לפני ערעור על הגבלת חשבון בנק שמספרו ******* (להלן: "חשבון הבנק") המתנהל על שם המערער אצל המשיב וזאת על ידי גריעת כל השיקים ממניין השיקים שסורבו ע"י המשיב 4 במספר כמפורט בכתב הערעור שהוגש בהתאם לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
יחד עם הערעור הוגשה גם בקשה דחופה למתן צו למניעת תחילת הגבלת חשבון וזאת לפי סעיף 10א(א) לחוק. ביום 11.7.17 ניתנה החלטה לפיה ניתן צו לעיכוב זמני של תחילת ההגבלה ונקבע שהצו יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.
על פי נימוקי הערעור, טוען המערער כי בתאריך 22.6.17 ו/או בסמוך לכך הומצאה הודעה אצל המערער כי מוטלת עליו הגבלה בגין משיכת שקים ללא כיסוי. לטענת המערער המשיב החזיר שיק לא ביום העסקים הרגיל מבלי שניתנה לו הזדמנות לכסות את השיקים המשוכים מחשבונו. לטענת המערער, ביום 15.6.17 הוצגו 4 שקים לפירעון. ביום למחרת בתאריך 16.6.17 שהינו יום שישי החזיר המשיב 4 שקים כאשר סניף הבנק היה סגור והמבקש לא יכול היה להפקיד כסף על מנת לכסות את סכום השיקים הנ"ל. זאת ועוד, טען המערער כי ביום ראשון לאחר מכן בתאריך 18.6.17 המערער הפקיד סך של 3,000 ₪ על מנת לכסות בין היתר את סכום השיקים אך התברר לו כי זה מאוחר מידי.
לטענת המערער מדובר ב-4 שיקים בסכומים זניחים בסך כולל של 1,800 ₪. המערער טוען עוד כי יגרמו לו נזקים בלתי הפיכים באם ההחלטה תעמוד על כנה וההגבלה תיכנס לתוקף ולא תבוטל.
המשיב הגיש תגובה בה טען טענה מקדמית לפיה על פי תקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) תשמ"ב-1981 (להלן :"התקנות") על המבקש לפנות לבנק בבקשה לביטול הבאת השיקים נשוא הערעור ממנין השיקים. לגופו של עניין צוין כי הוקצתה למערער מסגרת אשראי בסך של 30,000 ₪. לטענת המשיב נשלחה למערער התראה בגין חמישה שיקים שחזרו בהיותם ללא כיסוי מספיק. חרף התראת המשיב, המשיך המבקש להתנהל בחשבון על ידי משיכת שיקים שעה שאין בחשבון יתרה מספקת במועד הצגתם לפירעון. במצב דברים זה כשמנין השיקים המסורבים בחשבון בשל אי כיסוי מספיק, עמד על עשרה שיקים, שלח המשיב למבקש ביום 22.6.17 הודעה על החלת הגבלה בחשבון במסגרתה הובהר לו כי החשבון עתיד להיות מוגבל החל מיום 6.7.17 ועד ליום 5.7.18.
המשיב צירף לתגובתו את פרטי כל עשרת השיקים שהוצגו לפירעון והוחזרו בגין אי כיסי מספיק. עוד הדגיש המשיב כי כעולה מדפי החשבון המבקש הפקיד בחשבון כסף רק ביום 18.6.17 סך של 3,000 ₪ וכי נכון ליום 15.6.17 יום הסליקה הוא יום הצגת השיקים מס' 5-8, לא היתה למבקש יתרה מספקת בחשבון לצורך כיבודם.
המערער הגיש תשובה לתגובה וטען כי פנה למשיב בפניה אישית לסניף בו מנוהל חשבונו לכל המאוחר בתאריך 18.6.17 יום הפקדת הכסף לכיסוי השיקים.
ביום 27.8.17 התקיים דיון במעמד הצדדים.
ב"כ המערער חזר על נימוקי הערעור והדגיש כי מדובר על 4 שיקים בסכום כולל של 1,800 ₪ וכי הוגשו לפירעון ביום ה' בשבוע כאשר המערער לא ידע באותו יום שאין לו כיסוי מספיק וביום א' כאשר ידע על כך הפקיד מיידית 3,000 ₪. כל השיקים הוצגו ביום 15.6.17. הבנק החזיר לטענתו של השיקים וסירב לפרוע אותם ושלח לו הודעה על הגבלה וכי הודעת ההגבלה נתקבלה אצל המערער ביום 22.6.17.
