העותרת 2, אלה קורפן (Alla Korpan) (להלן: העותרת), נישאה לעותר 1, מר אולג קורפן, אזרח ישראלי (להלן: העותר). מכוח נישואיהם ביקשה העותרת להסדיר את מעמדה בישראל. המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, דחתה את בקשתם. כמו כן נדחה ערר שהגישו וכן השגה לועדת ההשגה לזרים. כנגד החלטה זו מופנית העתירה שלפניי.
1.רקע הדברים והעובדות שלעניין
העותר, יליד 23.10.63, הנו אזרח ישראלי שעלה ארצה מאוקראינה ביום 10.11.91. העותר היה נשוי בשעתו לגב' ילנה נסטרנקו, עמה עלה לישראל (להלן: ילנה). העותר וילנה התגרשו במרץ 2013. העותרת, ילידת 17.6.66 הנה אזרחית אוקראינה. העותרים היו נשואים זה לזו בעבר, בצעירותם, למשך קצת יותר משנה. בשנת 1984 נישאו העותרים זה לזה באוקראינה והתגרשו בשנת 1985. העותרת נישאה לאחר מכן לשלושה אחרים, מהאחרון נפרדה בשנת 2012.
לדברי העותרים, הם התגרשו בצעירותם לאחר שנת נישואין אחת, כיון שהיו צעירים מדי כשנישאו, ולא הבינו את משמעות חיי הנישואין. במהלך השנים, שניהם נישאו כאמור, ולעותר גם נולדה בת (כן אימץ את בתה של ילנה מנישואיה הראשונים). על פי דברי העותרים הם לא שמרו על קשר במהלך השנים, על אף שדרך חברים או קרובים רחוקים העותרת ידעה על הקורה עם העותר. כשנפרדה העותרת מבעלה האחרון, וידעה שבתו של העותר בגרה, יצרה קשר עם העותר באמצעות אחת הרשתות החברתיות, הם החלו להתכתב ואהבתם נצתה כבראשונה.
העותרת באה לבקר את העותר בישראל שלוש פעמים. בכל הפעמים נכנסה העותרת לישראל כחוק, שהתה בישראל כחוק, ויצאה במועד, לאחר לא יותר משבועיים, כפי שאפשרה לה אשרת התייר שקיבלה: ביום 2.9.11 נכנסה העותרת לישראל לתקופה של תשעה ימים, וכך עשתה שוב ביום 7.1.12. בחודש מרץ 2012 שהתה העותרת בישראל שבועיים נוספים. בכל הפעמים שהו העותרים ביחד. על פי הראיות שהגישו העותרים ובהם מכתבים של חברים וקרובים, כמו גם תמונות, בפעמיים הראשונות שהו העותרים בבתי מלון (באילת ובים המלח - העותרים הציגו הזמנות של בתי המלון בהם שהו), ובפעם השלישית בדירה ששכר העותר בנתניה, לאחר שעזב את ביתו ונפרד מילנה.
ביום 20.5.12 הגיעה העותרת שוב לישראל. בעת הזו היה בידי המשיבה מידע שנמסר ע"י ילנה, ובא כוחה עו"ד אילייה וייסברג, לפיו העותרת פרסמה באתרי אינטרנט מודעות בהן היא מחפשת עבודה, וכן מודעות בהן היא מחפשת בן זוג יהודי למטרת נישואין פיקטיביים. לאור מודעות אלו, עלה חשש כי העותרת עומדת להשתקע בישראל, ונערך לה תשאול ברוסית, בשדה התעופה, על ידי נציגי ביקורת הגבולות (התשאול צורף כנספח 2 לתגובת המשיבה לבקשה לצו ביניים). העותרת נשאלה למטרת הגעתה לארץ, והשיבה כי הגיעה לבקר את העותר, שכשכינתה אותו "בעלי לעתיד". העותרת ציינה כי גם בפעמים הקודמות בהם הייתה בארץ, שהתה במחיצת העותר. העותרת הכחישה תחילה כי בכוונתה לעבוד בישראל, אך לאחר שעומתה עם המודעות האמורות הודתה כי פרסמה אותן, תחילה טענה כי עשתה כן בשל משבר שחוותה ביחסיה עם העותר ובהמשך טענה כי עשתה כן מתוך תסכול. כן הודתה כי פרסמה מודעה לחיפוש עבודה שכן לא רצתה ליפול לנטל על העותר.
בהמשך התשאול התקשר נציג ביקורת הגבולות לעותר. העותר אישר כי העותרת הגיעה לבקרו וכי הם חידשו את הקשר הזוגי ביניהם. כן הודה העותר כי היה מעורב בחיפוש עבודה עבור העותרת, בכך שמסר את מספר הטלפון שלו באתר להצעות עבודה, כדי לקבל עבורה הצעות עבודה. העותר ציין כי לא ידע שהעותרת חיפשה אדם למטרות נישואים פיקטיביים.
לאור תוצאות אלו של התשאול, סורבה כניסתה של העותרת לישראל.
כפי שעולה מהראיות שהציגו העותרים, משסורבה כניסתה של העותרת ארצה, נסע העותר מספר פעמים לבקרה באוקראינה (לעניין זה ראו את המכתבים שצורפו לעתירה, ובהם מתארים חברים וקרובי משפחה, מהארץ ומאוקראינה את הביקורים ההדדיים תחילה של העותרת בישראל, ולאחר מכן של העותר באוקראינה). העותרים נישאו שוב זה לזו ביום 7.5.13 באוקראינה, באירוע, בנוכחות חברים ובני משפחה, שתמונות ממנו צורפו לבקשה להסדרת מעמד.
ביום 21.6.13, כחודש לאחר נישואיה לעותר, הגיעו העותרים יחד לישראל. העותרת נכנסה לישראל עם דרכון חדש ובו שם משפחתה החדש, שם המשפחה של העותר. ביום 14.7.13, פחות מחודש לאחר הגעתם ארצה, פנו העותרים, מיוזמתם, ללשכת רשות האוכלוסין וביקשו לפתוח בהליך למתן מעמד בישראל לעותרת מכוח נישואיה לעותר. בו ביום נערך לעותרים ראיון בלשכת רשות האוכלוסין בנתניה (פרוטוקול הריאיון בכתב יד צורף כנספח 3 לתגובת המדינה לבקשה לצו ביניים ועותק מודפס צורף כנספחים 1 ו-2 להודעת המשיבה על צירוף מסמכים, להלן כשאתייחס לפרוטוקול הראיון, ההתיחסות תהיה לפרוטוקול המודפס).
ביום 12.9.13 ניתנה החלטת המשיבה, הדוחה את בקשת העותרים למתן מעמד בישראל, מן הטעם שאינם עומדים בדרישת הסף של "כנות הקשר", לאור סתירות מהותיות, כך לטענת המשיבה, בראיונות שנערכו להם. עוד התבססה ההחלטה על העובדה שכניסתה של העותרת לארץ סורבה בעבר, וכן על העובדה שנכנסה לישראל, בעקבות נישואיה, עם דרכון חדש הנושא את שמה החדש וזאת, כך לטענת המשיבה, כדי להטעות את נציגי המשיבה (החלטת המשיבה צורפה כנספח 4 לתגובת המדינה לבקשה לצו ביניים, להלן: החלטת הסירוב).
ביום 2.10.13 הגישו העותרים ערר על החלטת המשיבה למנהלת לשכת רשות האוכלוסין בנתניה, וביום 9.10.13 נדחה הערר בהחלטה לקונית לפיה הערר נדחה מאותם נימוקים מכוחם נדחתה הבקשה (ההחלטה על דחיית הערר צורפה כנספח 5 לתגובת המשיבה לבקשה לצו ביניים, להלן: ההחלטה על דחיית הערר).
ביום 28.10.13 הגישו העותרים השגה לוועדת ההשגה לזרים כנגד המשיבה, ולאחר הגשת מסמכים, תגובות והשלמת טיעון בכתב, דחה יו"ר ועדת ההשגה, עו"ד דותן ברגמן את ההשגה (החלטתו צורפה כנספח 1 לתגובת המשיבה לבקשה לצו ביניים, להלן: ההחלטה על דחיית ההשגה). בהחלטה נקבע כי על העותרת לעזוב את הארץ תוך 14 יום.
