עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
63808-06-16
10/01/2017
|
בפני השופט:
מאיר יפרח
|
| - נגד - |
עותרת:
סלקום ישראל בע"מ
עו"ד ברק טל
עו"ד ליאור גלברד
עו"ד יוסף פאלוך
|
משיבה:
מדינת ישראל – משרד התקשורת
עו"ד גב' לימור חלד – רון
עו"ד גב' שלומית ארבל
|
| פסק דין |
רישיונה של העותרת למתן שירותי רדיו טלפון נייד (להלן: "הרישיון"), כולל בין היתר את ההוראה הבאה:
"55. הסכם ההתקשרות יכלול, בין היתר, בצורה ברורה, את אלה:
(א)עמוד ראשון, נפרד, מודפס, שיפורט בו באופן ברור ומדויק, ללא כל תוספות או שינויים בכתב יד, המפורט להלן (להלן – 'עמוד עיקרי פרטי התכנית'):
...
...
...
(3)כל התעריפים שעל פיהם יחייב בעל הרשיון את המנוי עבור השירותים שביקש המנוי לקבל בעת ביצוע ההתקשרות, וכן שיעורו של כל תשלום קבוע, ככל שקיים במסגרת ההתקשרות;
תעריפי השירותים יוצגו בטבלה בעלת שתי עמודות – 'שם השירות' ו'מחיר השירות'.
לעניין חבילת גלישה כמשמעותה בסעיף 75ד – תעריף יחידת השירות מחוץ לחבילה יוצג באותם ערכים כמו בתוך החבילה;
..."
אחת מן התוכניות ששיווקה העותרת היה "ללא הגבלה". בשנת 2012 כלל עמוד עיקרי פרטי התכנית ציון של הסכום אותו יידרש הלקוח לשלם בגין "תעריף חריגה לדקת זמן אוויר ו/או הודעת SMS בארץ – במקרה של שימוש לא הוגן כמפורט בתנאי התוכנית" (ראו נספח 3 (3) לכתב התשובה). אולם, משנת 2013 חדלה היא לציין את תעריף החריגה בעמוד עיקרי פרטי התוכנית, אך אין חולק כי תעריף זה צויין בתנאי התכנית.
מחודש יולי 2014 החלו צרכנים להתלונן באזני המשיבה על כך שהעותרת חייבה אותם לשלם סכומים ניכרים מחמת שימוש לא הוגן ולא סביר בשיחות טלפון או במשלוח מסרונים. המשיבה ירדה לחקר העניין ומבדיקת הסכמי ההתקשרות של המתלוננים נסתבר כי לחלקם כלל לא נערך עמוד עיקרי פרטי התוכנית ולחלקם – נערך עמוד כאמור, אלא שנפקד הימנו ציון הסכום שיידרש הלקוח לשלם מחמת חריגה מהיקף השימוש על פי תנאי התוכנית.
המשיבה ערכה דו"ח פיקוח ראשוני, אשר הועבר לתגובת העותרת. מסקנת דו"ח ראשוני זה, הייתה שתעריף החריגה במקרה של שימוש שאינו סביר והוגן, ככל שקיים, הוא תעריף לכל דבר ועניין ומהווה חלק מטבלת התעריפים שאליה נרשם הלקוח ועל כן – היה על העותרת לכלול תעריף זה בדף עיקרי פרטי התוכנית ומשלא עשתה כן – לא עמדה לכאורה בתנאי רישיונה (ראו נספח 2 לכתב התשובה). העותרת השיבה לדו"ח ראשונה זה. היא כפרה בכך שלכאורה לא קיימה את סעיף 55.4(א)(3) לרישיונה ועמדתה הייתה, בתמצית, שתעריף החריגה אינו בא בקהל התעריפים טעוני הפירוט בדף עיקרי התוכנית, הואיל ואין מדובר בשירות שהמנוי ביקש לקבל בעת ביצוע ההתקשרות, כי אם בסנקציה בגין הפרת ההסכם. לפנים מן הנדרש, עמדה העותרת על כך שהיא נותנת למנוייה שאינם מקיימים את ההסכם, שתי התראות בזמן אמת: האחת – כאשר הם מגיעים לשימוש של 75% מן הרף שקבעה העותרת בפועל (ושיעורו לא פורט) והשנייה – עת מיצו את 100% של הרף האמור (נספח ח' לעתירה). לאחר כשנה, שלחה המשיבה לעותרת דו"ח פיקוח סופי, בו נדונו ונדחו טענות העותרת בתשובתה לדו"ח הפיקוח הראשוני (נספח י' לעתירה). בהמשך לכך, הודיעה המשיבה לעותרת על כוונת המשיבה להטיל עליה עיצום כספי מחמת אי עמידתה של העותרת בתנאי הרישיון, תוך פירוט השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה (וניקוד שניתן לכל אחד מן השיקולים שבסעיף 37א6(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982, בהתאם למסמך אמות המידה מיום 27.1.13, נספח יא לעתירה) ותוך מתן הזדמנות לעותרת לשטוח טענותיה בעניין זה (נספח י' לעתירה).
העותרת אכן מימשה את זכות הטיעון שלה ופרשה באופן ממצה לפני המשיבה את משנתה, תוך שהיא דוחה את עמדת המשיבה כאילו הפרה העותרת את תנאי רישיונה וסבורה כי אין בסיס להטלת עיצום כספי עליה. בתוך כך, התייחסה העותרת גם לשיקולים הנוגעים לאופן חישוב סכום העיצום בכלל ולניקוד שניתן לשיקולים בהתאם לסעיף 37א6 לחוק ולמסמך אמות המידה. אין צריך לומר כי העותרת דחתה בשתי ידיים את עמדת המשיבה כאילו יש להטיל על העותרת עיצום כספי עקב הפרת תנאי הרישיון (נספח יב לעתירה).