בפניי עתירה מנהלית במסגרתה נדונה השאלה ממתי יתחיל חישוב מנין ימי פסילת רישיון הנהיגה. האם, כטענת העותר , מהיום בו נלקח ממנו רישיונו על ידי משטרת ישראל במהלך החקירה בתיק מושא ההליך הפלילי, שבסופו הוא נפסל מלהחזיק ברישיון הנהיגה, ולא היה עליו להפקיד רישיון או תצהיר חלף רישיון, או שמא כטענת המשיבה כי חישוב מניין הימים הוא מהמועד בו הפקיד העותר את רישיונו או תצהיר חלף רישיון במזכירות בית המשפט ואין די בעובדה כי הרישיון נמצא בידי המשטרה. מבחינת ציר הזמן הצדדים חלוקים , האם תחילת התקופה תחל מיום 11.12.10 (ההפקדה במשטרה) או מיום 21.5.15 (ההפקדה במזכירות בית משפט).
רקע
1.ביום 11.12.10 נתפס העותר כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול וסם מסוכן. רישיונו נלקח ממנו ע"י משטרת ישראל והוא נפסל מנהלית מלהחזיק ברישיון לתקופה של 30 ימים.
העותר זומן לדיון בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין העבירות שביצע.
2.ביום 3.4.11 נגזר על העותר, בהעדרו, בגין עבירות אלו קנס כספי, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים ופסילה לקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. בגזר הדין צוין: "הפסילה תחושב ממועד הפקדת הרישיון גם אם תוקפו פקע. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף , יפנה למזכירות בית המשפט". (גזר הדין מיום 3.4.11 תיק מספר 11637-12-10, כב' השופטת מגי כהן, בית המשפט השלום לתעבורה מחוז המרכז – פתח תקווה).
3.ביום 31.8.15 פנה העותר למשרד התחבורה, בבקשה לחדש את רישיונו, אז נמסר לו כי הוא מנוע מלחדשו, לאור הפסילה. העותר פנה למשרד הרישוי בבקשה לראות את תקופת הפסילה, כאילו רוצתה, קרי: - לחשב את תקופת הפסילה מהיום שנלקח ממנו הרישיון , 11.12.10 – בקשתו נדחתה.
4.ביום 21.5.15, העותר הפקיד, לטעמו מטעמי זהירות, תצהיר חלופי לרישיונו במזכירות בית המשפט לתעבורה.
טענות העותר
5.העותר טוען כי יש לחשב את תקופת הפסילה מיום ההפקדה במסגרת הפסילה המנהלית, בה נלקח רישיונו על ידי משטרת ישראל. משהופקד רישיונו במשטרת ישראל, בגין אותה עבירה מושא המשפט שבהמשך נגזרה עליו פסילה ל- 24 חודשים עבירה, אין הוא נדרש להפקיד את רישיונו או תצהיר חלף רישיון במזכירות בית המשפט.
6.העותר תומך טיעוניו על בש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.14) (להלן: "הלכת ג'אבר") בה נקבע, כי תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), חלה במקרה בו אבד רישיון הנהיגה ואינה חלה על מי שרישיונו הופקד כבר בבית המשפט / במשטרת ישראל במסגרת אותו הליך ואותן עבירות תנהל נגדו ולפיכך אינו חייב מהגשת תצהיר חלף רישיון על מנת שיתחיל מניין ימי הפסילה. עוד מפנה ב"כ העותר לדברי כב' השופט א. רובינשטיין ברע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישראל (8.2.11) (להלן: "רע"פ מאיר כהן") ; ת"פ 3039/04 מדינת ישראל נ' שטונוב (3.5.12); בב"ש 2562/08 מזרחי נ' מדינת ישראל (18.6.08) .
7.לטענת העותר בנסיבות אלו, משהופקד רישיון הנהיגה בידי משטרת ישראל, רשאי היה העותר להניח כי נתון זה יוזן במחשב וידווח לפי הצורך במזכירות ולרשות הרישוי. בנסיבות אלו, משמתקין התקנות לא קבע ולא הגדיר מה דינו של מי שהפקיד את רישיונו במשטרת ישראל , להבדיל ממי שרישיונו אבד, אין כל חובה על העותר להוסיף ולהגיש תצהיר אחרי ענישתו/גזר דינו, בגין אותה עבירה ובגין אותו הליך.