בעקבות זאת הוגשה העתירה שלפניי וכן בקשה לצו ביניים שימנע הרחקתה של העותרת מהארץ או השמתה במשמורת. צו ביניים ניתן ביום 18.5.14 ע"י כב' השופט ד"ר קובי ורדי, לאחר מכן התקיים דיון בעתירה והמשיבה נדרשה להשלים מסמכים. בעקבות השלמת המסמכים סיכמו הצדדים לגוף העתירה.
2. טענות הצדדים
א. טענות העותרים
העותרים טוענים כי החלטות המשיבה הן בבקשה המקורית, הן בהחלטה הדוחה את הערר, הן בהחלטה הדוחה את ההשגה לא לקחו במסגרת השיקולים את הראיות שהגישו העותרים. העותרים מפנים לעניין זה לשלל התמונות והמכתבים שהגישו הן במעמד הגשת הבקשה להסדרת מעמדה של העותרת, הן בהמשך במסגרת ההשגה. העותרים טוענים כי כשנערכו להם הראיונות, במועד הגשת הבקשה, היה זה טרם עיינו נציגי המבקשת בראיות אשר צירפו לבקשתם. עוד טוענים העותרים כי מהראיונות עולה כנות הקשר ביניהם, שכן ידעו להשיב בפרטי פרטים הן זה על חייה של זו, הן על חייהם המשותפים עד לאותה עת.
העותרים מוסיפים וטוענים כי המקור למידע שהיה בידי המשיבה, לרבות אותן מודעות, היא בהודעה שמסרה ילנה, גרושתו של העותר במטרה לחבל בקשר בין העותרים. לטענת העותרים המשיבה לא נתנה משקל לכך שמדובר בגרושתו של העותר.
העותרים מודים כי פרסמו מודעה לחיפוש עבודה עבור העותרת, אך זאת עשו כהכנת תשתית לבואה של העותרת לישראל לצורך שהות קבע. העותרת מכחישה כי היא פרסמה מודעה בדבר רצונה למצוא שותף לנישואים פיקטיביים. העותרים טוענים, כי אין זה סביר שתפורסם מודעה שכותרתה "נישואין פיקטיביים" ולצידה פרטים מלאים ונכונים של העותרת. עובדה זו מעידה על כך שלא העותרת היא שפרסמה את המודעה. העותרים טוענים כי המקור להן הוא גרושתו של העותר ובא כוחה. העותרים המציאו תמליל מהקלטה שביצע העותר עם ב"כ גרושתו בהליך הגירושין, ממנו עולה, לטענתם, כי עורך הדין היה זה שחיבל בכניסת העותרת ארצה
העותרים מוסיפים וטוענים כי בכל הפעמים שהעותרת הגיע ארצה היא עזבה כפי שהתחייבה ובמועדים להם התחייבה, ולא נשארה מעולם בארץ שלא כדין. לעניין זה מדגישים העותרים כי פנו למשיבה בבקשה להסדרת מעמד בסמוך לאחר שנישאו והגיעו ארצה.
העותרים טוענים לפגמים בהתנהלות המשיבה בכך שלא הציגה להם, עובר לערר ולהשגה את אותם פרסומים שנטען שפרסמה העותרת, וכן את התשאול בשדה התעופה.
בעיקר עומדים העותרים על כך כי לתמיכה בבקשתם להסדרת מעמד הגישו ראיות רבות התומכות בכנות הקשר וטיבו – תמונות המעידות הן על נישואיהם הן על חיים משותפים, הכוללים חופשות משותפות, מכתבים של קרובי משפחה וחברים הממעידים על אהבתם הישנה שניצתה מחדש, ועל האושר שמצאו זה בזרועות זו. לטענתם המשיבה לא בדקה אם מי מאותם אנשים שתמכו בטענות העותרים, שכתבו מכתבים בתמיכה לטענותיהם, כמו חברים ושכנים, ומי מטעם המשיבה לא טרח לבקר בדירתם.
ב. טענות המשיבה
המשיבה טוענת כי העותרים הגישו את העתירה בחוסר נקיון כפים משעה שהעותרת נכנסה ארצה, לאחר שכניסתה סורבה בדרכון שונה, זאת כדי להטעות את המשיבה.
לגופו של עניין טוענת המשיבה כי כל ההחלטות לסרב את בקשת העותרים היו סבירות, ובכלל זה ההחלטה הדוחה את ההשגה שהיא הבסיס לעתירה זו.
לטענת המשיבה כל העובדות מצביעות על כך כי היחסים בין העותרים אינם יחסי זוגיות כנים, והעותרים נישאו כדי לאפשר לעותרת לעבוד ולחיות בישראל. לעניין זה מפנה המשיבה בראש ובראשונה למודעות שפרסמה העותרת לחיפוש עבודה וחיפוש בן זוג למטרת נישואין פיקטיביים, כמו כן מפנה המשיבה לתשאול שנערך לעותרת בנתב"ג וכן לראיונות שנערכו לעותרים בהם נתגלו סתירות מהותיות, כך לטענת המשיבה.
אשר לטענות העותרת לפיהם היה על המשיבה לבחון מכתבים מקרובים וחברים שהביאו העותרים כתמיכה בטענתם לזוגיות כנה, טוענת המשיבה כי לא מוטלת עליה חובה לאתר ראיות מפריכות, שעה שהראיות שבידיה אינן מבססות את כנות הקשר.
אשר לטענת העותרים לפיה ילנה, גרושתו של העותר היא שעמדה אחרי פרסום המודעות טוענת המשיבה כי מדובר בטענה לזיוף ראיות דבר שאינו סביר, ובנוסף כי הוגש תצהיר מטעמה לסתור טענה זו.
לסיכום טוענת המשיבה כי ההחלטה לדחות את ההשגה היא החלטה סבירה ואל לו לבית המשפט להתערב בה.
3. השאלה להכרעה: כנות הקשר
חוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), קובע בסעיף 7 תנאים מקלים להסדרת מעמד של בן או בת זוג של אזרח או אזרחית ישראלית, מכוח הקשר הזוגי. זאת, כדי לא לאלץ את אזרחי המדינה לבחור בחירה כואבת בין אהבתם לבין האפשרות לחיות בארצם. עמדו על כך שני הצדדים בסיכומיהם, ודומה כי אין צורך להרחיב בעניין זה. כיון שמטרת חוק האזרחות בהקשר זה, היא לאפשר לאזרחים ישראליים לבחור להם, כבחירת לבם, בני זוג, גם אם אינם אזרחים ישראליים, ולהקים עמם משפחה, יש לוודא כי קיים קשר זוגי כן ואמיתי בין בני הזוג. זאת, להבדיל מרצונו של בן הזוג הזר להשתקע בישראל, כאשר היחסים הזוגיים הנטענים מהווים אך תירוץ לכך.
לצורך בחינת כנות הקשר בין בני הזוג, גובש נוהל, על פיו פעלו הצדדים בעתירה שלפניי, "נוהל 5.2.0008 – הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרחי ישראלי" (להלן: הנוהל). על פי הנוהל, עם הגשת בקשה להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר, על בני הזוג להמציא מסמכים שונים להוכחת כנות הקשר הזוגי בין בני הזוג. מסמכים אלו כוללים תמונות מחיים משותפים, ראיות מחברים ושכנים המכירים את בני הזוג, וכיו"ב. בנוסף, נערכים למבקשים ראיונות, גם זאת במטרה לעמוד על כנות הקשר. כדי לוודא את כנות הקשר לאורך זמן, ההליך על פי הנוהל, לאחר אישור הבקשה הראשונית, הוא הליך מדורג ומתמשך על פני כארבע וחצי שנים, בתנאים שונים.
