החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע בע"מ (המשיבה 1, להלן – "חכ"ל, "בעלת המכרז") פירסמה מכרז פומבי "לאספקת התקנת והפעלת ציוד אבטחה ומצלמות באצטדיון הטוטו ע"ש יעקב טרנר בבאר שבע" (להלן – "המכרז").
למכרז הוגשו תשע הצעות. הצעת העותרת בעת"מ 26597-08-14 (להלן – "ברק") הצעת העותרת בעת"מ 41935-08-14 (להלן – "אורד") ושבע הצעות של המשיבות הנוספות בשתי העתירות.
בועדת המכרזים נפסלו על הסף חמש ההצעות דלהלן:
הצעת ברק, הצעת מוטורולה בע"מ (משיבה 9) הצעת ארדן בע"מ (משיבה 6) הצעת בינת בע"מ (משיבה 4) והצעת אברון בע"מ (משיבה 7).
באותה הישיבה (מיום 3.8.14) החליטה ועדת המכרזים לקבל את הצעת חברת ארטנט א.ג.פ מערכות בע"מ (המשיבה 2) "בכפוף להשלמת חוסרים תוך 7 ימים".
בפני שתי עתירות התוקפות את החלטת ועדת המכרזים – אשר הדיון בהן אוחד.
העותרת האחת, ברק, טוענת כי פסילת הצעתה על הסף היתה שלא כדין, כי הצעת הזוכה במכרז, ארטנט, היתה פסולה עקב אי עמידה בתנאי סף – וכי היה על הועדה לבחור בהצעת ברק כהצעה הזוכה עקב היותה ההצעה הזולה ביותר.
העותרת בעתירה השנייה, אורד, טוענת גם היא כי הצעת ארטנט זכתה שלא כדין עקב אי עמידה בתנאי הסף כי הצעת ברק בדין נפסלה על הסף – ועל כן היה על ועדת המכרזים לבחור בהצעתה שלה (של אורד) כהצעה הזוכה בהיותה ההצעה הזולה ביותר (לאחר פסילת ברק).