות כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. ככל שהחברה לא הרימה את הנטל להראות כי יהיה בידה לשאת בהוצאות הנתבע, יש לעבור לשלב השני. בשלב השני, על בית המשפט לבחון האם החברה התובעת הרימה את הנטל, והראתה שעל אף שלא הוכחה איתנותה הכלכלית, אין הצדקה לחייבה בהפקדת ערובה, בנסיבות העניין. בשלב השלישי, וככל שלא נמצא מקום לפטור מערובה, על בית המשפט לבחון מהי הערובה הנדרשת ולהעמידה על סכום מידתי תוך איזון בין השיקולים הנ"ל" (פסקה 4 להחלטה).
שלב הבחינה הראשון - יכולת כלכלית לשלם הוצאות
5. בבקשתה טוענת הנתבעת, כי עד היום נמנעה התובעת מלשלם הוצאות משפט שבהן חויבה בהליכים הקודמים בין הצדדים. בנוסף, במסגרת בקשה להפחתת עירבון בבית המשפט המחוזי מרכז, טענה התובעת עצמה כי היא בקשיים כלכליים גדולים.