עת"מ 47271-02-15 א.י.א.א נ' משרד הפנים

עתירה להורות על ביטול הוראת השהיה של העותר במתקן 'חולות'; לחילופין, לאור תקופת שהייתו הבלתי חוקית במתקן 'חולות' בעבר, תקבע יתרת שהותו במתקן 'חולות' לדקה בלבד.

העותר, יליד 1982, אזרח סודן, התגורר בחבל דרפור שבמדינה זו. לטענת העותר, בשנת 2005 ברח מסודן כיוון שנכלא למשך חודש ימים ללא משפט לאחר שהואשם בעזרה למורדים בדרפור. בתחילה שהה העותר בג'יזה שבמצרים ולאחר מכן ביום 28.1.08 הסתנן לישראל. העותר זוהה כנתין סודן וניתן לו רישיון שהיה בישראל מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, אשר הוארך מעת לעת. העותר התגורר בערד ועבד כטבח במלונות ים המלח.

ביום 9.3.14, עת הגיע העותר למשרדי משרד הפנים (להלן - "המשיב") על מנת להאריך את רישיונו, הוא קיבל הוראת שהיה להתייצב במרכז 'חולות' ביום 10.4.14, בהתאם להוראות החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד - 2013 (להלן - "תיקון מס' 4") אשר היה בתוקף באותה עת. העותר התייצב ב"חולות" במועד שנקבע לו. ביום 23.4.14 הגיש העותר בקשה פרטנית למקלט מדיני בישראל. ביום 27.6.14 יצא העותר ממתקן 'חולות' ולא שב אליו תוך 48 שעות מהמועד בו היה עליו לשוב, תוך שהוא נוטל חלק בהפגנה, לבסוף הוחזר למתקן השהיה על ידי הפקחים. בעקבות זאת הוחלט ביום 30.6.14 להעביר אותו למשמורת בסהרונים בו שהה עד ליום 10.9.14. ביום 11.11.14 נערך לעותר ראיון לבחינת בקשתו למקלט מדיני.

ביום 22.9.14 ניתן פסק הדין בבג"ץ 8425/13 גבריסלאסי נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו) (22.9.14) (להלן - "בג"ץ גבריסלאסי"), אשר ביטל את הוראות תיקון מס' 4. ביום 8.12.14 אושר בכנסת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאת מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה - 2014 (להלן - "החוק החדש למניעת הסתננות"). בעקבות זאת זומן העותר לשימוע ביום 4.1.15 לבחינת הוצאת הוראת שהייה חדשה בעניינו. מכיוון שהשימוע לא העלה נתונים עובדתיים כלשהם, אשר יש בהם כדי להוציא את עניינו של העותר מהקריטריונים שנקבעו לשהיה במתקן "חולות", הוצאה לעותר ביום 8.1.15 הוראת שהיה ב"חולות". ההוראה הינה בתוקף עד ליום 13.12.15, כך שהיא משלימה את משך שהותו של העותר ב"חולות" לתקופה המקסימלית שנקבעה של - 20 חודש.

טענות הצדדים

העותר, טוען לחוקיות החוק, ולאורך השהיה המקסימלית בחולות של 20 חודש, כיון ששהה בחולות 5.5 חודשים על פי תנאי השהיה שהיו בתוקף לפי הוראות תיקון מס' 4, לגביו נקבע שאינו חוקתי.

העותר מלין נגד השימוע שנערך לו וטוען להיותו השימוע למראית עין בלבד, אשר לא לקח בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים. ההחלטה בשימוע אינה מנומקת, ולא צוינה האפשרות לערער על ההחלטה. עוד טוען הוא, כי היה על המשיב לערוך עימו בירור מעמיק על מנת לבחון האם הוחזק בתנאי עבדות ולא להסתפק בכך שלא העלה את העניין מיוזמתו.

עוד טוען העותר, כי הוצאת הוראת שהיה ב"חולות" בהתאם לחוק החדש למניעת הסתננות נוגדת את ערכי מדינת ישראל, אינה מוסרית, ואין לה מקום בנסיבות בהן ממילא לא ניתן להרחיק את העותר מישראל. החוק נועד להמאיס על המסתננים את חייהם בישראל כך שיתנו את הסכמתם לעזיבה מרצון. הוראת השהיה גם פוגעת פגיעה חמורה בכבוד האדם, לאור תנאי השהיה הקשים במתקן.

העותר טוען, כי הקריטריונים להשמה בחולות הינם שרירותיים ומפלים ולא הוברר מדוע הם חלים דווקא על המסתננים שהגיעו לישראל מסודן ואריתריאה, אשר יש קושי בהרחקתם ממנה, ולא על מסתננים אחרים. ההחלטה להחיל את הקריטריונים דווקא על מסתננים ותיקים ורווקים אינה מגשימה את תכלית החוק, מניעת השתקעות בישראל. ישום הקריטריונים בפועל יוצר אכיפה בררנית שכן הוראות השהיה אינן ניתנות לכל העומדים בקריטריונים שלה. כמו כן, יש פסול בכך שהקריטריונים לא נקבעו בחקיקה ראשית או משנית.

העותר מוסיף, כי השמתו בחולות לא הביאה בחשבון את בקשת המקלט שהוגשה על ידו. השמתו בחולות בעוד בקשת המקלט תלויה ועומדת מפלה אותו מול מבקשי מקלט שאינם נהנים מהגנת קולקטיבית, הזכאים לאשרה זמנית עד לתום בירור בקשתם. אמנם, המשיב טוען כי הוא מעניק קדימות לבדיקת בקשות המקלט של השוהים ב"חולות" אך בפועל ההתקדמות בבדיקת הבקשות הינה איטית ביותר ומאושרות בקשות בודדות בלבד.

המשיב טוען, כי דין העתירה לסילוק על הסף מחמת שיהוי בהגשתה, שכן העתירה הוגשה 43 יום לאחר עריכת הריאיון למערער.