העתירה
1.לפניי עתירה מינהלית נגד החלטת משיב 1, שר הבריאות, בערר שהוגש על החלטותיו של משיב 3, מנכ"ל משרד הבריאות, שלא לחדש רישיונות להפעלת מרפאות שיניים שבבעלות העותרת – מכבידנט בע"מ; זאת, הואיל ובמרפאות נמכרים מוצרים דנטאליים שונים, בניגוד להוראות "נוהל בריאות השן" שפורסם על-ידי מנהל האגף לבריאות השן במשיב 2, משרד הבריאות. העותרת טוענת, בין-היתר, כי הנוהל נקבע בחוסר סמכות, הואיל ומנהל האגף לבריאות השן אינו בעל הסמכות לפרסמו, וממילא לא ניתן להורות על ביטול רישיון בגין אי-עמידה בנוהל זה; כי אכיפת הנוהל באמצעות אי-חידוש רישיונות למרפאות שיניים של תאגיד יוצרת אפליה ביחס למרפאות השיניים הפרטיות, אשר אינן נדרשות לרישיון כאמור; וכי ההנחיה בדבר איסור מכירת מוצרים דנטאליים ממילא בטלה מעיקרה, הואיל והיא פוגעת בחופש העיסוק של העותרת שלא על-פי תנאי פסקת ההגבלה בחוק-יסוד: חופש העיסוק.
המסגרת הנורמטיבית
2.עניינה של עתירה זו בהסדרת העיסוק בתחום רפואת השיניים, ובפרט – הוראות ברישיון להפעלת מרפאות שיניים של תאגידים, ונטילת הרישיון, מכוח החקיקה הרלבנטית שלהלן.
פעילות רופאי השיניים מוסדרת בפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979 (להלן – פקודת רופאי השיניים או הפקודה). בתחילה, ייחדה הפקודה את העיסוק בריפוי שיניים אך למרפאי שיניים שניתנו להם רישיונות לפי התנאים בפקודה; בקובעה, כי מורשה לריפוי שיניים הוא "רופא שיניים שהוא בעל רישיון או היתר זמני לעסוק בריפוי שיניים לפי פקודה זו" (סעיף 2), וכי "מי שאינו מורשה לריפוי שיניים לא יעסוק בריפוי שיניים" (סעיף 3). ואולם, בנוסחה כאמור, הפקודה "לא התייחסה במפורש לעיסוק בריפוי שיניים של מורשים אלה במסגרת מרפאות שיניים של בתי חולים, קופות חולים או תאגידים אחרים" (הצעת חוק לתיקון רופאי השיניים, התשמ"א-1985, ה"ח ממשלה 1749); ועל כן נוסף בשנת 1986 סעיף 3א לפקודה, אשר מסדיר את האפשרות להעניק שירותי ריפוי שיניים באמצעות מרפאות של תאגידים, ובכלל זה – קופות חולים: "האמור בסעיף 3 אינו בא למנוע מבית-חולים, מקופת-חולים, מרשות מקומית או מתאגיד אחר, לפתוח, להחזיק או לנהל מרפאת שיניים שבה עוסקים בריפוי שיניים אנשים המורשים לכך לפי פקודה זו, ובלבד שנתקבל לגביה רישיון מאת המנהל...". כפי שכבר צוין בפסיקה, התיקון נועד לשתי תכליות: האחת, לאפשר את ניהולה של מרפאת שיניים על-ידי תאגיד, ובכך להוזיל את עלויות השירותים הניתנים בה; והשנייה, "באמצעות הרישוי להחיל פיקוח של משרד הבריאות על מרפאות תאגיד, ובדרך זאת להגן על בריאות הציבור" (בג"ץ 2074/95 אגודת טכנאי השיניים בישראל נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ"ד נג(3) 451, 464 (1999); ההדגשות הוספו).
הפקודה מסדירה, אפוא, הן את פעילותן של מרפאות פרטיות, על-ידי מורשה לריפוי שיניים שקיבל רישיון לפי הפקודה; והן את הפעילות באמצעות מרפאות של תאגידים – בכפוף לרישיון מתאים (להלן – רישיון למרפאת תאגיד). בצד זאת קובעת הפקודה הוראות נוספות לעניין הסדרת הרישוי, פיקוח רפואי על מורשים לריפוי שיניים, אתיקה מקצועית, אמצעי משמעת וסנקציות עונשיות.