במקרה שלפניי סורבה בקשתם הראשונית של העותרים, היינו לא אפשרו להם לפתוח בהליך להסדרת מעמדם. כיון שהראיונות עם העותרים קוימו במועד הגשת הבקשה, כשלושה שבועות לאחר שהגיעו ארצה, החומר שצירפו העותרים באותו שלב נגע להתפתחות מערכת היחסים המחודשת ביניהם ולנישואיהם באוקראינה. עוד היו לפני המשיבה התשאול שנערך לעותרת במועד בו הגיעה ארצה ובקשתה סורבה, הראיונות עם העותרים, וכן מכתב מבא כוחה של ילנה, גרושתו של העותר שהפנה למודעות שפירסמה העותרת.
העותרים טוענים, כאמור, כי בהחלטות השונות בעניינם של העותרים במהלך הליכי הבקשה על פי הנוהל, התמקדו נציגי המשיבה בראיות שהגיעו לידיה מאת גרושתו של העותר ולא נתנו משקל לראיות שהציגו העותרים.
4. החלטות המשיבה
טענתם העיקרית של העותרים היא כי המשיבה לא נתנה דעתה לראיות שהגישו, ולראיונות שיערכו להם מהם עולה כנות הקשר. לצורך כך אעמוד על החלטות המשיבה הן בבקשה, הן בהשגה (ההחלטה בערר מפנה לנימוקי ההחלטה המקורית).
4.1 ההחלטה בבקשה
א. הנמקת ההחלטה
ההחלטה בבקשה קצרה ומציינת עובדות אלו: ראשית כי מדובר בנישואיה של העותרת בפעם החמישית; שנית, כי העותרת שינתה את שמה ונכנסה לארץ כשידעה שהיא מסורבת כניסה; שלישית, כי הכחישה בשימוע שפרסמה מודעה לחיפוש שותף לנישואין פיקטיביים על אף הוכחות שיש בידי המשיבה לעניין זה. עוד נקבע בסעיף 6 להחלטה כי: "בהתאם לנוהל נערך לבני הזוג שימוע ביום 14.7.13 ממנו עולות סתירות מהותיות. אלאא ציינה בשימוע שהגיעה לישראל בשנת 2011 לחופשה בים המלח ובתשאול שנערך לה בנתב"ג אמרה שהגיעה לאולג....אלאא נשאלה לגבי מקום הנישואין ואמרה בקפה סנס היכן שהיא גרה. אולג אמר בנברוסקיה אולם חתונות".
ההחלטה מסיימת וקובעת כי לאור האמור לא הוכחה כנות הקשר. ובכן, ההחלטה כפי שעולה ממנה מבוססת על שני ראשים. האחד, מעשיה של העותרת עובר לכניסתה לישראל (מספר הפעמים בהם נישאה, העובדה ששינתה את שמה קודם שחזרה לארץ עם העותר, והעובדה שהכחישה כי פרסמה מודעה בעניין הנישואין הפיקטיביים). הראש השני נוגע לסתירות מהותיות שנפלו, כך לטענת המשיבה, בראיונות שנערכו לעותרים.
אין כל התייחסות בהחלטה לראיות שהציגו העותרים.
ב. הראיות בבסיס ההחלטה
אין בעובדות הנוגעות למעשי המשיבה עובר להגשת הבקשה כדי להשליך על כנות הקשר, כפי שאפרט.
(1) מספר הפעמים בו הייתה העותרת נשואה
כך, מספר הפעמים בהם הייתה העותרת נשואה אינו משליך על כנות הקשר. העותרת פרטה בראיון את התקופות בהן הייתה נשואה (עמ' 4-5 לראיון). מדבריה עולה כי שני הנישואין הראשונים (לרבות לעותר בפעם הראשונה), הסתיימו לאחר תקופה קצרה, ככל הנראה כיון שהעותרת הייתה צעירה באותה תקופה ולא בשלה למחויבות. לאחר מכן הייתה נשואה במשך 4 שנים, לבעל שממנו נפרדה כי היה שתיין ונישואיה האחרונים נמשכו לא פחות מ-17שנה. היינו קשר יציב וארוך, שנגמר, למרבה הצער בפרידה, דבר שאינו מצביע על כך כי הקשר עם העותר אינו כן ואמיתי.
(2) החלפת הדרכון עובר לכניסתה לארץ עם העותר לאחר נישואיהם
אשר לעובדה שהעותרת נכנסה לארץ בדרכון חדש הנושא את שמה החדש, בין אם מדובר במעשה שנעשה בתום לב, בו רצתה העותרת להחליף את שם משפחתה לשמו של בעלה כנהוג במקומותיה, ובין אם כטענת המשיב עשתה כן כדי להטעות את המשיבה ביודעה כי כניסתה לארץ לא תותר, הרי שאין בכך כדי להשליך על כנות הקשר. מעבר לכך, שלושה שבועות מאוחר יותר התייצבו העותרים במשרדי המשיבה וביקשו לפתוח בהסדרת מעמדה של העותרת. לו היה מדובר בקשר פיקטיבי, והעותרת הצליחה להיכנס לארץ, לא הייתה ממהרת להתייצב ולהעמיד את כנות הקשר למבחן, שלושה שבועות בלבד לאחר שהגיעו העותרים ארצה.
(3) פרסום המודעות בעניין חיפוש עבודה ובעניין נישואים פיקטיביים
בין הצדדים ישנה מחלוקת, לה הקדישו חלק ניכר מכתבי הטענות, בנוגע לשאלה האם העותרת אכן פרסמה את המודעה ובה היא מחפשת שותף לנישואים פיקטיביים אם לאו. העותרת אישרה במהלך התשאול בשדה התעופה כי פרסמה את שתי המודעות, אך מאוחר יותר חזרה בה וטענה כי פרסמה רק את המודעה בנוגע לחיפוש עבודה. המשיבה מצדה טענה כי העותרת עומדת אחרי הפרסום. אני מקבלת את מסקנות המשיבה לעניין זה וסבורה כי העותרת אכן עומדת מאחורי הפרסום. אכן, כפי שקבע יו"ר ועדת ההשגה, כך עולה הן מהודאתה בפעם הראשונה עת הוצג העניין לפניה, הן מתצהיר הגב' ילנה ובא כוחה, הן מנסיבות העניין. יו"ר ועדת ההשגה מקדיש חלק ניכר מהחלטתו לעניין, זה והניתוח מקיף וראוי ואין לי אלא להפנות אליו. עם זאת, איני סבורה כי פרסום המודעות נוגע לעניין כנות הקשר. כך הפרסום לכשעצמו, כך וודאי לאור הראיונות שנערכו לעותרים והראיות שהגישו, אותן לא שקלה המשיבה כלל ועיקר. אבהיר את דברי.
אשר למודעה על חיפוש עבודה, לגביה לא נטען כי היא משליכה על כנות הקשר. בנוסף, אשר למודעה זו, הבהירה העותרת כי רצתה לתרום את חלקה לכלכלת המשפחה. כלומר, העותרת רצתה לחפש עבודה כדי לחיות בשיתוף עם העותר, מה שמעיד דווקא על קשר כן ורציני. אשר למודעה שפרסמה בעניין נישואין פיקטיביים, בשדה התעופה נתנה העותרת לפרסום המודעה שני הסברים. הראשון, שעשתה כן כיוון שחוותה משבר ביחסיה עם העותר, והשני, נימוק עליו חזרה מספר פעמים כפי שעולה מהתשאול, כי עשתה כן מתוך תסכול. העותרת לא נשאלה ממה נבע אותו תסכול. ייתכן שהתסכול נבע מכך, שהתחוור לה כי הליכי הגירושין של העותר מתארכים, כפי שאכן קרה, ורצתה להגיע ארצה בכל מחיר כדי לחיות עמו. עובדה זו יכולה להסביר גם את טענתה כי יש לה מקורות יהודיים כלשהם, וגם את טענתה לגבי מחלה ממנה היא סובלת. העותרת ניסתה לעשות הכל (גם אם בדיעבד לא היה זה בחכמה), כדי להיות לצדו של העותר. בסופו של יום העותרת לא נישאה לאחר ולא עבדה, כך שגם לא הוציאה לפועל את כוונותיה.
(4) הסתירות המהותיות בראיונות עליהם עומדת העותרת
קודם שאנתח את אותן סתירות "מהותיות" עליהן התבססה ההחלטה הראשונה, אציין כי הראיונות שנערכו לעותרים היו ראיונות מקיפים וארוכים ובהם נשאלו העותרים זה על משפחתו של זה, כולל שמות חברים וקרובי משפחה, תאריכי לידה, תיאור הקשר ביניהם, על כולן ענו תשובות מתאימות, וניכר כי הם חיים יחד בקשר זוגי אמיתי.