המערער עמד בחקירה נגדית של בא כוח המשיב. מהחקירה עלה כי המערער מנהל עוד חשבון בנק אחר וכי הינו בעל זכות חתימה ב- 3 מוסדות חינוכיים מתוקף תפקידו כחבר הנהלה בשתי עמותות, "עמותת בית המורשת הדרוזית" ו"מכללת סימידיקא".. זאת ועוד, עלה מעדותו של המערער כי כעת המערער עוקב אחר חשבונו באמצעות האינטרנט. לטענת המערער רק כאשר הגיע לבנק על מנת להפקיד כסף נודעה לו העובדה שהשיקים שהופקדו חזרו. המערער ידע כי השיקים הנ"ל אמורים להיות מופקדים ועל כן פנה לסניף הבנק על מנת להפקיד כסף כדי שתהיה יתרה מספקת ואולם מאחר ומועד הפירעון היה ביום חמישי לא יכול היה לבצע הפקדה בסוף השבוע. במהלך חקירתו התברר כי המערער לא הגיע אישית לסניף הבנק אלא ביצע העברה בנקאית מחשבון לחשבון ביום 18.6.17 אך עמד על כך שנפגש עם סגנית מנהלת סניף הבנק לאחר מכן. המערער ציין שהוא 40 שנה איש חינוך וכי בתהליך של פרישה לגמלאות ושהוא לקוח של הבנק במשך 20 שנה.
ב"כ המערער הדגיש את הפגיעה הקשה במערער אם ההגבלה תיכנס לתוקף וזאת נוכח העובדה שלא יוכל להמשיך בתפקידו הציבורי אותו הוא ממלא.
ב"כ המשיב טען כי המערער לא הגיש תצהיר משלים לנוכח טענות חדשות שהעלה לאחר שניתנה תגובת המשיב. וטען עוד כי אין לתת אמון במערער. לעניין התראה שנשלחה אל המערער ציין ב"כ המשיב כי הוא מאמין שיצאה התראה בגין ארבעה שיקים נשוא הערעור ביום 18.6.17. זאת ועוד, טען ב"כ המשיב כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו והפנה לסתירה מהותית בעדותו של המערער לפיה, התברר כי לא הפקיד במזומן באופן אישי בסניף הבנק אלא ביצע העברה בנקאית מחשבונו בסניף בנק פועלים לחשבונו בסניף אצל המשיב.
בפתח הדיון יש להזכיר שהנטל הכללי בהליך זה רובץ על המערער.
עסקינן בסעיף 10 לחוק אשר קובע:
10.(א)לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:
(1)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;
(2)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;
(3)ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;
(4)נבצר מהלקוח לטפל בענייניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, ובשל כך סורב השיק;
(5)הלקוח הוא תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כאמור בפסקאות (1) ו-(2) להגדרה "הכרזה על שעת חירום", ובין המועד שבו נמשך השיק ובין המועד שבו הוצג לפירעון חלה הרעה משמעותית בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק.
(ב)לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במנין השיקים שסורבו –
(1)פגם שנפל בהתראה;
(2)אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה.
המערער מסתמך בהודעת הערעור על העילה המנויה בסעיף 10(א)(3) לחוק, דהיינו שהיה לה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק מכוח הסכם בינה לבין המשיב אם הסכם מכללא או בהתנהגות. הנימוקים לכך לטענתו היא העובדה שהשיקים הוצגו לפירעון ביום חמישי וכי הוחזרו ביום שישי יום שבו סניף הבנק שבו חשבונו של המערער סגור וכי ביום א' העביר המערער כסף אך זה היה מאוחר מידי.
בפתח הדברים אציין, כי לא מצאתי ממש בטענות המערער כי לא נשלחה לו התראה כדין, ומכל מקום, כעולה מסעיף 10(ב) לחוק, ממילא לא יכול היה להיות בכך משום הצדקה לגריעת השיקים שסורבו.
בנוסף, לא מצאתי כי יש לקבל טענת המשיב שלא קדמה להגשת הערעור פניה לבנק כנדרש לפי הוראות החוק בתקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדר דין) תשמ"ב-1981, הוראה המהווה תנאי מקדמי להגשת ערר לפי סעיף 10 לחוק. בעניין זה הפנה המשיב לרע"א 36199-01-11 חוצבי הנגב והדרום בע"מ נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פורסם בנבו]. שוכנעתי כי המערער פנה לבנק וניסה להגיע להבנות כלשהן לגבי גריעת השיקים ואולם נוכח העובדה שלא קיבל מענה הגיש ערעור.
עוד אציין גם כי נחה דעתי כי המשיב פעל בתום לב ובאורח סביר, מקום בו סירב לכבד את השיקים שהוצגו לפירעון, שעה שחשבון הבנק של המערער היה בחריגה ממסגרת האשראי.