טענות המשיבה
8.המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות. העותר נסמך על הוראות דין ופסיקה ישנה ושאינה רלוונטית. על המקרה דנן חלה הוראת תקנה 557(ה) לתקנות התעבורה, אשר הוספה במסגרת תיקון מס' 6 ביום 30.3.11. תקנה זו דנה מפורשות במצב בו הרישיון הופקד בידי הרשות בגין פסילה אחרת וקובע, כי במקרה כזה, יש להציג אישור הפקדה ומניין הפסילה יחל מיום הצגתו. פסקי הדין עליהם מתבסס העותר, דנים במצב שלפני תיקון התקנה, אשר נועדה להסדיר מקרים אלו בדיוק.
9.המשיבה מפנה לת"ד 1169-10-09 מדינת ישראל נ' בן בניסטי ; עפ"ת (חי') 48348-11-13 אלכסנדר פשצנקו נ' מדינת ישראל (3.1.14) הדן במקרה בו הופקד הרישיון במסגרת הליך של פסילה עד תום ההליכים. באשר לרע"פ כהן יש לזכור כי דברי כבוד השופט רובינשטיין, עליהם מסתמך העותר, הם בדעת מיעוט ואילו ההלכה היא בהתאם לפסק דינה של כב' השופטת חיות.
סיכום ביניים
10.בתמצית נסכם ונאמר, כי העותר סבור כי משהופקד רישיונו במשטרת ישראל אין הוא נדרש להפקיד תצהיר במזכירות בית משפט, בגין אותה עבירה וזאת ברוח הלכת ג'אבר בעוד שהמשיבה טוענת כי, בהתאם לתקנה 557(ה), אשר הוספה במסגרת תיקון מס' 6 לתקנות מיום 30.3.11, היה על העותר להמציא אישור על ההפקדה הקודמת במשטרה ומשלא עשה זאת, טרם החל מרוץ תקופת הפסילה. לשיטתה, הלכת ג'אבר דנה במקרה בו טרם תוקנה תקנה 557 והוסף סעיף קטן ה' ולכן, איננה רלוונטית.
המסגרת הנורמטיבית
11.סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") קובע:
"(א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.
(ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.
(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין –
(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;
(2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור."
12.סעיף 61 משלים את סעיף 42 לפקודת התעבורה, וקובע:
"(א) הורשע בעל רישיון נהיגה על עבירת תעבורה או על עבירה לפי דין אחר הנובעת מנהיגת רכב, או שהוא נפסל מהחזיק רישיון או שהותנו בו תנאים לפי פקודה זו, חייב הוא להמציא את הרישיון לרשות הנקובה בתקנות תוך התקופה שנקבעה בהן.
(ב) הנוהל בדבר רישום וטיפול ברישיון כאמור בסעיף קטן (א) ייקבע בתקנות.
(ג) האמור בסעיף זה יחול גם על בעל רישיון רכב שנפסל מהחזיק בו ועל רישיון כזה."
13.דרכי מסירת הרישיון הוסדרו בתקנות התעבורה, כאשר תקנה 556 קובעת:
"(א) נפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברישיונו, ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרישיון אינו בידי בעליו אותה שעה ימציאו בעל הרישיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרישיון ובתנאים שקבע בית המשפט."
14.תקנה 557 קובעת:
"(א) הודע לבעל הרישיון על פסילת רישיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי העניין, ימציא את רישיונו כאמור בחלק זה אף אם רישיונו אינו בר-תוקף אותה שעה.
(ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רישיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי העניין, כי רישיונו של בעל רישיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרישיון, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה.
(ג) מצא בעל הרישיון את הרישיון שאבד ימציאו מיד לבית המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה."
(ד)(בוטלה).
(ה) המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומרוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור."
15.באשר לסמכות לחשב את תקופת הפסילה על פי גזר דין, נקבע כי זו מסורה לרשות הרישוי והביקורת השיפוטית על החלטה של רשות הרישוי, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים (בש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.2014) (להלן: "הלכת ג'אבר").
בהלכת ג'אבר נקבע, בין היתר, כי: "מי שרישיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה, רישיונו לא "אבד", ואין לחייבוֹ בהמצאת תצהיר חלף הפקדת הרישיון."
שבתי ועיינתי בלשון התקנה וכן בהלכת ג'אבר ומצאתי, כי המקרה שבפניי, אינו חוסה תחת תקנה 557(ה) והנסיבות אליהן היא מפנה.
