השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על חומרת הדין שגזר על המערער - יליד נובמבר 1987 - בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אלון) בת"פ 8153/06 ביום 12.4.07, לאחר שהורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בתיק דנא, וכן בכתב אישום מתוקן בתיק נוסף ת"פ 8274/06, וצורפו גם שני תיקים אחרים, מבית משפט השלום בקרית גת (ת"פ 440/06 ו-1244/05) - בסך הכל ארבעה כתבי אישום. העברות בהן הורשע המערער כסדרן בתיקים השונים היו, שוד (בשלושה מקרים), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה בנסיבות מחמירות, הפרת הוראה חוקית (פעמיים), גניבה, נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, איומים, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. רובן עבירות לפי חוק העונשין וחלקן לפי פקודת התעבורה. המערער נדון לשבעים ושניים חודשי מאסר מיום מעצרו,למאסר על תנאי בן 18 חודשים וקנס של 7,500 ש"ח.
ב. הנה תמציתם של ארבעת כתבי האישום, תמונה קודרת למרבה הצער, בודאי כשהמדובר באדם צעיר כל כך:
(1) כתב האישום בתיק זה תיאר שני אירועים. ב-18.3.06 נהג המערער בשעות הבוקר ברכב במושב אורות והבחין במתלוננת, אז בת שבעים ואחת. הוא עצר וביקש ממנה לשוחח בטלפון נייד, והיא חייגה בעבורו מספר פעמים, בעודה עומדת מחוץ לרכב ופלג גופה העליון ברכב. המערער הדף את המתלוננת בחזקה והחל לנסוע ברכב, לאחר שהמתלוננת נפלה ונחבלה בראשה ובבית החזה מאחור. הוא נמלט, ועמו הטלפון הנייד של המתלוננת שגם נזקקה לטיפול רפואי.
(2) לא חלפו חודשיים, והמתלונן חשד ב-24.5.06, כי חברתו מצויה בביתו של פלוני ומקיימת קשר רומנטי עם אלמוני. הוא הגיע איפוא מצויד בסכין לדירה, ומשנאמר לו כי אינה שם שלף את הסכין ודקר את המתלונן בבטנו, במותן שמאל. המתלונן אושפז ונזקק לתפרים. עד כאן ת"פ 8153/06.
(3) גם ת"פ 8274/06 מתאר שתי פרשיות, חודשים אחדים לאחר הפרשיות הללו. ב-10.9.06 הגיע המערער, אף שהיה נתון בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית, לתחנת דלק. כשניגש אליו עובד התחנה, התקרב המערער ומשך בכוח תיק שהיה תלוי למתני העובד, ובו 260 ש"ח ומסמכים. משהחל העובד לצעוק ודרש את התיק, הכהו המערער בפניו וברח.
(4) ולא נחה דעת המערער, ושוב - כתום יומיים, ב-12.9.06 - הפר את הוראת מעצר הבית, יצא לאותה תחנת דלק והוא רכוב על אופניים, ניגש לעובד אחר של התחנה בשעה שלא היו לקוחות, ובהמשך הגיע לחדר בו ישב העובד ודרש את תיקו. הוא היכה את העובד בסטירות בפניו, דחפו לאחור, ומשך בחזקה את התיק ממתניו חרף התנגדותו; המערער נמלט מן המקום ועמו 2,800 ש"ח במזומן.
(5) התיקים שצורפו מבית משפט השלום היו אלה: ב-8.10.05 בקרית מלאכי נהג המערער והוא שיכור, ברשלנות, במהירות בלתי סבירה ובפניות מסוכנות כולל עליה על המדרכה. שוטרים נסעו בעקבותיו וכרזו לו לעצור שוב ושוב. לאחר שעלה על המדרכה ונתקע, עוכב ואיים על שוטר תוך קללות (צר לי שעלי לצטט את הפנינים הבאות): "אתה עוד תראה מה אני עושה לך בן זונה, כל המשטרה על הזין שלי, יש לי עו"ד (פלוני) שיזיין אותך... חכה שתהיה בלי מדים, אתה על הזין שלי, כל המשטרה על הזין שלי". ב-7.4.06 בערב נהג המערער באיזור באר טוביה ובראותו אישה נעצר לידה וביקש את הפלאפון שברשותה בתואנת שיחה לאמו. הוא נטל את הפלאפון וברח.
ג. (1) בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט בתסקיר, שהוזמן על פי החובה שבדין. נמסר בתסקיר כי למערער בת זוג בהריון, אף שיחסיהם נכפו עליו, כך נאמר. המדובר במי שהתרועע מנוער עם חברה שולית, וכן נוטה לשתיית אלכוהול בכמויות גדולות, אך לדבריו לא הסתבך בסמים לבד מהתנסות חד פעמית כנער (וראו להלן בסקירת הרישום הפלילי, כי לא דייק ממש). המערער בן למשפחה נורמטיבית; מכל מקום, בשל רישומיו הפליליים לא גויס לצה"ל. שירות המבחן מצא כי המערער, אף שהוא מצהיר על כוונות לשינוי, אינו מפיק לעת הזאת לקחים ויש סיכון להתנהגות פוגעת חוזרת בעתיד, ועל כן לא ניתנה המלצה טיפולית.