לעניין הצדקה החזרת שיקים בחשבון לקוחות אשר אין כיסוי כספי, יפים דברי כב' השופט יצחק עמית במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד, חוברת ג' ):
" מוסר התשלומים הירוד של חלק ממושכי השיקים גרם לכך, שהתופעה של השיקים החוזרים הפכה לחיזיון נפרץ במציאות הישראלית. כך נתכרסמה אמינותו של השיק כאמצעי תשלום, ויעידו מאות אלפי התיקים בלשכות ההוצל"פ. החזרת שיקים מסיבה של חוסר כיסוי היא ״מכת מדינה״, הפוגעת בחיי המסחר ומביאה לתגובת שרשרת של עסקים, הנקלעים לקשיי נזילות עקב קבלת שיקים ללא כיסוי וקושי בגבייתם."
אציין בזהירות רבה כי לטעמי התגלתה אי בהירות מסוימת ביחס לשיק שמספרו 1514203 ע"ס 360 ₪. מפלט תנועות חשבונו של המערער עולה כי שיק זה אשר נכלל בחמשת השיקים שבגינם נשלח מכתב למערער ביום 18.6.17 הוחזר מטעם של "הוחזר מסיבה טכנית " ביום 18.4.17. השיק נמשך בחשבונו של המערער שעה שהיתה יתרה מספקת בחשבונו של המערער ביום 16.4.17. זאת ועוד, ביום 18.6.17 צוין עוד כי השיק הוחזר מהטעם שאין כיסוי מספיק. לא ברור נסיבות החזרת השיק מסיבות טכניות וקיים ספק מסוים אם שיק זה היה אמור להיכלל בחמשת השיקים שבגינם נשלחה ההודעה למערער.
כאמור לעיל, שוכנעתי כי המשיב פעל בתום לב ובאופן תקין.
חרף האמור, סבורני שבמקרה דנן, יש מקום לשקול גם שיקולי צדק, השילוב של עמידה בדר"כ בהתחייבויות כעולה מדפי החשבון והתנהלות אשר לא מעידה על זלזול וניצול לרעה של שיקים מביאה אותי למסקנה כי מתקיים טעם מיוחד לשקול שיקולי צדק.
מדובר בסכום של 4 שיקים שהופקדו באותו יום ביום חמישי והוחזרו ביום שישי, הוא יום שבו סגור סניף הבנק. לא יכולה להיות מחלוקת כי על המערער היה לדאוג מבעוד מועד להפקדת סכום מספיק עובר ליום פירעון השיקים על מנת שתהיה בחשבונו יתרה מספקת או לפנות לסניף הבנק על מנת להסדיר ענייניו טרם הופקדו השיקים ואולם שוכנעתי, כי מדובר בטעות והתרשלות המערער ועל כן בנסיבות העניין, אני מקבלת את הערעור.
הסנקציה של הגבלת חשבון בנק היא סנקציה קשה ויש לה השלכות רבות. שמעתי טיעוני המערער בדבר היותו חבר בשתי עמותות והנזק הבלתי הפיך שיגרם לו נוכח הגבלת חשבונו. כמו כן, נתתי דעתי לעובדה שהמערער הפיק לקח מהתנהלותו והוא מודע למצב חשבונו באמצעות העזרים הטכנולוגיים העומדים לרשותו והמאפשרים היום לבצע פעולות שונותבאמצעות האינורנט והטלפון הנייד.
מהפסיקה עלה כי ניתן בנסיבות חריגות ומשיקולי צדק לבטל שיק ממניין השיקים שסורבו בנסיבות מתאימות (ה"פ 689-06 יהושע אלון נ' בנק הפועלים, נבן – 15.1.2007).
לסיכום, משמצאתי כי בענייננו מתקיימים "תנאים מיוחדים" המצדיקים את הפעלת שיקול דעת
בית המשפט לחרוג מעבר לרשימת העילות המנויה בסעיף 10(א) לחוק – הערעור מתקבל.
למרות קביעותיי בדבר סירוב כדין של 4 השיקים, התחשבתי בנסיבות שנוצרו בעניינו של המערער,
גובה החריגה וההפקדה ביום א' עם הוודע למערער דבר הגשת השיקים לפירעון. בהתאם לכך ועל פי
סמכותי להכריע לפי שיקולי צדק ולאחר ששוכנעתי כי יגרם נזק בלתי מידתי למערער, אני מורה על גריעת 4 שיקים שהופקדו ביום 15.6.17 והוחזרו ביום 16.6.17. לעניין הכרעה על פי שיקולי צדק ראה בש"א (ירושלים) 7001/03 חיון יעקב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם בנבו).
בנסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ח, 09 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