בנוסף, אותן סתירות "מהותיות" עליהן הצביעה המשיבה בהחלטתה הראשונה, אינן סתירות, בוודאי שלא מהותיות. כך, על פי ההחלטה העותרת ציינה בשימוע שהגיעה לישראל בשנת 2011 לחופשה בים המלח ובתשאול שנערך לה בנתב"ג אמרה שהגיעה לעותר. ובכן, ראשית בתשאול בשדה התעופה, הבהירה בהרחבה את מהות הקשר עם העותר, על כך ארחיב בהמשך. המשיבה, ובצדק מייחסת מהימנות יתרה לתשאול זה זה. ובכן, היא תיארה בהרחבה את יחסיה עם העותר ואמרה כי באה לשהות עמו.
בראיון אמרה שהגיעה לחופשה בים המלח, אולם הן מהמשך הראיון, הן מראיות אחרות שהגישו העותרים עולה כי שהתה עם העותר פעם אחת בחופשה בים המלח ופעם שנייה באילת. היינו, העותרת באה לשהות ולבלות עם העותר, ושהתה עמו, בין השאר בים המלח.
בראיון היא אומרת שגם בפעם שסורבה הגיעה לחופשה, ואז אמרו לה שאינה יכולה להגיע לעותר כי הוא נשוי. כלומר העותרת מתייחסת לביקוריה בארץ כחופשה, אלא שחופשה עם העותר. מכתבים רבים שצורפו לעתירה מדברים על שלושה ביקורים של העותרת את העותר בארץ ואז, משסורבה שלושה או ארבעה ביקורים של העותר את העותרת באוקראינה (ראו, למשל, מכתביהם של רומן סורקין וטטיאנה ברודסקי שצורפו לעתירה). באחד המכתבים, של חברו של העותר מר לבון יגיאזרוב, הוא מספר כי העותרת הגיעה לבקר את העותר שלוש פעמים כשמתוכם פעם אחת בילו בחופשה בים המלח, ופעם אחרת בילו בחופשה באילת. כיון שהראיון בוצע ביום בו הוגשו הראיות, לא ניתן לטעון כי העותרים ידעו למסור מראש דווקא פרט זה (כן ראו ראיות שהמציאו העותרים לעניין זה בנספחים טו1-טו2 לעתירה בנוגע למלון באילת וטז1-טז2 לעתירה בנוגע למלון בים המלח, שהן ההזמנות למלונות ותמונות העותרים במקום).
היינו, העותרת כפי שמסרה בשדה התעופה אכן באה להיות עם העותר, אך במסגרת זו הם גם נפשו, באחת הפעמים בים המלח.
הפרט השני נוגע למקום החתונה. העותרת מסרה שנישאו בקפה סנס במקום מגוריה ואילו העותר טען שנישאו באולם ארועים בעיר זפרוסקיה. ובכן, קפה סנס בהחלט יכול להיות שם של אולם אירועים, וכפי שעולה מהמודעות עליהן מתבססת המשיבה זפורוז'יה היא מקום מגוריה של המבקשת בגיאורגיה ואילו העותר ציין שהחתונה נערכה בזפרוזסקיה, לאור שגיאות ההדפסה הרבות המופיעות בראיונות סביר להניח שמדובר באותו מקום עצמו. בנוסף, נמסרו שמות המשתתפים, באותו אופן ע"י העותר והעותרת. כן הוצגו תמונות של האירוע, כך שנראה כי אין מדובר בסתירה.
אלו הן הסתירות ה"מהותיות". כפי שניתן לראות, אין מדובר בסתירות כלל ועיקר. יש להדגיש לעניין זה כי בהחלטה בהשגה לא חזר יו"ר ועדת ההשגה על "סתירות" אלו כבסיס להחלטתו שלו.
4.2 ההחלטה בהשגה
את ההחלטה בהשגה נתן יו"ר ועדת ההשגה לזרים, עו"ד דותן ברגמן. ההחלטה סוקרת בהרחבה את השתלשלות העניינים, עליה אין מחלוקת ממשית. בפרק העובדות מתייחס יו"ר ועדת ההשגה לממצאים העולים מהראיונות עם העותרים (פסקה 13 להחלטתו):
"א. המשיגה הודתה כי פרסמה מודעה לצורך חיפוש עבודה בישראל.
ב. המשיגה הכחישה כי פרסמה מודעה לחיפוש גבר לצורך נישואין פיקטיביים. המשיגים טענו כי מאחורי מודעה זו עומדת גרושתו של המשיג ובא כוחה.
ג. המשיגה מסרה כי הגיעה לישראל, בנוסף על רצונה להיות עם המשיג, גם לצורך עריכת בדיקות בכבד. המשיג סבר כי למשיגה דווקא בעיות בעורק הראשי.
ד. המשיגה מסרה כי נכנסה לישראל בתום לב, לאחר שהחליפה את שמה לשמו של בעלה כפי שמקובל בארצה, ולאחר שהסירוב הקודם נעשה מאחר והמשיג לא היה פנוי באותה העת, ועם גירושיו ונישואיהם הוסרה המניעה.
ה. בניגוד לדבריה בתשאול, מסרה המשיבה כי בביקוריה הקודמים בישראל, מעולם לא שהתה בדירת המשיב ברח' רשל"צ בנתניה.
ו. המשיבה מסרה כי ליום הולדתה (אשר חל כחודש לפני הראיון) רכש לה המשיג פן ומיקסר המשיג טען כי רכש למשיגה דווקא טלוויזיה 42 אינץ'
ז. המשיגה מסרה כי שורשיה יהודיים, אך אין לה הוכחות לכך."
בפתח החלטתו עומד יו"ר ועדת ההשגה על כך כי אין די בהוכחת הנישואין כדי לזכות במעמד בישראל, וכי יש להוכיח את כנות הקשר. על כך כמובן אין מחלוקת. לאחר מכן בודק יו"ר ועדת ההשגה מספר נושאים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים להשגה. כך דן יו"ר ועדת ההשגה בשאלה מדוע שינתה העותרת את שם משפחתה לשם משפחתו של העותר. האם בתום לב, כטענתה, או כדי להערים על משטרת הגבולות כיון שידעה שהיא מסורבת כניסה. יו"ר ועדת ההשגה מכריע כי לא עשתה זאת בתום לב, אלא במטרה להיכנס ארצה. אז עובר יו"ר ועדת ההשגה לדון בשאלה האם העותרת עומדת גם אחרי פרסום המודעה בדבר חיפוש שותף לנישואין פיקטיביים, ומגיע למסקנה כי אכן העותרת היא זו העומדת מאחורי פרסום המודעה. לעניינים אלו מוקדשת רוב רובה של ההחלטה.
אשר לכנות הקשר, יו"ר ועדת ההשגה אינו מתייחס לראיות שהגישו העותרים. את החלטתו על כך שאין מדובר בקשר כן ואמיתי מבסס יו"ר ועדת ההשגה על שלושה נימוקים. הראשון (בפסקה 36 להחלטתו) לפיו פרסום המודעה לעניין הנישואין הפיקטיביים מלמד על כך שמטרתה היא להשתקע בישראל, ולא לחיות עם המשיב. השני (בפסקה 37 להחלטתו), לפיו הטענות המשתמעות של העותרת בדבר זיקתה ליהדות וצורך רפואי לשהייה בארץ, גם הם מלמדים כי מטרתה להשתקע בארץ בכל דרך, והשלישי נוגע לאי דיוקים בפרוטוקולים של הראיונות שנערכו למשיבים.
אעמוד על נימוקים אלה כסדרם.
א. משמעות המודעה בדבר נישואין פיקטיביים
יו"ר ועדת ההשגה סבור כי המודעה בדבר חיפוש שותף לנישואין פיקטיביים משליכה: "באופן ישיר על טיב יחסיה [של העותרת] עם המשיג (אשר לא ידע על פרסום המודעה, אשר נועדה למצוא לו בן זוג חלופי) ומעמיק עוד את החשד לפיו המשיגה מעונינת להשתקע בישראל בכל מחיר או דרך, ולאו דוקא בשל רצונה לשהות בקרבת המשיג" (פסקה 36 להחלטה לדחיית ההשגה).