(2) עוד עיין בית המשפט בגליון הרישום הפלילי של המערער, ונמצא כי עמד ארבע פעמים בפני בית משפט: תחילה בהיותו בן 16-15, עבר שלוש עבירות והן גניבה, פריצה לבנין והפרת הוראה חוקית, ונדון בבית משפט השלום לנוער ב-3.3.04 ללא הרשעה לקנס ולהתחייבות להימנע מעבירה. שוב עמד לדין ב-2.2.05, על עבירת החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ונדון ללא הרשעה לקנס 2,000 ש"ח ולהתחייבות להימנע מעבירה, ול-6 חודשי מאסר על תנאי. ב-14.12.05 נדון בבית משפט השלום לנוער על ארבע עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, והושתו עליו קנס, התחייבות להימנע מעבירה ומאסר על תנאי של שישה חודשים לשלוש שנים. ב-16.5.06 נדון בפני בית משפט השלום על החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ונדון ל-30 ימי מאסר על תנאי לשנה ופסילה מקבלת רישיון נהיגה ל-11 חודשים.
(3) בגזר הדין ציין בית המשפט קמא, כי "ריבוי העבירות בהן הורשע המערער, תכיפות ביצוען, אופיין הבוטה והברוטאלי, האלימות בה הוא מתנהל ופגיעתו הקשה בשלום הציבור, צעירים כקשישים, מחייב החמרה של ממש בדינו", זאת - הגם שהמדובר במאסר ראשון, ואף לשם הגנה על הציבור מפניו. נגזרו העונשים כמפורט מעלה.
ד. (1) בערעור נטען, כי בית המשפט החמיר קיצונית מרף הענישה המקובל, שאינו עולה כנטען על 4.5 שנות מאסר, ובצעירים אף שלוש שנות מאסר. המערער היה על גבול הקטינות, נאסר לראשונה ונסיבות משפחתו קשות; הוא אף מביע רצון עז לפתוח דף חדש בחיים.
(2) לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן למבוגרים. נמסר כי המערער מתפקד באופן תקין במאסר; נאמר כי אחותו נפטרה ממחלה קשה, למרבה הצער, והוריו במצב קשה ובת זוגו בהריון (בינתיים נולד בנו הבכור, כנמסר בדיון - א"ר). השירות התרשם, כי הוא "זקוק להתיחסות טיפולית כדי לערוך שינוי בחייו. נראה כי גם בתקופת מאסרו עד כה לא חל שינוי בהבנתו את קשייו".
(3) בדיון טענה באת כוח המערער, מטעם הסניגוריה הציבורית, כי בשל היעדר יכולת לשלם את הקנס יוארך מאסר המערער בשלושה חודשים נוספים. לטענתה מלמדת הפסיקה, כי גזר הדין החמיר עם המערער מאוד, והמדובר במי שאינו קשה עורף ושאין להיוואש ממנו, ויש סיכוי להשתלבותו בעתיד בחברה. עוד נאמר, כי גם לא היו לו כוונות שוד.
(4) באת כוח המדינה ציינה את שוד הקשישה, את הפרת ההוראה החוקית ואת ריבוי העבירות, ועל כן סברה - גם לאור התסקירים - כי אין מקום להתערבות בעונש, וכי שעת הדיון בהקלה תבוא לעת הדיון בשחרור על תנאי.
(5) עיינו בפסיקה שאליה הפנתה באת כוח המערער בחריצותה. ראשית, כפי שהודתה בהגינותה, במקרים שהובאו מדובר ככלל בעבירה יחידה של שוד. מכל מקום, גם אם אין מדובר בעונש קל, "זכה" בו המערער בדין. קופת השרצים שהוא נושא בגיל 20 כבדה, ולא נמלא כל עיקר את חובתנו כלפי הציבור אם נקל בעונשו. ריבוי המקרים, המצבור המגוון של עבירות, הן אלה שברישום הפלילי והן ובמיוחד אלה שלפנינו, מבהיל כשהמדובר באדם צעיר כל כך. מקרי השוד, שוד הקשישה טובת הלב שעשתה עימו חסד של סיוע טלפוני וקיבלה בתמורה שוד וחבלות, אופיינו ברשעות; נכלל גם שוד מתדלקים - סוג עיסוק הזכאי במובהק להגנת בית המשפט, בהיותו חשוף בימים ובמיוחד בלילות, לעתים בבדידות, בתחנת הדלק תוך מתן שירות חיוני לציבור; ועוד ברשימה דקירת הזולת ללא סיבה; גניבת פלאפון מאישה שעשתה עם המערער, כמותה כקשישה, "חסד פלאפוני"; ונתווספו לכך נהיגה מסוכנת ולשון הביבים המאיימת כלפי השוטר בעת המעצר; והזלזול בחוק, על ידי הפרת מעצר הבית ואמון בית המשפט. כל אלה חוברים למסכת שגם גיל צעיר אינו יכול להפיג את חומרתה. נחוצה לעת הזאת בראש ובראשונה הגנה על הציבור מפני פגיעתו הרעה של המערער, והמאסר שהוטל תורם לכך.
(6) המערער העלה את בעיות משפחתו. צר מאוד עליהן, אך תשובתו לכך היתה צריכה להיות הימנעות מעבירות כדי שיוכל להיות חופשי ולסייע לבני ביתו. כך גם באשר להולדת בנו, שאנו מאחלים כי יגדל במזל טוב.
(7) סוף דבר: אין בידינו להיעתר לערעור. ועם זאת נתנו ליבנו להמלצת שירות המבחן באשר לטיפול. לדידנו גיל 20 רחוק מהיות גיל שיש להיוואש בו, ולהניח כי לעולם פשע. בודאי ישנה תקוה למערער; על כן ראוי כי שירות בתי הסוהר ישלב אותו בטיפול וכי המערער יתן לכך ידו. ברי - בלי לקבוע מסמרות - כי תפקוד תקין בכלא יחד עם טיפול עשויים לעמוד למערער ביום שידובר בשחרור על תנאי.
ה. כאמור, איננו נעתרים לערעור.