16.תקנה 557(ה) הוספה, לאחר שבתי המשפט, במספר הזדמנויות, שבו וקראו למחוקק להסדיר בחקיקה את המצבים להם אין מענה בתקנות אלו, כגון מצבים בהם הופקד הרישיון בהליך אחר, שאז לא ניתן לומר כי הרישיון אבד ולכן, לא הייתה הוראה מפורשת בתקנות, כי יש להגיש תצהיר חלף הרישיון (ראה למשל: רע"פ 7431/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.11.10). ברע"פ מאיר כהן נדונה השאלה, מה דינו של מי שהפקיד את רישיונו בבית משפט במסגרת הליך אחר בו נגזר עליו פסילה ונקבע, ברוב דעות, כי חלה חובה להפקיד את הרישיון או להודיע על הפקדתו, בכל תיק ותיק. גם שם קראה כבוד השופטת חיות שהציגה את דעת הרוב וכבוד השופט רובינשטיין שהיה בדעת המיעוט, למחוקק להסדיר ולתקן את נוסח התקנות אשר מותיר "חללים של אי ודאות אשר אינם ראויים למשפט הפלילי".
בעקבות רע"פ מאיר כהן וסמוך לאחר מכן, תוקנו התקנות באופן שהוסף סעיף קטן ה', אשר נועד להבהיר כי הפקדה נדרשת בכל תיק ותיק. מפרוטוקול ישיבת וועדת הכלכלה עולה, כי תיקון זה נועד להסדיר מקרים כגון אלו שנדונו בעניין כהן:
"התקנה מדברת על סיטואציה בה בן אדם קיבל יותר מפסילה אחת אחרי השנייה, והוא הפקיד את הרישיון לצורך הפסילה הראשונה. מה הוא צריך לעשות עם הפסילה הבאה? אין בידו רישיון, מה הוא צריך להפקיד? הנושא הזה, אגב, היה נושא לדיון בבית המשפט העליון ממש בזמן האחרון, ברשות ערעור פלילי 8317/10, מאיר כהן נגד מדינת ישראל, ושם אפילו הייתה מחלוקת בין שופטי בין המשפט העליון באשר לפרשנות הדין הקיים. בסופו של דבר השופט רובינשטיין, שהיה שם בדעת מיעוט, אמר – אנחנו כתבנו את התקנות לפני זה ואני תומכת בעמדתו – שמצב התקנות כיום בהקשר זה אינו משביע רצון והוא מותיר חללים של אי ודאות. עוד לפני שהוא כתב את זה, זה רק מחזק את הצורך בתיקון של התקנה הזאת בגלל שבדיוק בסיטואציה הזאת דן בית המשפט העליון, מה צריך לעשות.
"השאלה הייתה האם הוא צריך בכלל לעשות משהו ואולי מבחינת מדיניות רצויה הוא לא צריך לעשות דבר. השופט לוי אומר: נכון לשוב ולדרוש מנאשם כזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557 בכל פעם שיורשע מחדש. שיבצע תהליך שבו הוא מקבל על עצמו את הפסילה, שהוא מודע לפסילה והוא מתחיל לרצות אותה. אין להתחיל לרצות עונש במחדל, באי עשייה. אדם צריך כשהוא מבצע עונש, הוא משלם קנס, הוא מתייצב למעצר, הוא מתייצב לעבודות שירות, שיפקיד, שיעשה משהו פוזיטיבי שבו הוא אומר שהוא מתחיל לרצות עונש.
לכן אנחנו מבקשים שבמצב בו הרישיון מופקד, הוא יפקיד את אישור ההפקדה. לא שיוציא את הרישיון, אני לא רוצה שיקבל בחזרה את הרישיון כי נוח לי המצב אבל שיפקיד את אישור ההפקדה ובזה אני יודעת שהוא אישר את הפסילה."
17.עולה השאלה, פסילה מנהלית בגין אותה עבירה ואותו הליך, מהווה "פסילה אחרת" כלשון סעיף קטן ה' לתקנה ומחייבת הפקדה נוספת? סבורה אני כי התשובה לשאלה זו, הינה בשלילה.
הדבר אינו עולה מנוסח התקנה. בהלכת ג'אבר הופקד הרישיון בידי המשטרה בפסילה מנהלית במסגרת אותו הליך. אומנם, פסק הדין דן במקרה בו הפסילה הוטלה בטרם כניסת תיקון התקנות לתוקף, אך בעת מתן פסק הדין עמד בפני ביהמ"ש התיקון לתקנות ולשון התקנה ונקבע:
" 27. מכל מקום, גם למי שסבור כי ראוי להטיל גם על אדם שמסר את רישיונו למשטרה במהלך החקירה חובה להגיש תצהיר לאחר שנגזר עליו עונש של פסילת רישיון נהיגה – חלף הפקדת הרישיון – הרי שהדבר מסוּר למתקין התקנות; ברצותו יחייב וברצותו יפטור. אך הדבר אינו מסוּר בידינו בדרך של פרשנות יצירתית שאינה מתיישבת עם לשון "אבד"...