אני סבורה אחרת. בתשאול בשדה התעופה מציין המתשאל כי העותרת חוזרת ומציינת כי פרסמה את המודעה מתוך תסכול. המודעה פורסמה ביום 21.10.11, לאחר שהעותרים בילו בחופשה ראשונה בארץ. לאחר פרסום המודעה, ביום 7.1.12 שוב בילו העותרים ביחד, וכך גם במרץ 2012. כלומר, העותר אינו מי שנענה למודעה, שפורסמה לאחר שהשניים חידשו את הקשר, והעותרת, לא פעלה למצוא שותף לנישואין פיקטיביים, כיון שככל הנראה היה זה אכן רעיון שחלף במוחה מתוך תסכול, שכן לאחר מכן שבה לבלות ולשהות עם העותר.
ב. הטענות המשתמעות של העותרת על יהדותה ועל צורך רפואי לשהות בארץ
יו"ר ועדת ההשגה היה סבור כי טענות העותרת בדבר שורשיה היהודים ובעיות בריאות מהן היא סובלת, מעוררות את הרושם כי: "המשיגה שומרת לעצמה את הזכות להמשיך ולבקש מעמד בישראל מכוח עילות שונות" (פסקה 37 להחלטתו). גם כאן אני סבורה אחרת. העותרת מנסה להביא כל תמיכה לכך שעליה להישאר בארץ, כיון שהיא חרדה שלא יאפשרו לה להישאר לצד העותר. נראה כי היא עצמה אינה מתייחסת ברצינות לטענות אלו, שאף יו"ר ועדת ההשגה כינה טענות "משתמעות" ו"עלומות".
לעניין זה יש לציין שהחל בתשאול בשדה התעופה מאשרת העותרת כי היא עובדת בעבודה של שיווק מאפים מזה 17 שנה, כן התברר, דווקא ממסמכים שהגיש עו"ד ויסברג, כי לעותרת דירה באוקראינה. אמה של העותרת נמצאת באוקראינה כמו גם אחותה ומשפחתה. היינו אין מדובר בעותרת הנמצאת במצוקה כלכלית קשה ומנסה לעשות הכל כדי לשפר את מצבה.
ג. הסתירות בראיונות
נימוק שלישי נוגע ל"בעיות ואי דיוקים" בראיונות שנערכו לעותרים. יש לשים לב כי מ"סתירות מהותיות" עליהן עמדה המשיבה בשלב דחיית הבקשה, כאן מובא נימוק זה כנימוק אחרון, כמעט למעלה מן הצורך ומדבר על "אי דיוקים". מכל מקום אי הדיוקים אליהם מפנה יו"ר ועדת ההשגה הם אותם ממצאים עובדתים שפורטו לעיל מתוכם חלק עוסק בשאלת פרסום המודעות, בשאלת הסיבה להחלפת שם משפחתה של העותרת, והעובדה שהעותרת מסרה כי יש לה מקורות יהודיים אך אין לה נתונים על כך. על כל אלו עמדתי בהרחבה לעיל.
אשר לסתירות, בסעיף 13 להחלטה מוזכרות שתי סתירות לכאורה בין הראיונות או בין הראיונות לתשאול. הראשונה, כי בראיון מסרה העותרת כי בביקוריה הקודמים בישראל לא שהתה בדירת העותר ברח' ראשל"צ בנתניה ואילו בתשאול אמרה ששהתה בדירתו. השניה, כי העותרת מסרה שליום הולדתה רכש לה העותר פן ומיקסר, בעוד שהעותר ציין כי רכש לה טלוויזיה.
ראשית, אחזור ואציין כי הראיונות מפורטים והעותרים יודעים את כל הפרטים זה על חייה של זו ולהפך. העותרת ידעה לספר על יחסיו של העותר עם בתו ובתו החורגת, הוא ידע לספר על עבודתה ומשפחתה. העותרים מסרו את אותם נתונים כשנשאלו לגבי עבודתו של העותר ולשמות של חברים משותפים. מדובר בראיונות ארוכים ומפורטים, המצביעים על חיים זוגיים משותפים. יש להדגיש לעניין זה כי העותרים הגיעו מיוזמתם ללשכת רשות האוכלוסין וביקשו להסדיר את מעמדה של העותרת. אין מדובר בזוגיות ש"נולדה" לאחר שהות בלתי חוקית.
שנית, בהחלטה הדוחה את ההשגה לא עמד יו"ר ועדת ההשגה על הסתירות "המהותיות" עליהם עמדה המשיבה בהחלטה הראשונה. כך למשל אין חזרה על הטענה כי לא תיארו במדויק את המקום בו נישאו. כך, נעלמה גם הטענה לגבי חופשה בים המלח. כלומר, אותן סתירות מהותיות עליהן עמדה המשיבה בהחלטתה נעלמו בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה ובדין לא התייחס לכך בהחלטתו, שכן, כאמור, לא היה מדובר בסתירות כלל ועיקר.
בנוסף, גם אותם אי דיוקים עליהם עומד יו"ר ועדת ההשגה, אינם דיוקים אלא תיאור מנקודת התייחסות שונה.
(1) מקום שהותה של העותרת בעת ביקוריה בישראל
הן מהראיונות, הן מהתשאול, הן מהראיות האחרות שהגישו המבקשים, עולה כי העותרת הגיע שלש פעמים לארץ לשהות עם העותר. במסגרת זו בשניים משלושת הביקורים הם בילו בחופשה, האחת בים המלח והשנייה באילת, ורק כאשר העותר עזב את הבית ושכר דירה, שהו בדירתו. יש להדגיש כי העותר נשאל היכן הוא גר אך לא נשאל מתי שכר את הדירה, כך שבהחלט יתכן שבביקורים הראשונים היו במלון ורק בהמשך היו בדירה. בכל אופן, בתשאול, שנערך עת הגיעה לארץ בפעם הרביעית, לאחר שהעותר כבר שכר דירה, מסרה העותרת את כתובת הדירה, ובעיקר הדגישה כי בילתה עם העותר. ברור מהתשאול שהפרטים, איפה בדיוק היו ומה עשו, אינם חשובים לה. כמילות השיר: "לא חשוב לאן נלך ולא חשוב מה נעשה העיקר שנעשה זאת רק ביחד זו עם זה. לא חשוב לאן נלך ולא חשוב מה נעשה, רק שנהיה ביחד זו עם זה." (מתוך השיר: "להשתטות לפעמים", מילים: אילן גולדהירש).
על העובדה שבילו יחד, תחילה במלונות ולאחר שהעותר שכר דירה – בדירתו, ניתן ללמוד מדברי העותר בראיון בעמ' 4 לפיהם:
"פעם ראשונה שהיא באה לארץ חזרתי מטיול נכנסתי הביתה והסברתי לגרושתי שפגשתי אותה ואחרי שבועיים יצאתי מהבית. הבית שלי שאני קניתי בגורדון 45/15 שם גרתי עם גרושתי. עכשיו גרה שם אשתי קודמת בת משותפת ואני הלכתי לשכירות.".
ובהמשך בעמ' 6:
"ש. כל הפעמים שהיא הייתה פה היא הייתה בדירה אצלך?
ת. לא באילת ים המלח. היינו במלון באילת אמריקנה 5 והיינו בים המלח במלון ליאונרדו אין ופעם הבאה לאונרדו פלזה ים המלח ופעם אחרונה ראשל"צ 30 היכן שאני גר עכשיו.".
העותרת מבהירה דברים דומים בעמ' 7 לראיון.
ככל הנראה בפעמים הראשונות אכן היו במלון, ולאחר מכן, משעזב את הבית ושכר דירה היו בדירתו.
