עת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
13111-10-16
01/11/2016
|
בפני השופטים:
1. יוסף אלרון
2. נשיא כב' השופט יחיאל ליפשיץ
3. כב' השופטת אורית וינשטיין
|
| - נגד - |
העותר:
רונן אביב (אסיר)
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| פסק דין |
לפנינו עתירת אסיר לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001, ובה נתבקשנו לקבל את העתירה ולהורות על שחרורו המוקדם של העותר.
העותר הורשע על פי הודאתו בעבירות על פקודת הסמים ודינו נגזר ל- 40 חודשי מאסר בפועל, כאשר המדובר במאסרו הרביעי, ובעבר "זכה" פעמיים לשחרור מוקדם, ממאסרו הראשון והשני.
נקדים ונאמר כי ביום 5/6/2016 הופיע העותר לראשונה בפני וועדת השחרורים, אשר החליטה כי אינה יכולה להיעתר לבקשתו באותה עת, ולקיים דיון נוסף בעניינו ביום 25/12/2016.
העותר הגיש עתירה כנגד ההחלטה הנ"ל לבית משפט זה (עת"א 57752-06-16), אשר נדונה בהרכב השופטים: ס. הנשיא ר' שפירא, ב' טאובר ות' נאות-פרי, ומבלי להביע עמדה לגוף העניין, ניתנה החלטה כי עניינו של העותר יוחזר לוועדת השחרורים שתתכנס בתוך 45 יום, לכל המאוחר.
בהתאם, התקיים דיון בוועדה בעניינו של העותר ביום 9/8/2016.
הואיל וועדת השחרורים מצאה פערים בין חוות הדעת של גורמי הטיפול שהונחו בפניה בעניינו של העותר, הוחלט לדחות את הדיון בעניינו ליום 11/9/2016, כך שעד למועד האמור יתנו גורמי רש"א את דעתם להכנת תכנית שיקום בעניינו של העותר.
ועדת השחרורים דנה בעניינו של העותר ביום 11/09/2016, ודחתה את בקשתו לשחרור מוקדם, מכאן העתירה המונחת בפנינו.
ב"כ המשיבה התנגדה לשחרורו המוקדם של העותר בהדגישה כי המדובר במאסרו הרביעי של העותר אשר שוחרר פעמיים בשחרור מוקדם ולא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו.
לעיון חברי הוועדה הוגש חומר מודיעני שלילי ולפיו העותר היה מעורב במספר אירועים אלימים וסכסוכים עם אסירים אחרים ובשל כך, בין היתר, הועבר מכלא "צלמון" לבית הסוהר "כרמל".
כמו כן ב"כ המשיבה הגישה את התרשמות גורמי הטיפול ברש"א לפיה הומלץ על המשך טיפול בכלא לפני שחרורו לקהילה. באשר לתכנית השיקום הפרטית שהציג העותר לוועדה, נטען כי תכניות דומות שהוצגו על ידו בעת ששוחרר שחרור מוקדם בעבר הוכיחו עצמן כבלתי אפקטיביות, וכן רש"א סבורים כי טרם עבר דרך שיקומית המספיקה לשחרור מוקדם.
מנגד, הדגיש ב"כ העותר את שיקולי השיקום בהציגו לוועדה תכנית שיקום פרטית וכן הדגיש את התנהגותו החיובית והתקינה של העותר בכלא בהתאם לחוות דעת עו"ס, את השתלבותו בקבוצות טיפוליות רבות בכלא צלמון, את רצונו לפתוח דף חדש בחייו הבוגרים וטען כי מן הראוי ליתן לו הזדמנות נוספת.
בתום הדיון החליטה הוועדה פה אחד שלא להיעתר לבקשה לשחרור מוקדם, בציינה כדלקמן:
"אנו רואים בהערכה את השתלבות האסיר בכיתות טיפוליות בכלא צלמון אולם הלכה למעשה תהליך הטיפול לא הושלם ותהליך טיפולי חילופי לא התקיים, כך שהלכה למעשה, אין לומר שהאסיר עבר תהליך טיפולי משמעותי אשר יצדיק שחרורו המוקדם ממאסר.
כיום, לא קיימת שום תכנית שיקום במסגרת הקהילה ומכל מה ששמענו וקראנו בחווה"ד, אין לומר שמסוכנותו של האסיר אויינה.
בנסיבות אלה ועם כל הצער שבדבר, מסקנתנו שאין מקום לשחרור מוקדם על תנאי ואנו דוחים את בקשת האסיר לשחרור מוקדם".
ב"כ העותר בנימוקי העתירה ובטיעוניו בפנינו, טען כי החלטת הוועדה אינה סבירה ויש להתערב בה וזאת, בעיקר, בשל ההליך הטיפולי האינטנסיבי והשינוי המעמיק שעבר העותר בין כתלי הכלא ובעיקר בעת ששהה בכלא צלמון.