סעיף 3א(ב) לפקודת רופאי השיניים מקנה לשר הבריאות, משיב 1, סמכות לקבוע בתקנות הוראות לעניין מרפאות של תאגיד, ובכלל זה בדבר – התנאים שיש לקיים במרפאות כדי להבטיח מתן שירותי ריפוי שיניים ברמה נאותה; תקפו של רישיון ונסיבות שבהן ניתן לבטלו; ודרכי פיקוח על המרפאות, שיקיים משיב 3, המנהל הכללי של משרד הבריאות (להלן – מנכ"ל משרד הבריאות או המנכ"ל). בצד זאת, סעיף 65 לפקודה מקנה אף למנכ"ל סמכות להתקין תקנות, באישור שר הבריאות, בין-היתר בדבר קביעת הנוהל והטפסים לבקשת רישיונות לפי פקודה זו ולנתינתם; וכן לעניין ביצועה, דרך כלל, של הפקודה. יוער, כי הסמכות להתקין תקנות בעניין רישומן והסדרתן של "מרפאות", הוקנתה לשר הבריאות גם בסעיף 34(א) לפקודת בריאות העם.
מכוח סעיפים 3א ו-65 לפקודת רופאי השיניים, וכן לפי סעיף 34 לפקודת בריאות העם, התקין שר הבריאות את תקנות רופאי השיניים (מרפאות של תאגידים), התשנ"ד-1993 (להלן – התקנות); אשר חלות על מרפאות של תאגידים בלבד. תקנה 2 קובעת כי מנכ"ל משרד הבריאות מוסמך להעניק רישיון למרפאת תאגיד ולקבוע את תנאיו; ובתקנה 6 הוגדרו תנאים למתן רישיון. בכלל זה נקבע בתקנה האמורה, כי רישיון למרפאת תאגיד יינתן, בין-היתר, אם הוכח שבמרפאה "מתקיימים התנאים, הדרישות והוראות המנהל לפי תקנות אלה ולפי כל דין" (תקנה 6(1)); וכן כי "המבקש מעמיד לרשות המרפאה אמצעים וכוח אדם המאפשרים לתת שירותי ריפוי שיניים ברמה נאותה" (תקנה 6(3)). תקנה 7 לתקנות מקנה למנכ"ל משרד הבריאות סמכות להתנות או להוסיף תנאים לרישיון, "אם ראה צורך בכך, לשם מתן שירותי ריפוי שיניים ברמה נאותה"; ולפי תקנה 11 רשאי המנכ"ל להורות על ביטול רישיון או להתלותו, אם מצא, בין-היתר, כי "במרפאה לא מתקיימים תנאי התקנות או כל דין" (תקנה 11(א)(2)), או כי "במרפאה לא ניתנים שירותי ריפוי שיניים ברמה נאותה" (תקנה 11(א)(3)). על החלטה בדבר ביטול או התליית רישיון מרפאת תאגיד, ניתן לערור לפני שר הבריאות (תקנה 11(ג)).
3.ביום 1.2.02 פורסם "נוהל בריאות השן מספר 1.1 – הנחיות בדבר תנאי תברואה, גהות ומבנה מרפאת שיניים", אשר לפי האמור בו, תחולתו יפה הן למרפאות שיניים פרטיות והן למרפאות של תאגידים (להלן – הנוהל או נוהל בריאות השן). הנוהל נערך על-ידי רופא שיניים מחוזי, ואושר על-ידי מנהל האגף לבריאות השן במשרד הבריאות. בצד הוראות בנוהל הקובעות דרישות בדבר גודלן של מרפאות, חלוקת החדרים בתוכן, האקלים שיש לקיים בהן, ציוד נדרש, מתקנים שונים, איסור על עישון ובריאות העובדים – קובע סעיף 7.2 בנוהל כדלהלן: "לא יימכרו במרפאות השיניים תרופות, מי פה, מברשות שיניים או תכשירים אחרים, אולם יכול הרופא לנפק למתרפא תכשירים אלו ללא תמורה".
יוער כבר עתה, כי המחלוקת בין הצדדים נסובה על תוקפו של הנוהל, מעמדו המשפטי והסמכות לפרסמו; ובפרט חלוקים הצדדים בשאלה, האם הנוהל מהווה חלק מתנאי הרישיון של העותרת, כך שאי-עמידה בהוראות סעיף 7.2 בו מקנה למנכ"ל משרד הבריאות סמכות לבטל את רישיונות המרפאות שבבעלותה.
הרקע העובדתי