(2) המתנות ליום ההולדת
גם לעניין המתנות ליום הולדת מדובר ברכישה אחת, שכל אחד מהצדדים ראה בחלקה את המתנה. העותרת הגיע ארצה בסמוך לאחר יום הולדתה. העותר שרצה לשמח את העותרת, וכן לאור העובדה שעברו להתגורר ביחד בדירתו רכש מיקסר, פן לשיער וטלוויזיה חדשה. הקבלות צורפו כנספח י"ז לעתירה. העותרת ראתה במיקסר ובפן מתנות עבורה ואילו העותר ראה דווקא במכשיר היקר יותר – בטלוויזיה - את המתנה, אך בפועל שלושת המכשירים נרכשו באותו מועד, כשהגיעה העותרת ארצה והעותרים עברו להתגורר יחד, בסמוך ליום הולדתה של העותרת.
5. גיבוש הבסיס העובדתי להחלטה המנהלית
העותרים טוענים כי היה על המשיבה לקבל את כל הראיות שהגישו כראיות ממשיות לתמיכה בכנות הקשר, או לחלופין, לבחון את אותם מכתבים או ראיות. לעניין זה אין מחלוקת כי על אף שמרבית הכותבים חיים בישראל, לא טרחה המשיבה ולו להתקשר למי מהם. המשיבה טענה כי אין עליה חובה לעשות כן. השאלה היא האם ההחלטה לדחות את ההשגה הייתה סבירה לאור הבסיס העובדתי עליו נשענה המשיבה.
הליך מינהלי הוגן מבוסס על כמה אדנים, הראשון שבהם הוא תשתית עובדתית ראויה למעשה או להחלטה המינהלית. כעת אבחן כיצד על הרשות לבסס תשתית עובדתית הוגנת ומה הדין כאשר בבית המשפט מתברר שהתשתית העובדתית שעמדה בבסיס ההחלטה המינהלית התבררה כשגויה או לא מספקת. אני נדרשת לשאלה זו כיוון שבמקרה שלפניי טוענים העותרים, כי יו"ר ועדת ההשגה לא לקח בחשבון במסגרת התשתית העובדתית את הראיות שהגישו העותרים. מנגד, טענה המשיבה כי בחינת הראיות שהגישו המבקשים תטיל עליה נטל כבד מדי.
אכן, ההליך המינהלי מצוי במתח מתמיד בין חובת ההגינות לצורך ביעילות. כדי לדון במספר בקשות רב, ביעילות, יש צורך שלא להטיל נטל כבד מדי על הרשות בנוגע לתשתית העובדתית הנדרשת לביסוס החלטתה. על כן יש לאזן בין דרישת היעילות לדרישת ההגינות. לעניין זה יש להבחין בין החלטות או מעשים שהרשות יוזמת, אז עליה להתבסס על תשתית עובדתית שעליה להכין, לבין מקרים, כמו המקרה שלפניי, בהם האזרח הוא המבקש מהרשות לקבל החלטה בעניינו, אז מוטל הנטל הראשוני עליו להגיש ראיות שיתמכו בהחלטה או בבקשה מהרשות. כך, במקרה שלפניי, קובע הנוהל כי על המבקשים הסדרת מעמד מכוח יחסים זוגיים, להמציא עדויות וראיות לעניין כנות הקשר. עם זאת, בשני המקרים, על הרשות לבסס את החלטתה על תשתית עובדתית מלאה בהתחשב בנסיבות העניין.
על השלבים בהליך המנהלי עמד כב' הנשיא מ' שמגר עוד בבג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים פ"ד לז (3) 29 (1983), ולפיהם על הרשות לאסוף ולסכם את הנתונים; לבדוק את משמעות הנתונים, לבדוק חלופות שונות במידה וקיימות, ולבסוף לסכם את הנתונים ועל בסיסם לתת החלטה מנומקת. היינו החלטה מנהלית להיות מבוססת עובדתית ולהתקבל לאחר שיקול דעת ובשקיפות (באמצעות הנמקה).
בבגץ 2013/91 עיריית רמלה נ' שר הפנים, פ"ד מו (1) 271 (1991) עמד כב' השופט ת' אור על חשיבות התשתית העובדתית:
"הלכה היא, שעל מנת שרשות ציבורית תמלא תפקידה כהלכה, עליה לדאוג תחילה שכל העובדות והנתונים יהיו לפניה. באין תשתית עובדתית הולמת, לא כל החשוב והנדרש להכרעה בעניין יהיו לנגד עיניה של הרשות.".
בבג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח (5) 412, 439 (1994, להלן: עניין יורונט), נקבעו ארבעה מבחנים לביסוס תשתית עובדתית ראויה: הראשון, איסוף הנתונים צריך להיעשות באופן סביר לפי נסיבות המקרה; השני, מבחן השייכות לעניין, לפיו יש להתחשב רק בנתונים רלבנטיים; השלישי, אמינות הנתונים: לפי מבחן הראייה המינהלית הרשות רשאית לסמוך רק על נתונים שאדם סביר היה סומך עליהם לצורך קבלת ההחלטה הנדונה, והמבחן האחרון, מבחן מהותיות הראיות: על הנתונים שהרשות לקחה בחשבון להיות בעלי משקל מספיק, לצורך קבלת ההחלטה.
כלומר, הן כאשר הרשות יוזמת החלטה או מעשה על בסיס נתונים שהיא עצמה אספה, הן במקרה בו האזרח מבקש מהרשות בקשה, ועליו לתמוך אותה בראיות, החלטה מינהלית תקינה מחייבת כי הבסיס העובדתי עליו מבססת הרשות את החלטתה יהיה בסיס עובדתי ראוי. לאור זאת, אין לקבוע כלל לפיו על הרשות חובה לבחון בכל מקרה באופן יזום את הראיות שהגישו העותרים, כמו שאין לקבוע כלל לפיו אין בשום מקרה חובה על הרשות לעשות כן. המבחן, בהתבסס על הפסיקה צריך להיות, האם בחינה מעמיקה יותר של הראיות שהוגשו בתמיכה לבקשה מהרשות, נדרשת כדי שהבסיס העובדתי להחלטה המינהלית יהיה בסיס ראוי.
עוד יש להדגיש כי מבחינת הנטל המונח על הרשות לבסס את החלטותיה על בסיס עובדתי ראוי, נקבע כי נטל זה כבד יותר כשההחלטה המנהלית עלולה לפגוע בזכויות אדם. במקרה כזה מדובר בנסיבות המחייבות את הרשות המנהלית להציג תשתית ראייתית מוצקה ומשכנעת יותר להחלטתה או מעשיה. כך נקבע בעניין יורונט כי: "מידת הסבירות מחייבת כי המשקל של הנתונים שלפני הרשות יהיה כבד יותר ככל שההחלטה המנהלית מורכבת יותר או פגיעתה קשה יותר. פגיעה קשה במיוחד בזכות יסוד צריכה להתבסס על נתונים מהימנים ומשכנעים במיוחד" (שם, בעמ' 425. ראו גם: ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 250 (1985); בג"ץ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865, 899 (2004) וכן, דפנה ברק ארז, משפט מינהלי, כרך א' 449-447 (2010)).
מנגד, נקבע ע"י כב' השופט נ' סולברג בעע"מ 7864/14 שמעון כהן נ' שר הפנים (2015), כי: "נטל ההוכחה בדבר כנות הקשר, המוטל על בני הזוג הטוענים לכך, הופך לנטל מוגבר כאשר בן הזוג הזר שוהה בישראל באופן בלתי חוקי ואף הורחק ממנה".
יש להדגיש כי במקרה שלפניי מדובר בהחלטה הנוגעת לזכויות יסוד, ועל כן יש נטל מוגבר על הרשות. בנוסף, במקרה זה העותרת מעולם לא שהתה בישראל באופן בלתי חוקי. היא נכנסה שלוש פעמים ויצאה במועד, ומייד כשנכנסה ארצה לאחר נישואיה עם העותר פנו השניים מיזמתם, ללשכת רשות האוכלוסין, וביקשו להסדיר את מעמדה של העותרת, ועל כן לא מדובר בנטל מוגבר על העותרים.