מקצת מן המלאכה עשה מחוקק-המשנה בתיקון (מס' 6) תשע"א-2011 בהתקינוֹ את ס"ק (ה) לתקנה 557 לגבי חובת המצאת רישיון נהיגה פעם נוספת לאחר שהומצא כבר בעבר בשל פסילה אחרת. דיוֹ לאדם שכזה, בהמצאת "אישור על ההמצאה הקודמת". ברם, נשארו מצבים רבים שבהם נותר ערפל ונוצרת מבוכה. ענייננו הוא דוגמה לכך. כשלעצמי, דומני, כי מן הראוי לשקול לחדול מתיקון התקנה טלאי על גבי טלאי (הפקדת רישיון – הגשת תצהיר – המצאת אישור). יתכן שתפיסת מחוקק-המשנה בתקנה 557 היא אנכרוניסטית, ואולי אין עוד טעם ממשי בעת הזאת בהטלת חובת הפקדת הרישיון ובחליפיה – התצהיר והאישור, שממילא אינם 'מכסים' את קשת האפשרויות. המחשוב, ההזנה ההדדית והתקשורת בין המשטרה, מזכירות בית המשפט ורשות הרישוי, מאפשרים לכאורה עיגון כדבעי של פסילת רישיון הנהיגה במחשבי הרשות, גם מבלעדי הפקדתו הפיזית. אמליץ לשקול זאת". (הדגשות שלי – א.א.).
ובהמשך נקבע מפי כבוד השופט שהם:
"סבורני, כי ייטיב מחוקק המשנה אם יפעל לתיקון תקנה 557 לתקנות התעבורה, באופן שיובהר נושא הפקדת רישיון הנהיגה, ואימתי יש להמציא תצהיר חלף הפקדת הרישיון – ויפה שעה אחת קודם."
18.יוצא איפה, כי ביהמ"ש העליון לא החיל את תקנה 557(ה) על המקרה שבפניו, לא מהסיבה כי זו הוספה לאחר מועד הטלת הפסילה, אלא מהטעם, כי זו אינה מסדירה את המצב העומד בפניו, היינו, מצב שבו הרישיון הופקד במסגרת החקירה באותה עבירה ובמסגרת אותו הליך:
"...לא כן לגבי אדם שרישיונו נלקח ממנו בשעת חקירה ונמצא בתיק המשטרה. אזרח מן השורה עשוי שלא לדקדק בין משטרה, מזכירות בית משפט, ומשרד הרישוי. גבי דידו, אחת הם כל הגורמים הללו – הרשות. מצווים אנו, "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא י"ט , י"ד). אכן, יש מן האזרחים המבקשים להערים; אך מרביתם הגונים, ועשויים לטעות בתום לב בסבך הבירוקרטי. האזרח רשאי להניח כי מילא אחר חובתו, ומכל מקום, אם יש צורך בהזנה הדדית של מידע בין הרשויות הללו, הדבר ייעשה בלי צורך במעורבות מצידו..." (פסקה 20 דברי כב' השופט סולברג).
נקבע בהלכת ג'אבר, כי ככל שסבור המחוקק כי ראוי להטיל גם על אדם שמסר את רישיונו למשטרה במהלך החקירה, חובה להגיש תצהיר לאחר שנגזר עליו פסילת רישיון נהיגה – חלף הפקדת רישיון – הרי שהדבר מסור למתקין התקנות; אין הדבר מסור לפרשנות יצירתית שאינה מתיישבת עם התיבה "אבד".
לבסוף אפנה גם להחלטת כבוד השופט שיף מיום 5.3.12 בת"פ (חי) 3039/04 מדינת ישראל נ' אנדרי שטונוב.
סוף דבר
19.מי שרישיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה, אינו דומה למי שרישיונו "אבד"; ואינו נחשב כמי שרישיונו הופקד בגין פסילה אחרת ומשכך תקנות 557(ב) ו- 557(ה) אינן חלות עליו. משנקבע בגזר הדין מיום 3.4.11 כי רישיון הנהיגה של העותר ייפסל למשך 24 חודשים ממועד הפקדת הרישיון ורישיונו הופקד במשטרת ישראל במסגרת הפסילה המנהלית, ואין חולק כי לא הוחזר לו – אין הוא נדרש להפקיד את רישיונו או תצהיר חלף רישיון במזכירות בית משפט, על מנת שתחל תקופת חישוב ימי הפסילה, כל עוד לא הורה מתקין התקנות אחרת.
20.בנסיבות אלו, משחלפה תקופת הפסילה זה מכבר, זכאי העותר לקבל, כפוף להוראות הדין ודרישות משרד הרישוי, רישיון נהיגה.
ניתנה היום, י"א טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
הוקלד על ידי מיכל זבטני