6. מן הכלל אל הפרט – גיבוש הבסיס העובדתי במקרה שלפניי
במקרה שלפניי העותרים הם אלו שהגישו בקשה למשיבה, בה הם מבקשים את הסדרת מעמדה של העותרת. מכוח הנוהל הם תמכו את בקשתם בראיות כנדרש. ראיות נוספות הגישו העותרים במסגרת ההשגה, שנדונה מאוחר יותר. לפני המשיבה היו ראיות נוספות בדמות אותן מודעות שפרסמה העותרת, התשאול שנערך לעותרת בשדה התעופה, ובמקביל השיחה הטלפונית שנערכה עם העותר באותו מועד. כן נמצאים בידי המשיבה הראיונות שנערכו.
העותרים טענו כי אם המשיבה מקבלת את ראיותיהם היה עליה להתייחס לראיות אלו, ואם אינה מקבלת את האמור בהם עליה לבחון אותן ע"י פניה לאנשים שכתבו את המכתבים, או ביקור בדירתם המשותפת. לכך התייחס יו"ר ועדת ההשגה בהחלטתו באומרו: : "איני מקבל את הטענה לפיה מוטל היה על המשיב לצאת ולתור אחר ראיות מפריכות וכי מוטל היה עליו לראיין את כותבי המכתבים ולבקר בדירת המשיגים.".
המשיבה לא שקללה את הראיות שהיו לפניה כדי לגבש החלטה. בהחלטת הסירוב הראשונית לא נאמר דבר בעניין הראיות שהגישו העותרים, ואף לא הייתה התייחסות לחלקים בתשאול ובראיונות התומכים בכנות הקשר. נעשה ניסיון להאחז בסתירות שאינן סתירות, מבלי להתייחס לראיונות כמכלול. בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה יש התייחסות מינימלית לראיות שהגישו העותרים, התייחסות בת שורה אחת, לאחר ההתיחסות לאי הדיוקים בראיונות בהמשך פסקה 38 נאמר: "מנגד, לא המציאו המשיבים כל ראיה של ממש אשר יהיה בה כדי להעלות ספק במסקנות המשיב.". הא ותו לא. אין כל התייחסות למכתבים, לתמונות ולראיות על מגורים משותפים אותם המציאו העותרים עם הגשת הבקשה ובמהלך ההשגה. גם בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה אין התיחסות לתשאול ולראיונות כמכלול.
להלן אעמוד על הראיות שהיו לפני המשיבה התומכות בכנות הקשר. כפי שציינתי, הראיונות היו מעמיקים וארוכים ולא נמצאו בהם סתירות. כעת אסקור את הראיות שהגישו העותרים, כמו את התשאול בשדה התעופה, התומכים בטענות העותרים לכנות הקשר.
א. הראיות שהציגו העותרים
העותרים הביאו מספר מכתבים ממכרים וחברים ואפילו של אימותיהן של העותרים, שסיפרו כולם את אותו סיפור – כי כבר בנישואיהם הראשונים הייתה אהבה גדולה בין השניים, כי נפרדו ככל הנראה בשל כך שהיו צעירים ולא בשלים דיים לחיי נישואים, וכי רק לאחר שנים, משהתחדש הקשר ניצתה אהבתם כבראשונה. כל אחד מהמכתבים מתאר זווית אחרת, אך מכולם עולה כנות הקשר. יש לשים לב שהמכתבים שנכתבו בסמוך לאחר החתונה, עובר להגשת הבקשה מרבים לתאר רגשות, ואת האושר של העותרים מחידוש הקשר.
ב. התשאול בשדה התעופה והראיונות
המשיבה הפנתה לתשאול בשדה התעופה רק באופן חלקי, לאותם עניינים שתמכו במסקנתה. המשיבה עמדה על כך כי יש לסמוך על האמור בתשאול, על אף שהעותרת אינה חתומה עליו, ודחתה את טענות העותרים לעניין תקינות התשאול. גם לעניין זה אני מקבלת את מסקנתו של ראש ועדת ההשגות שציין כי מדובר בסיכום מפורט ביותר, כך שניתן ללמוד ממנו על שהתרחש.
אולם, המשיבה הפנתה לתשאול בשדה התעופה רק בכדי לתמוך במסקנה כי העותרת היא שפרסמה את המודעה בעניין הנישואין הפיקטיביים. עם זאת, בתחילת התשאול, מתוארות תשובותיה של העותרת באשר לסיבה בשלה הגיעה ארצה. לעניין זה עולה כנות הקשר מכל שורה בתשאול (עמ' 1 לתשאול):
"נשאלה למטרת הגעתה?-ענתה כי מגיעה לציטוט מדבריה: "בעלה לעתיד". הציגה צילום ת"ז של מר קורפן אולג....
נשאלה לטיב היכרותה עם מר קורפן? – ענתה כי המדובר הינו גרוש שלה (היה בעלה הראשון, היו נשואים לדבריה כשנה וחצי ללא ילדים) לדבריה חידשו קשר דרך האינטרנט ובדואר בשנת 2011 ומאז הינם בני זוג (יש לציין כי מר קורפן רשום עדיין כנשוי).
נשאלה למטרת ההגעות התכופות לישראל? – ענתה כי בכל פעם מגיעה אליו, שוהה עמו....
....
נשאלה מה בכוונתה לעשות הפעם בישראל? – ענתה כי מגיעה בכדי לשהות במחיצת בן זוגה ולנוח.".
במהלך התשאול בשדה התעופה התקשר המתשאל לעותר. עיקר השאלות נגעו למודעה לחיפוש עבודה שפרסמה העותרת, אולם, מהתשאול עולה כי העותר מתאר את אותה השתלשלות עניינים בנוגע ליחסים ביניהם (עמ' 3 לתשאול):
"בשיחת טלפון עם מר קורפן עלה כי:
לדבריו למרות היותו נשוי באופן רשמי טען כי נמצא בהליך גירושין, סיפר כי בעבר היה נשוי לנוסעת [העותרת] והחליטו להיות זוג בשנית, לדבריו עובד ככוח עזר בבית חולים פרדסיה ומשכיר דירה בכתובת אותה ציינה הנוסעת.....
ענה כי מוכן ואף רוצה להינשא לה אך כרגע הדבר אינו על הפרק כיון שלא הושלם הליך הגירושין שלו.".
נראה כי לו היו הדברים נרשמים כשאלות ותשובות הדבר היה ניכר אף יותר. יש להדגיש כי על אף שאני סבורה כי ניתן לקבל את הסיכום, לא ברור מדוע לא ניתן לערוך את התשאול כשאלות ותשובות, כפי שנעשה בראיונות בלשכות רישום האוכלוסין. גם אם לא ניתן להחיל את הנוהל החל בלשכות הרישום, בשל השוני המובנה, וחוסר האפשרות למשל, לאפשר נוכחות עורך דין, כלל לא ברור מדוע לא ניתן לכלול בנוהל של שדה התעופה כי הנוהל ירשם בצורה של שאלות ותשובות. כך ראוי שיעשה. מכל מקום, במקרה שלפניי כנות הקשר עולה אף מהסיכום.
ג. שקלול הראיות
על המשיבה היה לקחת בחשבון את כל הראיות שהוצגו לה, ולהתייחס בהחלטותיה למשקל שהיא נותנת למכלול הראיות, הן אלו שהציגו העותרים, הן למכלול התמונה העולה מהתשאול ומהראיונות. זאת לא עשתה המשיבה.
רק בחינה מעמיקה של ראיות העותרים הייתה יכולה להביא את המשיבה למסקנה האם היא מקבלת את ראיות העותרים, כך שהיא מקבלת את התיאורים במכתבים, התמונות ועובדת המגורים המשותפים, אם לאו. יתכן כי בחינת ראיות העותרים הייתה מבססת את טענותיהם בדבר כנות הקשר. כך למשל, העותרים הגישו הזמנות לבתי מלון ותמונות מחופשות משותפות. אם המשיבה סבורה כי מדובר בראיות אותנטיות, אזי עליה להביא ראיות אלו בחשבון במסגרת החלטתה. אם לעומת זאת, המשיבה סבורה כי הראיות אינן מספקות, ועליה לבחון באופן מעמיק יותר את הקשר בין העותרים, אזי היה עליה לבקש מהעותרים ראיות נוספות או לבדוק באופן יזום את ראיותיהם שלהם.
באיזון עליו עמדתי בין יעילות להגינות זהו האיזון הראוי. הנטל הראשוני הוא על העותרים המבקשים הסדרת מעמד. העותרים הציגו ראיות. ככל שהמשיבה סבורה כי אין די בראיות אלו היא רשאית לבקש ראיות נוספות, או לבדוק בעצמה את מצב הדברים. זהו נטל מינימלי. ניתן היה לשוחח טלפונית עם חלק מהאנשים או לבדוק במועדים מזדמנים את הדירה בה מתגוררים השניים. מה שהמשיבה לא הייתה רשאית לעשות הוא פשוט להתעלם מהראיות שהציגו העותרים, כפי שהתעלמה בפועל.
שני הצדדים הפנו לפסיקה של בתי המשפט לעניינים מנהליים. העותרים הפנו לפסיקה שחייבה את רשות האוכלוסין לערוך בדיקות מעמיקות יותר מטעמה, והמשיבה הפנתה למקרים בהם בית המשפט קבע כי לא הייתה חובה על הרשות באותם מקרים לבצע בחינות נוספות. מעיון בפסקי הדין אלו כמו אלו, עולה כי לא ניתן לגזור מהם כלל אחיד והם תלויים בנסיבות העניין. היו מקרים בהם הראיות שהצביעו על כך כי אין מדובר בקשר כן ואמיתי היו כל כך משמעותיות, עד שהית המשפט קבע כי אין צורך בראיות נוספות. כך קרה למשל, כאשר הטענה לקשר זוגי נולדה עם תפישת האזרח הזר ששהה שלא כחוק בארץ. מנגד, היו מקרים בהם המדינה התעלמה מהראיות שהציגו העותרים, ובית המשפט הורה לה לבחון ראיות אלו. עם זאת, גם פסקי הדין שקבעו בנסיבות שנדונו בהם, כי אין על המדינה חובה לפעול לבחינת הראיות שהגישו העותרים, לא קבעו כי ככלל אין להטיל חובה כזו, אלא שבאותן נסיבות לא חלה חובה כאמור.
אשר לעע"מ 119/12 קלרה סרמיאנטו נ' משרד הפנים (2012) אליו מפנה ההחלטה על דחיית ההשגה, הוא אינו קובע כלל לפיו לעולם לא תהיה על המשיבה חובה לבחון את ראיות העותרים. ראשית, באותו עניין העובדות היו שונות לחלוטין, מדובר היה באזרח ישראלי שנישא בנישואי פרגוואי לאזרחית הפיליפינים, ששהתה קודם לכן בארץ מספר שנים באופן בלתי חוקי. בנוסף, התגלעו סתירות מהותיות בראיונות כפי שמתואר מיד בפתח פסק הדין:
"למערערים נערכו מספר ראיונות, ובהם התגלו סתירות שונות המעיבות על אמינותם בדבר הקשר הזוגי שביניהם. בראיון שנערך ביום 12.5.2011 התגלו סתירות רבות בין גרסאותיהם של המערערים, בשאלות כגון: מקום הימצאם בערב יום העצמאות, שחל מספר ימים קודם לכן; מקום הימצאם בחג הפסח; מקומות העבודה של המערערת ותדירות עבודתה; המזון שאכלו בשבוע שקדם לראיון; האנשים שביקרו אותם באותו שבוע, יום ההולדת של המערער ואף המוצאות אותם בלילה שקדם לעריכת הראיון. המשיב הסיק מסתירות אלו שמדובר בשני אנשים החולקים דירה אחת אך אינם מקיימים קשר זוגי. בעקבות כך ניתן צו הרחקה וצו משמורת, והמערערת הושמה במשמורת.".
יש להדגיש כי במקרה שלפניי לא נפלו סתירות כלשהם בין הראיונות, ולכל השאלות הללו שנשאלו גם העותרים ענו תשובות מתאימות. גם על פי ההחלטה הדוחה את ההשגה מדובר לכל היותר באי דיוקים קלים.
בנוסף, בפסקה 6 לפסק דינו מתייחס כב' השופט נ' הנדל לעצמת הראיות הנדרשת, ואינו עוסק כלל ועיקר בשאלה אילו ראיות יש לקחת בחשבון:
"טרם סיום אעיר, כי המערערים העלו בדבריהם טענה עקרונית, ולפיה נוכח חומרת הפגיעה הכרוכה בגירושו של אדם מהארץ, מן הראוי לאמץ אמות מידה הדומות לאלו הנוהגות במשפט הפלילי, דהיינו לדרוש ראיות העומדות בסטנדרטים הפליליים ומוכיחות את הנדרש מעבר לכל ספק סביר. אין לקבל טענה זו. לא בעונש או באשמה עסקינן, ואף לא במשטר של הדין הפלילי, כי אם בבירור מנהלי של זכאותו של תושב חוץ להשתקע בישראל. בהקשר הנדון, הבסיס לכך – כפי שנקבע כדין – הוא קשר זוגי של ממש, ומשנתגלה שקשר שכזה אינו מתקיים – הרחקתו של האדם אינה בגדר ענישתו. אין זה אומר כי הגורם המנהלי אינו חייב לבחון את העניין היטב, בשל ההשלכות כבדות המשקל של ההחלטה לכאן או לכאן.".
עצם העובדה שהרף הראייתי הנדרש הוא הרף המנהלי, עדיין, כלשונו של כב' השופט נ' הנדל: "אין זה אומר כי הגורם המנהלי אינו חייב לבחון את העניין היטב, בשל ההשלכות כבדות המשקל של ההחלטה לכאן או לכאן".
ואם ננסח את הדברים על דרך החיוב, על הרשות לבחון את כלל הראיות שלפניה באופן מעמיק. לעיתים בחינת הראיות שהציגו העותרים, במכלול התשתית הראייתית תהיה מספקת למתן החלטה על ידי הרשות, ולעיתים על הרשות יהיה לערוך בדיקות נוספות. תלוי בנסיבות העניין. במקרה שלפניי המשיבה פשוט התעלמה מראיות העותרים ומהתמונה הכוללת העולה מהתשאול ומהראיונות ונתפשה למעשה, אמנם לא ראוי, של העותרת בפרסום המודעה לחיפוש שותף לנישואין פיקטיביים, והתעלמה מכל שאר הראיות שהיו לפניה.
אם כפי שטוענת המדינה אין לה חובה לפנות לאותם אנשים המעידים על כנות הקשר, אזי עליה לקבל את דבריהם כנכונים. ממה נפשך, המדינה מבקשת לקבל נתונים מהאזרח לצורך מתן שירות כלשהו. האזרח ממציא את הנתונים. אם המדינה מקבלת את הנתונים כנכונים, עליה לספק לו את השירות המבוקש. אם אינה מקבלת את הנתונים כנכונים, היא רשאית לסרב, אך אז עליה לנמק מדוע הנתונים אינם נכונים. זאת, לטעמי, לא ניתן לעשות במקרה זה מבלי לדבר עם אותם אנשים שכתבו את המכתבים החיים בארץ, ומסרו את פרטי ההתקשרות עמם.
לסיכום, אני סבורה כי המשיבה לא נתנה כל משקל לראיות שהציגו המבקשים ולא בחנה אותם במסגרת כוללת של הראיות. יש להדגיש זאת בעיקר לאור העובדה שההליך המדורג כולו נועד לבחון את כנות הקשר לאורך זמן, כאשר בשלב הראשוני יש להגיש ראיות העונות על הדרישה הבסיסית כדי להכנס להליך המדורג. סבורה אני כי בענייננו היו די והותר ראיות לעניין זה.
7. סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה.
לעותרת תינתן באופן מיידי אשרה על פי הנוהל. אותה אשרה הניתנת למי שפותח בהליך המדורג. אשרה מכוחה תוכל לעבוד. מכאן יחלו העותרים בהליך המדורג על פי הנוהל.
העותרים הציגו ראיות על שכר טרחה ששילמו בטיפול בהליכי ההשגה ובעתירה זו ועל כן תשא המשיבה בהוצאותיהם ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 שקלים.
ניתן היום, ב' סיוון תשע"ו, 08 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
